סיפור בהמשכים צפירה ושבירה

  • הוסף לסימניות
  • #1
זה לא הולך להיות ארוך.

א' ---

הוא היה חי.

אין דרך אחרת, או שביל מכוסה רסיסי רגשות אשר יוביל אותנו להגדרת ההוויה שלו. הוא היה חי.

איך שאהב, איך שחשב, איך היה מתמוגג לנוכח צליל צחוקה של ילדתו הקטנה, היה מניף אותה אל על ומנענע אותה כלולב, משתגע מעיניה הנוצצות באושר, והיו שניהם יחד מתנוענעים ומנפים בכברה כל דאגה.

איך היה מספר על היום שעבר, בלי להחסיר אף פרט, חי מחדש כל רגע. את כל חייו חי פעמיים. פעם בעת התרחשות המתרחש, ונוספת בעת ששיתף את רעייתו במה שעבר. ובמה שחושב שיעבור.

כל ערב היתה רק ממתינה לשובו, כוססת ציפרניה, מציצה בשעונה, מאיצה בשעותיה שיזוזו כבר, והנה בוא יבוא האיש שלה, ויהיו הם ביחד, רק הם.

נקל לשער את גודל הגעגוע, ועוצמת הדאגה, אשר היו מנת חלקן של האם וביתה, בעת הזו. שהוא איננו איתן.

הוא יצא בעקבות הדואר שהגיע. כך חונך, וכך יחנך את ילדיו. פקודה היא פקודה. יש מסגרת לחיים, ואנו שותפים כולנו יחד, נושאים בעול. הוא גם שמע בישיבה שזו מן המצוות הגדולות, מלחמת מצווה. והוא לא, אינו ירא, אינו רך לבב. בית חדש לא קנה - ועם הפקידים הקשוחים הסוגרים על האוצר - כנראה גם לא יקנה. ארס אישה ולקחה, וכעת דאגתו על עמו.

צו 8.


678 רקטות בלילה ויום בהיר, ואפילו החלמאים הגדולים הבינו שאין מצב.

--
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
היא זוכרת איך הוא היה נקרע בין הערצתו אל מפקדיו, לבין החשש שלו מפחדיהם. איך רצה בכל מאודו להאמין ליושבים על ההגה, ומיום ליום נשחק אמונו בהם. 'אין אמונה באנשים' - ציטט במעורפל אמרת כנף מן הישיבה.

הגיע הצו, והוא יצא. והיא נשארה ערה. בוכה בלילות, ועיניה דומעות בימים. מעייפות כרונית, ומדאגה אינסופית.

אף אחד לא הזהיר אותה, שלא תמצה את כל כוחותיה. לא אמרו לה שהיא צריכה לאגור תעצומות נדירות, יכולות מאגיות של הכלה. לא אמרו לה.

והיא קרסה.

היא זוכרת שהיא לקחה את הילדה, וברחה מהבית הריק, המפחיד, ופשוט רצה, ורצה, ורצה.

היא כנראה לא הגיעה לשום מקום, כי רק לאחר יומיים היא פתחה עיניים, הילדה לא הייתה על ידה, והיא שכבה בחלוק לבן מעוטר וסולידי.

*

חודשיים ארכו ימי ההתאוששות.

זוכרת שלא רצתה לראות פני איש, שלא ינחמו אותה. אין נחמה בעולם הזה. אין תקומה. אין תקווה. רצתה לצעוק אל האופל העוטף אותה, ונחנקה.

אט אט, שלב אחרי שלב, הצליחה להתרומם. תחילה קלטה את קריאות המצילים, אחר תפסה בחבל המושט, התאמצה, והחזיקה ביד התומכת, ושלתה עצמה מים השחור האפל הזה.

*

אבל הזכרונות. אוי, הזכרונות. זה מרסק אותה כל פעם מחדש.

---
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
כתוב נפלא.
מרענן את נישת 'מדינת הלכה' הלעוסה. כל הכבוד!
יש המשך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה