צריכה השראה לפתיח

  • פותח הנושא faski
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #1
של כמה שניות עם כתובית.

זה פתיח לקליפ סיום שנה, אני צריכה לעשות אותו ל6 כתות שונות בשינוי הכתובית,
כך שזה צריך להיות משהו נחמד.
יש רעיונות או מקורות השראה??

תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בי"ס, א'-ו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
יש לך נושא לקליפ? (כי אם כן זה יקל עליך )
או שאת רק שמה תמונות והסרטות של כל כיתה לפי השיר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אכן..
יש לי כל מיני הסרטות של הכתה (מתפללים, משחקים כאלה..)
ושיר חביב ולא קשור.
נגיד "אתה בחרתנו", "רק תפילה אשא"
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
תעשי רקע של מרחב תלת מימדי, ו(רצפת בית הספר, חצר וכו') ותגדלי לעשות אם תשימי גם דלת כיתה והמצלמה תכנס בפנים ומהדלת יראו אותיות יוצאות או שהמצלמה תכנס לחדר הכיתה (בניה של שניה) והאותיות יהיו על הקירות עם פנסים וכו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
רעיון יפה ממש
(יש לי וידאו של ילד פותח דלת של כתה נניח..) השאלה היא אם אפשר לעשות כזה דבר בוגאס,
זו פשוט תוכנה שאני נאלצת לעבוד עליה בגלל מחשב זמני עכשיו, אבל אני עובדת ברגיל עם תוכנות אחרות,
ולכן אני מנסה ללמוד אותה בזמן קצר..

את/ה מכיר מדריך לזה בוגאס אולי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אם תאהבי עלה לי בראש

1. יד מנופפנת לשלום ותוך כדי שהיא נסגרת יש הרצה של תמונות / ווידאו אחורה (לא בצורה שיראו מה יש, אבל מספיק זמן די להבין שיש פה משהו רץ) לאחמ"כ הסרט עוצר בידשפותחת דלת כתה עם שלט."שלום כתה א' "או כאלה

2. הסרטת יד מורה כותבת על הלוח משפט המסכם את השנה ועריכה של הקטע ברוורס.

3. דמות במרחב תלת מימדי המגיעה לדלת / בנין עליו כתוב שם ביה"ס והיא לוחצת על... (לחצן, ידית, או מה שתרצי) זה נפתח ומשם יוצאות בסדרה א, ב, ג, וכו' וכל אחת נפתחת למשהו אחר.
4. מראות תמונות במרחב תלת מימדי וכל פעם את מקרבת ומתמקדת בקטע אחד. במרחב הכללי תני כיתובית מעניינת על אופי / מוטו של ביה"ס או שמו.

בהצלחה, מקווה שעזרתי מפרי דמיוני
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תודה, איזה יצירתיות..

אין לי אופציה להסריט (קבלתי חומר מצולם
ואני בפינישים..) אבל אעזר ברוח הרעיונות שעלו פה..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

השבוע סוף סוף הרגשתי מעצבת ראויה לשמה.

כל יום צצה קולגה אחרת שמספרת לי על העתקה חדשה שהעתיקו ממנה, ומראה דוגמאות מזעזעות בשקיפותן - אבל ממני אף אחת מעולם לא העתיקה כלום! הרגשתי לא מוערכת :)


לפני שנתיים עיצבתי לבמבוק, הלא היא מרב הצלמת המוכשרת, את הלוגו הזה:

1753814989268.png

ועודכנתי השבוע שיש לוגו תאום שלו שמסתובב בעולם. כמה תאום? ברמת הופרדו בלידתם. אותם צבעים, אותו פונט, אותה נראות. אותו תחום - גם החקיינית היא צלמת... יותר שכפול מזה לא יכול להיות.

יש תופעה הזויה שהולכת ורווחת לאחרונה במגזרנו הקטן

אנשים שמחליפים באופן גורף בין המושג 'העתקה ל'השראה'.
במקום לעבוד כמו שצריך וליצור מהלב והראש של עצמם, הם פותחים פינטרסט, 'הפסקת פרסומות', אתרים של קולגות - מחפשים משהו שנראה יפה, ויוצרים גרסה נוספת שלו. מקסימום משנים קצת צבע או פונט או מיקום.
כשפונים אליהם ושואלים מה זה ועל מה זה, מקבלים את אחת משתי התשובות הבאות:

"לא העתקתי, רק לקחתי השראה"
"זה אמור להיות מחמאה בשבילך"


גניבה אינה מחמאה

כנראה שלא ניכנס לבנאדם הביתה, נגנוב לו את הפמוטות, ונגיד שזו מחמאה בשבילו שיש לו פמוטות ששווים גניבה.
לא אמורים לנרמל את התופעה הזו, ולא אמורים לכבס מילים. אנחנו מגזר שאמון על יושרה ועל מצפון - איך מציאות כזו קורית בצורה כל כך רווחת?

זה לא רק פגיעה ביוצר, גם נזק ללקוח

כשפתחתי את הנושא הזה השבוע, קיבלתי המון תגובות כואבות מבעלי עסקים. אנשים שהשקיעו המון כסף בפרסום מקורי, מדויק, כזה שמבדל אותם, ואחרי חודשיים או שנה קם מתחרה קטן, חמוש בגרפיקאית סוג ד’, מעתיק אחד לאחד, והורס להם את כל התדמית. עשרות אלפי שקלים - לפח.

מישהי כתבה לי שההעתקה הייתה כל כך שקופה, שאנשים הגיעו עם הפלייר של המתחרים לחנות שלה - ודרשו את ההנחה שפורסמה שם!

אדריכלית שיתפה שאליה הגיע פעם מישהו, בירר מחירים, אמר שזה יקר - ולא סגר .אחרי חודשיים היא רואה אותו משתף בגאווה צימר חדש, שמועתק אחד לאחד מצימר שהיא עצמה עיצבה, ושמופיע אצלה באתר. הוא כנראה נכנס לאתר, עשה "לקיחת השראה", ושכפל בדיוק.
כשהיא פנתה אליו הוא אמר שהיא צריכה להיות מוחמאת שמעתיקים ממנה.

אמנית שיוצרת יודאיקה מדהימה עבודת יד, מצאה חיקוי עלוב של כתובה שעיצבה באתר מתחרה (וכשפנתה אליהם נענתה באדישות 'לקחנו השראה מפינטרסט'. אגב האתר הזה בדיוק טורח לכתוב בכל פינה שאסור להעתיק מהם כי יש זכויות יוצרים. כנראה שהזכויות הן חד צדדיות). ועוד ועוד סיפורים מקוממים ומרתיחים ממש.

מה ההבדל בין השראה להעתקה?

הרבה פעמים מעצבות עושות את זה בתום לב. הן באמת לא מתכוונות לרע, ובטוחות שזה בסדר ושזה נחשב השראה. אז בואו נברר מה זה באמת השראה:

השראה זה לראות משהו יפה, לקחת ממנו רעיון כללי או כיוון מסוים, וליצור משהו חדש לגמריי משלך. עם הסגנון שלך, החשיבה שלך והטאצ’ האישי שלך.

העתקה זה לקחת את אותו הדבר כמעט כמו שהוא, עם אותם צבעים, קומפוזיציה או אלמנטים, לשנות קצת - זה כבר לא מקורי ולא תמיד חוקי. כשאת שמה את שתי העבודות זו לצד זו, הן נראות בנות דודות? כנראה שאת עדיין ברמת העתקה.
השראה זה ללמוד, לפתח ולתת פרשנות אישית. העתקה זה לעשות קיצור דרך על חשבון מישהו אחר.

להעתיק זה פלילי

אפשר לתבוע על זה, אגב, ולקבל עד 100,00 שח אפילו בלי הוכחת נזק. תבדקו משפטית ותראו. אבל עזבו שניה את הערכאות והתביעות. כי תכלס רוב האנשים לא באמת יתבעו. אין להם כוח לזה.

בכנות, מול עצמך, בסוף היום, רק את והמסך: זו באמת העבודה שלך? הלב שלך שלם איתה? את מרגישה בנוח להציג ללקוחה עיצוב שלא את יצרת - ולקחת עליו תשלום מלא?
אי אפשר לרמות את הלב, ואי אפשר להשתיק אותו.
את יודעת לבד אם זה נולד ממך, או אם פשוט חיקית. הלב לא משקר.

ואם אין לב? לפחות שיהיה היגיון


גם אם ההעתקה 'חוקית' - מעצבת עם יושרה וכבוד מקצועי לא תעשה את זה. זה פוגע באמינות שלך, במקצועיות שלך.
זה לא רק לא מוסרי - זה גם לא חכם. להעתיק ממישהי אחרת זו הצהרה שאין לך סגנון, שאין לך מקוריות. זו פרסומת עצמית גרועה.

בסוף, זה לא רק מצפון. זה הפסד תדמיתי ואישי לטווח ארוך.

אם נראה לך שאף אחד לא יודע, תחשבי שוב

לפני כמה שנים מעצבת אחת, נגיד ששמה זילפה, עיצבה סדרת מודעות לאיזשהו ארגון. סדרה מהממת, מאופיינת מאד, עם שילוב צבעים ייחודי וטכניקה מסוימת שיוצרת נראות מזוהה.

תקופה לאחר מכן גרפיקאית בשם סניוריטה (בדוי!) העתיקה את הכל אחד על אחד לארגון מקביל - כולל הצבעים, הנראות, הפונטים והטכניקה, שמה קרדיט ופרסמה. (והשקט הנפשי הזה שבו שמים קרדיט על עבודה מועתקת הוא תופעה בפני עצמה. זה כמו לשים את הפמוטות הגנובים בחלון ולכתוב 'אני סניוריטה וגנבתי אותם')

זילפוש היתה באיזשהו כנס בתור מרצה, ושיתפה את סדרת המודעות הנ"ל. סניוריטה ישבה בקהל וקברה את פניה האדומות בטלפון. ואת הסיפור קיבלתי ממישהי שישבה מאחוריה וידעה על ההעתקה. יש מצב שזילפה לא יודעת אפילו מכל הסיפור - אבל סניוריטה יודעת, והקולגות יודעות, והשם יודע. וזה עצוב ומעורר רחמים.

אנחנו מגזר קטן ועולם קטן. הסיכוי שלא יעלו על חיקוי - הוא נמוך. את האנרגיות שמשקיעים על 'השראות' - עדיף להשקיע ביצירה. כל כך הרבה יותר משתלם.

תודה לקולגות שעזרו לי בכתיבת הפוסט הזה: רותי שפירא, כבי אלטמן, יפי שורץ, אורטל רחמים, יעל זפרני. הדיוקים והדוגמאות שלהן העשירו אותו המון.

שתפו את הפוסט הזה הלאה. אני מעדיפה להאמין שרוב המעתיקניות פועלות מתמימות וחוסר ידע. ביחד נעשה פה שינוי.
לאחר מסע שלם של תהיה סביב המקום שלי.
האם אני חשובה?
האם אני שווה?
האם יש לי שליחות?
יש לי תפקיד?
אני צריכה שיראו את האומנות שלי?
אני צריכה להשפיע?
צריכה להיות בשקט?
אמורה להיות מושלמת וליצור יצירות מושלמות?
צריכה להתבייש במי שאני?
מה נכון?
*
אז לאחר מסע ברורים מול עצמי מצאתי את עצמי אומרת:

אני מקבלת את זה שלכל אחד יש תפקיד וגם לי.
אני צריכה להכנע לזה שגם לי יש תפקיד. אני מוכנה להקשיב לעצמי, לא להתבטא כשצריך ולבצע את תפקידי כשצריך. אני מוכנה לעשות הכל למען רצונו של בורא עולם בעולם ומוכנה להסכים לעשות ולפעול ומחכה שה' יכוון אותי בדרך.
אני מבינה שצריך להכנע, לקבל השראה ולצאת איתה לאור, ולהגיד שהכל ממנו ושהוא רוצה בי ובכל אחד ואחת כשותפים.
אני מבינה שהמחשבות, הרצונות, המניעות, הרעיונות, החרדות, הכישלונות הניצחונות הם כולם של בורא עולם, מוכנה להכנס ולקבל על עצמי את העובדה הפשוטה שה' רוצה שנפעל ונעשה וניצור.
מה הוא רוצה?
הוא מכוון כל אחד בדרך משלו.
אבל אני מוכנה להכנס לתודעה הפשוטה שהכל זה ה' וצריך להתעלם מכל הקולות האחרים.
שפשוט צריך לחפש דרך להשפיע טוב על העולם.
אם בלימוד, בעשיה, בשתיקה, בתפילה, בתיקון מידות ובכל דרך אחרת.
וכל מה שקורה זה כלים שאמורים לכוון אותנו בדרך.
*
למה זה חשוב מבחינתי?
כי אני נתקלת בכל כיוון בתרבות לא חרדית. אולי יש חוגים שמצליחים לשמור על תרבות חרדית באופן מלא, אבל איפה שאני מסתכלת אני רואה שהעולם מלא בתרבות זרה.
ואני חושבת עד כמה חשוב שהתרבות החרדית תתפתח לכיוון אוניברסלי.
לא למען כסף
לא למען פרסום
לא למען תהילה
לא למען תועלת אישית.
אלא כי התרבות שלנו היא תורה, מול החושך ששורר בעולם צריך את האור של ה' שזה אור התורה, שזה האור הפנימי של כל אחד.

וזה לא צריך להיות מושלם.
זה צריך פשוט להיות! האור שלנו צריך להבין שהוא צריך להגיע לכל מקום.
ואני חושבת שכל הרדיפה העצמית וההקטנה העצמית וזה שאנחנו לא מפרגנים לעצמנו זו לא ענווה, זה להמעיט את האור בשביל חשיבה פסולה על שצמצום זה דבר משמעותי.
בעוד שהמלחמה לא שם.
המלחמה היא כמה אור יש בעולם ולא מי מפיץ את האור וכמה.
ידעתם שיש דבר כזה - מפעל לייצור חמוצים?
אני אף פעם לא ידעתי.
תקראו לי בורה, תקראו לי נאיבית, תקראו לי סתם סתומה, איך שמתחשק לכם לא משנה הסדר.
אני בבורותי עמדתי: חמוצים זה דבר שסבתא כובשת בבית, ככה לאט ובאהבה בתוך צנצנת זכוכית מגניבה כזאת עם מכסה ירוק,
או לחילופין - חמוצים מייצרים במפעלי ענק כאלה שמריצים סטוקים ענקיים של קופסאות שימורים משימורים שונים.
לא כך?

כך חשבתי, ובטעות טראגית כזאת גדלתי כל חיי,
ועוד הייתי עתידה לגדול ולצמוח עוד עד מאה ועשרים שנה, כשחיי מבוססים על טעות שכזאת.

עד שבאישון בוקר נעים וצח (טוב, האמת שזה היה ערב קריר וגשום),
התקשר אליי דוד גלוק ובפיו בשורה:
"היי יאמי, יש לי מפעל לייצור חמוצים ואני צריך אתר".

- יש לך מפעל לייצור מה? שאלתי כמו סתומה.
- חמוצים, חמוצים. פיקלס, השיב גלוק בעליזות אופיינית.
- אני חושבת שלא שמעתי טוב. יש לך מפעל לייצור מה? שאלתי שוב, לא כמו אלא ממש-ממש.

וכך התברר לי שיש במעלה אדומים מפעל, חמוד ומגניב ומרתק לגמרי,
שבו אשכרה עומדים אנשים ומייצרים חמוצים, פיקלס, מכל הבא ליד. חריף, חמוץ-מתוק, חמוצים בטעם של פעם, חמוצים סתם סטנדרטיים, מיקסים של ירקות וכל מיני כאלה.
פעם הבאה שאתם במעלה אדומים, תרימו טלפון לגלוק ותתאמו סיור. זה מגניב, תזכרו אני המלצתי.

בקיצור - (שימו לב למה הכנסתי את עצמי: כאן בעצם הבטחתי לקצר. אהיייי!! מה עשיתי לעצמי, למה אני מבטיחה דברים שאין בכוחות נפשי לקיים?!)
בקיצור,
השלב הראשון של האתר היה להיפגש, ולדבר על מה אנחנו רוצים לעשות.
מה צריך להיות באתר הזה? מה צריך לא להיות? מה המטרה של האתר?
כל המידע הרגיל שצריך לדעת בשביל לעשות איפיון נכון.

עכשיו צ'מעו קטע מגניב.
במהלך השיחה, אני שואלת את גלוק את שאלת השאלות,
השאלה הקריטית,
החיונית ביותר,
הדרמטית,
ההיסטרית:
למה בכלל אתה צריך אתר?
שזאת, בעיניי, שאלה מאוד-מאוד חשובה. אני רוצה לדעת למה הלקוח החליט לבוא אליי ביום קייצי שכזה ולשלם לי הרבה כסף (מיליונים, ממש) - בשביל מה הוא צריך את כל זה? מה הוא רוצה להשיג?
כשאני יודעת מה התשובה, אני יכולה לדעת מה המטרה הכי חשובה שאני צריכה להשיג באתר הזה.
מה אני חייבת לעשות בו, כדי שאני אוכל לקרוא לו פרויקט הצלחה. מה אנחנו מנסים בעצם להשיג?

בדרך כלל אני רגילה לשמוע תשובות כמו:
“אני צריכה שיוכלו ליצור איתי קשר בצורה רשמית”
“אני רוצה מקום שבו אוכל להציג את כל העבודות שלי בצורה יפה”
“אני צריך מקום למכור את המוצרים שלי באופן אוטומטי”.
הנה, הנה, תפסיקו לצעוק, אני מקצרת. אני מגיעה לפואנטה! תהיו בשקט ותנו לי לדבר, נו באמת!

הלקוח הזה לא ענה לי שום דבר מעין זה.
הוא גיחך קצת,
ואז אמר:
ת’אמת?
אני בכלל לא צריך אתר.
אני מסתדר יופי בלי זה.
הלקוחות מכירים אותי, הספקים מכירים אותי, החנויות מכירות אותי,
הכל טוב.

נו????
עיניי יוצאות מחוריהן,
אז מה אתה משגע לי ת’שכל?
קח את הכסף, קח ת’בריף, לך חזרה הביתה ונסיים כידידים! למה לבנות לך אתר???
ואז הוא מגחך עוד קצת, ואומר:
פשוט, אנחנו בשנת 2025. ואני חושב שבשנת 2025 עסק שמכבד את עצמו צריך אתר. ואני עסק שמכבד את עצמי.
ככה שלמרות שאין שום מטרה ספציפית לאתר הזה,
ואין לי שום כאב שאני צריך לפתור,
ושום פסיכולוג לא אמר לי להקים אתר,
ואישתי לא מצמידה לי אקדח לרקה שתהיה מפורסמת,
אני צריך אתר.
כי עסק ב2025 צריך שיהיה לו אתר.

טרילילייי. הוא קנה אותי, חד וקנה. יאייי! עסק שמכבד את עצמו צריך אתר!!! שמעתם את זה, אנשים טובים והגונים? שמעתם??
הוא לא צריך את זה, אבל הוא רוצה להיות עסק שמכבד את עצמו.
אז למרות שאין שום מטרה לאתר הזה,
הוא משקיע כמה אלפים בלבנות אותו,
כי הוא רוצה תדמית, הוא רוצה כרטיס ביקור, הוא רוצה להיות עסק שמכבד את עצמו.


בקיצור,
הנה הנה, אנחנו מתקדמים! אנחנו אוחזים כבר בשלב השני!!!
השלב השני היה האפיון.
החלטנו שהאתר כולו יהיה בעברית, מכיוון שזוהי השפה של מרבית קהל היעד,
אבל בגלל שחלק מאוד גדול של הלקוחות שלו אמריקאי ורוצה לראות אזכור לזה שהוא אמריקאי, נכניס גם את כל הכותרות באנגלית, וחוץ מזה גם את טקסט האודות כולו באנגלית ובעברית.
משוגעת על התוצאה, חושבת שזה יצא פרפקטו.
להלן הוויירפריים למול עיניכם, שתחזו עיניכם בעבודת המחשבת הזאת.
וויירפריים.png

השלב הבא היה כמובן העיצוב,
שעליו אני לא צריכה בכלל לדבר, מספיק פשוט להראות לכם.
תראו! תראו איזה יופי!!!
עיצוב.png

על הפונט המשוגע הזה אחראית, אגב, הממתגת שלו - חיה אסתר גולדמן האדירה.


וזהו. והשלב האחרון היה כמובן הפיתוח, וורפדרס פלוס אלמנטור, אפס מוחלט של תוספים כדי שיהיה מהיר ועדכני - כל מה שהיה צריך לקסטם עשיתי בקוד,
וזהו. ויש לנו אתר.

אם תלחצו חזק חזק על הלינק הזה, אולי אפילו תזכו לראות אותו.
טאדה. טאדה.

תודה, תודה,
אני אוהבת כשאתם מתלהבים ומחמיאים ומפדבקים ככה בקול, זה ממש גורם לי לעלוז.
זה אפילו לא מסובך. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לגלול קצת למטה, לכתוב שמה בתיבה הזאתי כמה התלהבתם על האתר ואיך שהוא מהמם, וללחוץ "פרסם תגובה". זהו, לא מסובך בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה