כן.
תורת קבלת ההחלטות היא אחת מבסיסי הנפש של האדם, ואחד הכלים הכי נחוצים והכי חשובים להתפתחות בכל תחום שהוא. הן אישי והן עיסקי וכו'.
לא כאן המקום להכנס לכל ההבנה של מה הוא הליך קבלת ההחלטות, כי זה נושא שדורש סדרה של 10 הרצאות... [מניסיון]
אבל אנסה לכתוב בקצרה - ואקווה שדברי יהיו מובנים.
בסיס ההחלטות בנוי על שני חלקים. א. קבלת החלטה בתת מודע. ב. קבלת החלטה במודע.
א. קבלת החלטה בתת מודע -
העולם אוהב לקרוא להחלטות מן הסוג הנ"ל בכינוי אינסטינקט, כלומר החלטה בלתי נשלטת,
אך כבר נערכו מחקרים, וביהדות זה הבייסיק שאין מושג כזה אינסטינקט, וכאשר אני רוצה להוכיח זאת, אני עושה מהלך מאד פשוט... אני לוקח שני אנשים, האחד מהם בחור עדין ולא חזק במיוחד, ואחד מהם בחור שרירן, בוגר סיירת וכדומה - ואז מעלה את הראשון לבמה, ועושה כאילו אני עומד לתת לו סטירה על הפנים, האינסטינקט שלו - להרים ידים על הפנים להגן עליהם... ואז אני מעלה את השני, ושוב אני עושה כאילו אני הולך לתת לו סטירה ואצלו האינסטינקט זה לתפוס לי את היד, או חלילה להעניק לי מכה שלא אוכל להכות אותו.
איך לשני אנשים יש אינסטינקט שונה -
התשובה לכך היא -
אינסטינקט אינה החלטה בלתי נשלטת, אלא החלטה מכוונת מן התת מודע.
המוח יודע כי אין הוא יכול לקבל החלטה על כל נושא ונושא, כי הרי בכל שניה הגוף שלנו מקבל אין ספור החלטות... מתי למצמץ בעיינים, מתי לבלוע רוק, כן - זו גם החלטה... ומעבר לכך - כל תנועה בגוף שלנו זה על בסיס החלטה... הצורה בה נעלה מדרגות, או באיזה אצבע נזמין את המעלית, או כל דבר זו החלטה ...
ומכיוון והמוח יודע שהוא לא יכול לקבל החלטות בכל שניה - מה שקורה אצלנו במוח זה, שאנחנו בתת מודע שלנו מקבלים נתונים, ואנחנו כביכול אומרים למוח שלנו מה דבר הכרחי שאנחנו נקבל החלטה במודע, ומה לא הכרחי במודע, ואז אנחנו מעבירים את ההחלטה לתת מודע.
רוב הדברים שעוברים אל התת מודע זה דברים שחוזרים על עצמם, בריטואל קבוע, ואז המוח מקבל תשדורת, אוקי.. זה דבר קבוע, אני יכול לקבל החלטה לבד.
לכן אם נתבונן נראה שכאשר שואלים מישהו מה שלומו - הוא יענה את אותה התשובה... גם אם המצב משתנה.
למשל - יש לי חבר, שכאשר שואלים אותו מה שלומו... הוא עונה תמיד... הכל מושלם - יותר טוב מזה הייתי משתגע.
כאשר הגעתי ללוויה של אבא שלו - הוא ענה את אותה התשובה.
אחד המחקרים שהייתי שותף אליהם בנושא קבלת החלטות בתת מודע, היה השלכות מצב רוח על הליך קבלת ההחלטות.
והמחקר בדק המון תחומים, אחד המחקרים הוכיח דבר מדהים -
כאשר אדם חוזר הביתה מהעבודה והוא צריך ללכת מרחק מסויים ברגל, ויש לו שני דרכים או דרך רחוב צדדי או דרך רחוב סואן... כאן ההחלטה היא בתת מודע, אבל היא מאד מושפעת ממצב הרוח שלנו.
אם אנחנו במצב רוח מעולה, בטחון עצמי נכון... נלך דרך רחוב ראשי. ואם המצב שונה אז דרך רחוב צדדי.
זה לא אמת אבסולוטית [אוניברסליזם], אבל זה חוצה את קו המשוואה [כלומר יותר כן מאשר לא]
ב. קבלת החלטות במודע -
כמו שכתבתי למעלה כל החלטה שהיא אינה על בסיס ריטואל קבוע, ו/או החלטה שהיא בעלת משמעות, המוח אינו מקבל את ההחלטה בתת מודע אלא מעביר למודע, כלומר יש לנו כאילו קופסאות במוח, בהם מונח המידע ואנחנו בונים במוח בסיס לקבלת החלטות, ואז ההחלטות יותר קלות לנו.
ניתן דוגמא - אנחנו רואים אוטובוס עומד במרחק מסויים מאיתנו, ועומד לצאת מן התחנה..
בסיס הנתונים שלנו אומר כך - מצד אחד יש כ10 עד 15 שניות עד שהוא יוצא מהתחנה, המרחק הוא 40 מטר, אני יודע לרוץ מרחק כזה ב11 שניות... אז שווה לי לקחת את ההימור... את כל זה אני עושה במודע,על בסיס נתונים שיש לי בתת מודע ובמודע.
מדוע כתבתי את האריכות הזו?
כי אין החלטה שמגיעה מתוך ברירת מחדל - כן! אין כזו החלטה.
כל החלטה מבוססת על בסיס מידע קיים או חדש, אבל על בסיס של מידע.
כי אם לא היה לי מידע - לא הייתי מקבל החלטה,
למשל - אחד מהנבדקים במחקר בהקשר של תחנת האוטובוס ניסה להבין האם כשהוא הלך דרך רחוב צדדי, זו החלטה... או פשוט כך הרגלים שלו הוליכו אותו.
התשובה היא - אם הוא לא היה מקבל את ההחלטה... הוא היה עומד במקום ולא זז.
כאשר אני יודע ומבין שכל החלטה שלי מתקבלת על בסיס מידע שיש לי בין אם הוא חדש ובין אם הוא מידע ישן... אני יכול להיות רגוע שההחלטה אותה קיבלתי הייתה נכונה לי, ומתאימה לי, ולפי האישיות שלי, ולפי היכולות שלי.
אז מדוע אנחנו מתלבטים? מדוע אנחנו מתחרטים? מדוע אנחנו פוחדים לקבל החלטה, הרי יש לנו את המידע? מדוע אנחנו מתייעצים? מדוע אנו לא שלמים עם ההחלטות שלנו?
אין לזה תשובה ברורה, אצל כל אדם הקושי בקבלת החלטות שונה, [לעיתים זו בעיה מורכבת יותר המצריכה טיפול, אך ברוב המקרים זה נושא הניתן לפתרון במחשבה] אבל מתוך ניסיון של לא מעט שנים, אני חושב שהבסיס המרכזי הוא, יתר שימת לב לסביבה, כלומר יותר מידי יחס למה יאמרו החברים/הקרובים/ההורים/הילדים ואפילו מה הם יחשבו.
ואם באמת השקעת את הדקות הללו לקרוא את החומר שכתבתי למעלה, אז אוכל להסביר לך מדוע זה כל כך מקשה על האדם.
לאדם יש בסיס נתונים - יש את המידע בתת מודע ובמודע, ועל בסיס המידע הזה הוא צריך ורוצה לקבל החלטה.
אבל - כאשר יש לי מידע מה ההחלטה שאני צריך לקבל, כי אני מכיר את עצמי, אני מכיר את האישיות שלי, ויש לי את המידע הנוסף הנצרך לשם קבלת החלטה. ואני יודע בתת מודע ולעיתים אפילו במודע, שזו ההחלטה הנכונה עבורי.
המוח רוצה לקבל את ההחלטה הזו - כי הוא יודע על בסיס כל הנתונים שיש לו שזו ההחלטה הנכונה.
אבל אז עולה מידע נוסף - האם העולם יאהב את ההחלטה שלי -
כאן מתרחשים שני תהליכים במקביל.
א. לא תמיד ההחלטות שלי מתאימות לסביבה שלי.
ב. וזה קושי יותר גדול. ככל שיש לי יותר התייחסות למה תאמר הסביבה... כך לעולם לא אוכל לקבל החלטה.
אם יש לי רצון שכל העולם יהיה מרוצה מכל החלטה שלי, אז איך אדע מה כל העולם חושב שאני צריך לעשות ברגע ההתלבטות? ויותר מכך - אין שום החלטה שכל העולם יהיה מרוצה ממנה.
כרגיל 50 אחוז ירצו שאבחר בכן - 50 אחוז ירצו שאבחר בלא.
כאשר אני נמצא בצומת שכזו, הגעתי למצב ש:
אני מתייעץ המון, כי אני רוצה לדעת מה חושבים.
אני מנסה לדחות את ההחלטה - כי ככה אף אחד לא כועס מדוע קיבלתי את ההחלטה הזו
כאשר החלטתי כבר - אני מתחרט... כי הרי יש אנשים שיחשבו אחרת
וכו' וכו' וכו'.
באם נצליח להרחיק את הסביבה מהליך קבלת ההחלטות שלנו, ונבנה את ההחלטות לפי מה שנכון לנו, ולפי מה שמתאים לנו.
המידע שיש לנו במודע ובתת מודע יוכל לתת לנו את הכלים להליך קבלת החלטות נכון וראוי.
כל מה שכתבתי אינו מדבר על הליך קבלת החלטות מתוך מצב קיצון, אלא בחיי היום יום הנורמליים של האדם.
נ.ב. לא שרציתי להאריך, אבל אין דרך יותר קצרה לכתוב זאת.
הנושאים החמים
