הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לדמותו של ה"אמן החרדי" | האם שערו פרוע ועשן מקטרת מטשטש את תוויות פניו? | אכזבת 'באבא רב-אמן' | יגעת ומצאת: האמן אליהו פריד | איך התפתח החיידק האלים "פונטיזונוס" | מיפוי קהלי היעד של צרכני הפונטים | וגם 3 הצעות לסדר | כי הנה כפונט ביד היוצר...
א. האמן המתחזה
צפת תשס"א
בעוד אני צועד לתומי בעיר המקובלים, נקלע לידי, ממש במקרה, ספר מיסטי, ששרטט לי את "דמותו של האמן והיוצר", כאדם בעל מחשבות פרועות, שאינו יודע להכניס אותם אל תוך חומות מגודרים. בעיקולי מחשבותיו הוא מצליח לרדת לשורשם של דברים. המחשבה המעמיקה מתפתלת כל כך ומצמיחה ענפים, עד שהאמן שוכח לסדר את עצמו ואת שערו הגודל פרוע. "זה יכול להיות יוצר מוזיקאלי, וזה יכול להיות צייר-אמן".
אני ממשיך וקורא, ונסחב אט אט אל תוך דמותו של היוצר העלום, וקובע נחרצות: חייב אנוכי לחוות מקרוב דמותו של אמן חרדי, איך הוא נראה. האם גם בתוכינו גדל 'חיה' כזאת.
כמו תמיד, החיפוש הכפייתי החל ברגל שמאל. פתחתי ספר טלפונים. ונפלתי על אחד שקרא לעצמו "אומן היצירה". היה לי אומץ של ילד בן תשע, קבעתי פגישה.
כך מצאתי את עצמי פוסע באיטיות בעיקולי מדרגות המערה, נוקש על דלת מחוספסת. לקח לאומן-העל כמה דקות עד שפתח לי. בינתיים סרקתי את ה"יצירות -עלאק" שהיו תלויות על הקירות מסביב, כאשר אור מעומעם מאיר אותם קלות. הם היו פזורות בתוך מסגרות עשויות מנייר כסף פשוט. ואמרתי, 'אומנות' בינתיים אין כאן, זה הרבה יותר גרוע מהקשקושים המלווים את מבואות המוזיאונים, שאין בהם לא טעם ולא ריח ,כערבה של שנה שעברה. אבל אולי אומן בכל זאת אצליח לראות. היש לו עיניים רגילות? והאם שערו מגודל?
ריחו החריף של המקטרת כאילו חתך לי את רצף המחשבות, ובישר לי על רגע המפגש בין האיש הקטן שמתרגש עד דמעות - לבין הוד מלכותו אמן-העל. הוא פותח את הדלת במין מבט סגפני קמעא, שהתפתח אט אט לחיוך מלבב, תווי פניו מטושטשים בעקבות עיגולי העשן, ובאצבעו מראה לי לשבת, תןך שהוא מצביע על שק מוגבה שהיה מונח על הרצפה כאילו בדרך אגב. "כנראה שהאומנים משתמשים בכסא מיוחד, לך תדע" הרהרתי לעצמי. התיישבתי, די נהנתי. בסוף הוא צועק לי מאי-שם, קום. אני מנסה לקום ולא מצליח. ככל שאני רוצה להיעזר עם הידים, עם הרגליים, לא מצליח לקום, דיר בלאק, מה כבר ביקשתי, לקום לקום, אחרי הכל אינני אדם זקן, אבל אני מתחפר עמוק יותר. מתברר שמדובר בשק שמכיל בתוכו אלפי כדוריות קטנות, שלא נותנות ליושב עליהם לקום מהבור הזה. והוא צוחק בקול רם, כאילו הצליח להוכיח לי שמדובר באומן אמיתי. לקח לי חמש דקות להתגלגל על הרצפה, ומשם לקום.
אח"כ בא הסיור, עוד קשקוש, עוד "חוכמה", ועוד כמה אקורדים צורמים שהוא משמיע לי מהפסנתר המאובק. והאומן, הוא נכנס לתוך הדמות שלו עד הסוף, בא להוכיח לי עד כמה הוא דומה לאומן ששורטט בספר המיסטי. יודע הכל, גם לצייר, גם לנגן, וגם... לעשן מקטרת.
לקח לי כמה שנים להבין, שהבנאדם הזה הבין את העסק, והחליט לעשות מזה כסף. עם אפס רקע בתחום האומנות, ועם מינוסים מוכחים בתחום הגראפי, אבל עם הישגים מוכחים בתחום התחמנות. כנראה שנקלע לידו אותו ספר בדיוק ששירטט את דמותו של היוצר והאומן, וחיקה אותו על כל תו שבו. וכך ניכס לעצמו כמה לקוחות תמימים, שהשתכרו מריח המקטרת, ורוקן להם את הכיס. הרי אומנות אין צורך להסביר, וכל קשקוש הרי שווה כציור קשקושי אומנותי אחר שנמכר במכירה פומבית של 'פלורנס ארמני', במאתיים אלף דולר.
ב. יגעת ומצאת
המשכתי לחפש, אמרתי אני חייב למצוא את האומן החרדי הכי דומה במופרעות יצירותיו, לאומן שהעולם החופשי אוהב לסגוד לו.
ידעתי שיהיה לי קשה למצוא אותו בתוככי הקהילות המסודרות, אחרי הכל, מסגרת קהילתית אינה נותנת להתפרע עם האומנות עד הסוף, כי הרי יש מחוייבות קהילתית להרגלי אנשי הקהילה בו הוא גודל ומחנך את צאצאיו. אם האומנות תוביל אותי להימשך למגורים בתוך 'זולה' על מחצלת דקה כאשר שותפיי למאהל הם מקקים ששורצים לי בינות ל'גושי' השיער הצמותי באמצע 'שום-מקום' של חוף ים לא מוכרז, הרי מבנה הקהילה והקודים שבו לא יתנו לחלום הזה להתגשם לעולם.
וכך התחלתי להיעזר בחברים משותפים, אמרתי להם, יש לי חלום למצוא את האומן החרדי, ולהתחיל לסגוד לו. (לא ממש, נו).
מישהו למעלה שמע אותי, זה היה באמצע הלילה, בשעה שרק קולות השועלים נשמעים בינות הרי בית שמש, ככה זה בתקופות השקטות מהפגנות המוניות, הכל נח, הכל רגוע. חבר מזעיק אותי, "מצאתי לך את האמן שלך, זה אמיתי".
וכך מצאתי את עצמי על מפתן הדירה הקטנה בת 3 החדרים הקטנטנים, מנסה לקלוט את הנתונים. מצד ימין מחשב חצי מפורק, מסך מאובק 'נשען' על שידה עתיקה. לידו, הופה, כלי זמר, מערכת תופים מורכבת על כל חלקיה עם המקלות, כאילו אוטוטו מתחילים לנגן. על הרצפה שטיח מצוייר, ועל הקירות ציורי שמן. מול התופים, עוד מחשב, הפעם תקין לחלוטין, אך כרגיל, בלי מכסה, כנראה לעת הצורך, להחליף זיכרון, לרתך שבב.
את האומן טרם ראיתי, צעדתי קלות לתוך 'חדר היצירה', יש שם הכל, מערכות מחשבים מתערבבות זה בזו, שני מסכים מחוברים, שבבים על הרצפה, ספריית תקליטים מהתקרה עד הרצפה, מערכת סטריאו משובחת, ובעיקר, הרבה חפיסות סיגריות, מאפרות, ובדלי סיגריות פזורים לכל עבר.
במרכז החדר, היוצר והאומן, ברכות ובנעימות הוא מושיט את ידו: "אליהו פריד, נעים להכיר".
דבר אחד לא היה שם - פוזה!
הקליק היה מיידי. הבנתי שנושעתי.
לקח לי כמה שעות להבין את היקף האונה החיצונית של המוח היצירתי הזה. בכל מה שהוא נגע, נראה כאילו הוא יצר אותו. הוא מתיישב לי על הפוטושופ, ומתחיל לייצר יש מאין. אמרתי לו, "אוקיי, בא נתחיל, תייבא תמונה, ונתחיל לשחק". הוא הסתכל עלי כאילו דינאוזר הקיא אותי לעולם לא מוכר, "מה לייבא? עושים הכל מחדש".
לפתע נדמה לי שגם ייצרני אדובי לא חלמו על אפשרויות אלה בשרטוט התוכנית.
והנה אליהו מתחיל לדבר באידיש, ולא סתם אידיש, האידיש הארכיונית, של ה"בעלייכטונגען, בעווארונגען, צייטליך איבעראשונגען אויס-דריקליך", השפה שאינה מובנת גם לרוב דוברי האידיש של ימינו. ומתברר שהוא כתב את הטקסטים עבור "רדיו מורשת", לתוכנית האידישאית ששידרו שעתיים בכל יום, לטובת ניצולי השואה והדנים שאיכשהו הגיעו לארץ, אליהו מעדכן אותם על ה"באמבע אין מארק" בעוד השיניים התותבות שרויות במי מלח.
ואמן כמו אמן, לא כפוף לשעות שבשעון, שש בבוקר, זוכים השכנים לצלילים ענוגים, מצלילי המתופף המהולל ג'ון אלי' פרייד, מתברר שגם לתופף הוא למד באופן מקצועי, ויודע לנגן איתם לפי תווים, ואף נוסה בהם בפועל לא מעט זמן. מערכת הסטריאו מנגנת, ואלי מדייק בהקשות, וזה לא מורגש, מדוייק למקור, להפליא.
ולפרק מחשבים? חומרה? זה כבר תחביב, הוא נושם את זה, אתה בעצם דורך על שביבים בחדר היצירה.
ופתאום אני קולט שמדובר באומן של ממש, שיודע המון, ולעומק. שילוב שכמעט ואינו קיים.
עם השנים יתברר שלא טעיתי, רמת העומק מזמינה אותו ללמד את רזי הפוטושופ בבית הספר לעיצוב "לומדה".
ג. חיידק ה"פונטיזונוס", מיפוי ההתפשטות.
אבל ביום אחד הכל קרס. האיש נדבק בחיידק, ממנו לא השתחרר עד עצם היום הזה.
ה"פונטיזונוס".
זה קרה לפני כמה שנים בודדות. האיש החליט לעזוב הכל, ולהתמקד בתחום אחד מרכזי שריתק את כל כולו - יצירת פונטים. היצירות הפתיעו את יוצרי הפונטים הוותיקים, נדב עזרא ומיסטר רוזנברג. האחרון חתם עימו על הסכם שנתי, ואליהו הפתיע גם את עצמו כאשר התברר שהפונטים שייצר מככבים ברובו המכריע של קטלוג הפונטים של "מאסטר פונט" (רוזנברג).
אליהו אובחן וסומן כנדבק בחיידק ללא תקנה. מאז יצר אליהו אין-ספור פונטים פרי דמיונו המפותח. בשנים האחרונות נקשר אליהו לחברת "פונטייפ", שמשווקת אותו על פונטיו.
כעת עומדים חברי פרוג כמה ימים טרום מבצע מנויים בלעדיי ויוצא דופן של חב' פונטייפ. אמרתי למפות את קהלי היעד של הפונטים, ויתר על כך, לשים את הדברים על השולחן.
א. כפייתיים.
ישנם את המכורים הכפייתיים לפונטים, הם נושמים פונטים בכל ארוחות היום, ומבינים את האמירה שבכל פונט. אלו יידעו לנקוב בשם הפונט גם כאשר נעיר אותם באמצע השינה. שיחת חולין של הרשלה&אברהם הצריכה לימוד, מתחילה בערך כך: "...'סנפיר', משדר יציבות של 'קוליה' ושובבות של 'אורגני', אם כי הפינות הימניות שוברות ל'פאניקה' על גבול ה'קראנץ'...".
קהל היעד: עשרות.
סיכויי שיווק: מ'אחוז.
מדובר בקהל שירכוש כמעט כל פונט שיצא לשוק, בפרט את הפונטים המשובחים של אליהו. עד לכדי כך, ש"קופירייט" התגאה בכך שבנה ארט מעולה על טהרת הפונטים של אליהו פריד. אני משער שאל הלקוחות הללו, בשורת אליהו פריד כבר הגיעה מבעוד מועד.
ב. מעצבי -על.
הם לא ידעו לנקוב בשם הפונט המדוייק בעל-פה, וגם לא יגדירו לעצמם לפני ביצוע הארט את סוג הפונט שירכיב אותו. הם מחליטים עליו תוך כדי עיצוב וסריקת רשימת הפונטים בלייו, ולפי מראה העין קובעים את הפונט.
קהל היעד: מאות.
סיכויי שיווק: פיפציק פיפציק. (חצי חצי, בלי גלעינים).
אותם יצטרכו לשכנע קשות, שמדובר בפונטים חדשניים, עם אמירה חדשה שטרם נאמרה, פונטים בעלי בשורה עתידית שטרם נבשרה. וכשיקלטו את זה, הם ירצו לרכוש אותם, למקרה שבסריקת הפונטים המסורתית בעת ביצוע הארט, ייבחר הפונט המיוחד של אליהו פריד.
ג.'גרפיקאי המגזר'.
בתוכם נכניס את רוב גרפיקאי המגזר, ה'מתחילים' ואלו שבאמצע, או בקיצור, אלה שהולכים עם העדר. עדיין אין להם מתודיקה משלהם בתחום הפונטים לא לכאן ולא לכאן. לפעמים הולכים עם נטיות הלב, ולפעמים אף מתחרטים על בחירה לא נכונה אחרי ביצוע העסקה.
קהל היעד: אלפים.
סיכויי שיווק: נתון למבחן "המחודשים" דלהלן.
את הקהל הזה יהיה מאד קשה לשכנע. מדובר לרוב באנשים שטרם קנו חבילת פונטים כלשהי, אחרת לכאורה יסתפקו במה שקנו. ולכן, חבילת הפונטים של אליהו פריד לא עונה על הצרכים המלאים שלהם. מכיוון, שרוב הגרפיקאים לא יוותרו על 'נרקיסים', 'ליוורנה', 'פרנקריהל', ועוד עשרות פונטי יסוד בסיסיים. (אך מאידך אני מעריך שגופנים כמו 'פנינה', 'נצח', 'פגסוס' ו'ארץ-הצבי' ועוד, מבית פונטייפ, ייכללו בעתיד הקרוב ברשימת הפונטים הבסיסיים).
אשר על כן אני מציע לידידי ר' אליהו פריד ולמנהלי חברת פונטייפ, כמה צעדים שיכולים להפוך את פונטייפ למעצמה של שווה בין שווים בשוק הפונטיאדה, בשילוב חברי פורום פרוג, שיהיו שותפים פעילים במפץ הגדול. אלו שיתרמו תרומה ממשית לשינוי הגדול, יזכו לתמלוגים מיוחדים מחברת פונטייפ.
1. להרכיב (יחד עם חברי פרוג) רשימה של 30 פונטי יסוד מתוך הקטלוגים של המתחרים, ולבצע בהם "חידוש". כלומר, אליהו פריד יתן לפונט אמירה משלו, כעין החידוש שביצעו פונטביט ב'דוד' ו'נרקיסים'. וכך בדרך זו 'יועשר' קטלוג פונטייפ בחבילה בסיסית של פונטי יסוד, מה שיכוון ישירות לקהל היעד המרכזי "גרפיקאי המגזר".
2. ישנם גרפיקאים, שייצרו פונט או חציו באיזשהו שלב בחייהם. אני מכיר כמה וכמה כאלה. הם לא התקדמו עם זה, או כי החיידק ברח להם באמצע, או שמא הסבלנות פקעה. לכאורה כדאי שחב' פונטייפ יפנה אליהם בצורה מסודרת, ויבקש מהם את מה שיש להם, אליהו פריד ישלים את הפונט ויגהץ.
הרווח הברור: הטקלוג של פונטייפ יכלול מגוון רחב של טעמים וריחות, ולא טעם של איש אחד ומיוחד.
3. המשימה הקשה שבהם, אך לענ"ד שווה להשקיע בה: לבחור (בשיתוף עם חברי הפורום) עשרה חברים שרכשו ניסיון רב ויידע מקצועי בעשרה תחומים שונים במדיה, כגון, מאייר, מעצב, מעצב חסידי, יוצר לוגואים, מעמד ספרים, תלת-מימד'ניק וכדו', ולבקש מכל אחד מהם לבנות - יחד עם אליהו פריד - פונט לפי בקשתו האישית. ולפי הראש וה"נערווים" של האיש המקצועי שייבחר, וכך יווצרו לפחות עשרה פונטים, שיהוו המילה האחרונה בתחום הספציפי של כל אחד בתחומו. הפונט ייקרא על שמו של השותף ליצירה שיקבל בנוסף לכך חבילה מכובדת מבית "פונטייפ".
אליהו, בהצלחה.
(אני מתנצל מראש על אי עריכת ההודעה בצורה מקצועית, המיפוי שנתתי אינו מדוייק, ובוודאי אינו מחקרי, אלא בא לסבר את האוזן, כהקדמה להצעות הייעול).
..................
