קול שהמצלמה עושה כשהיא מצלמת

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
יש למישהו אולי צליל סאונד של מצלמה כשהיא מצלמת תמונות?
כדי לשלב את זה בעריכה של סרט שכאילו מישהו מצלם
והתמונות ככה מצטלמות אחת אחרי השניה.תודה ותזכו למצוות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הוא מתכוון לקול שעושות המצלמות של ניקון... :D
אני קנוניסטית גאה, אבל בקול שעושות הניקון אני ממש מקנאה :) :) :)

עכשיו ברצינות,
צריך פשוט למצוא מישהו עם מצלמת ניקון, שישים על אופציה של צילום ברצף, ויצלם, ובמקביל פשוט תקליטי את הקול :)

כל זה עיצה אם לא יביאו לך משהו איכותי יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
יש לי כמויות של קולות שונים אבל אין לי זמן לחפש... תקייה של מעל 200 מ"ב תעלה לכאן?

מצאתי משהו בינתיים...
 

קבצים מצורפים

  • קול צילום.wav
    KB 8.1 · צפיות: 65
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י מילה בסלע;789805:
יש לי כמויות של קולות שונים אבל אין לי זמן לחפש... תקייה של מעל 200 מ"ב תעלה לכאן?
לחצ/י כדי להרחיב...

אפשר להעלות לדרופבוקס.
(וסליחה שאני מתערבת, לא בפורום הזה בכלל, הגעתי דרך היממה האחרונה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
משום מה זה כנראה מפסיק באמצע ההורדה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
איך אני מוריד מהתיקיה את כל הקולות, זה אוסף מדהים!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י ישמעאל;790290:
איך אני מוריד מהתיקיה את כל הקולות, זה אוסף מדהים!!
לחצ/י כדי להרחיב...

כנראה אחד אחד...
יש לי עוד אלפים, עשרות אלפים....

אני אוספת כבר 7 שנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אם אין לך דרופבוקס במחשב, כדאי לך להתקין
את יכולה מהקישור הבא:
ttp://db.tt/Mnv3fOC
ואז, מה שנותר לעשות הוא ללחוץ על הקישור שבהודעות הקודמות,
ולבחור למעלה שיעתיק את התיקיה לדרופבוקס שלך, הוא מעתיק את הכול בבת אחת
וחוסך לך עבודה של העתקה אחד אחד,
זה בתנאי שיש לך דרופבוקס על המחשב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 78
    • ע
    שיתוף - לביקורת למה אוספים?
  • עידו לסרי //
    • אברם, ת' בא?
    שלמה שרך את נעליו במרץ וחיכה לחבירו בפתח הישיבה.
    שניה כפרה, צעק אברם מעם הדלת הפתוחה.
    בינתיים בחן שלמה את תכולת השקית שקיבל זה עתה מהת"תניק, דף עם כתובות שבדלתותיהם לא דופקים, אלו התורמים ה'שמנים' שמחכים ליום הפורים עצמו, פנקס קבלות מתפורר, חבילת טישיו ובקבוק קולה קטן.
    למה בקבוק קולה במוצאי שבת? לא הצליח שלמה להבין.

    יאללה יצאנו? צנח אברם לידו כעבור דקותיים, יצאנו.
    הם יצאו אל הרוח שפרעה את שערם ובכל כמה שניות מצאו עצמם מטיבים את הכובע לראשם, לאחר כברת דרך, הם הגיעו אל הרחוב 'שלהם', בחדוות מרץ הם הסתערו על הבניין הראשון שבלע אותם אל תוכו.
    עלו עד הקומה למעלה, חיכו 2 דקות להירגע מההתנשפויות, גילו שיש מעלית, הסתפקו בדיעבד האם היו מותרים לעלות בה.

    2 דפיקות מהוססות על הדלת הראשונה,
    לא פותחים,
    אברם הגביר את עוצמת הדפיקות, עברה דקה ושום רחש אינו נשמע והם נשמטו אל הדלת השניה, הדלת נפתחה כבר אחרי דפיקה אחת אך באותו הרגע נפתחה גם הדלת הראשונה.
    שלמה ואברם מצאו עצמם מתפצלים ומתגמגמים לבעלי הבית על הת"ת ומעלתו ומעלת הישיבה ורבניה ותלמידיה, אחד קיבל שקל, השני שתיים.

    ירדו הם שתיים שתיים את המדרגות לקומה השלישית, המרץ עדיין אחז בהם, דפיקה נמרצת על הדלת, נפתחת, ילדה בת 3 מתולתלת עם עיני דבש ענקיות מביטה בהם, 'מה אתם רוצים?'
    אפשר בבקשה את אבא או אמא? שאל שלמה,
    אימממאאאאאאאאאא! בחורים רוצים אותך!
    האמא נחפזה אל הדלת מוחה שאריות בצק באצבעותיה ועיניה מביטות בשאלה,
    אנחנו אוספים כסף לת"ת של ישיבת באר י... לא הספיק שלמה להשלים את המשפט כשהאמא קראה בגיל: 'הוו! ציפי! את רוצה לקיים מצוות צדקה לבחורים הצדיקים??
    בטח! זינקה באושר הילדה וחזרה אחרי רגע עם ארנק וורוד מינימאוס ורוקנה אל ידיהם ברעש צרור עשרות אגורות, 'ציפי מחכה כבר המון זמן לקיים את מצוות צדקה לעניים!' אמרה האמא בהתרגשות כשהיא כמעט דומעת, 'תזכו למצוות!' סיימה וסגרה את הדלת.

    אברם דפק על הדלת השניה, דלת העץ המתקלפת השמיעה צליל עמום והוא נאלץ להפעיל את שרירי אצבעותיו בשביל שדפיקותיו יפיקו קול, אחרי כמה רגעים נפתחה הדלת בידי אברך צעיר שסלוטייפ נכרך במשקפיו.
    מאיזו ישיבה אתם?
    אנחנו מישיבת באר יצחק של הרב ת...
    כן כן בטח שמעתי על הישיבה, דוד שלי למד שם אולי אתם מכירים אותו, אמר בנשימה אחת,
    איך קוראים לו? שאל אברם,
    אאההממ נדמה לי שבישיבה כינו אותו ברוכי, ברוכי כהן, אתם מכירים?
    אממממ, לא כל כך, השיב אברם, הוא לומד בישיבה עכשיו?
    האא, לא, הוא התחתן מזמן, הוא נכנס לישיבה בתשנ"ו, אבל הוא הגיע לפני שנתיים לשיחה של ראש הישיבה, חשבתי אולי תכירו אותו...
    למעיישה, מי הרבנים היום בישיבה? מה המצב מבחינת שטייגען? כמה בחורים אתם בישיבה? מי מוסר שיעורים לשיעור ב'? מה עשיתם במלחמה עם איראן? איך אתם מסתדרים עם הגיוס? מה המצב בשישי שבת?
    השיבו לו אברם ושלמה מה שהשיבו ומשיצתה שעה, הבחין האברך במעט מקוצר רוחם ואמר: 'בטח אתם צריכים לעבור בעוד בתים ואני חלילה מעכב אתכם, שניה אני אבדוק מה יש לי לתת.
    הוא נעלם בחלל הבית האפל וחזר כעבור דקה מוריק לידיהם 4 שקלים וכשפניו זורחות הוא מציין: 'לכל הישיבות אני נותן רק שקל!'...
    בפחי נפש ירדו שלמה ואברם אל הקומה השניה.

    בדלת הראשונה פתחה להם אשה ששלושה ילדים תחובים בסינרה,
    אנחנו אוספים לת"ת של ישיב...
    רגע אני לא שומעת! שלוימי! תרד בבקשה מהסינר של אמא! כן, מה רציתם?
    אנחנו אוספים לת"ת של ישיבת באר יצחק.
    הא, בעלי לא בבית, תחכו עוד שעה הוא חוזר.
    שלמה גלגל עיניו ביאוש, טוב תודה, תזכו למצוות.
    רגע לא שמעתי, דבורי! תפסיקי לצרוח ותעזבי את הקערה!!! כן, מה אמרתם?
    תודה, תזכו למצוות. קיצר שלמה.

    בדלת השניה אין קול ואין עונה ואחרי דקתיים הם התיאשו וירדו לקומה הראשונה.
    בדלת הראשונה פתח להם אמריקאי חייכן.
    שלמה מיד אמר- שבוע טוב אנחנו אוספים לת"ת של ישיבת באר יצחק.
    הוו הא! באר יצחק אני לא להכיר. זה ישיבה טוב? יש שם רבנים גדולים? זה ישיבה של רב הירש?
    שלמה התבלבל, לא, זו ישיבה בטלזסטון של הרב מנשה אביעזרי.
    הוו! זה רב אני לא להכיר! למה אתם אוספים בישיבה?
    אנחנו אוספים לת"ת, זה עוזר לחתנים.
    הווו! אתם חתנים? מזל טוב! מזל טוב! נחמה תביאי את המשקה! יש פה חתנים!
    מיד אשתו תחבה לידו בקבוק וויסקי סינגל מאלט יוקרתי והוא מזג לכוסיות.
    שלמה הסמיק, 'אנחנו לא חתנים, אנחנו צעירים רק בשיעור ב', אנחנו אוספים לת"ת שזה ארגון שעוזר לחתנים...'
    אכזבה פשטה בפניו של האמריקאי, 'אז אתם לא חתנים? חבל... טוב, רגע אני אביא לכם משהו...'
    הוא חיטט בכיסו ושלף שטר של 5 דולר.
    'שיהיה לכם ברכה והצלחה ותתחתנו מהר!...
    אמן הפטירו שניהם בחיוך ובאו לעבור לדלת הבאה כשהאמריקאי קרא ואמר שהדיירים משם טסו לחו"ל.

    שלמה ואברם יצאו מהבניין לאוויר הקריר, שלמה הוציא מהשקית את הרשימה שקיבל מהת"תניק ופער את פיו בתדהמה,
    'בניין מס' 1: בקומה ראשונה גר מר דליהוט, אמריקאי, נותן בפורים לכל ישיבה 200 דולר - אין לדפוק לפני פורים!!!'.


    בסוף הערב חזרו שלמה ואברם לישיבה כשהם מרוטים ומושפלים, בבית הזה לא פתחו, בבית הזה צעקו שנמאס מהבחורים שדופקים, בבית ההוא פטרו אותם בחצי שקל והם חוזרים לישיבה עם ארבעים ומשהו שקלים...

    בכניסה לישיבה פוגש המשגיח את פרצופיהם המושפלים, מה קרה אברם ושלמה? למה חשכו פניכם?
    פתח שלמה ותיאר את כל הקורות אותם כשאברם מוסיף את מעשה האמריקאי שתרם 5 דולר במקום ה 200 בפורים.
    הביט עליהם המשגיח בחיוך ושאל: אתם יודעים למה יצאתם לאסוף כסף?
    ענה שלמה: 'כדי שיהיה לת"ת לעזור לחתנים',
    'אולי כי כל הפושט יד נותנים לו?' ניסה אברם.
    לא ולא, ענה המשגיח, יש ישיבות שמוציאות את הבחורים בפורים לאסוף כדי שלא ישתעממו ויעשו שטויות, אבל אנחנו מקיימים את הוראת המשגיח רבי שלמה וולבה זצוק"ל שאמר שהסיבה שבגינה בני הישיבות יוצאים לאסוף כסף היא כדי שיעברו על הפתחים וירגישו בעצמם איך מרגיש החתן הנזקק שאין לו מספיק כסף לחתונה.
    לא משנה הסכום שהצלחתם לאסוף, לא משנה כמה החברים שלכם הצליחו לאסוף.
    את המצווה של 'נושא בעול עם חבירו' אתם קיימתם בהידור, ועל כך הערכתי כי רבה! סיים המשגיח.

    ____________________

    טפיפות רגלים נשמעו מאחוריהם והם הופתעו לגלות את האמריקאי מתנשף כולו מגיע לישיבה. 'הווו! הנה אתם! אני מחפש אתכם כבר הרבה זמן! אני רץ אחריכם בכל השכונה! פתאום מצאתי בכיס השני שלי עוד מעות ואני רציתי להביא אותם לחתנים!
    האמריקאי שלף 5 שטרות של מאה דולר והגיש אותם לשלמה ואברהם ההמומים.
    'תבואו גם בפורים, אני נותן לכל הישיבות!'

    המשגיח הוסיף לחייך.
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, שירת הכוכבים, MIRIAM BOTIM ועוד 6 משתמשים9 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עידו לסרי
    נכתב עבור ת"ת ישיבת באר יצחק - טלזסטון
  • 240
    • א
    דיון את מתפללת מכל הלב. צדיקה ומסורה.אבל גם מפריעה לבורא עולם.
  • אסתיאר //
    • את מתפללת מכל הלב. צדיקה ומסורה.
    עושה הכול בשביל זה.
    אבל גם מפריעה לבורא עולם.

    זה מה שהיא הספיקה לשמוע רגע לפני שעמדו להוציא את ה“כן” להצעה של בחור שהגיע פתאום, כמעט בהיסח הדעת, ככה, ברגע אחד.
    היא עמדה שם, עיניים עצומות, והרגישה את המתח חודר לכל תא בגופה.
    הזמן נדמה כאילו עצר, וכל היקום כולו מחכה למילה אחת.
    כן.
    גם היא, כמו רבות אחרות, כבר הגיעה לשלב שבו הילדים שלה עומדים ברשימה מסודרת מראש, אחד אחרי השני.
    שנה אחר שנה חלפה. הצעות עלו וירדו, והיא חיכתה. קיוותה. התפללה על כל אחד מהם בלב נשבר, שיגיע הזמן הנכון, שתזכה.
    שלחה תפילות, המשיכה לבקש, להתחזק, לעשות ככל שביכולתה כדי להביא את הישועה הזאת, שכל כך התבקשה לבית הזה.
    השנים עברו, והילדים התקרבו לגיל שלושים.
    והיא הרגישה איך הנשמה שלה מתחלקת לחצאים קטנים.
    על הראשון שכבר קרוב לשלושים.
    ועל השני שדופק על דלת עשרים ושתיים.

    הימים התגלגלו.
    ברכות מרבנים, נסיעות לקברי צדיקים, הפרשות חלה, קופת העיר.
    והטלפונים וההצעות עלו וירדו שוב ושוב, וזה לא היה זה.

    ובלילות הייתה דומעת, מתפללת ומתחננת:
    ריבונו של עולם, תן להם. רק תן להם. רק אל תעכב.
    ויום אחד, הטלפון צלצל בזמן לא מתוכנן.
    זה היה השדכן. ההוא שכבר הציע את כל האפשרויות הקיימות.
    היום יש לי הצעה טובה ממש, הוא אמר. צריך לזוז. עכשיו.
    היא הקשיבה, והלב הקדים את הקול.
    יד אחת החזיקה את הטלפון, השנייה כבר חיפשה אוטומטית את המחברת.
    אותה מחברת מוכרת, עם הסדר, עם השאלות, עם השליטה.
    אבל היד חזרה ריקה.
    המחברת איננה.
    היא ניסתה לבקש כמה דקות לחיפוש,
    אבל הוא התעקש. הזמן לחוץ, ההורים כבר בדקו, ניתנה תשובה חיובית, חבל על הזמן.
    ואם זה הגיע עכשיו, אולי זה סימן.

    את מתפללת מכל הלב. צדיקה ומסורה.

    עושה הכול בשביל זה.

    אבל גם מפריעה לבורא עולם.

    זה כאב כמו חץ בלב.
    והיא שתקה.
    כי מה בסך הכול היא מבקשת.
    רוצה לברר. לדייק. לעשות את הטוב ביותר לכבודו יתברך.
    לבנות בית שיהיה כלי לשכינה.

    והיא חזרה להתפלל.
    לבקש. להתחנן.
    איך אפשר בלי מחברת.
    ומתוך החשיכה, מתוך הדממה, מתוך התפילה עצמה
    עלה קול אחר. שקט. ברור.
    כן.
    בלי מחברת.
    בלי רשימות.
    בלי לדעת הכול מראש.
    ויום אחד אחר כך הם נפגשו.
    פנים אל פנים. לב אל לב.
    בלי מחברת.
    והשמיים חייכו.
    שמש עטפה רחוב רטוב ביום גשום אחד.

    ואז, כמעט בלי רעש, נשברה הכוס.
    לא כרעם. אלא כלחישה.
    וזה לא היה רק שידוך. וזה לא היה מזל.
    זו הייתה הסכמה אחת קטנה להסיר ידיים.
    המחברת נעלמה,
    ואיתה הצורך לדעת, לבדוק, לשלוט, להגן.
    ובין הדפים החסרים נפתח מקום.
    שם נכנס ריבונו של עולם.
    לא ברעש, לא בהוכחות. בשקט של אמת.
    הוא לא ביקש הרבה. רק דבר אחד.
    שתסכימי לא להפריע. שתניחי.
    שתאמיני שגם בלי להבין, הוא מבין.
    שגם בלי רשימות, הוא מדייק.
    ושכשהלב מפנה מקום,
    הישועה יודעת להיכנס לבד.

    הלוואי שנזכה.
    • תודה
    • וואו!
    • כועס
    Reactions: אוראל סולטן, ספרות בנשמה, צביה ר. ועוד 17 משתמשים20 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    מיוחד!
  • 243
    • ת
    שיתוף - לביקורת שקופה וחצי
  • ת.עקבי //
    • סגנון שונה עלילתית שאני מנסה כעת. אשמח לחוות דעת.

    *

    זרם חשמל מקפיץ אותי וקול צחוק מתגלגל במדרגות גורם לי לעצום עיניים, לנשום עמוק פעמיים ולפקוח שוב אל הבוקר שנוגע בחלונות.

    בוקר שהגיע מוקדם מדי. אני מכווצת אף, מנסה לאסוף ריחות שנערמים במטבח ומגששת ברגליים אחר נעלי הבית שלי.

    הן אינן, לא מפתיע, וכששערותיי גורפות איתן אבק רצפות, ראשי משתבלל לו להנות מזיו תחתית המיטה.

    אבק. מלא-מלא אבק שמכסה בין שלל דברים שמעולם לא יצרו איתי קשרים על נעלי הפונפון שלי.

    שולפת אותן תוך אנקה שיעולית, ממלמלת על נחמה את כל הברכות שבעולם, בריאות בראשן. וסדר, טיפונת סדר.

    "אמן!" מכריזה אמא מתוך, מסתבר, אדי הבישול. קולה מתרומם לשאגה: "נחמה! שוב דחפת הכול מתחת למיטה?!"

    כן, אני חושבת חזק. ושולי חישמלה אותי. בקטנה, אבל חישמלה. וזהו, סיימתי את המנה להיום, מקווה. משתיקה מחשבות ורצה להתארגן.

    צחצוח, שפשוף פנים עיקש, חולצת תכלת כפתורים, חצאית פליסה ארוכה, צמת צד, נעליים, תיק והמדרגות מקבלות את רגליי ברפרוף מהיר.

    "מאוחר", נוזפת אמא כשאני גוהרת על השיש, מחלצת כוס חמה, שופכת שוקולית, מים רותחים והרבה חלב.

    "יודעת", הוגית בלחישה, מתיישבת על כיסא בר ושותה תוך כיווץ פנים.

    חם, כמעט לוהט, אבל המזגן מצנן פה, ובחוץ עלול להיות לוהט עוד יותר. מי צריך לצאת בכלל? מתחשק לי להישאר בבית, לשתות שוקו ועוד שוקו גם אם שולי תצחק עד מחרתיים.

    "היא הלכה", מציינת אמא, מלהטטת בין חביתת ירק לאבא ומרק עוף של צהריים. "וגם את צריכה. תזדרזי!"

    "בשביל מה?" אני רוטנת. מניחה את הכוס, ריקנית, ומתלבטת אם להכין אחת נוספת, כזו שתעניק לי כוויה, תנפח לשון ותגרור אותי לאשפוז של יום-יומיים.

    "הגזמת, שרה", שוב אמא. שוב המחשבות שלי סוערות מדי. היא זונחת תפוח אדמה, הופכת חביתה ונעמדת מולי, מישירה אליי אישונים מסובבים חום דלוח. "יהיה בסדר", היא אומרת, בטוחה כל כך. "הימים האלו יעברו מהר, ויום אחד את תגחכי על הכול".

    אני כמעט מגחכת עכשיו, לא עושה את זה רק בגלל כבודה של אמא, וכן, גם כי המחשבות שלי ייקלטו היטב ברדאר שלה.

    "יהיה בסדר", חוזרת אמא, ומבטה השלו כל כך הופך מוטרד. "מה את משתיקה שם, שרוש?"

    שונאת שקוראים לי שרוש. שונאת ששואלים אותי מה אני משתיקה. "כלום", אומרת בשאננות שטבועה בי מאז ימי קדם. מעיפה מבט אל ספל שעוני מעלה אדים, תלוי על קיר. "מאוחר לי. זזה".

    זזתי, כמה כיף. מותירה מאחוריי כוס קרטון בפח, אמא תוהה וסנדוויץ' בוקר, אבל הנקודה האחרונה מתוודעת לי רק כשאני מגיעה מיוזעת אל הסמינר, שנמצא שני רחובות מקבילים מהבניין שלנו, מעבירה אצבעות בשני צידי השיער, מחזירה צמה קדימה ונבלעת בין השערים.

    "שירההההה" קול רודף אחריי, וכשאני מסתובבת להבין למה הוא נשמע לי יותר מדי נחַמַתִי, קולטות עיניי שקית ניילון עמוסה מרחפת לעברי בכיוונון ישיר.

    היא פוגעת בפנים שלי, איך לא. נופלת אל הרצפה, איך לא. וברוגז שצף בי פתאומית, אני מוסיפה עוד ברכה אחת על נחמה – שתלמד לעשות דברים עד הסוף, ופעם הבאה – שלא תהיה, אמן! - גם אם היא ממהרת - שתשחיל לי את הסנדוויץ' לתיק, כמו שהיא יודעת לעשות יפה מאד כשהיא ממש רוצה.

    נאנחת, מתכופפת אל הסנדוויץ'. הברכות שלי מתבזבזות לריק, אני יודעת. וכמו שאבא אומר תמיד – כל עוד נחמה לא תראה רצון, דבר לא ישתנה.

    ואני מה?!

    אמא לא בקרבת מקום להאזין למחשבות שלי, שולי לא תזריק בי כעת זרמים כדי שאתנער מהבוץ שמשקיע אותי ולנחמה כבד להרים אותי אל הקומה השנייה של מפעל האברכיות אליו אני צועדת לאט וזהיר.

    אני שקופה, זה ברור. ורצון, כמויות רצון, לא יעזרו פה. יעיד הכיסא הצמוד לשלי, שנותר מיותם יום אחרי יום, זו השנה השישית במספר.

    יעידו עוד הרבה דברים. כמו פרצופים שננעצים בי כשאני עוברת את סף דלת הכתה ושתיקה שהומה מעל כל קול שסער קודם בצחוק ובמלל נרגש.

    "בוקר טוב!" אסתי הראשונה לחזור אל עצמה, כרגיל, וידה מנפנפת מעל ראש כל המתקבצות סביבה. החברה'מנית התמידית.

    אז רצתי מהר מדי, חבל. "בוקר אור", אני מותחת חיוך, מותחת אותו טיפה עוד יותר, נזכרת להרים מעט גם את שרירי העיניים וממהרת אל הכיסא הנאמן שלי, מניחה על המיותם תיק, מרצ'רצ'ת ודוחפת סנדוויץ'.

    מתחרטת ושולפת אותו. תעסוקה תהיה לי טובה עכשיו, גם אם בגללה ארעב לקראת סוף היום ועוד יותר אם אצטרך לצאת, ליטול ידיים ולשוב אל אותה שתיקה מעקצצת.

    אבל כשאני חוזרת אין שתיקה, כמו שאין אסיפת בנות סביב שולחן שני בטור רביעי. רק קול אחד מורתי שאומר בקולי קולות: "ממש הקדמתן היום! מתרגשות?"

    "בטח!" רועמת דבורי, מאחרת תמידית עם כוח צילומי נדיר שמחפה קבע. "כולן הקדימו פה, אפשר שלא?!"

    "שרה לא", מציינת אודליה, חדת עין. מבחינה בי ברגע, עומדת שלושה צעדים מהמשקוף, ומוסיפה מהר: "בעצם גם היא פה".

    השתיקה מגיעה עכשיו, ארוכה ובוערת לי בלחיים עד שאני מתיישבת על הכיסא, ממלמלת ברכה ונוגסת.

    חביתת ירק, מישהו התבלבל פה. נחמה, שתהיה לי בריאה.

    ואם אמא הייתה לצידי כנראה שהייתה צועקת 'אמן' גדול עכשיו, או שהייתה גוערת בכל המחשבות שמתרוצצות מעליי. אותן מחשבות מאז שמלאו לי שתים עשרה, ובשונה משאר המתברמצות – לא התפרצתי אז עם שום כוח על.

    לא אז וגם לא שש שנים אחר כך.

    אמרתי שקופה?! שקופה וחצי.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: נועה noa, מרימדיה, מַיִם שְׁקֵטִים ועוד 21 משתמשים24 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    ת.עקבי
    נכון, פספוס שלי. תודה! @מ. י. פרצמן @ניהול קהילת כתיבה אפשר להחליף ל-שיתוף? או המשכים, למקרה...
    הצטרפות לקהילת עורכי ומפיקי סרטים
    הצטרפות לקהילת עורכות ומפיקות סרטים
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה