הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #4,081
האיסור לדון בערכאות הוא איסור חמור מאוד, ולכן מעבר לתשובות אישיות ששמעתי, אני מצטט מתוך דברים שפורסמו בכתב וברבים. וכמובן שאסור לתבוע בערכאות במקרים שהדבר אסור על פי התורה.
לפני שנתיים-שלוש פורסמה חוברת בשם "קונטרס סיכום הכללים וההלכות בתשלום בתחבורה ציבורית" (כיוון שלא ביקשתי את רשותו לא אכתוב את שם המחבר למרות שנראה שהוא רואה בזה זכות להפיץ וללבן את העניין של התשלום בתח"צ). אציין שהוא מדגיש בשער הקונטרס ש"מהדורה זו אינה סופית ואינה מיועדת לפסיקה הלכתית, אלא מתפרסמת להעלאת המודעות לנושא, ולקבלת ביקורת, הארות והערות, מכל הסוגים".
הפרק האחרון בקונטרס הנ"ל מתייחס ל"תביעת החברה על מחדלים" ואני מצטט משם "שמענו מהגר"צ ברוורמן וכן דעת הגר"י סילמן (שם בהערה מצויין שהמקור לדעתו של הרב סילמן הוא מקובץ בית אהרן וישראל במאמרו של הרב בריזל) שמותר לתבוע את החברה על ליקויים בשירות שהסבו לו הפסדים צער וכדומה..." וכאן אני מדלג על הטעם ההלכתי ורק אציין את מה שכתוב שם בסוף הערה 198 "ובודאי שהמתיר לעצמו לגזול מהמדינה וגם תובע את החברות הרי זה תרתי דסתרי", מבלי להכנס לעניין ההלכתי המבואר שם.
עוד נכתב שם "ויש לציין את מה ששמעתי מאחד הרבנים שליט"א, כי אין מן הראוי לפנות לערכאות על כל חריגה, כיון שלפעמים החברה עושה כל מאמץ והיא אנוסה בכך. אולם בחברה המזלזלת בקביעות, או כשהמחדל הוא קיצוני, הדבר רצוי בכדי להעמיד את החברה על מקומה" (ההדגשה של הקו התחתי היא שלי ואינה במקור).
ושם בהמשך בסעיף ב "דעת הגר"י סילמן וכן שמעתי מהגר"צ ברוורמן, שמותר לפנות לערכאות ובתי המשפט בתביעה כנגד החברות, כיון שהחברות אינם מוכנות לדון בדין תורה [ופעמים רבות כבר נקראו לד"ת וניתן היתר כנגדם] כך שהיתר זה מועיל לכל ואין צריך להיתר בי"ד על כך".
