מידע שימושי קיבלתי, קראתי נהניתי, שיהיה לתועלת

  • הוסף לסימניות
  • #1
אנשי העקרונות: אלו שלא ויתרו על החשוב להם, גם בקורונה
חמישה ישראלים שלא היו מסוגלים לוותר על הדבר החשוב להם ביותר בתקופת הקורונה נפגשים סוף־סוף ומדברים
מאת אריאל שנבל - ז׳ בתשרי ה׳תשפ״א (25/09/2020 12:22)

הפגישה הייתה קצרה. הם לא נפגשו עד כה, ולא במפתיע. איש מהם לא חשב בחיים שיש לו שיח ושיג עם האחר. אבל עכשיו הזדמנה שעת כושר מיוחדת, שבה לכל אחד היו רק דקות ספורות לדבר. רוח קרירה נשבה, שקט מוזר השתרר, והם התחילו לדבר.
אמר המפגין מבלפור: "אתם חייבים להבין עד כמה ההפגנות האלו חשובות לי ולחבריי. שנים שאנחנו במחנה השמאל במצור פוליטי בלי תקווה, לא יודעים את נפשנו, תולשים שערות בכל פעם שנשמע צירוף המילים 'ראש הממשלה בנימין נתניהו'. אנחנו מאמינים באמת ובתמים שהוא הורס את המדינה הזאת, והיה נדמה שאיש אינו מקשיב. והנה, בפעם הראשונה זה שנים, נוצרה בחודשים האחרונים מאסה קריטית של הפגנות רצופות מול מעון השרד שלו בירושלים.
מחלקת הקורונה החדשה בחניון בית החולים רמב"ם בחיפה. צילום: איי.אף.פי
"סוף־סוף הרגשנו שהקול שלנו לא נעלם, שגם אנחנו נחשבים, שהדמוקרטיה לא מתה. לא יכולנו באמת לעצור את ההפגנות האלה בגלל הנגיף. אנחנו לא מטומטמים, אנחנו יודעים שיש הדבקות בהפגנות צפופות כל כך, אבל תבינו, לא יכולנו לוותר. וחוץ מזה, תראו את אלה שמתפללים בקבוצות גדולות".

אמר המתפלל: "אתם חייבים להבין עד כמה התפילות האלו בציבור חשובות לי ולחבריי. אין דת יהודית בלי קהילה, בלי מניין. ברוב עם הדרת מלך. תפילה לבד בסלון מכבה אצלי את כל ההתלהבות, היכולת להתחבר לקדוש ברוך הוא. אי אפשר לומר קדושה, חסל סדר קדיש, שלא לדבר על השירים המשותפים, תחושת היחד, הקהילה.
"אני מודה שזהו לא רק עניין דתי אלא גם חברתי. אבל זה בדיוק העניין, שהיהדות מושתתת על קהילתיות וחברה. ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל לא הצלחתי להתמיד בתפילה כזו. אני לא מטומטם, ברור שיש הדבקות בתפילות מרובות משתתפים, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו את החתונות הענקיות של הערבים".
אמר המשתתף בחתונה המונית בצפון: "אתם חייבים להבין עד כמה החתונות האלו חשובות לי ולחבריי. אתם יודעים, חתונה היא משהו לזכור כל החיים. איך אפשר לתת לזוג להתחתן בצורה קטנה ועצובה, בלי ריקודים עד אור הבוקר, אוכל בשפע ושמחה כמו שצריך? זה חלק מהמסורת שלנו, אלפי שנים, איך אפשר לבטל אותה? אין כוח בעולם שיצליח לעשות את זה.
"אצלנו אין מסיבות ואין הופעות ואין התכנסויות אחרות, רק שמחות משפחתיות. זה מה שנשאר לנו, גם את זה תיקחו מאיתנו? אנחנו לא מטומטמים, אנחנו יודעים שיש הדבקות בחתונות המוניות, אבל תבינו, לא יכולנו לוותר. וחוץ מזה, תראו את החסידים האלה שטסו לאומן".

אמר החסיד שטס לאומן: "אתם חייבים להבין עד כמה הנוכחות בקבר של רבי נחמן בראש השנה חשובה לי ולחבריי. מי שלא היה שם, אני לא מצפה ממנו להבין. זה נותן לך כוח, אורות, שמחה, יכולת התמודדות עם כל מה שיבוא, למשך כל השנה. הייתה שנה אחת שלא הצלחתי לטוס בגלל איזו בעיה, והשנה שאחריה הייתה הגרועה בחיי.
"חסיד ברסלב אמיתי לא יכול להרשות לעצמו לתת למניעות להשתלט עליו. אלה קליפות שחייבים להסיר כדי לגלות את האור האמיתי. והאור האמיתי נמצא באומן. רק שם. וברגע שהפרויקטור שלח מכתב נגדנו לנשיא אוקראינה היה לי ברור עוד יותר שאסור להיכנע. זה סימן משמיים. אני לא מטומטם, ברור לי שיש הדבקות בהתכנסות צפופה כזו, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו את החוגגים במסיבות ובהופעות מחתרתיות בתל־אביב".
אמר איש המסיבות: "אתם חייבים להבין עד כמה היציאה לבילוי בערב חשובה לי ולחבריי. איך אפשר לשבת בבית ולהירקב ככה? אני שוכר דירת חדר וחצי בקצה רחוב הירקון, אי אפשר לצפות ממני להיות כלוא בבית. ואז אני שומע על מסיבה שמתארגנת. מה החלופה, שכל החבר'ה יבלו ואני אשאר כמו איזה עולב עולבים בבית רק כי אני מפחד?
"אל תשכחו גם שאני ממש לא בקבוצת סיכון. כלומר, שמעתי שמועות על זה שבגל השני יש כבר הרבה יותר צעירים מאושפזים, אבל בואו, לכולנו סיפרו במשך חודשים שזו מחלה של זקנים שגם ככה הולכים למות. אני לא מטומטם, ברור שיש סכנת היבדקות במסיבה כזו, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו, מישהו מגיע".
כולם סיימו לדבר, וקול דממה דקה השתרר בחדר. הרוח הקרירה התגברה והפכה למשב מקפיא, כיאה לחדר קירור בבית חולים. ואז נפתחה הדלת. כשהם מכוסים בטליתות ושכובים על מיטות צרות שכמעט ואינן מכילות את גופם הנוקשה, הוציאו אותם אנשי חברה קדישא בזה אחר זה, והם נפרדו לנצח. מכאן כל אחד ילך בדרכו האחרונה. האחד ייטמן בקבורה אזרחית חילונית, השני בגבעת שאול בירושלים, השלישי בכפרו שבצפון הארץ, הרביעי במושב הברסלבי הקטן שהוא גר בו מאז חזר בתשובה, והחמישי בבית העלמין ירקון. ההלוויות יהיו קטנות. קומץ אנשים ילוו את החמישה בדרכם האחרונה.
אף אחד מהם לא היה מטומטם. כולם ידעו היטב את הסכנות שאורבות בדרך. אבל כולם לא יכלו לוותר. כי קשה מאוד לוותר על מהות חייך, הדבר הקריטי ביותר באישיותך, שאם יוגבל כבר לא תרגיש חי. אז הנה, עכשיו הם כבר לא חיים. הדיסוננס נפתר. עוד חמישה נפטרו. ומי יודע עוד כמה ישראלים טובים, עקשנים וחסרי אחריות ילכו בדרכם עד שיגיע סוף־סוף החיסון הגואל
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
בוזזזזזזזזז!!!!
מספיק כבר להשוות להפגנות בבלפור.
"והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת"
אפפחד לא עושה דברים אלה על דעת עצמו אלא על דעת רבותיו. ולצערי יש מספיק אנשים ששמרו על ההנחיות באדיקות רבה וסיימו את דרכם גם בכזו צורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בוזזזזזזזזז!!!!
מספיק כבר להשוות להפגנות בבלפור.
"והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת"
אפפחד לא עושה דברים אלה על דעת עצמו אלא על דעת רבותיו. ולצערי יש מספיק אנשים ששמרו על ההנחיות באדיקות רבה וסיימו את דרכם גם בכזו צורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
וואו, חזק.
,אבל אני מוסיפה.
שלמרבה העצב אפשר להוסיף. מת שישי.
"אתם חייבים להבין, חצי שנה ששמרתי, הייתי בבית, לא ראיתי את הנכדים, לא ביקרתי בחתונות, כשכן העזתי להסתובב, הייתי עם מסיכה כחום היום, כמה אפשר? אני רוצה לראות את הילדים שלי. אני רוצה לבקר בחתונה של הנכד של החבר הכי טוב שלי, לא ביקרתי, איך נדבקתי לא יודע.
תראו מישהו מגיע"
קול דממה דקה.
אלוקים הקוצב חיים לכל חי.
שהחליט שגם ההוא ששמר כל כך, ימות.
למה כתבתי את זה? לא יודעת.
אולי כי אני מיואשת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אנשי העקרונות: אלו שלא ויתרו על החשוב להם, גם בקורונה
חמישה ישראלים שלא היו מסוגלים לוותר על הדבר החשוב להם ביותר בתקופת הקורונה נפגשים סוף־סוף ומדברים
מאת אריאל שנבל - ז׳ בתשרי ה׳תשפ״א (25/09/2020 12:22)

הפגישה הייתה קצרה. הם לא נפגשו עד כה, ולא במפתיע. איש מהם לא חשב בחיים שיש לו שיח ושיג עם האחר. אבל עכשיו הזדמנה שעת כושר מיוחדת, שבה לכל אחד היו רק דקות ספורות לדבר. רוח קרירה נשבה, שקט מוזר השתרר, והם התחילו לדבר.
אמר המפגין מבלפור: "אתם חייבים להבין עד כמה ההפגנות האלו חשובות לי ולחבריי. שנים שאנחנו במחנה השמאל במצור פוליטי בלי תקווה, לא יודעים את נפשנו, תולשים שערות בכל פעם שנשמע צירוף המילים 'ראש הממשלה בנימין נתניהו'. אנחנו מאמינים באמת ובתמים שהוא הורס את המדינה הזאת, והיה נדמה שאיש אינו מקשיב. והנה, בפעם הראשונה זה שנים, נוצרה בחודשים האחרונים מאסה קריטית של הפגנות רצופות מול מעון השרד שלו בירושלים.
מחלקת הקורונה החדשה בחניון בית החולים רמב"ם בחיפה. צילום: איי.אף.פי
"סוף־סוף הרגשנו שהקול שלנו לא נעלם, שגם אנחנו נחשבים, שהדמוקרטיה לא מתה. לא יכולנו באמת לעצור את ההפגנות האלה בגלל הנגיף. אנחנו לא מטומטמים, אנחנו יודעים שיש הדבקות בהפגנות צפופות כל כך, אבל תבינו, לא יכולנו לוותר. וחוץ מזה, תראו את אלה שמתפללים בקבוצות גדולות".

אמר המתפלל: "אתם חייבים להבין עד כמה התפילות האלו בציבור חשובות לי ולחבריי. אין דת יהודית בלי קהילה, בלי מניין. ברוב עם הדרת מלך. תפילה לבד בסלון מכבה אצלי את כל ההתלהבות, היכולת להתחבר לקדוש ברוך הוא. אי אפשר לומר קדושה, חסל סדר קדיש, שלא לדבר על השירים המשותפים, תחושת היחד, הקהילה.
"אני מודה שזהו לא רק עניין דתי אלא גם חברתי. אבל זה בדיוק העניין, שהיהדות מושתתת על קהילתיות וחברה. ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל לא הצלחתי להתמיד בתפילה כזו. אני לא מטומטם, ברור שיש הדבקות בתפילות מרובות משתתפים, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו את החתונות הענקיות של הערבים".
אמר המשתתף בחתונה המונית בצפון: "אתם חייבים להבין עד כמה החתונות האלו חשובות לי ולחבריי. אתם יודעים, חתונה היא משהו לזכור כל החיים. איך אפשר לתת לזוג להתחתן בצורה קטנה ועצובה, בלי ריקודים עד אור הבוקר, אוכל בשפע ושמחה כמו שצריך? זה חלק מהמסורת שלנו, אלפי שנים, איך אפשר לבטל אותה? אין כוח בעולם שיצליח לעשות את זה.
"אצלנו אין מסיבות ואין הופעות ואין התכנסויות אחרות, רק שמחות משפחתיות. זה מה שנשאר לנו, גם את זה תיקחו מאיתנו? אנחנו לא מטומטמים, אנחנו יודעים שיש הדבקות בחתונות המוניות, אבל תבינו, לא יכולנו לוותר. וחוץ מזה, תראו את החסידים האלה שטסו לאומן".

אמר החסיד שטס לאומן: "אתם חייבים להבין עד כמה הנוכחות בקבר של רבי נחמן בראש השנה חשובה לי ולחבריי. מי שלא היה שם, אני לא מצפה ממנו להבין. זה נותן לך כוח, אורות, שמחה, יכולת התמודדות עם כל מה שיבוא, למשך כל השנה. הייתה שנה אחת שלא הצלחתי לטוס בגלל איזו בעיה, והשנה שאחריה הייתה הגרועה בחיי.
"חסיד ברסלב אמיתי לא יכול להרשות לעצמו לתת למניעות להשתלט עליו. אלה קליפות שחייבים להסיר כדי לגלות את האור האמיתי. והאור האמיתי נמצא באומן. רק שם. וברגע שהפרויקטור שלח מכתב נגדנו לנשיא אוקראינה היה לי ברור עוד יותר שאסור להיכנע. זה סימן משמיים. אני לא מטומטם, ברור לי שיש הדבקות בהתכנסות צפופה כזו, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו את החוגגים במסיבות ובהופעות מחתרתיות בתל־אביב".
אמר איש המסיבות: "אתם חייבים להבין עד כמה היציאה לבילוי בערב חשובה לי ולחבריי. איך אפשר לשבת בבית ולהירקב ככה? אני שוכר דירת חדר וחצי בקצה רחוב הירקון, אי אפשר לצפות ממני להיות כלוא בבית. ואז אני שומע על מסיבה שמתארגנת. מה החלופה, שכל החבר'ה יבלו ואני אשאר כמו איזה עולב עולבים בבית רק כי אני מפחד?
"אל תשכחו גם שאני ממש לא בקבוצת סיכון. כלומר, שמעתי שמועות על זה שבגל השני יש כבר הרבה יותר צעירים מאושפזים, אבל בואו, לכולנו סיפרו במשך חודשים שזו מחלה של זקנים שגם ככה הולכים למות. אני לא מטומטם, ברור שיש סכנת היבדקות במסיבה כזו, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו, מישהו מגיע".
כולם סיימו לדבר, וקול דממה דקה השתרר בחדר. הרוח הקרירה התגברה והפכה למשב מקפיא, כיאה לחדר קירור בבית חולים. ואז נפתחה הדלת. כשהם מכוסים בטליתות ושכובים על מיטות צרות שכמעט ואינן מכילות את גופם הנוקשה, הוציאו אותם אנשי חברה קדישא בזה אחר זה, והם נפרדו לנצח. מכאן כל אחד ילך בדרכו האחרונה. האחד ייטמן בקבורה אזרחית חילונית, השני בגבעת שאול בירושלים, השלישי בכפרו שבצפון הארץ, הרביעי במושב הברסלבי הקטן שהוא גר בו מאז חזר בתשובה, והחמישי בבית העלמין ירקון. ההלוויות יהיו קטנות. קומץ אנשים ילוו את החמישה בדרכם האחרונה.
אף אחד מהם לא היה מטומטם. כולם ידעו היטב את הסכנות שאורבות בדרך. אבל כולם לא יכלו לוותר. כי קשה מאוד לוותר על מהות חייך, הדבר הקריטי ביותר באישיותך, שאם יוגבל כבר לא תרגיש חי. אז הנה, עכשיו הם כבר לא חיים. הדיסוננס נפתר. עוד חמישה נפטרו. ומי יודע עוד כמה ישראלים טובים, עקשנים וחסרי אחריות ילכו בדרכם עד שיגיע סוף־סוף החיסון הגואל

תודה על השיתוף
שה' יעזור לכולנו
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

פריקת תסכול בעיקר, נועד למי שחווה על בשרו

ראיתי אותו, את הרוע, הסתכלתי לו בלבן של העיניים. תמיד הוא מסתתר, מתגנב בשולי דרכים, קשה לראות אותו.
איך הוא מסתתר אתם שואלים? מאחורי רוע בולט. מפנה את המבט שלכם לרוע גדול, לאכזריות המוחלטת, כך לא תראו את הרוע הקרוב אליכם, האנושי. מספר על חטופים מזי רעב, מדבר על טבח המוני באפריקה, העיקר שלא תראו אותו, לא תשימו לב כמה הוא קרוב.

כולנו נתקלים בו בימי חיינו, כשהמסכה נופלת לרגע והרוע מציץ מן החרכים, זה יכול להיות השכן שבונה, בעל הרכב מהבניין הסמוך, אפילו האברך החייכן מבית הכנסת. גם אני לא ראיתי את זה בא, חיפשתי את הרוע במקומות הגדולים, הוא דווקא נראה לי בסדר, כובע מהוקצע, מהנהן בנימוס בחדר המדרגות.

יום אחד נתקלתי בו, יום אחד לא בא לו בטוב משהו שעשיתי, הוא ביקש ממני לוותר, למחול על דבר זה או אחר, ואני סירבתי, אז גיליתי מהו רוע. אתם חושבים שהוא התפרץ ברחוב? אתם כל כך טועים. הוא לא מפלצת, לא צ'חצ'ח מהמעברות, הוא מנומס עם נעלי אלגנט, אבל הוא רע. פתאום שמעתי ריכולים מאחרי הגב, הפסקתי לקבל עליות בבית הכנסת, אנשים המשיכו לדבר איתי, ברור, בעיקר הוא המשיך, אבל מה אפשר לעשות, הם לא ידעו שאני כזה, נו, חסר מידות כרוני.

לא התכוונתי לעשות משהו רע רק עמדתי על זכויותיי, אבל כולם השתכנעו שאני מושחת, רע מעללים, ככה עובד רוע.

הבוסית היא אישה מקסימה, מה זה מקסימה. היא תשלח עוגות ללידה, זה חשוב, היא מתרגשת איתי, רוע? היא? הצחקתם. היא עוזרת למשפחות נזקקות, מתנדבת ביד שרה, מפרישה חלה כל יום שישי, שילוב של שרה שנירר וחנה סנש בגוף אחד. נשמה גבוהה שירדה לעולם בערב שבת בין השמשות. זה אמיתי, עד שנמאס לה מעובדת.

היא מעולם לא פיטרה עובדת, זה לא מכבד ולא מכובד, הם כמו משפחה. אה, זה גם דורש פיצויים, וזה הרבה כסף. חוץ מזה, כדי לפטר צריך סיבה, זה שמתחשק לה להעסיק מישהי במקומה זה לא עילה לפטר עובדת מוצלחת, היא לא בעלי החברה, היא בקושי מנהלת. אז למה לפטר? אפשר להראות לה את הדלת, בנימוס כמובן.

יום אחד תגלה העובדת קיצוץ מינורי, אין ברירה חלוקה מחדש של תחומי התפקיד, ואז יום ועוד יום ועוד יום, הכל בחיוך, באהבה, בין התנדבות כאן למעשה חסד שם, והעובדת נשארת בלי תפקיד. לא פיטרו אותה רחמנא ליצלן, פשוט אין לה מה לעשות. עוד רגע ימצאו לך תפקיד, בינתיים חכי.

ואז, כשהעובדת עוזבת, היא לא מבינה למה היא לא רוצה מסיבת פרידה, איזו כפיות טובה, למה לעזוב ככה איפה הנימוס?

לא כתבתי את זה בשביל הרעים, הם לא יבינו מה אני רוצה, יגחכו עם כולם, יתחברו לסבל, לעולם לא יקשרו את זה לעצמם. הם? רעים? בחיים לא. זה נועד אליכם, ההמון. אלו ששותקים כשנעשה לחבר לספסל רצח אופי, אלו ששותקות כשהבוסית משפילה חברה. אתם מפחדים, לא רוצים שזה יגיע אליכם, אתן לא רוצות להסתכסך עם המנהלת, אולי אתן הבאות בתור.

יודעים מה, צודקים. לא רוצה לעמוד במקום שלכם, אבל בלילה לפני השינה, קחו איתכם את משא הבושה. הייתם שם ושתקתם. זו הבושה שלכם.
לאחרונה עברתי דירה ליחידה הסמוכה לבית פרטי בישוב סביבות ירושלים.
הזמנתי מאינטרנט רימון שיבואו להתקין לי סיבים והם דרשו 500 שקל (במקום 200 במקרה רגיל) מחמת שמדובר בבית פרטי שדורש עבודה יותר,
וחוץ מזה נאלצתי להמתין שבועיים עד להגעת הטכנאי, כשסוף סוף הגיע הטכנאי הוא הודיע לי שכיון שזה בית פרטי זה עבודה שמיועדת לצוות ולא לטכנאי יחיד ולכך הוא לא יכול להתקין דבר כזה לבדו.
הוא אמר לי שהוא יעדכן את החברה שצריך לשלוח צוות וזה לא יעלה לי תשלום נוסף, לאחמ"כ קיבלתי מייל מרימון כאילו ההתקנה הצליחה והם חייבו אותי בתשלום של 500 ש"ח התקשרתי אליהם והם הודיעו לי שצריך לשלוח צוות וזה עולה 500 ש"ח נוספים.
הודעתי להם שאני לא מעוניין וברצוני לבטל את ההתקשרות איתם אך את ה500 ש"ח הם לא הסכימו להחזיר.
לאחמ"כ התקשרתי לבזק והם נתנו לי הצעה לטכנאי במחיר של 100 עד 250 ש"ח תלוי בכמות העבודה של המתקין, והגיעו תוך פחות משבוע.
אההה. וחוץ מזה הם מרימים את הטלפון לאחר חצי דקה ולא לאחר 45 דק' כמו ברימון
(סתם דבר הזוי ברימון שאתה עושה שירות שיחה חוזרת-שחוזר אליך פקיד לאחר שהכנסת מספר טלפון. ועדיין צריך להמתין כרבע שעה אחרי שהם חוזרים אליך!!!).
למעדה כרגע הם לא מוכנים להחזיר לי את ה500 ש"ח אחרי שהם לא עשו בשבילי כלום.
הרי אני לא הזמנתי טכנאי אני הזמנתי התקנת אינטרנט המתקין לא עשה כלום-היה 5 דק' בבית, למה אני צריך לשלם???
יש למישהו רעיון מה אפשר לעשות?????
וידע הציבור ויזהר!!!!!!!
תודה רבה!!!!
@איצ'ה קו המידע
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה