הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אנשי העקרונות: אלו שלא ויתרו על החשוב להם, גם בקורונה
חמישה ישראלים שלא היו מסוגלים לוותר על הדבר החשוב להם ביותר בתקופת הקורונה נפגשים סוף־סוף ומדברים
מאת אריאל שנבל - ז׳ בתשרי ה׳תשפ״א (25/09/2020 12:22)
הפגישה הייתה קצרה. הם לא נפגשו עד כה, ולא במפתיע. איש מהם לא חשב בחיים שיש לו שיח ושיג עם האחר. אבל עכשיו הזדמנה שעת כושר מיוחדת, שבה לכל אחד היו רק דקות ספורות לדבר. רוח קרירה נשבה, שקט מוזר השתרר, והם התחילו לדבר.
אמר המפגין מבלפור: "אתם חייבים להבין עד כמה ההפגנות האלו חשובות לי ולחבריי. שנים שאנחנו במחנה השמאל במצור פוליטי בלי תקווה, לא יודעים את נפשנו, תולשים שערות בכל פעם שנשמע צירוף המילים 'ראש הממשלה בנימין נתניהו'. אנחנו מאמינים באמת ובתמים שהוא הורס את המדינה הזאת, והיה נדמה שאיש אינו מקשיב. והנה, בפעם הראשונה זה שנים, נוצרה בחודשים האחרונים מאסה קריטית של הפגנות רצופות מול מעון השרד שלו בירושלים.
מחלקת הקורונה החדשה בחניון בית החולים רמב"ם בחיפה. צילום: איי.אף.פי
"סוף־סוף הרגשנו שהקול שלנו לא נעלם, שגם אנחנו נחשבים, שהדמוקרטיה לא מתה. לא יכולנו באמת לעצור את ההפגנות האלה בגלל הנגיף. אנחנו לא מטומטמים, אנחנו יודעים שיש הדבקות בהפגנות צפופות כל כך, אבל תבינו, לא יכולנו לוותר. וחוץ מזה, תראו את אלה שמתפללים בקבוצות גדולות".
אמר המתפלל: "אתם חייבים להבין עד כמה התפילות האלו בציבור חשובות לי ולחבריי. אין דת יהודית בלי קהילה, בלי מניין. ברוב עם הדרת מלך. תפילה לבד בסלון מכבה אצלי את כל ההתלהבות, היכולת להתחבר לקדוש ברוך הוא. אי אפשר לומר קדושה, חסל סדר קדיש, שלא לדבר על השירים המשותפים, תחושת היחד, הקהילה.
"אני מודה שזהו לא רק עניין דתי אלא גם חברתי. אבל זה בדיוק העניין, שהיהדות מושתתת על קהילתיות וחברה. ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל לא הצלחתי להתמיד בתפילה כזו. אני לא מטומטם, ברור שיש הדבקות בתפילות מרובות משתתפים, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו את החתונות הענקיות של הערבים".
אמר המשתתף בחתונה המונית בצפון: "אתם חייבים להבין עד כמה החתונות האלו חשובות לי ולחבריי. אתם יודעים, חתונה היא משהו לזכור כל החיים. איך אפשר לתת לזוג להתחתן בצורה קטנה ועצובה, בלי ריקודים עד אור הבוקר, אוכל בשפע ושמחה כמו שצריך? זה חלק מהמסורת שלנו, אלפי שנים, איך אפשר לבטל אותה? אין כוח בעולם שיצליח לעשות את זה.
"אצלנו אין מסיבות ואין הופעות ואין התכנסויות אחרות, רק שמחות משפחתיות. זה מה שנשאר לנו, גם את זה תיקחו מאיתנו? אנחנו לא מטומטמים, אנחנו יודעים שיש הדבקות בחתונות המוניות, אבל תבינו, לא יכולנו לוותר. וחוץ מזה, תראו את החסידים האלה שטסו לאומן".
אמר החסיד שטס לאומן: "אתם חייבים להבין עד כמה הנוכחות בקבר של רבי נחמן בראש השנה חשובה לי ולחבריי. מי שלא היה שם, אני לא מצפה ממנו להבין. זה נותן לך כוח, אורות, שמחה, יכולת התמודדות עם כל מה שיבוא, למשך כל השנה. הייתה שנה אחת שלא הצלחתי לטוס בגלל איזו בעיה, והשנה שאחריה הייתה הגרועה בחיי.
"חסיד ברסלב אמיתי לא יכול להרשות לעצמו לתת למניעות להשתלט עליו. אלה קליפות שחייבים להסיר כדי לגלות את האור האמיתי. והאור האמיתי נמצא באומן. רק שם. וברגע שהפרויקטור שלח מכתב נגדנו לנשיא אוקראינה היה לי ברור עוד יותר שאסור להיכנע. זה סימן משמיים. אני לא מטומטם, ברור לי שיש הדבקות בהתכנסות צפופה כזו, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו את החוגגים במסיבות ובהופעות מחתרתיות בתל־אביב".
אמר איש המסיבות: "אתם חייבים להבין עד כמה היציאה לבילוי בערב חשובה לי ולחבריי. איך אפשר לשבת בבית ולהירקב ככה? אני שוכר דירת חדר וחצי בקצה רחוב הירקון, אי אפשר לצפות ממני להיות כלוא בבית. ואז אני שומע על מסיבה שמתארגנת. מה החלופה, שכל החבר'ה יבלו ואני אשאר כמו איזה עולב עולבים בבית רק כי אני מפחד?
"אל תשכחו גם שאני ממש לא בקבוצת סיכון. כלומר, שמעתי שמועות על זה שבגל השני יש כבר הרבה יותר צעירים מאושפזים, אבל בואו, לכולנו סיפרו במשך חודשים שזו מחלה של זקנים שגם ככה הולכים למות. אני לא מטומטם, ברור שיש סכנת היבדקות במסיבה כזו, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו, מישהו מגיע".
כולם סיימו לדבר, וקול דממה דקה השתרר בחדר. הרוח הקרירה התגברה והפכה למשב מקפיא, כיאה לחדר קירור בבית חולים. ואז נפתחה הדלת. כשהם מכוסים בטליתות ושכובים על מיטות צרות שכמעט ואינן מכילות את גופם הנוקשה, הוציאו אותם אנשי חברה קדישא בזה אחר זה, והם נפרדו לנצח. מכאן כל אחד ילך בדרכו האחרונה. האחד ייטמן בקבורה אזרחית חילונית, השני בגבעת שאול בירושלים, השלישי בכפרו שבצפון הארץ, הרביעי במושב הברסלבי הקטן שהוא גר בו מאז חזר בתשובה, והחמישי בבית העלמין ירקון. ההלוויות יהיו קטנות. קומץ אנשים ילוו את החמישה בדרכם האחרונה.
אף אחד מהם לא היה מטומטם. כולם ידעו היטב את הסכנות שאורבות בדרך. אבל כולם לא יכלו לוותר. כי קשה מאוד לוותר על מהות חייך, הדבר הקריטי ביותר באישיותך, שאם יוגבל כבר לא תרגיש חי. אז הנה, עכשיו הם כבר לא חיים. הדיסוננס נפתר. עוד חמישה נפטרו. ומי יודע עוד כמה ישראלים טובים, עקשנים וחסרי אחריות ילכו בדרכם עד שיגיע סוף־סוף החיסון הגואל
חמישה ישראלים שלא היו מסוגלים לוותר על הדבר החשוב להם ביותר בתקופת הקורונה נפגשים סוף־סוף ומדברים
מאת אריאל שנבל - ז׳ בתשרי ה׳תשפ״א (25/09/2020 12:22)
הפגישה הייתה קצרה. הם לא נפגשו עד כה, ולא במפתיע. איש מהם לא חשב בחיים שיש לו שיח ושיג עם האחר. אבל עכשיו הזדמנה שעת כושר מיוחדת, שבה לכל אחד היו רק דקות ספורות לדבר. רוח קרירה נשבה, שקט מוזר השתרר, והם התחילו לדבר.
אמר המפגין מבלפור: "אתם חייבים להבין עד כמה ההפגנות האלו חשובות לי ולחבריי. שנים שאנחנו במחנה השמאל במצור פוליטי בלי תקווה, לא יודעים את נפשנו, תולשים שערות בכל פעם שנשמע צירוף המילים 'ראש הממשלה בנימין נתניהו'. אנחנו מאמינים באמת ובתמים שהוא הורס את המדינה הזאת, והיה נדמה שאיש אינו מקשיב. והנה, בפעם הראשונה זה שנים, נוצרה בחודשים האחרונים מאסה קריטית של הפגנות רצופות מול מעון השרד שלו בירושלים.
מחלקת הקורונה החדשה בחניון בית החולים רמב"ם בחיפה. צילום: איי.אף.פי
"סוף־סוף הרגשנו שהקול שלנו לא נעלם, שגם אנחנו נחשבים, שהדמוקרטיה לא מתה. לא יכולנו באמת לעצור את ההפגנות האלה בגלל הנגיף. אנחנו לא מטומטמים, אנחנו יודעים שיש הדבקות בהפגנות צפופות כל כך, אבל תבינו, לא יכולנו לוותר. וחוץ מזה, תראו את אלה שמתפללים בקבוצות גדולות".
אמר המתפלל: "אתם חייבים להבין עד כמה התפילות האלו בציבור חשובות לי ולחבריי. אין דת יהודית בלי קהילה, בלי מניין. ברוב עם הדרת מלך. תפילה לבד בסלון מכבה אצלי את כל ההתלהבות, היכולת להתחבר לקדוש ברוך הוא. אי אפשר לומר קדושה, חסל סדר קדיש, שלא לדבר על השירים המשותפים, תחושת היחד, הקהילה.
"אני מודה שזהו לא רק עניין דתי אלא גם חברתי. אבל זה בדיוק העניין, שהיהדות מושתתת על קהילתיות וחברה. ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל לא הצלחתי להתמיד בתפילה כזו. אני לא מטומטם, ברור שיש הדבקות בתפילות מרובות משתתפים, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו את החתונות הענקיות של הערבים".
אמר המשתתף בחתונה המונית בצפון: "אתם חייבים להבין עד כמה החתונות האלו חשובות לי ולחבריי. אתם יודעים, חתונה היא משהו לזכור כל החיים. איך אפשר לתת לזוג להתחתן בצורה קטנה ועצובה, בלי ריקודים עד אור הבוקר, אוכל בשפע ושמחה כמו שצריך? זה חלק מהמסורת שלנו, אלפי שנים, איך אפשר לבטל אותה? אין כוח בעולם שיצליח לעשות את זה.
"אצלנו אין מסיבות ואין הופעות ואין התכנסויות אחרות, רק שמחות משפחתיות. זה מה שנשאר לנו, גם את זה תיקחו מאיתנו? אנחנו לא מטומטמים, אנחנו יודעים שיש הדבקות בחתונות המוניות, אבל תבינו, לא יכולנו לוותר. וחוץ מזה, תראו את החסידים האלה שטסו לאומן".
אמר החסיד שטס לאומן: "אתם חייבים להבין עד כמה הנוכחות בקבר של רבי נחמן בראש השנה חשובה לי ולחבריי. מי שלא היה שם, אני לא מצפה ממנו להבין. זה נותן לך כוח, אורות, שמחה, יכולת התמודדות עם כל מה שיבוא, למשך כל השנה. הייתה שנה אחת שלא הצלחתי לטוס בגלל איזו בעיה, והשנה שאחריה הייתה הגרועה בחיי.
"חסיד ברסלב אמיתי לא יכול להרשות לעצמו לתת למניעות להשתלט עליו. אלה קליפות שחייבים להסיר כדי לגלות את האור האמיתי. והאור האמיתי נמצא באומן. רק שם. וברגע שהפרויקטור שלח מכתב נגדנו לנשיא אוקראינה היה לי ברור עוד יותר שאסור להיכנע. זה סימן משמיים. אני לא מטומטם, ברור לי שיש הדבקות בהתכנסות צפופה כזו, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו את החוגגים במסיבות ובהופעות מחתרתיות בתל־אביב".
אמר איש המסיבות: "אתם חייבים להבין עד כמה היציאה לבילוי בערב חשובה לי ולחבריי. איך אפשר לשבת בבית ולהירקב ככה? אני שוכר דירת חדר וחצי בקצה רחוב הירקון, אי אפשר לצפות ממני להיות כלוא בבית. ואז אני שומע על מסיבה שמתארגנת. מה החלופה, שכל החבר'ה יבלו ואני אשאר כמו איזה עולב עולבים בבית רק כי אני מפחד?
"אל תשכחו גם שאני ממש לא בקבוצת סיכון. כלומר, שמעתי שמועות על זה שבגל השני יש כבר הרבה יותר צעירים מאושפזים, אבל בואו, לכולנו סיפרו במשך חודשים שזו מחלה של זקנים שגם ככה הולכים למות. אני לא מטומטם, ברור שיש סכנת היבדקות במסיבה כזו, אבל תבינו, לא יכולתי לוותר. וחוץ מזה, תראו, מישהו מגיע".
כולם סיימו לדבר, וקול דממה דקה השתרר בחדר. הרוח הקרירה התגברה והפכה למשב מקפיא, כיאה לחדר קירור בבית חולים. ואז נפתחה הדלת. כשהם מכוסים בטליתות ושכובים על מיטות צרות שכמעט ואינן מכילות את גופם הנוקשה, הוציאו אותם אנשי חברה קדישא בזה אחר זה, והם נפרדו לנצח. מכאן כל אחד ילך בדרכו האחרונה. האחד ייטמן בקבורה אזרחית חילונית, השני בגבעת שאול בירושלים, השלישי בכפרו שבצפון הארץ, הרביעי במושב הברסלבי הקטן שהוא גר בו מאז חזר בתשובה, והחמישי בבית העלמין ירקון. ההלוויות יהיו קטנות. קומץ אנשים ילוו את החמישה בדרכם האחרונה.
אף אחד מהם לא היה מטומטם. כולם ידעו היטב את הסכנות שאורבות בדרך. אבל כולם לא יכלו לוותר. כי קשה מאוד לוותר על מהות חייך, הדבר הקריטי ביותר באישיותך, שאם יוגבל כבר לא תרגיש חי. אז הנה, עכשיו הם כבר לא חיים. הדיסוננס נפתר. עוד חמישה נפטרו. ומי יודע עוד כמה ישראלים טובים, עקשנים וחסרי אחריות ילכו בדרכם עד שיגיע סוף־סוף החיסון הגואל
