הנושאים החמים
- פותח הנושא obyektiv
- פורסם בתאריך
- הוסף לסימניות
- #7
משניות מסכת סוכה (מתוך תחילת פרק ה').
כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו:
בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג, יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל. וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג, שֶׁהֵן מַטִּילִין לְכָל סֵפֶל וָסֵפֶל:
מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין, וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה:
חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן, וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר, עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶּׁבַּתְּהִלִּים, שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וְעָמְדוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים בְּשַׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן. קָרָא הַגֶּבֶר, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הִגִּיעוּ לְמַעְלָה עֲשִׂירִית, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הָיוּ תוֹקְעִין וְהוֹלְכִין, עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא מִזְרָח.
כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו:
בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג, יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל. וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג, שֶׁהֵן מַטִּילִין לְכָל סֵפֶל וָסֵפֶל:
מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין, וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה:
חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן, וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר, עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶּׁבַּתְּהִלִּים, שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וְעָמְדוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים בְּשַׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן. קָרָא הַגֶּבֶר, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הִגִּיעוּ לְמַעְלָה עֲשִׂירִית, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הָיוּ תוֹקְעִין וְהוֹלְכִין, עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא מִזְרָח.
- הוסף לסימניות
- #9
גמרא סוכה (דף נג):
חסידים ואנשי מעשה כו': תנו רבנן, יש מהן אומרים "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו" אלו חסידים ואנשי מעשה, ויש מהן אומרים "אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו" אלו בעלי תשובה, אלו ואלו אומרים "אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו".
תניא אמרו עליו על הלל הזקן, כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן "אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן, מי כאן". הוא היה אומר כן "למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי, אם תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך, אם אתה לא תבא אל ביתי, אני לא אבא אל ביתך, שנאמר (שמות כ כד) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך".
חסידים ואנשי מעשה כו': תנו רבנן, יש מהן אומרים "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו" אלו חסידים ואנשי מעשה, ויש מהן אומרים "אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו" אלו בעלי תשובה, אלו ואלו אומרים "אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו".
תניא אמרו עליו על הלל הזקן, כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן "אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן, מי כאן". הוא היה אומר כן "למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי, אם תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך, אם אתה לא תבא אל ביתי, אני לא אבא אל ביתך, שנאמר (שמות כ כד) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך".
- הוסף לסימניות
- #10
רש"י על הקטע הנ"ל:
יש מהם אומרים. היינו תושבחתא דמתני' שמשבחין להקב''ה על כך: אלו חסידים. כל חסיד הוי חסיד מעיקרו: שלא ביישה כו'. שלא עברנו עבירה בילדותנו לבייש את זקנותנו: אם אני כאן הכל כאן. דורש היה לרבים שלא יחטאו בשמו של הקב''ה אם אני כאן הכל כאן, כל זמן שאני חפץ בבית הזה ושכינתי שרויה בו יהא כבודו קיים ויבאו הכל כאן, ואם תחטאו ואסלק שכינתי מי יבא כאן:
יש מהם אומרים. היינו תושבחתא דמתני' שמשבחין להקב''ה על כך: אלו חסידים. כל חסיד הוי חסיד מעיקרו: שלא ביישה כו'. שלא עברנו עבירה בילדותנו לבייש את זקנותנו: אם אני כאן הכל כאן. דורש היה לרבים שלא יחטאו בשמו של הקב''ה אם אני כאן הכל כאן, כל זמן שאני חפץ בבית הזה ושכינתי שרויה בו יהא כבודו קיים ויבאו הכל כאן, ואם תחטאו ואסלק שכינתי מי יבא כאן:
- הוסף לסימניות
- #11
תוספות על הקטע הנ"ל:
אם אני כאן. פירש בקונטרס שהיה הלל אומר בשמו של הקב''ה, אבל בירושלמי משמע שהיה אומר על עצמו, דפריך ולקילוסיו הוא צריך, כלומר וכי היה צריך לשבחו והכתיב אלף אלפין ישמשוניה, ומשני דכנגד ישראל היה אומר, וחביב עליו קילוסן של ישראל מן הכל, שנאמר (שמואל ב כג) ונעים זמירות ישראל, וכתיב (תהלים כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ומיהו הא דקאמר אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך, לא אפשר אלא בשכינה, דהא דריש ליה מדכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך:
אם אני כאן. פירש בקונטרס שהיה הלל אומר בשמו של הקב''ה, אבל בירושלמי משמע שהיה אומר על עצמו, דפריך ולקילוסיו הוא צריך, כלומר וכי היה צריך לשבחו והכתיב אלף אלפין ישמשוניה, ומשני דכנגד ישראל היה אומר, וחביב עליו קילוסן של ישראל מן הכל, שנאמר (שמואל ב כג) ונעים זמירות ישראל, וכתיב (תהלים כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ומיהו הא דקאמר אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך, לא אפשר אלא בשכינה, דהא דריש ליה מדכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך:
- הוסף לסימניות
- #13
המשך בגמרא:
אמר רבי יהושע בן חנניה, כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. כיצד, שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפלה, משם לקרבן מוסף, משם לתפלת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה, משם לתפלת המנחה, משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה.
אמר רבי יהושע בן חנניה, כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. כיצד, שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפלה, משם לקרבן מוסף, משם לתפלת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה, משם לתפלת המנחה, משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה.
- הוסף לסימניות
- #15
ברמב"ם:
השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הקל שצוה בהן, עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כח מז) ''תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב''. וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה ואמר (משלי כה ו) ''אל תתהדר לפני מלך''. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה. וכן דוד מלך ישראל אמר (שמואל ב ו כב) ''ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני''. ואין הגדולה והככוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר (שמואל ב ו טז) ''והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה''' וגו':
השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הקל שצוה בהן, עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כח מז) ''תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב''. וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה ואמר (משלי כה ו) ''אל תתהדר לפני מלך''. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה. וכן דוד מלך ישראל אמר (שמואל ב ו כב) ''ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני''. ואין הגדולה והככוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר (שמואל ב ו טז) ''והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה''' וגו':
- הוסף לסימניות
- #16
ספר התניא קדישא (פרק לד):
והנה מודעת זאת שהאבות הן הן המרכבה שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפי' שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים בביטול הנ"ל ליחודו ית' ואחריהם כל הנביאים כל אחד לפי מדרגת נשמתו והשגתו ומדרגת משרע"ה היא העולה על כולנה שאמרו עליו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ומעין זה זכו ישראל במעמד הר סיני רק שלא יכלו לסבול כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' שהוא ענין ביטול במציאות הנ"ל לכן מיד אמר להם לעשות לו משכן ובו קדשי הקדשים להשראת שכינתו שהוא גילוי יחודו ית' כמ"ש לקמן ומשחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו משכן ומכון לשבתו הוא יחודו ית' אלא ארבע אמות של הלכה שהוא רצונו ית' וחכמתו המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו ולכן אחר שיעמיק האדם מחשבתו בענין ביטול הנ"ל כפי יכלתו זאת ישיב אל לבו כי מהיות קטן שכלי ושרש נשמתי מהכיל להיות מרכבה ומשכן ליחודו ית' באמת לאמיתו מאחר דלית מחשבה דילי תפיסא ומשגת בו ית' כלל וכלל שום השגה בעולם ולא שמץ מנהו מהשגת האבו' והנביאים אי לזאת אעשה לו משכן ומכון לשבתו הוא העסק בת"ת כפי הפנאי שלי בקביעות עתים ביום ובלילה כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה וכמאמר רז"ל אפי' פרק אחד שחרית כו' ובזה ישמח לבו ויגיל ויתן הודאה על חלקו בשמחה ובטוב לבב על שזכה להיות אושפזיכן לגבורה פעמים בכל יום כפי העת והפנאי שלו כמסת ידו אשר הרחיב ה' לו.
והנה מודעת זאת שהאבות הן הן המרכבה שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפי' שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים בביטול הנ"ל ליחודו ית' ואחריהם כל הנביאים כל אחד לפי מדרגת נשמתו והשגתו ומדרגת משרע"ה היא העולה על כולנה שאמרו עליו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ומעין זה זכו ישראל במעמד הר סיני רק שלא יכלו לסבול כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' שהוא ענין ביטול במציאות הנ"ל לכן מיד אמר להם לעשות לו משכן ובו קדשי הקדשים להשראת שכינתו שהוא גילוי יחודו ית' כמ"ש לקמן ומשחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו משכן ומכון לשבתו הוא יחודו ית' אלא ארבע אמות של הלכה שהוא רצונו ית' וחכמתו המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו ולכן אחר שיעמיק האדם מחשבתו בענין ביטול הנ"ל כפי יכלתו זאת ישיב אל לבו כי מהיות קטן שכלי ושרש נשמתי מהכיל להיות מרכבה ומשכן ליחודו ית' באמת לאמיתו מאחר דלית מחשבה דילי תפיסא ומשגת בו ית' כלל וכלל שום השגה בעולם ולא שמץ מנהו מהשגת האבו' והנביאים אי לזאת אעשה לו משכן ומכון לשבתו הוא העסק בת"ת כפי הפנאי שלי בקביעות עתים ביום ובלילה כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה וכמאמר רז"ל אפי' פרק אחד שחרית כו' ובזה ישמח לבו ויגיל ויתן הודאה על חלקו בשמחה ובטוב לבב על שזכה להיות אושפזיכן לגבורה פעמים בכל יום כפי העת והפנאי שלו כמסת ידו אשר הרחיב ה' לו.
- הוסף לסימניות
- #17
ספר שער רוח הקודש לאר"י הקדוש (דף י):
הנה צריך האדם בעת קיומו כל מצוה ומצוה, או בהתעסקו בתורה, או שכמתפלל התפילה, להיותו שמח וטוב לב יותר מכאשר מרויח או מוצא אלף אלפים דינרי זהב. וכמו שמצינו (גמ' ברכות ל) על החכם ההוא אביי ע''ה, דהוה קאים קמיה דרבה והוה קא בדח טובא ואמר תפילין קא מנחנא וכו' [כל יום היה שמח מאוד מפני שהניח תפילין]. וזהו פירוש הפסוק תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל [דברים כ''ח], פירוש תשמח יותר מכאשר תרויח רוב כל ממון שבעולם, וזה מרוב כל, פירוש יותר מכאשר הוא רוב כל.
הנה צריך האדם בעת קיומו כל מצוה ומצוה, או בהתעסקו בתורה, או שכמתפלל התפילה, להיותו שמח וטוב לב יותר מכאשר מרויח או מוצא אלף אלפים דינרי זהב. וכמו שמצינו (גמ' ברכות ל) על החכם ההוא אביי ע''ה, דהוה קאים קמיה דרבה והוה קא בדח טובא ואמר תפילין קא מנחנא וכו' [כל יום היה שמח מאוד מפני שהניח תפילין]. וזהו פירוש הפסוק תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל [דברים כ''ח], פירוש תשמח יותר מכאשר תרויח רוב כל ממון שבעולם, וזה מרוב כל, פירוש יותר מכאשר הוא רוב כל.
- הוסף לסימניות
- #18
ספר מסילת ישרים:
השמחה, והוא עיקר גדול בעבודה, והוא מה שדוד מזהיר, ואומר (תהלים ק'): עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה. ואומר (שם ס"ח): וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה, וארז"ל (שבת ל'): אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה, ועל הפסוק שזכרנו למעלה עבדו את ה' בשמחה, אמרו במדרש (מדרש ש"ט): א"ר כשתהיה עומד לפני להתפלל יהא לבך שמח עליך שאתה מתפלל לאלהים שאין כיוצא בו, כי זאת היא השמחה האמתית שיהיה לבו של אדם עלז, על שהוא זוכה לעבוד לפני אדון יתברך שאין כמוהו, ולעסוק בתורתו ובמצותיו שהם השלימות האמתי והיקר הנצחי, ואמר שלמה במשל החכמה (שה"ש א'): משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך, כי כל מה שזוכה האדם ליכנס יותר לפנים בחדרי ידיעת גדולתו יתברך יותר תגדל בו השמחה, ויהיה לבו שש בקרבו. ואומר (תהלים קמ"ט): ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם:
ודוד שכבר הגיע אל המעלה הזאת שיעור גדול, אמר (שם ק"ד): יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה'. ואמר (שם מ"ג): ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי ואודך בכנור אלהים אלהי. ואמר (שם ע"א): תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית. והיינו כי כל כך היתה מתגברת בקרבו השמחה, שכבר השפתים היו מתנענעות מאליהם ומרננות בהיותו עוסק בתהלותיו ית', וכל זה מגודל התלהטות נפשו שהיתה מתלהטת בשמחתה לפניו, הוא מה שסיים ונפשי אשר פדית.
ומצינו שנתרעם הקב"ה על ישראל מפני שחיסרו תנאי זה בעבודתם, הוא שנאמר (דברים כ"ח): תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב. ודוד לפי שראה את ישראל בעת התנדבם על בנין הבית שכבר הגיעו למעלה הזאת, התפלל עליהם שתתקיים המדה הטובה בהם ולא תסור, הוא מה שכתוב (ד"ה א' כ"ט): ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך:
השמחה, והוא עיקר גדול בעבודה, והוא מה שדוד מזהיר, ואומר (תהלים ק'): עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה. ואומר (שם ס"ח): וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה, וארז"ל (שבת ל'): אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה, ועל הפסוק שזכרנו למעלה עבדו את ה' בשמחה, אמרו במדרש (מדרש ש"ט): א"ר כשתהיה עומד לפני להתפלל יהא לבך שמח עליך שאתה מתפלל לאלהים שאין כיוצא בו, כי זאת היא השמחה האמתית שיהיה לבו של אדם עלז, על שהוא זוכה לעבוד לפני אדון יתברך שאין כמוהו, ולעסוק בתורתו ובמצותיו שהם השלימות האמתי והיקר הנצחי, ואמר שלמה במשל החכמה (שה"ש א'): משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך, כי כל מה שזוכה האדם ליכנס יותר לפנים בחדרי ידיעת גדולתו יתברך יותר תגדל בו השמחה, ויהיה לבו שש בקרבו. ואומר (תהלים קמ"ט): ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם:
ודוד שכבר הגיע אל המעלה הזאת שיעור גדול, אמר (שם ק"ד): יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה'. ואמר (שם מ"ג): ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי ואודך בכנור אלהים אלהי. ואמר (שם ע"א): תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית. והיינו כי כל כך היתה מתגברת בקרבו השמחה, שכבר השפתים היו מתנענעות מאליהם ומרננות בהיותו עוסק בתהלותיו ית', וכל זה מגודל התלהטות נפשו שהיתה מתלהטת בשמחתה לפניו, הוא מה שסיים ונפשי אשר פדית.
ומצינו שנתרעם הקב"ה על ישראל מפני שחיסרו תנאי זה בעבודתם, הוא שנאמר (דברים כ"ח): תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב. ודוד לפי שראה את ישראל בעת התנדבם על בנין הבית שכבר הגיעו למעלה הזאת, התפלל עליהם שתתקיים המדה הטובה בהם ולא תסור, הוא מה שכתוב (ד"ה א' כ"ט): ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך:
- הוסף לסימניות
- #20
ספר נתיב מצוותיך להרה"ק מקומרנא זיע"א (נתיב היחוד שביל א או ב):
וּבְעֵת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה אַתָּה מְכַוֵּן בְּהַכְנָעָה וּבְאֵימָה, לְעוֹרֵר לְמַעְלָה הַמַּקִּיפִין וְהַמֹּחִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שׁוּם מַהוּת, לֹא בְּמַקִּיפִין וְלֹא בְּמֹחִין וְלֹא בְּשׁוּם דָּבָר... אַף עַל פִּי כֵן בִּידִיעָתְךָ אַתָּה מְעוֹרֵר אֶת מְצִיאוּתָם, אַף שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ מַהוּתָם נִמְשָׁךְ אֵלֶיךָ אוֹר גָּדוֹל, וְאַתָּה עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מַמָּשׁ מֵרֹב כָּל, בְּגֹדֶל אוֹר הַמֵּאִיר עָלֶיךָ.
וּבִפְרָט בְּעֵת לִמּוּד סֵפֶר הַזֹּהַר, שֶׁמַּמָּשׁ הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלֶיךָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר עָלֶיךָ אוֹר וְחַיּוּת, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה לְךָ הַכְנָעָה בֶּאֱמֶת. וְעוֹד, שֶׁתִּזְכֶּה עַל יְדֵי לִמּוּד זֶה לִהְיוֹת עָפָר וָאֵפֶר וְלִסְבֹּל יִסּוּרִים וְחֵרוּפִים וְדִישׁוֹת עָקֵב, שֶׁתִּהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאַסְקֻפָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין עָלֶיךָ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר לְךָ בְּהַרְחָבַת הַמֹּחִין שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה וּבְנֹעַם זִיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁלֹּא תַּרְגִּישׁ מִכָּל אֵלֶּה שׁוּם הֶרְגֵּשׁ כְּלָל וּכְלָל, אֶלָּא הַרְחָבַת הַדַּעַת וְהַמֹּחִין מִשִּׂמְחַת נֹעַם זִיו אוֹר שְׁכִינָתוֹ שֶׁיִּשְׁרֶה עָלֶיךָ.
וּבְעֵת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה אַתָּה מְכַוֵּן בְּהַכְנָעָה וּבְאֵימָה, לְעוֹרֵר לְמַעְלָה הַמַּקִּיפִין וְהַמֹּחִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שׁוּם מַהוּת, לֹא בְּמַקִּיפִין וְלֹא בְּמֹחִין וְלֹא בְּשׁוּם דָּבָר... אַף עַל פִּי כֵן בִּידִיעָתְךָ אַתָּה מְעוֹרֵר אֶת מְצִיאוּתָם, אַף שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ מַהוּתָם נִמְשָׁךְ אֵלֶיךָ אוֹר גָּדוֹל, וְאַתָּה עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מַמָּשׁ מֵרֹב כָּל, בְּגֹדֶל אוֹר הַמֵּאִיר עָלֶיךָ.
וּבִפְרָט בְּעֵת לִמּוּד סֵפֶר הַזֹּהַר, שֶׁמַּמָּשׁ הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלֶיךָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר עָלֶיךָ אוֹר וְחַיּוּת, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה לְךָ הַכְנָעָה בֶּאֱמֶת. וְעוֹד, שֶׁתִּזְכֶּה עַל יְדֵי לִמּוּד זֶה לִהְיוֹת עָפָר וָאֵפֶר וְלִסְבֹּל יִסּוּרִים וְחֵרוּפִים וְדִישׁוֹת עָקֵב, שֶׁתִּהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאַסְקֻפָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין עָלֶיךָ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר לְךָ בְּהַרְחָבַת הַמֹּחִין שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה וּבְנֹעַם זִיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁלֹּא תַּרְגִּישׁ מִכָּל אֵלֶּה שׁוּם הֶרְגֵּשׁ כְּלָל וּכְלָל, אֶלָּא הַרְחָבַת הַדַּעַת וְהַמֹּחִין מִשִּׂמְחַת נֹעַם זִיו אוֹר שְׁכִינָתוֹ שֶׁיִּשְׁרֶה עָלֶיךָ.
