קילוף בנעלי עור

  • הוסף לסימניות
  • #1
בס"ד

קניתי נעלי עור, תוך יום אחד העור התחיל להתקלף (לא עור רגיל ולא זמש משהו בין לבין)
האם משהו יודע איך אפשר לעצור את הקילוף?

תזכו למצוות
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
נעל שמתקלפת תוך יום.. העתיד שלה נשמע גרוע.
הייתי פונה לבעל החנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
יש פטנט לנעליים של ילדים שמתקלף להם העור [הלק] של הנעל.
למרוח לק שחור לציפורניים, וזה צובע את האזור המקולף.
זה לא כמו המקור, אבל לפחות מסתיר קצת...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

מה היחס של היהדות לגבי רוחות, טומאה, טיהור, אמונות פחדים, וכדו'?
אני שואלת כי אני כותבת חלק ב' לספר סודו של הנסיך, בו יש התייחסות לענינים אלה.
תוך כדי כתיבה אני רוצה בס"ד למצוא תשובה לפחד שקיים בי (שלאחרונה התעצם לעיתים), אבל מצד שני, האם ביהדות יש משמעות לפחד? יש בו משהו חיובי?

האם לדעתכם יש בעיה מבחינה יהודית בקטע הבא:

ראש הכפר ומלוויו נראו חיוורים ותשושים.

הם לא דיברו במשך דקות ארוכות.

דורן יכול היה באותם רגעים לקחת את חפציו וללכת הלאה, אבל התגובות של אנשי הכפר היו כל כך מפליאות עד שהוא נותר על מקומו למשך כל אותם רגעים, בוחן מה קורה כאן.

קולו של ראש הכפר נישא לפתע, והוא כמעט ולא נשמע: "צריך לטהר את הכפר, לפנות אותו ולהתחיל במלאכת הטיהור שתיקח שנה, בינתיים נפנה לארמון ונבקש מקום חלופי".

דורן ניסה להבין: מדוע לטהר את הכפר?

הוא יצא מהכלוב, להפתעתו – אף אחד לא ניסה לעצור אותו.

תריסי הבקתות מסביב היו מוגפים, ניכר שכל התושבים שקועים היו בעצמם.

"אנשי הכפר הנאמנים בוכים ומבקשים מהרוחות להניח לנו", אמר לו ראש הכפר, כשהבחין במבטו.

דורן סקר אותו, הוא נראה מפוחד, גם הוא וגם מלוויו השתדלו לשמור ממנו, מדורן, על מרחק בטוח.

"אתה כועס עלי? אני לא בסדר?" שאל בקול רועד.

"אתה בסדר, רק מאיפה באת לכאן? למה הפרת את השלווה של הכפר? האם שליח אתה של רוחות הנוצות הרעות?" גם קולו של כתום השיער נשמע מאופק, מכונס, כאילו חושש להעיר מישהו.

מה קורה כאן?

דורן התכופף והחל לאסוף את הנוצות חזרה למקל.

במלי משים חיוך קל הופיע על פניו והוא מיהר למחוק אותו, כדי שלא יפרשו אותו באופן לא נכון.

מי היה מאמין שזה הנשק שיכול לשתק את רוביניה!

הוא סיים לאסוף את הנוצות וסגר את המקל על ידי העיגול הכסוף.

"איך מטהרים איזור שיש בו נוצות שחורות?" שאל את ראש הכפר.

האנשים נרעדו לשמע דבריו, ניכר שרק צמד המילים "נוצות שחורות" גורמות להם לפחד עצום.

"מלאכת הטיהור דורשת לבער כל אזור שנגעו בו הנוצות השחורות", אמר ראש הכפר.

"בנוסף, צריך לרדת גשם, הרבה גשם כדי לשטוף את הכל, לא נוכל לחזור לבתינו עד שהגשם יטהר את הכל", הוסיף כתום השיער, "וגם... גם אנחנו לא נוכל לאכול אלא רק פירות יבשים ומים במשך כל התקופה", למשמע דבריו, פרצו ראש הכפר ושאר האנשים שהיו שם בבכי ומרטו את שיער ראשם.

דורן נאנח לעצמו.

הנוצות השחורות נמצאות במקלו, והוא... רגיל.

כיצד יוכל לשכנע את אנשי הכפר שמדובר בפחד שנמצא רק בדמיונם?
פריקת תסכול בעיקר, נועד למי שחווה על בשרו

ראיתי אותו, את הרוע, הסתכלתי לו בלבן של העיניים. תמיד הוא מסתתר, מתגנב בשולי דרכים, קשה לראות אותו.
איך הוא מסתתר אתם שואלים? מאחורי רוע בולט. מפנה את המבט שלכם לרוע גדול, לאכזריות המוחלטת, כך לא תראו את הרוע הקרוב אליכם, האנושי. מספר על חטופים מזי רעב, מדבר על טבח המוני באפריקה, העיקר שלא תראו אותו, לא תשימו לב כמה הוא קרוב.

כולנו נתקלים בו בימי חיינו, כשהמסכה נופלת לרגע והרוע מציץ מן החרכים, זה יכול להיות השכן שבונה, בעל הרכב מהבניין הסמוך, אפילו האברך החייכן מבית הכנסת. גם אני לא ראיתי את זה בא, חיפשתי את הרוע במקומות הגדולים, הוא דווקא נראה לי בסדר, כובע מהוקצע, מהנהן בנימוס בחדר המדרגות.

יום אחד נתקלתי בו, יום אחד לא בא לו בטוב משהו שעשיתי, הוא ביקש ממני לוותר, למחול על דבר זה או אחר, ואני סירבתי, אז גיליתי מהו רוע. אתם חושבים שהוא התפרץ ברחוב? אתם כל כך טועים. הוא לא מפלצת, לא צ'חצ'ח מהמעברות, הוא מנומס עם נעלי אלגנט, אבל הוא רע. פתאום שמעתי ריכולים מאחרי הגב, הפסקתי לקבל עליות בבית הכנסת, אנשים המשיכו לדבר איתי, ברור, בעיקר הוא המשיך, אבל מה אפשר לעשות, הם לא ידעו שאני כזה, נו, חסר מידות כרוני.

לא התכוונתי לעשות משהו רע רק עמדתי על זכויותיי, אבל כולם השתכנעו שאני מושחת, רע מעללים, ככה עובד רוע.

הבוסית היא אישה מקסימה, מה זה מקסימה. היא תשלח עוגות ללידה, זה חשוב, היא מתרגשת איתי, רוע? היא? הצחקתם. היא עוזרת למשפחות נזקקות, מתנדבת ביד שרה, מפרישה חלה כל יום שישי, שילוב של שרה שנירר וחנה סנש בגוף אחד. נשמה גבוהה שירדה לעולם בערב שבת בין השמשות. זה אמיתי, עד שנמאס לה מעובדת.

היא מעולם לא פיטרה עובדת, זה לא מכבד ולא מכובד, הם כמו משפחה. אה, זה גם דורש פיצויים, וזה הרבה כסף. חוץ מזה, כדי לפטר צריך סיבה, זה שמתחשק לה להעסיק מישהי במקומה זה לא עילה לפטר עובדת מוצלחת, היא לא בעלי החברה, היא בקושי מנהלת. אז למה לפטר? אפשר להראות לה את הדלת, בנימוס כמובן.

יום אחד תגלה העובדת קיצוץ מינורי, אין ברירה חלוקה מחדש של תחומי התפקיד, ואז יום ועוד יום ועוד יום, הכל בחיוך, באהבה, בין התנדבות כאן למעשה חסד שם, והעובדת נשארת בלי תפקיד. לא פיטרו אותה רחמנא ליצלן, פשוט אין לה מה לעשות. עוד רגע ימצאו לך תפקיד, בינתיים חכי.

ואז, כשהעובדת עוזבת, היא לא מבינה למה היא לא רוצה מסיבת פרידה, איזו כפיות טובה, למה לעזוב ככה איפה הנימוס?

לא כתבתי את זה בשביל הרעים, הם לא יבינו מה אני רוצה, יגחכו עם כולם, יתחברו לסבל, לעולם לא יקשרו את זה לעצמם. הם? רעים? בחיים לא. זה נועד אליכם, ההמון. אלו ששותקים כשנעשה לחבר לספסל רצח אופי, אלו ששותקות כשהבוסית משפילה חברה. אתם מפחדים, לא רוצים שזה יגיע אליכם, אתן לא רוצות להסתכסך עם המנהלת, אולי אתן הבאות בתור.

יודעים מה, צודקים. לא רוצה לעמוד במקום שלכם, אבל בלילה לפני השינה, קחו איתכם את משא הבושה. הייתם שם ושתקתם. זו הבושה שלכם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה