שיתוף - לביקורת 'קמחא דפסחא' זה לא!!!

  • הוסף לסימניות
  • #1
'קמחא דפסחא', זה שם די לעומתי לתופעה היהודית המדהימה שמתרחשת בכל ערב פסח
בימינו, בתקופה הזאת של השנה, מי נוגע בקמח?
נראה אתכם מוצאים את המוצר המסוכן הזה על המדפים בחנויות, הוא כבר שבועיים לא איתנו
ובאופן מפתיע האסטרטגים של החלוקות אימצו דווקא את השם 'קמחא דפסחא' מבין שלל האופציות [עופא דפסחא, בצלא דפסחא, תפו"א דפסחא]
אחד ההסברים המרושעים ששמעתי היה שזה בגלל שרק כך הם ימנעו מכמה נזקקים מיותרים מלהתקרב לאזור החלוקה כשהם יחששו מ'קמח לא מנופה בי"ג נפה'...

רוצים 'קמחא דפסחא' שיהיה 'קמחא דפסחא', הבנו את העניין, צריך לחלק לעניים ולנצרכים את צרכי החג, קלאסיקה יהודית
אלא שבשונה ממתנות לאביונים שקיימנו לא מזמן, שם חיפשנו בנרות אחרי 'אביון מהודר'
כשכל חשש 'חסר' הפך לסימן כשרות, ו'הדר' לפסול גמור
בקמחא דפסחא מן הדין ומן המנהג אין צורך לחזר אחר 'עני מרוד הישן על קש', ומנהג ישראל תורה לחלק צרכי חג לכל הנזקקים הניגשים לעמדה שנרשמו וקיבלו הודעה, בלי חשבון - משכורות ונקודות המס, מה שמגדיל דרמטית את כמות הפונים המבקשים סיוע בהוצאות החג הכבירות.

ב"ה בעמנו שניחן במידת החסד והרחמים רבים הם המארגנים חלוקות, כן ירבו, מה שהוליד נורמה מחייבת שכל קהילה שעשתה מצ'ינג ומכבדת את עצמה, כל כולל ערב שרוצה בקיומו, כ"ש בן בנו של כ"ש - כוללי יום, כמו גם שלל ארגוני החסד למיניהם, מארגנים כל אחד לחוד את החלוקה שלו, כשבבסיס כולם נותנים את אותם דברים, פלוס תוספות מיוחדות שיוצרות תחרותיות בין החלוקות
תחרות זה טוב! לימדו אותנו בקורס לכלכלה.
ומה נאמר ומה נדבר, בחסדי שמים, יש כדי חלוקה לזה וכדי חלוקה לזה...

דא עקא, שאת כל החלוקות למיניהם לעשרות פריטיהם יש לאחסן במיקום כלשהוא, וכשמדובר בסה"כ בשישה ארגזי עוף + קרטון בשר, יש צורך דחוף להוציא אישורים מהעירייה לרלסים במטבח ולרכישת מקפיא תעשייתי מתאים, ואת זה למרבה הצער עדיין לא מחלקים בחלוקות קמחא דפסחא, לעת עתה...
צרות של אברכים!

ואכן סטנדרט המגורים של אברכים מן השורה לא מאפשר אכלוס של מוצרים בסדרי גודל כאלה, ותרצו או לא תרצו, בסוף יימצא המקום לאחסון הסחורה הטרייה, שתכלול ככל הנראה -
שני שקי תפו"א לבן
שני שקי תפו"א אדום, [מאוד חשוב לשמור על שוויון ביניהם, ואין לי מושג למה]
שלושה שקים של גזר, ו...
כמות של בצלים שיכולה לגרום לחצי עיר לדמוע
שלא לדבר על קרטוני הפירות שיכולים למלא בשקט חצי משטח
פלוס ארגז מיץ ענבים שחילקה הקהילה
פלוס ארגז מיץ ענבים שחילק הכולל
פלוס ארגז מיץ ענבים שחילק הכולל ערב
ככה זה כשאין תיאום בין כולם, אנחנו בבית צריכים להתחיל לשתות 2 כוסות מיץ ענבים כל בוקר, בלי סוכר

והרשימה עוד ארוכה...
רק שתבינו היא כוללת גם מפות שולחן ונר להבדלה, 'ישתבח שמו, איך זה קשור לפסח???'

למעשה, גם מקרר ארבע דלתות שלא מצוי בדר"כ בבתי הנצרכים, לא יכול לעמוד במסת הפירות והירקות שנוחתת במטבח בעיצומו של אחד מימי הניקיונות הרגישים בער"פ, הרעיון להשאיר קרטונים של תפוחים או תפוזים או מה שזה לא יהיה באזור כל שהוא בבית חצי כשל"פי, רק מוסיף עוד חמץ למדורה, וממש לא מזמין רוגע שנצרך כל כך בימים כאלה.

ומה למען ה' עושים עם ארבעה שקי בצל? הרעיון של לאכול פשטידות בצל בוקר צהריים וערב נוסה בשנה שעברה וכנראה לא ינוסה השנה, ולהוסיף עוד שתי בצלים לצ'ולנט, זה גם לא מספיק, וגם עלול להפוך בקלות בהיעדר גריסים [ושעועית], ל- מרק בצל...

הייתי יכול להמשיך ולהתלונן על 'רוב טובה', אבל אני צריך ללכת לישון כי מחר מחכות לי שתי חלוקות, ובשתיהן הבטיחו המארגנים שהשנה הם יהיו גדולות יותר משנה שעברה, כך שאני לא בטוח שרכב 7 מקומות יספיק לי, מה שאומר שאני צריך לקום מוקדם וללכת להוציא מההשכרה את הנגרר, פעם ראשונה שלי, מקווה שאני יסתדר אתו ברוורס, ושלא ייפול כלום בעלייה, הולך להיות שם ערימות של קמחא דפסחא.

ועכשיו כשאני חושב על זה, אולי אני בעצמי יארגן חלוקת 'קמחא דפסחא' דקמחא דפסחא'...
יש לי מספיק לחצי שכונה...

אשריכם ישראל!

ואיך לא, גם הקטע הזה הוא מבית היוצר של מיומנו של אברך
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

פגשתי אותו, את הילד הרשע של האגדה.

אני סוחב שקי תפוחי אדמה, גופי שפוף, נאבק לאזן את יציבתי בעודה מאוימת על ידי מסת פחמימות עטופות קליפה אדמתית מיובלת.

במקום להציע את עזרתו, מבעיו המתריסים מלווים אותי כל הדרך אל ההשתטחות הבלתי נמנעת.

נפילתי בשדרת רחוב עמוסה הפעילה אפקט דומינו אדיר:

הדפתי איש נושא 17 תבניות ביצים במידה מקסימלית, כמו כדי להעצים את אפקט הנזק והבושות.

איש הביצים, שהחליק ונישא על גלי חלמונים, הטיס בחור צעיר עם קופסת מיץ ענבים 100% טבעי. כי אם לנסוך חומר גלם, אז שכבר יהיה האיכותי והדביק ביותר.

והרשע באדישותו עומד. משועשע. סקרן לראות לאן הדומינו הזה עוד יתרחב, מי עוד יפגיש אפו באספלט רותח של אביב.

הוא תוהה ללא אומר: "מה העבודה הזאת לכם?"

אני בא לתפוס צבת מזדמנת. להקהות שיניים. שתיים כן, אחת לא. מתכונת הולמת לרשעים שכאלה.

אך אין מה להקהות. השיניים אינן, מישהו הקדימני זה מכבר.

שאלתי אותו מופתע: "מי שפך לך שיניים?". הוא התרגש שפונים אליו, שרואים שיניים שהיו ואינן.

התחיל לשפוך על מכות, כאבים והתרחקות מצלקת.

הזיל דמעות מחיבוק אוהב, והתלווה אליי הביתה. הוא שק אחד, אני אחד אחר. "אז ליל הסדר אתה אצל?".
עיריית בני ברק נערכת בימים אלו למבצע ה"קמחא דפסחא" הגדול בתולדותיה. עם בוא ימי ניסן הורה ראש העיר הרב חנוך זייברט על הרחבתו של מפעל החסד העירוני לממדים חסרי תקדים. המבצע, פרי שיתוף פעולה הדוק בין העירייה ל"כולל חב"ד" נועד להבטיח שכל בית בבני ברק יוכל לחגוג את הפסח מתוך הרחבת הדעת, כאשר הבשורה המרכזית השנה אינה רק בעצם הסיוע, אלא בהרחבה דרמטית של מעגל מקבלי התמיכה.

במפגש שהתכנס בלשכת ראש העיר, השתתפו גם סגן ראש העיר הרב יהושע מנדל, סגן ראש העיר ומחזיק תיק שירותים חברתיים הרב גדליה סילמן, רמ''ט הלשכה הרב ישראל דרנגר וצוות הלשכה שמנהל את מערך הסיוע.

"בבני ברק לא מדברים על ערבות הדדית אלא מקיימים אותה", הדגיש ראש העיר הרב זייברט במהלך ישיבת ההתנעה למבצע. "כאשר יהודי נכנס לחג וחסר לו בבית זה נוגע בנשמה. איננו יכולים להרשות לעצמנו ששמחת החג תיפגם, ולכן פעלנו השנה להעניק סיוע מוגדל המותאם לצרכי המשפחה, בפורמט שמאפשר לכל אחד לרכוש את צרכיו בחנויות המובחרות בעיר כאחד האדם".

במסגרת המודל לשנת תשפ"ו, יקבל כל בית אב העומד בקריטריונים סכום בסיס של 250 ש"ח, בתוספת של 50 ש"ח עבור כל ילד עד גיל 18, מתוך מטרה להקל על המשפחות ברוכות הילדים בעיר. הזכאות למבצע נקבעה באופן רחב ורגיש, והיא כוללת תושבים הרשומים במרשם האוכלוסין בעיר (נכון ל-01.01.2026) הנמנים על אחד מהסיווגים: משפחות המוכרות במיזם לביטחון תזונתי, משרתי מילואים פעילים ברבעון האחרון של שנת 2025, בעלי תעודת עיוור, משפחות חד-הוריות, וכן תושבים שקיבלו 90% הנחה בארנונה בשנת 2025.

כחלק ממהפכת השירות והכבוד, הסיוע ימומש באופן עצמאי ברשתות מזון מובילות ובחנויות ביגוד והנעלה, ללא צורך בעמידה בתורים מתישים. המערך הממוחשב, שפותח בתיאום עם כולל חב"ד, נועד להבטיח יעילות ודיסקרטיות מלאה. הרישום למבצע יתקיים במועדים קצרים וממוקדים כדי להבטיח את העברת הסיוע בזמן, החל ממוצאי שבת ועד יום שני (כ"ה-כ"ז אדר, 14-16.3) עד לשעה 23:45, כאשר כל המידע והפרטים אודות סידורי החלוקה ורשימת הרשתות זמינים לציבור בקו המידע המיוחד:
073-3577522.
  • תודה
Reactions: יהודי ששואף!1 //
23 תגובות
שיתוף - לביקורת צ'יפס
כשהשמש זרחה באותו בוקר על הישוב הוותיק, לא ידע מר צ'יפס מה יהיו קורותיו ביום שיחלוף, תמהים אתם על השם צ'יפס שוודאי אינו הוא השם שהעניקו לו הוריו זכרונם לברכה, ששימק'ה שמו על שם זקנו עליו השלום רבי שמעון שנפלאותיו ידועים בכל מדינות הבלקן וגלילותיהם, כמו המעשה הידוע על אותה נערה שנכנס בה דיבוק ל"ע ובא רבי שמעון והוציאו באותות ונפלאות, אך אנו נסיח ליבנו ממעשי הצדיק ונפלאותיו ונעסוק בנכדו מיודעינו שימק'ה המכונה מר צ'יפס,
חובה לנו לספר למה נקרא שמו מר צ'יפס, שהרי כבר עבר הוא את גיל 50 ובריאותו אינה מאפשרת חיי אכילת צ'יפס, אלא ברור כי מקור השם תלוי במעשה שהיה, שבתקופת המלחמה כשאש וגפרית הומטרו על יישובי הדרום, נשלחה פצצה רבת עוצמה ששגרו המרצחים יימח שמם אל היישוב השקט בו גר מר צ'יפס, והביא בורא עולם רוח צפונית שדחקה את הפצצה מבתי התושבים אל שדה תפוחי האדמה שבבעלותו של מר צ'יפס, החום הרב והעצמתי שנגרם מהפיצוץ הפך בן רגע את כל תפוחי האדמה שבשדה לצ'יפס פריך, ותיקון גדול נעשה באותה העת, שלא היו פועלי חוץ שילקטו את תנובת שדהו, ובעקבות הפיצוץ נהרו רבים לרכוש את תפוחי האדמה המקרוספים והפריכים עד שהרוויח מר צ'יפס שבעתיים משנה רגילה, אין אנו צריכים להוסיף שבשנת השמיטה השבית מר צ'יפס את שדהו למרות ההפסד הרב. כך שלא היה הפלא גדול בעיני יראי ה' כשניצלה תבואתו.
נחזור לתחילת דברינו, באותו בוקר כשפתח מר צ'יפס את דלת ביתו רחב הידיים אל השמש הקופחת הופתע לגלות ארגז עץ בגודל בינוני חוסם את הפתח, בסקרנות רבה וברתיעת מה הוא החל לפתוח את הארגז ומרגע לרגע תדהמתו גברה, שאם היה רגיל לראות בארגזי עץ כגון זה מפרי העץ והאדמה, כאן נראה לעיניו מראה שונה בתכלית, בתוך הארגז היו סדורות שורות שורות של אבנים בלתי מהוקצעות מה שגם גרם לארגז להיות בלתי סחיב לחלוטין והרי עדיין הוא חוסם את דלת ביתו ומונע ממנו ללכת אל התפילה והשיעור הקבוע שאחריה ותורה מה תהא עליה?, אלא בוודאי נוכרח לומר שהיתה יציאה נוספת מביתו של מר צ'יפס, ארגז האבנים נותר בחזית ביתו מה שגרם לו להרהר בדברים בטלים כגון שמא אותם אבנים הם כמכשירי הקשר שנתפוצצו בהר הלבנון או אולי כאבנים ועפר שנהפכו לחרבות ולחיצים שזרק אברהם אבינו עליו השלום על המלכים ועוד כגון דא, על כן רבה תדהמתו כשחזר מבית הכנסת וארגז האבנים נעלם כלא היה, תמיהה גדולה אחזה בו, קל וחומר את אשתו שנתוודעה לסיפורם של דברים, באמת לא נעלמו האבנים כלל, אלא פשוט מר צ'יפס נכנס שלא כדרכו מהכניסה האחורית שממנה יצא והארגז עמד בכניסה הקדמית כפי שאמרנו קודם.
כשירד הערב ישב מר צ'יפס לארוחת הערב שהתקינה לו נו"ב שתחיה, השולחן היה ערוך בקפידה בלביבות בשר ותבשיל כרישה ועוד מיני אוכלין המשיבים את הנפש כשלפתע רשרוש קל מן החצר עלה באזניו, הוא זנח את השולחן ויצא החוצה כששבריר שניה לאחר שיצא הונחתה עליו מכת מחץ מאלת עץ מרשימה שגרמה לו להתמוטט על הארץ, דקה לאחר מכן כשנפתחו עיניו הוא ראה במעומעם קבוצת בדואים מעמיסים בקושי את ארגז העץ המוכר לנו מהבוקר על רכב טרנזיט גדל ממדים ובטרטור מנוע נעלמים מהאופק, וכאן נדגיש כי ארגז האבנים המסתורי לא היה הארגז היחיד בנכסיו של מר צ'יפס, אלא ארגז נוסף היה לו בחצרו ובו מכשירי חקלאות יקרים ביותר שהוזמנו ממדינת הים ועליו תצפתו הגנבים הארורים במשך מספר ימים עד שבאו,
עדיין אנו תמהים על בואו של ארגז האבנים שנלקח על ידי הגנבים במקום ארגז הכלים היקר, על כל פנים נתלה את מחשבתנו בפסוק "והבוטח בה' חסד יסובבנו".
בפינה הרחוקה של ארגז החול בגן הלבנט ישב ילד שזוף עם סוודר שחור ארוך מדי. היה לו פרצוף זועף וכל הזמן הוא ניסה לחפור בורות בחול, והיה מחביא שם חלקי מתכת כדי שאף אחד לא יגנוב לו אותם. הוא גם היה מחביא שם את כל הגולות המוזרות שהיה מביא מהבית.
היתה לו קבוצה של פעוטות ששיתפו איתו פעולה. הוא היה נותן להם גולות כדי לזרוק על שאר הילדים. בעיקר על הנדנדה שישב עליה ילדון מסודר עם שיער כסוף, מסורק לצד. הוא כל הזמן נאם בפני חבריו שצריך לזרוק את המפה הזו מהגן. למחוק אותה מהמפה. אחרת אי אפשר לחיות כך בגן.
הילד שעל המגלשה ישב שם עם פנקס קטן, ורשם מי זרק עליו גולות. אף פעם לא קרה שזה שזרק לא התחרט על כך, כי הילד המסודר ידע לגרום לאחרים להצטער על מעשיהם, אבל איכשהו תמיד הם היו ממשיכים להיטפל ולהציק לו.
הוא גם לא שכח את המריבה הגדולה שהיתה לו עם הילד עם הסוודר בעצמו, כשהוא זרק עליו הרבה גולות. אז, הילד עם השיער הכסוף שבר לפעוט עם הסוודר הארוך את כל המגדלים שהוא בנה, וגם הרס לו חלק מהבורות שהחביא בהם גולות. אז, הילד ההוא עבר את הקו האדום. והוא לא יתן לו לעשות את זה שוב.
לפתע התקרב לשם ילד גדול ועגלגל, עם בלורית בלונדינית ועניבה אדומה. הוא היה הילד הכי חזק בגן, ותמיד הביא איתו מטוסי צעצוע ומשחקים נוספים שהיו הכי חזקים, הכי גדולים והכי יפים בגן.
הילד על המגלשה היה חכם; הוא ידע ששווה לו להיות חבר של הילד הבלונדיני, והוא גם צדק. הם סיכמו ביניהם שהפעם הם לא ישתקו לילד עם הסוודר הארוך.
הבלונדיני צעק לעבר ארגז החול: "תקשיב טוב, ילד מעצבן! אם לא תפסיק לזרוק גולות או לשכנע את החברים שלך לעשות את זה, אנחנו כבר נטפל בך! אנחנו נחזיר את הגן הזה לגדולתו!"
הזאטוט עם השיער הכסוף הנהן בראשו. "אנחנו עוד נגיע לניצחון מוחלט בארגז החול שלך!"
הילד עם הסוודר השחור והארוך נעמד. "אני לא מפחד! אתם חושבים שתצליחו לעשות לי משהו? אני הרבה יותר חזק מכם!" אמר, וידה על הילד המסודר חופן של גולות.
כאן המסודר כבר התרגז סופית. הוא החל לשלוח לעבר ארגז החול טיסני ניר, שנחתו על המחילות של הילד השחור. בינתיים, הילד עם העניבה האדומה זרק את הצעצועים שלו על הילד השחור ועל הבורות שחפר, עד שהם קרסו.
הילד השחור, בתגובה, זרק לכל עבר חופנים של חול וגולות, אבל אף אחד כבר לא רצה בקרבתו. גם החברים שלו, פחדו כבר לעזור לו. רק חבר אחד הצטרף אליו, מצפון, אבל מהר מאוד התחרט על זה. הילד עם השיער הכסוף וידא שיתחרט על זה. הוא הסתובב לילדים האחרים: "אתם חושבים שהם מסוגלים להצטרף אליו? כבר לא. הם מכירים אותנו. הם מ פ ח ד י ם".
כשילד קטן שעמד בצד שאל למה הם לא עוזבים אותו בשקט, הילד המסודר הסתובב אליו: "אתה לא מבין? ארגז החול הזה הוא סכנה קיומית לשלום בגן! חייבים להשמיד אותו!". "כן", הצטרף אליו הבלונדיני. "אנחנו נעשה את הגן נהדר שוב! מנהרות הגולות האלו הן בסך הכול נמר של נייר".
בסוף אותו יום, ארגז החול היה נראה אחרת לגמרי. הבורות נהרסו, הגולות התפזרו, והילד עם הסוודר השחור והארוך ישב בצד, לא זז מרוב כאב שחטף מטיסני הנייר של הילד המסודר ומהצעצועים החזקים של הבלונדיני.
הילד הבלונדיני החזק עם העניבה האדומה, לעומתו, רק עמד וסיפר לכולם איך הוא הוריד את הילד עם הסוודר. אה, הוא גם זעם על כך שאחד הילדים במגלשה לא היה מוכן לתת חנינה לכסוף. הילד ההוא טען שהכסוף ביקש מהבלונדיני לומר את זה, אבל מכאן זה כבר גלש למריבות הרבה יותר תינוקיות.
לאחרונה נכנסתי חזק לתחום השדכנות. בניתי כמה בתים יפים בישראל - ענבי הגפן בענבי הגפן. הכול היה קסום ומושלם, עד שבאו הזוגות הצעירים והרסו, בלי טיפת מצפון, את מה שבניתי בעמל וביזע. הם דיברו על פערים בהשקפה, על חוסר התאמה בסיסי ועוד כל מיני שטויות. ענבי גפן הפכו צימוקים מצ’וקמקים.

"היא הייתה בשבילך כמו כפפה ליד", הטחתי באחד מהם כשבא בחוצפתו להאשים אותי בגירושיו. הוא הרים בדם קר גרזן על מזבח דומע, ועכשיו מטיל בוץ על שדכן צמרת.
"נכון, כפפה ליד", הוא ענה, "אבל הכפפה הזאת הייתה דביקה, לא נושמת וגרמה לי להזיע המון, אז זרקתי. אפשר לחשוב שחסרות כפפות בשוק!" קינח ביומרנות מופרזת.

למען הסר ספק: השידוכים שלי היו ענבי הגפן בענבי הגפן. פשוט, בכל אשכול גפנים יש גם כמה ענבים פיציים וחמוצים עד מחיצת עין ימין לכדי עיוורון זמני. לכל חקלאי מקצועי יש ענבים כאלה באשכולותיו, אז לי יצא מעט יותר כאלה. קורה.

עד לנקודת הזמן הזו ידעתי שאני שדכן מבריק, אבל לא שיערתי עד כמה. האסימון נפל כשהקולגה שלי לשדכנות, אך לא לסחיטת דמעות ממזבח, אמר לי בטון צוהל שמשהו בשוק של זיווג שני התעורר מאוד לאחרונה.
השוק הקשוח, שידענו כפסיבי וכמעט חסר תנועה, החל להכות גלים. הוא ראה בזה תעלומה, בעוד בי הבזיקה ההבנה: זו הצלחה אישית שלי.

הרי אני, בשבתי כשדכן בכיר, הכוונתי לא מעט מועמדי חיתון מהמגרש של זיווג ראשון לזה של זיווג שני. אם כן, מה הפלא שהפחתי רוח חיים בשוק רדום?

זה הזמן להכות על הברזל בעודו רותח, ולעבור לפעילות בשוק של זיווג שני.
הוא גם אטרקטיבי מאי פעם, אני גם מכיר היטב את הקולקציה הטרייה, וגם משלמים שם יותר טוב.

והתוצאה? כצפוי, הצלחה מסחררת. מזבח דומע מזיל עכשיו דמעות של אושר, סגירת מעגל מרגשת.
השיא הגיע כאשר תוך כשנה בישר לי אותו קולגה על התעוררות מופלאה וחסרת תקדים במונחים היסטוריים, בשוק של זיווג שלישי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה