הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הבטחנו שנשב ונדבר כשכל זה יגמר.
רועי הבטיח שסיגריות עליו ועידו הכריז פק"ל קפה. בין היתקלות אחת לשנייה, כשהיינו גמורים מקילומטרים על משקלים תומר הבטיח שהוא ייקח אותנו עם הארבע על ארבע של אבא שלו עד לחורשה הקבועה בהרי ירושלים, ואני, כשכבר מיצינו את כל המורלים הבטחתי להביא גיטרה, ושירים אל תוך הלילה.
אז באתי. סיגריות בכיס, הגיטרה על הגב ותרמוס קפה ביד, הרי ירושלים סביבי. תומר כבר הגיע, חייך חיוך בחצי פה וטפח על ידית המושב בידו השמאלית 'ארבע על ארבע, הא?' לא חייכתי.
רועי כבר מזמן לא מעשן, והקפה שלי לא דומה לזה של עידו, והגעתי ברגל בכלל.
מחפש פינה לשבת, ההר זרוע אבנים.
רועי ועידו כבר פה ממזמן.
לרגע אני תוהה לעצמי אם הרצל היה ממשיך לנסות להקים מדינה אם היה יודע שבהר על שמו יהיו קבורים כל כך הרבה צעירים לנצח...
תומר מתגלגל עוד קצת קדימה מכוון עם הג'ויסטיק קרוב אלי.
אני מתיישב על האדמה ושותק.
הבטחנו לדבר כשהכל יגמר.
עידו ורועי שותקים כבר שנתיים.
אני מוזג בשקט שתי כוסות קפה, לי ולתומר.
אני מחזיק לו את הכוס ומקרב לו את הקש לפה.
שנינו שותקים.
הערב יורד,
תומר מתגלגל לכיוון החניה, חייב לחזור לשיקום.
הגיטרה עדיין על הגב,
ובמקום לשיר, אני בוכה אל תוך הלילה.
נכתב בהשראת משפט שאמר רב סרן דובי יודקין בראיון 'כדי לשבת עם חברים אני צריך ללכת להר הרצל'
רועי הבטיח שסיגריות עליו ועידו הכריז פק"ל קפה. בין היתקלות אחת לשנייה, כשהיינו גמורים מקילומטרים על משקלים תומר הבטיח שהוא ייקח אותנו עם הארבע על ארבע של אבא שלו עד לחורשה הקבועה בהרי ירושלים, ואני, כשכבר מיצינו את כל המורלים הבטחתי להביא גיטרה, ושירים אל תוך הלילה.
אז באתי. סיגריות בכיס, הגיטרה על הגב ותרמוס קפה ביד, הרי ירושלים סביבי. תומר כבר הגיע, חייך חיוך בחצי פה וטפח על ידית המושב בידו השמאלית 'ארבע על ארבע, הא?' לא חייכתי.
רועי כבר מזמן לא מעשן, והקפה שלי לא דומה לזה של עידו, והגעתי ברגל בכלל.
מחפש פינה לשבת, ההר זרוע אבנים.
רועי ועידו כבר פה ממזמן.
לרגע אני תוהה לעצמי אם הרצל היה ממשיך לנסות להקים מדינה אם היה יודע שבהר על שמו יהיו קבורים כל כך הרבה צעירים לנצח...
תומר מתגלגל עוד קצת קדימה מכוון עם הג'ויסטיק קרוב אלי.
אני מתיישב על האדמה ושותק.
הבטחנו לדבר כשהכל יגמר.
עידו ורועי שותקים כבר שנתיים.
אני מוזג בשקט שתי כוסות קפה, לי ולתומר.
אני מחזיק לו את הכוס ומקרב לו את הקש לפה.
שנינו שותקים.
הערב יורד,
תומר מתגלגל לכיוון החניה, חייב לחזור לשיקום.
הגיטרה עדיין על הגב,
ובמקום לשיר, אני בוכה אל תוך הלילה.
נכתב בהשראת משפט שאמר רב סרן דובי יודקין בראיון 'כדי לשבת עם חברים אני צריך ללכת להר הרצל'
