פנאי קרוב ככל שתרצי- רותי קפלר

יש לך מקור לזה שקוראים לזה הכתום?
התווכחתי עם מישהי לגבי זה, אמרו לי שהמצאתי את ההגדרה
טוב לדעת שעוד אנשים ממציאים😁
כמעט בטוחה שרותי קפלר בעצמה כתבה את זה פעם,

אם אני זוכרת נכון -
יש את ז'אנר הכתומים (לחיות וחצי, שניה לפני האור, הנורמלי האחרון וכו') - שבכל אחד יש בכריכה נגיעה (או יותר) של כתום
ויש את סדרת הזכוכיות - אמא של הבאלגן, ילדה נוף. שבשניהם יש בכריכה יצירה של פסיפס מזכוכית

אני צודקת?
@Ruti Kepler
 
כמעט בטוחה שרותי קפלר בעצמה כתבה את זה פעם,

אם אני זוכרת נכון -
יש את ז'אנר הכתומים (לחיות וחצי, שניה לפני האור, הנורמלי האחרון וכו') - שבכל אחד יש בכריכה נגיעה (או יותר) של כתום
בשניה לפני האור אין כתום
 
בשניה לפני האור אין כתום

1760096005586.png
 
את הסיפור במשפחה לא קראתי, אבל את הספר קנינו בזמנו וקראתי אותו רק פעם אחת. הוא לא עשה לי טוב, היתה בו נטיה להבין יותר את הפתוחים, ולשנוא את הצדיקים, היתה הרגשה כללית שהם יותר טפשים ונודניקים.
אני מאמין שבקריאה שניה הייתי רואה שהדברים יותר מורכבים.

אני מבין מהנידון כאן שהסיפור עבר שינוי ברושם שקיבלתי ממנו.
גם אני הרגשתי ככה בקריאת הספר
וזה צרם וכאב לי מאד!
 
אין לי בעיה שדודי יתגרש עם זה טוב לו,
אבל אני רוצה לדעת את הסיבה , חחחח כאילו שאני קשורה🫣
זאת אומרת ממש בא לי להבין למה ואיך היה לו עם יפהלה
רותי אם אפשר אני ממש ישמח אם דודי יגיד בצורה בוגרת וכנה שהוא לא היה מאושר בקשר.
ואז בכיף אני יתן לו להתגרש...
מזל טוב דודי🥂
 
אין לי בעיה שדודי יתגרש עם זה טוב לו,
אבל אני רוצה לדעת את הסיבה , חחחח כאילו שאני קשורה🫣
זאת אומרת ממש בא לי להבין למה ואיך היה לו עם יפהלה
רותי אם אפשר אני ממש ישמח אם דודי יגיד בצורה בוגרת וכנה שהוא לא היה מאושר בקשר.
ואז בכיף אני יתן לו להתגרש...
מזל טוב דודי🥂
טעות אחת קטנה, זו יפהלה שדרשה להתגרש
 
גם אני הרגשתי ככה בקריאת הספר
וזה צרם וכאב לי מאד!
כל אחד בוחר מה להרגיש כנראה.
אני אישית ממש לא אוהבת את גדליה בלי קשר לצדיקות או לשמרנות.

מבחינתי בן אדם שמתערב לאנשים אחרים, לוקח עליהם חסות
לא מתקף רגשות בסיסיים של הילדים שלו, קצת מריר, ומלא אגו(!)
זה פשוט לא משנה לי אם הוא צדיק או לא. הוא בן אדם שאני לא מתחברת אליו.

ואי אפשר להאשים אותו, זה מגיע לו ישר מהאמא ההזויה שלו.

שאר ה'צדיקים' בספר חביבים עלי ביותר
 
כל אחד בוחר מה להרגיש כנראה.
אני אישית ממש לא אוהבת את גדליה בלי קשר לצדיקות או לשמרנות.

מבחינתי בן אדם שמתערב לאנשים אחרים, לוקח עליהם חסות
לא מתקף רגשות בסיסיים של הילדים שלו, קצת מריר, ומלא אגו(!)
זה פשוט לא משנה לי אם הוא צדיק או לא. הוא בן אדם שאני לא מתחברת אליו.

ואי אפשר להאשים אותו, זה מגיע לו ישר מהאמא ההזויה שלו.

שאר ה'צדיקים' בספר חביבים עלי ביותר
ברור שאת לא מתחברת אליו כמו כל מי שקורא את הספר
אך זה בדיוק הבעיה שהוא ועוד כמה צדיקים שם(לא זוכר שמות עכשיו)
הופכים להיות כאלו אנשים אגואיסטים ומעצבנים שלא עושים חשק להידמות להם
אלא לדודי שעושה רושם מוצלח ונוצץ
 
ברור שאת לא מתחברת אליו כמו כל מי שקורא את הספר
אך זה בדיוק הבעיה שהוא ועוד כמה צדיקים שם(לא זוכר שמות עכשיו)
הופכים להיות כאלו אנשים אגואיסטים ומעצבנים שלא עושים חשק להידמות להם
אלא לדודי שעושה רושם מוצלח ונוצץ
זה מה שהדגשתי. שרק אל גדליה ואמא שלו לא התחברתי
אל כל השאר כן

וכמו שציינתי אל יפהלה הנוצצת ממש לא התחברתי
 
משהו בקשר של חיה ובעלה היה פחות וואו מדודי.
הרגשה שלי.
תקנו אותי אם אני טועה...
ולכן, אם חיה בסיפור היתה מתגרשת לא היה לי מדי אכפת.
על דודי - כן. ראיתי בספר מאמצים שלו, התחברתי לדמות שלו, אהבתי איך הוא מתאר
שהוא התחבר לאלוקים והרגיש את האמונה
(ממש בכיתי בקטע הזה, ולא, לא חוויתי את זה בחיים)
התכווצתי כשאמא שלו צעקה עליו (איפה הראש שלך? ולמה הוא לומד מדעים ולא גמרא - משהו כזה)
ולא כי הייתי שם. פשוט רותי, הבאת לנו את התחושות שלו ממקום מאוד פנימי ורגיש. אהבנו אותו.
את חיה? לא יודעת. היו בה חלקים פחות מגניבים (לא אהבתי את ה'שאלת רב' לגבי השידוך של שפינדר. בחילה.)

אין לי בעיה שדודי יתגרש עם זה טוב לו,
אבל אני רוצה לדעת את הסיבה , חחחח כאילו שאני קשורה🫣
זאת אומרת ממש בא לי להבין למה ואיך היה לו עם יפהלה
רותי אם אפשר אני ממש ישמח אם דודי יגיד בצורה בוגרת וכנה שהוא לא היה מאושר בקשר.
ואז בכיף אני יתן לו להתגרש...
מזל טוב דודי🥂
כולם אהבו את דודי בספר, ועל זה באמת היו תלונות של חלק מהציבור
אבל את יפהלה? כמה באמת כל-כך התחברו אליה כמו אל דודי?
בספר היה כתוב הרבה על המאמצים של דודי בקשר בינם, על הכללים שהוא קורא ומיישם, אבל גם היה כתוב בכמה נקודות על הזילזול של יפהלה בו, על כך שהיא מתלוננת עליו באזני חברות שלה (!) שרובן גרושות, על הטחות שלה בו...
איזה אישה מתלוננת על בעלה באזני חברות?
היה רושם מהספר שדודי הוא המשקיע, בהחלט. אם כי אני מודה שזה התחדד לי יותר אחרי שקראתי את הפרק במוסף החג...

וחיה?
טוב, הקשר שלהם כמעט ולא מתואר, הוא די התחלתי וחיה באמת קצת לא טבעית בקשר, לא מצליחה לומר בקלות את דעתה, אבל זה לחלוטין תואם זוג צעיר עם קשר ראשוני, ותזכרו שהמודל של חיה הוא נחמי הטוטאלית שלקח לה שנים ללמוד לבקש את רצונותיה. הגיוני לגמרי.
 
ברור שאת לא מתחברת אליו כמו כל מי שקורא את הספר
אך זה בדיוק הבעיה שהוא ועוד כמה צדיקים שם(לא זוכר שמות עכשיו)
הופכים להיות כאלו אנשים אגואיסטים ומעצבנים שלא עושים חשק להידמות להם
אלא לדודי שעושה רושם מוצלח ונוצץ
מי שחושב שהספר מוציא את הצדיקים רע, פשוט קרא ספר אחר. או קרא בצורה שטחית או שהוא לא מבין מורכבויות.
הספר הוא סיפור על מורכבויות, על טוב ועל רע שיש בכל האנשים, צדיקים ומודרנים וזה ברור מכל שורה. אנשים הם מורכבים. לא שחור ולבן, ויש בהם טוב ורע ביחד.
אני אישית, עם כל חיבתי לדודי לא הגעתי למסקנה הזו מהספר, לי היה ברור שנחמי (עם כל הדרך הארוכה שעשו) מאושרת פי מאה מדודי ויפהלע, ובסופו של דבר גם חיה הופכת לזוג מקסים.
וכן, גדליה הוא קצת מגזים לדעתי, וגם אמא שלו, יש אנשים קיצוניים, ואין בעיה לכתוב על זה. יש בסיפור הזה מודרנים, סגורים בהגזמה, וכן, גם אנשים שהולכים בדרך האמצע.
מי שקרא את הספר פעם אחת, ברור לו מאוד מי מאושר יותר ופחות.
 
אני גם זוכרת את גדליה ושפרה בתור זוג עם זוגיות מדהימה
זה מתואר כמה פעמים- שהוא הולכים בבית שמש אחרי המפגש עם דודי ויפלה
שהם לומדים ביחד ספר לקראת הניתוח..
ודווקא זה מוכיח שוב- שאנשים הם מורכבים, כי גם לגדליה יש צד יפה
אה, ונזכרתי, גם מהצד של מירי הוא מתואר בתור אבא מאוד טוב
 
מי שחושב שהספר מוציא את הצדיקים רע, פשוט קרא ספר אחר. או קרא בצורה שטחית או שהוא לא מבין מורכבויות.
הספר הוא סיפור על מורכבויות, על טוב ועל רע שיש בכל האנשים, צדיקים ומודרנים וזה ברור מכל שורה. אנשים הם מורכבים. לא שחור ולבן, ויש בהם טוב ורע ביחד.
אני אישית, עם כל חיבתי לדודי לא הגעתי למסקנה הזו מהספר, לי היה ברור שנחמי (עם כל הדרך הארוכה שעשו) מאושרת פי מאה מדודי ויפהלע, ובסופו של דבר גם חיה הופכת לזוג מקסים.
וכן, גדליה הוא קצת מגזים לדעתי, וגם אמא שלו, יש אנשים קיצוניים, ואין בעיה לכתוב על זה. יש בסיפור הזה מודרנים, סגורים בהגזמה, וכן, גם אנשים שהולכים בדרך האמצע.
מי שקרא את הספר פעם אחת, ברור לו מאוד מי מאושר יותר ופחות.

אני גם זוכרת את גדליה ושפרה בתור זוג עם זוגיות מדהימה
זה מתואר כמה פעמים- שהוא הולכים בבית שמש אחרי המפגש עם דודי ויפלה
שהם לומדים ביחד ספר לקראת הניתוח..
ודווקא זה מוכיח שוב- שאנשים הם מורכבים, כי גם לגדליה יש צד יפה
אה, ונזכרתי, גם מהצד של מירי הוא מתואר בתור אבא מאוד טוב
אהבתי את ההדגשות
אכן, הספר מדבר על המורכבות, ושלא הכל שחור לבן
וגדליה שאולי כמעט הכי קיצוני, הוא אבא טוב ויש סצינה מדהימה שלו עם מירי בלילה שלפני הניתוח, כשהיא עם סיוטים. ועם כל זה שהוא לא ממש מתקף לה רגשות - מירי מעריצה אותו ואוהבת אותו, והיא גם לא רוצה לקרוא חומרים לפני שהוא עובר עליהם... (ובכלל - חסרים אבות שלא מצליחים לתקף רגשות? דודי הוא החריג שמצליח :D )
גדליה עובר תהליך מדהים בספר לדעתי, כשהוא בסופו של דבר לומד לתקשר נורמלי ולקבל את דודי, זה אולי אפילו יותר מורכב מהתהליך שעוברת נחמי - שלומדת לבקש ולבחור את צרכיה ולא להיות קדושה מעונה.
 
זה מה שהדגשתי. שרק אל גדליה ואמא שלו לא התחברתי
אל כל השאר כן

וכמו שציינתי אל יפהלה הנוצצת ממש לא התחברתי
גם נחמי גרמה לי להתגרד בכמה וכמה סיטואציות לאורך הספר
לא הצליחה לגרום לי להתחבר אליה בעליל. רוב מוחלט של הנשים שאני מכירה לא מרובעות וקיצוניות כ"כ למרות שהן צו"ליות לא פחות ממנה
 
אולי כדאי לסגור את הפינה הזו.
יתכן שאני גרמתי לדיון הזה לגלוש.
כבר היו מספיק דיבורים על זה בעבר.
 
אולי כדאי לסגור את הפינה הזו.
יתכן שאני גרמתי לדיון הזה לגלוש.
כבר היו מספיק דיבורים על זה בעבר.
מה רע לך
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

למען הסדר הטוב-
זאת לא סקירה ספרותית אנליטית וקרה.
המלאי שלי עדיין לא התברך בתכונות הנדרשות הללו, לצערי.

אילו הגיגים. הגיגים נרגשים שנשפכו ובאו בעקבות קריאת הסיפור.
אוהדי רותי קפלר, עולו והיתכנסו דכאן, על מנת לחגוג יחד את היצירה החדשה והיפה הזאת😊
________________________________________________________

הבית | רותי קפלר. התפרסם במוסף סיפורים של עיתון משפחה סוכות תשפ"ו.

בסיפור הקצר מידי הזה - דודי חוזר אלינו.
(למה היא לא פרגנה עוד כמה אלפי מילים? אני בטוחה שמשפחה היו מסכימים!)

הפעם הוא הגיבור. גיבור מריר ועצוב למדי.
וזאת גם התשובה לשאלת המילון דולר: מה נסגר עם דודי ויפהל'ה?
כש-שניה לפני האור הסתיים, הם התנדנדו בהרבה צמתים מסוכנים.

אז כרגע דודי רווק בודד, חי בחדרון קטן בדירת שותפים, מתנדנד בין חייו המודרניים לבין הגעגועים למשפחה ולקהילה.
מעבר להגשה הספרותית היפה, רותי מגישה לנו נושא יחסית חדש ולא מדובר:
חייו של הגרוש החרדי. לא חסרים ספרים על הגרושות, ב"ה, תופעה מבורכת של השנים האחרונות.
הגיע העת הזאת.

בנוסף לדודי, רותי זורקת לקוראים המעולפים מגעגוע פרורי מידע על שאר הדמויות:
אמא של דודי נשארה מרובעת, שמרנית ותקועה. מצער לקרוא את זה, אבל היה צפוי.
נחמי עדיין נחמי, בתוספת תינוקת חדשה וצווחנית, שיירת נשואים חתנים וכלות, ומלאי ילדים בוגרים ועצמאים.
נשמע שהמשפחה הזאת במקום טוב מאוד. מאושרת.
הזוג הצעיר והחמוד מתגורר בנווה צנוברים. כן, הם עברו בסוף (!)
ומה שלום מירי והאוזן המושתלת? מה שלום היחסים בינה לבין גדליה? טוב, אל תגזימו. נשארו כמה סודות לחלום עליהם בלילה.

ונחזור לגיבור סיפורינו.
דודי לא חוזר בתשובה, הוא עדיין דודי.
הוא גם לא מתכנן לחזור, לצערה הרב של אימו.

והוא עדיין בסדר. רותי מכילה את הדרך אותה הוא בחר לחיות. בלי ביקורת ובלי לעג.
אבל-
בגלל המסלול שהוא בחר, הוא נאלץ לספוג את ההשלכות הקלאסיות.
יפהל'ה עוזבת אותו. הוא פוגש את אביטל פעם בשבועיים.
המשפחה המורחבת לא מצליחה לבלוע אותו באמת, והתמיכה שלהם לא מספקת.

הוא בודד.

את גדליה, נחמי וחיה אנחנו פוגשים ברגעים משפחתיים קסומים,
וההשוואה הבלתי נמנעת מעצימה את הבדידות של דודי, על רקע הבחירות של חייו.

אבל תכלס, לוז העניין שלשמו פתחתי את הנושא הזה:

אני חושבת שאת הסיפור הזה גדליה שכח למרקר ולשכוח למערכת להגהה.
היו רגעים שפשוט סגרתי את המוסף והצצתי לכריכה- האם אני קוראת סיפור שנכתב ע"י סופרת חרדית, בהוצאה חרדית?

העניין הוא שלא צונזרו מחשבות. לא צונזרו רגשות. לא צונזרו התרחשויות.

דודי שותה קוקטיילים ובירות בבר במחנה יהודה. דודי מקלל. טוב, הקללות מצונזרות. אבל הבנו את העיקרון טוב מאוד😊
דודי חי בדירת שותפים במגדל בקומה שבע עשרה.
דודי חושב הרבה על יפהל'ה, למרות שהם התגרשו, ועפ"י חוקי הספר החרדי-
ברגע שנתת גט שכחת שהיית נשוי אי פעם, בטח לא לדמות נשית ממשית. ובטח אין לה שם ומטען זיכרונות.

ועל זה רציתי לכתוב.

הסיפור העניק לי רגעים של חוויה ספרותית מענגת. שילוב של כתיבה נדירה, וחיים אמיתיים ומקורקעים.
גיבור הסיפור חווה תהליך של צמיחה מתוך כאב,
אבל הכאב הוא לא התמודדות שטחית ומתוייגת שנוגעת כמו תמיד רק בכותרות ובסטיגמות,
אלא נקודות קטנות ומשמעותיות שפוגשות את חיי הגרוש החרדי, שמאלצות אותו לגדול.
אגב הוא גדל, תודה לקל ותודה לרותי שהשאירה אותנו בטעם טוב.
וזה גם מוסר ההשכל של הסיפור:
הבית. הבית האישי אותו אתה כן יכול להרים, למרות החסר.

יש פה גם קריאת משנה לשאר האנושות, הורים, אחים ואחיות:
שימו לב לסוגיית השהות בשבתות של הגרוש או הגרושה. בודד להם. אתם לגמרי יכולים לעזור בעניין הזה.

_______________________________________________________________

תודה ל

Ruti Kepler@ על סיפור חג מענג. על ההצצה לחיים של דמויות שאהבתי כל כך.

מוזמנים לסחוט את דמו של הסיפור עד תום, לסתור ולבקר. מחכה לקרוא אתכם -
דבר אחד אני יכולה לומר בגנות הספר הזה:
אסור לקנות אותו בימים הנוראים.
אבל זה בדיוק מה שעשיתי בטעותי, ואחרי כמה פרקים ומגוון פרצי צחוק בלתי נשלטים (שסובבו אליי כמה ראשים מופתעים) - הבנתי שעליי לגנוז אותו לימי זמן שמחתנו.
כמובן, הוא לא זכה ללוות אותי לתוכם - כבר בשבת האזינו זכו בני משפחתי להאזין לפרצי צחוק נוספים וכמובן - לציטוטים נבחרים ("אמא, מה כל כך מצחיק??") - וסיימתי אותו עוד לפני ששלושה כוכבים שלחו אותי לימי המעשה המועטים שטרם חג האסיף.
וכמובן - לבלגן המייצג שלנו, שמי ייתן ויהיה אסיף.
***
רותי קפלר, הסופרת והאמא של האמא של הבלגן, מציינת בתודות שהסיפורים לא מבוססים על המשפחה שלה. והיא מציינת שסיפור הספה הקרועה היה באמת, אבל לא מגלה אצל מי.
ובכן, עליי להתוודות כאן: הסיפור הזה התרחש אצלנו, כמעט ככתבו וכלשונו (למעט שינויים ספרותיים פה ושם). רק שאין לי מושג מי הביא אותו לידיעת הסופרת המהוללה, שאיתה לא זכיתי לערוך היכרות אישית...

[ואם אתם מעוניינים לשמוע אנקדוטת המשך לסיפור הנ"ל, מוזמנים לקרוא את הסוגריים:
הספה שלנו ז"ל ירדה לעולמה ליד הפח בערב פסח אחד, לאחר שנוערה היטב מכל מה שהתחבא בחור שלה, כמובן - חור שהגיע עד לקרקיעתה.
ואז, דקות ספורות אחר כך, ילד משתמט מעבודות הפסח, שהעדיף לשבת על החלון, הזעיק אותנו אליו בקריאות.
ולנגד עינינו נגלה המחזה הבא: הספה שלנו, זו שכבר לא יכלה עוד לשמש אותנו, ננשאת בידי שני סודנים גברתנים. אחד מחזיק אותה מקדימה - והשני ראשו מציץ הישר מתוך החור הענק, ומשם הוא סוחב את הספה...]
***
ובכן, באמת אין לי מושג אילו מצלמות נסתרות הציבה רותי בביתנו (בעצם אין סיכוי שזה מה שהיא עשתה - אחד הילדים ודאי כבר היה מוצא את המצלמות הללו ומשחק ו/או מפרק אותן...) - בכל אופן, הזדהיתי מאוד עם הרבה מהתיאורים בספר (גם אם למפלצת שלנו קוראים בשם אחר - אולי יבוא יום ואספר עליה), ובתיאורים אחרים נאנחתי לרווחה, נו, אצלנו זה לא כל כך נורא... (אבל לא את כל מה שנורא אצלנו מצאתי בספר, שתדעו.)
אצלי עדיין מכשפת הסדר מנסה להשתלט על הזירה, מתהדרת בכל מיני שיטות מיסוך צדקניות (על אוזניות שמעבירות שיעור תורה ומעבירות בנחת את הסדר - שמעתם?) אבל היא לומדת להתאזן אט אט.
עד הפעם הבאה שמפלצת הבלגן מחסלת עוד מקלף. או עט. או "אישור לערב כיתה שצריך להביא אותו חתום עד מחר, אמא! אה, ואני גם אמורה להביא מקלף, אנחנו מכינות צ'יפס".
***
אבל בואו נדבר גם על הרגעים שבהם הספר העלה בי דמעות.
לא דמעות צחוק, דמעות התרגשות.
הפרק שמשווה בין מבחן הגמר לבין מבחן החיים, למשל?
דמעות. של הבנת האמת של החיים. שבהם מצוי המבחן האמיתי.
או התובנה הפשוטה לכאורה, על אלה שעומדים מאחורי הבלגן - האוצרות שחנן אותנו ה' ושלא היינו מוותרים עליהם?
לחלוח בעיניים. (טוב, אולי גם כי בדיוק אחד מהאוצרות האלה שוב פילח מעדן מהמקרר, והחל להאכיל בו את עצמו ואת הרצפה. אבל באמת שהוא אוצר מתוק, ולא רק בגלל המעדן הדבוק ללחייו!)
אין ספק - בתוך כל ההומור הרב, רותי לא שכחה להכניס גם את העומק הרגשי ומעבר לו שהיא אלופה בו.
ואני מודה לה גם על כך.
***
ומילה על הכריכה, היצוקה (שוב) באומנות זכוכית:
היא מדהימה ומבטאת לגמרי את מה שהתבקש ממנה (וגם משכה עיניים סקרניות מילדי הבלגן הפרטיים שלי) -
אבל דבר אחד אני לא מבינה: איך אומנות זכוכית כזו יכולה לשרוד בבית של הבלגן??
***
הייתי יכולה להגג כך עוד ועוד, אבל מה לעשות שהעט בדיו עומד להיגמר, והמפלצת הפרטית שלנו בלעה את כל שאר העטים?

(טוב, נו, על מי את עובדת, גברת, כולנו יודעות שאת משתמשת במקלדת...
מפלצת בלגן שלי, את שומעת?? המקלדת שלי, וכל המחובר אליה, היא מחוץ לתחום שלך לגמרי, מובן?
נו, אם המפלצת שלי קלטה את זה - אולי יש סיכוי שהיא תהפוך יום אחד למפלצת סדר, ותייצר לנו ספר המשך ל"אמא של הבלגן"...)




קישור לביקורת האישית שכתבתי על הספר הקודם היצוק בזכוכית:
וכמובן, תיוג של האמא של הספר הזה:
@Ruti Kepler

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה