שיתוף - לביקורת קשקשתי את זה פעם

[שולמית רוז]

סגנון כתיבה מעניין
אפשר ממש לדמיין את האיש והתפאורה

כיף לשמוע!

 

[שולמית רוז]

ספוילר: לפני הקריאה כדאי לשמוע את השיר המדובר.

- YouTube

Auf YouTube findest du die angesagtesten Videos und Tracks. Außerdem kannst du eigene Inhalte hochladen und mit Freunden oder gleich der ganzen Welt teilen.

www.youtube.com

לחסומים (להוריד כוכביות)

https://send.magicode.me/send-file/file/8c0d6fbd498e6ffe14***826f64ed949f53df816e71/view

צפה בקובץ המצורף 1446775

חשבתם פעם מי הגאון שכתב את ניגון הצ'יקי? (ניגון חיזוק כאן)

כל כך הרבה גיוון יופי ויצירתיות. צמרמורת לשמוע את המילים החודרות.

הוא התחיל בצ'יקי. מילה יפה שנשמעת טוב באוזן.

בשביל החרוז הוא הוסיף עוד צ'יקי. נוצר לנו צ'יקי צ'יקי.

עכשיו הוא כנראה לא מצא מילה ונאנח "אוי" אז הוא החליט להוסיף את המילה לשיר.

קיבלנו "צ'יקי צ'יקי אוי"

הפעם כדי להחדיר את המסר עמוק יותר הוא הכפיל את ההשורה שנוצרה והנה:

"צ'יקי צ'יקי אוי

צ'יקי צ'יקי אוי אוייייי"

וכן הלאה למשך כל השיר.

תענוג ללב ולאזניים.

כמובן שכל הנ"ל נכתב בהומור ומתוך התעמקות יתירה בשיר

זה טוב!!! קורע
השיר דרש שייכתב עליו קטע כזה

 

[אתיס]

אוי איזה כיף שהזכרתם לי את האשכול הזה
הלכתי לנבור קצת ומצאתי שיר חמוד שכתבתי אי פעם:


ענן המחשבות
שהצטרף למילותיי
נמוג
משאיר אותי מגמגמת מבושה

רגש לוהט
שהתנגן בתפילותיי
נסוג
מותיר את נפשי יבשה

לאן הלכתי לי
אני עוד לא יודעת
מותשת מלחפש את עצמי
בארץ האיבוד

אז שתפגשו את עצמי
תמסרו לי שרציתי
זו רק השגרה שהכניסה אותי
לשעבוד

(מצחיק אבל במבט לאחור אני לא ממש מבינה את הרעיון של הבית הראשון.... אולי אתם תחכימו אותי)

זה מסר מקסים
וכתוב נהדר

טוב לשמוע שיש עוד כאלו שכותבים ככה איזה שיר
מתחילים בלי שום רעיון, רק כמה מילים, ואיכשהוא מגיעים לאנשהוא בסוף... צדקתי?

 

[אבי 10000]

אין על האשכול הזה!! משוגעת עליו



להעלות מה שבא לי, בלי סיום, התחלה או כללים כלשהם.



היא פסעה ברחוב, לכיוון גשר המיתרים.

הכאב מילא אותה, פוצץ. לא ידעה איפה לשים את עצמה. היא נשואה היום ויש לה שלושה ילדים קטנים, מתוקים. שדורשים כל כך הרבה. יש לה בעל, וצריך גם להשקיע בזוגיות. אבל הכאב ממלא אותה, הסבל הנורא שאי אפשר לתאר. היא לא יכולה להמשיך. בהרגשה שלה- אפילו עוד דקה אחת אי אפשר. אפילו לא שניה. מה יקרה אם תשים קץ לסבל הזה? היא מתקדמת לכיוון היציאה מהעיר. שמים גדולים פתוחים, פרושים לפניה. וואדי עמוק, גדול עם קולות מתגלגלים. אין לה ברירה. רק לסבול. איפה תשים את עצמה? היא שורדת, היא שורדת. כבר כל כך הרבה זמן. היא מנופצת, מרוסקת, מרגישה בלי אני, בלי ערך עצמי. רוצה להיות אמיתית, לטפל ולהרגיש טוב יותר. אבל רוצה גם לעצור את הסבל הזה. מייד. כן, יש לה בחירה.

אם תרשי לי...

היא מרגישה את זה בפנים, היא יודעת את זה כבר שנים, היא לא חייבת לסבול, היא בוחרת בזה, אבל איך ?
איך מפסיקים את הדבר הזה שהתנחל אצלה ועושה בה שמות? עוד מבט לוואדי, הלב פועם בפראות, אין, היא לא יכולה, היא לא אמיצה מספיק, היא יכלה לעשות את זה מזמן אבל היא פוחדת,
מבט אחד לשמים, הכוכבים מאותתים לה, הגיע הזמן...
היא תקפוץ לעתיד ללא מורא,
הגיע הזמן לבקש עזרה מיקצועית, והיא תעשה את זה,
למען ילדיה, למען בעלה,
אבל בעיקר למען עצמה,
כי היא סבלה מספיק,
וכל כך מגיע לה גם להנות,
היא מסתובבת,
ועוד מספיקה לשמוע את ההד שעולה מהוואדי,
משהוא שנשמע כמו :
כן, את יכולה.

 

[אבי 10000]

החורף חלף עבר
כמו החורף שלפניו,
הנה הולך לי עוד חבר
נושא אותו איתו הרוח בכנפיו,

הקיץ בא יבוא
כמו הקיץ שלפניו,
השמש יתן חומו
יחשוף אלי שיניו,

אך אני לחורף שומר אמונים
לקור, לרוחות, ובעיקר לגשמים,
להתעטף בבגדים
לשמור על החום בפנים...


מחכה לשיר תגובה מאנשי הקיץ...

 

[שולמית רוז]

אם תרשי לי...

היא מרגישה את זה בפנים, היא יודעת את זה כבר שנים, היא לא חייבת לסבול, היא בוחרת בזה, אבל איך ?
איך מפסיקים את הדבר הזה שהתנחל אצלה ועושה בה שמות? עוד מבט לוואדי, הלב פועם בפראות, אין, היא לא יכולה, היא לא אמיצה מספיק, היא יכלה לעשות את זה מזמן אבל היא פוחדת,
מבט אחד לשמים, הכוכבים מאותתים לה, הגיע הזמן...
היא תקפוץ לעתיד ללא מורא,
הגיע הזמן לבקש עזרה מיקצועית, והיא תעשה את זה,
למען ילדיה, למען בעלה,
אבל בעיקר למען עצמה,
כי היא סבלה מספיק,
וכל כך מגיע לה גם להנות,
היא מסתובבת,
ועוד מספיקה לשמוע את ההד שעולה מהוואדי,
משהוא שנשמע כמו :
כן, את יכולה.

מדהים
ומתקן את הקטע הקטסטרופלי שאני כתבתי...
זה היה המשך נדרש,
רק הערה :זה יכול להיות אדם שכבר פנה לטיפול מקצועי, וגם הטיפול לא עזר.
אבל באמת תמיד בהחלט יש תקוה. רק צריך למצוא את המענה הנכון.
ומשפט שאהבתי: "היא תקפוץ לעתיד ללא מורא"- איזה סוויץ' מפתיע ושנון!

 

[לרקוד על הירח]

אל תדברו, תנו לי רק לשתוק

שורה מהממת! אהבתי.

 

[ilan p]

ולרצות להתפלל
אפילו שעכשיו
אתה רק מרגיש-------

זהו, כאן זה נתקע.

הצעה לסיום ----

ולרצות להתפלל
אפילו שעכשיו
אתה מרגיש
שהקייץ יעבור
ויגיע הסתיו

 

[ilan p]

אוי איזה כיף שהזכרתם לי את האשכול הזה
הלכתי לנבור קצת ומצאתי שיר חמוד שכתבתי אי פעם:


ענן המחשבות
שהצטרף למילותיי
נמוג
משאיר אותי מגמגמת מבושה

רגש לוהט
שהתנגן בתפילותיי
נסוג
מותיר את נפשי יבשה

לאן הלכתי לי
אני עוד לא יודעת
מותשת מלחפש את עצמי
בארץ האיבוד

אז שתפגשו את עצמי
תמסרו לי שרציתי
זו רק השגרה שהכניסה אותי
לשעבוד

(מצחיק אבל במבט לאחור אני לא ממש מבינה את הרעיון של הבית הראשון.... אולי אתם תחכימו אותי)

דוקא הבית הראשון מסתדר יפה עם תוכן השיר
בית א -אין קשר בין מחשבות למילים
בית ב --אין קשר בין הרגש לתפילות
בית ג ד-- בגלל השגרה המתישה אדם לא מוצא את עצמו
מתקשר נחמד דוקא

 

[-חיה-]

דוקא הבית הראשון מסתדר יפה עם תוכן השיר
בית א -אין קשר בין מחשבות למילים
בית ב --אין קשר בין הרגש לתפילות
בית ג ד-- בגלל השגרה המתישה אדם לא מוצא את עצמו
מתקשר נחמד דוקא

תודה, אהבתי!

זה מסר מקסים
וכתוב נהדר

טוב לשמוע שיש עוד כאלו שכותבים ככה איזה שיר
מתחילים בלי שום רעיון, רק כמה מילים, ואיכשהוא מגיעים לאנשהוא בסוף... צדקתי?

לפעמים זה נוח להתחיל בלי רעיון ולתת למילים לנסח את עצמם.
לא תמיד התוצאה טובה אבל כשהיא כן אז זה מהמם.

 

[ilan p]

קטע משיר שכתבתי

פנה היום
חמה תלויה בראש האילנות
זמן של שקיעה
מחכים לשקיעה
של כל הדמיונות
מה שהלב מחפש
מחפש את הלב שלך
מה שנתת היום
מחר תקח לעצמך

 

[לרקוד על הירח]

אני רוצה את הגבול,
בשביל שיהיה שם-
כדי לשחק בו.
אבל אני לא רוצה,
שהוא יזוז.
---
אני אוהבת לגעת בו,
למשש אותו,
לקפוץ מעליו,
ממש כמו ים יבשה,
לזגזג.
---
אני אוהבת להסתכל עליו.
לנעוץ בו את מבטיי,
לראות, אולי יזוז אחורה.
לרוב הוא לא.
לפעמים הוא כן.
---
אבל אני צריכה שהוא יהיה שם.
גם בשביל המשחק,
וגם... בשבילי.

 

[-חיה-]

אני רוצה את הגבול,
בשביל שיהיה שם-
כדי לשחק בו.
אבל אני לא רוצה,
שהוא יזוז.
---
אני אוהבת לגעת בו,
למשש אותו,
לקפוץ מעליו,
ממש כמו ים יבשה,
לזגזג.
---
אני אוהבת להסתכל עליו.
לנעוץ בו את מבטיי,
לראות, אולי יזוז אחורה.
לרוב הוא לא.
לפעמים הוא כן.
---
אבל אני צריכה שהוא יהיה שם.
גם בשביל המשחק,
וגם... בשבילי.

יפהפה!
מזכיר לי משהו שכתבתי בעבר:

ניגע בגבול מצידו האחד
ונביט אל צידו השני
היום סגור מסוגר
ומחר אולי חלק מארצי.

בעיקרון זה נכתב בטיול ליד גבול לבנון, אבל לא כתבתי את זה רק על גבול פיזי.

 

[לרקוד על הירח]

אהבתי!

 

[מלכי סלמון]

באמת קשקשתי את זה פעם לפני שניםםם בערב משועמם אחד כשהחלטתי עם חברה שכותבים מה שיוצא בלי ביקורת ובלי לעצור או למחוק באמצע
הדף נשמר רק כי הרגשתי שנכתבו בו כמה מטאפורות ששוות את זה

היא שוב בכביש. המכוניות דוהרות לידה בחריקות מצמררות, נראות לה כמו רכבות המוות. היא מנסה לספור אותן, אבל הן טסות כל כך מהר, כמו כנפים שקופות של דבורה, מחפשת את הפרח הקורבן הבא, משאירה כמה עקיצות בדרך. והיא רוצה. מי ידע מה היא רוצה. אפילו היא בעצמה לא. והרצון הזה, הוא כמו רמזור. לפעמים אדום. מדם שהקיזה בגללו, בשבילו. או ירוק כמו הדשא בנתיב הנגדי. והוא עוצר אותה. וגם שומר עליה. והיא נאנחת. מעדיפה להקבר תחת גלגלי משאית של נקיפות מצפון. לדמם את נשמתה על אספלט שחור, ולהבטיח לשמי התכלת מעליה שהיא ניסתה. והם ילעגו לה. עננים ישלחו טיפות של בוז. היא תסגור עיניים, וכשתפתח אותם תגלה שהמשאית הייתה אשליה. והיא הייתה הנהגת בה. והמכוניות, הם לא יעצרו לה. כי לא טוב לה בתוך רכב חנוק. והנוף שהיא יכולה לראות מהחלון, הוא קטן מידי. היא רואה בדרך תמרורים. אבל לא מבינה את משמעותם. ושוטרי התנועה נותנים לה קנסות על ימין ועל שמאל, רושמים לה דוחו"ת בספר גדול. גדול כמו הכביש. ורק היא שם לבד, אפילו שהיא לא לבד. רודפת אחרי צמיג דמיוני שעף ברוח.

 

[שרהלה שרהלה]

באמת קשקשתי את זה פעם לפני שניםםם בערב משועמם אחד כשהחלטתי עם חברה שכותבים מה שיוצא בלי ביקורת ובלי לעצור או למחוק באמצע
הדף נשמר רק כי הרגשתי שנכתבו בו כמה מטאפורות ששוות את זה

היא שוב בכביש. המכוניות דוהרות לידה בחריקות מצמררות, נראות לה כמו רכבות המוות. היא מנסה לספור אותן, אבל הן טסות כל כך מהר, כמו כנפים שקופות של דבורה, מחפשת את הפרח הקורבן הבא, משאירה כמה עקיצות בדרך. והיא רוצה. מי ידע מה היא רוצה. אפילו היא בעצמה לא. והרצון הזה, הוא כמו רמזור. לפעמים אדום. מדם שהקיזה בגללו, בשבילו. או ירוק כמו הדשא בנתיב הנגדי. והוא עוצר אותה. וגם שומר עליה. והיא נאנחת. מעדיפה להקבר תחת גלגלי משאית של נקיפות מצפון. לדמם את נשמתה על אספלט שחור, ולהבטיח לשמי התכלת מעליה שהיא ניסתה. והם ילעגו לה. עננים ישלחו טיפות של בוז. היא תסגור עיניים, וכשתפתח אותם תגלה שהמשאית הייתה אשליה. והיא הייתה הנהגת בה. והמכוניות, הם לא יעצרו לה. כי לא טוב לה בתוך רכב חנוק. והנוף שהיא יכולה לראות מהחלון, הוא קטן מידי. היא רואה בדרך תמרורים. אבל לא מבינה את משמעותם. ושוטרי התנועה נותנים לה קנסות על ימין ועל שמאל, רושמים לה דוחו"ת בספר גדול. גדול כמו הכביש. ורק היא שם לבד, אפילו שהיא לא לבד. רודפת אחרי צמיג דמיוני שעף ברוח.

מלכיייייייי
אפשר להבין מה זה הדבר הזה???
לא שהבנתי מה הולך שם, אבל הכתיבה, וכמו שכתבת המטאפורות-אליפות!!!

 

[מלכי סלמון]

אפשר להבין מה זה הדבר הזה???
לא שהבנתי מה הולך שם

מה לעשות שגם אני לא
משהו על מישהי שלא יודעת מה היא רוצה ויש לה נקיפות מצפון מדומינות

 

[שרהלה שרהלה]

מה לעשות שגם אני לא
משהו על מישהי שלא יודעת מה היא רוצה ויש לה נקיפות מצפון מדומינות

מדהים.

 

[שיבת ציון]

משהו שקשקשתי עכשיו... מרגיש לי מדי מטופש בשביל לפתוח בשבילו אשכול, אולי בגלל שהקלדתי ולא כתבתי על דף כמו שאני אוהבת, אז נס שיש את האשכול הזה...


בס"ד



מה עניין וטעם בלבהות.

לחפש חלקיקים שיאבדו במנהרת המבט.

לשנות גישה, תפיסה, התמקדות-

ולהניח להכל לפוג ברגע שאחרי הבהיה.



מה עניין וטעם? אין המודע יודע, כל המודע עושה.

מה עניין וטעם? אחשוב על זה כשאבהה ויהיה לי זמן לחשוב.

אז מה אם אחר כך אשכח.



עת נעצרים החיים לחלקיקים ענוגים, ותת המודע סופק כפיים בשמחה,

אדע שזה כל מה שחיפשתי- זמן לחשוב.

 

[-חיה-]

זה קשקוש ממש חמוד

משהו שקשקשתי עכשיו... מרגיש לי מדי מטופש בשביל לפתוח בשבילו אשכול, אולי בגלל שהקלדתי ולא כתבתי על דף כמו שאני אוהבת, אז נס שיש את האשכול הזה...

ואוו!
לי יש רק קטע אחד שכתבתי ידנית ולא במחשב וגם זה היה כי לא הייתה לי גישה והקטע בער בי.
דרך כלל אני בכלל לא מצליחה להתבטא היטב מול דף ועם עט ביד.