קשר שמע-לב

  • הוסף לסימניות
  • #1
מורה: שלום אמא של ציפי, מה שלומך? מה שלום ציפי?

אמא: אה... שלום המורה. ציפי ישנה, כלומר, בהתעוררות מוקדמת. המון תודה על ההשקעה. השיעורים פשוט מרתקים. גם אנחנו שומעים לפעמים.

מורה: מצויין מצויין. הקלטתי היום חמישה שיעורים. וודאי שמתן לב! הושיבי אותה עם הספרים, המחברות, כלי הכתיבה והכי חשוב- בחדר שקט ונעים. אווירת למידה היא חיונית עבור הילדה. ציפי כבר בכיתה ג'. כיתה קריטית. בדיוק במעבר בין הבשלות של הגיל הרך, לבין הריאקציה המודיקלית המתפתחת בסביבות גיל 9. תוכלי לשמוע בפינת היועצת טיפים ועצות להקניית בגרות למידה. אל תדאגי, אמא של ציפי, כולנו כאן נותנים יד ביד.

אמא: אה? אני לא כל כך מבינה. פשוט, המורה, יש כאן רעש, הילדים שיהיו בריאים, התחילו לקום, ואיך אומרים? על רגל ימין כפשוטו. אחד על השני.

מורה: עכשיו קמים? נו! חשוב מאוד להעיר אותם בזמן, לשמור על שיגרת למידה. ומתי הם מתפללים? ואוכלים? באמת, אמא של ציפי, אסור להזניח אותם להתמרחות חסרת תכלית במיטות. השעה עשר ועשרים. זאת שעה של שיעור שלישי לפי סדר המערכת. אבקש את התייחסותך הרצינית.

אמא: כמובן, בוודאי. תודה המורה, פשוט... פשוט.. (די!!! שמעון! ששששששש.... תפסיק לצעוק)

מורה: ובכן, הייתי רוצה לקבל רגע את ציפי. קשר לב- שמע הוא קריטי עבור הילדה הרכה המצויה בתהליכי גדילה אינטנסיביים כאמור.

אמא: כמובן כמובן, תודה רבה. (מכסה את השפופרת ומזעיקה את ציפי מהמיטה מפוזמת ואפופת שינה)

מורה: שלום ציפי, ברוכה הנמצאת! מה שלומך תלמידתי היקרה?

ציפי: אה...בסדר. (אמא: תגידי ברוך השם!) בעצם לא... ברוך השם.

המורה: את מתרגשת ציפי. את בטח מתגעגעת. גם אני מאוד מתגעגעת אלייך. בואי חמודה. שבי לך בשולחן הכתיבה שלך. אני רוצה להסביר לך כיצד לייצר אווירה לימודית.

ציפי: (מסתכלת על אמא בעיניים כלות, לוחשת: מזה שולחן כתיבה אמא??? אמא מושכת את ציפי לחדר הבנות מעיפה ערמות ביגוד מהמכתביה העתיקה של דודה שושנה, מזיזה כמה חפצי נוי זוטרים ומושיבה את ציפי לידו)

המורה: התיישבנו?

ציפי: אהה.

המורה: נפלא. עכשיו תפתחי את הקלמר.

ציפי: אבל אמא הביאה לי דברים בלי קלמר. (אמא: שששששששש... הקלמר בכביסה. תגידי הקלמר בכביסה) אהה. הקלמר בכביסה.

המורה: בכביסה? כמה מרענן. עתה אשמח אם תפתחי לרגע מחברת תורה. (אמא מגישה לציפי מחברת)

ציפי: אבל אמא, יש כאן משבצות? ( ששששששש...... כבר נביא אחרת)

המורה: טוב, זמננו תם. אני שמחה שאתן מתחילות לעבוד על אווירת למידה בתית. ולא לשכוח למלא בדף פירוט יום יום: מה למדנו, מה השלמנו, מה כתבנו, מה לא כתבנו, מה היה קשה, מה היה בינוני, עבור אילו משימות נדרשה מורה פרטית, ובאילו מטלות הילדה חטפה התמוטטות עצבים. מאוד חשוב, אמא של ציפי. מאוד מאוד חשוב. הכל כמובן, בשביל שיהיה לנו ממד מדוקדק ומדויק עבור התעודה הקריטית של כיתה ג'.

אמא: כמובן, המורה. כמובן. חשוב מאוד. (ציפי תגידי תודה רבה!)

ציפי: המורה כמובן, תודה רבה המורה. כמובן.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
מורה: שלום אמא של ציפי, מה שלומך? מה שלום ציפי?

אמא: אה... שלום המורה. ציפי ישנה, כלומר, בהתעוררות מוקדמת. המון תודה על ההשקעה. השיעורים פשוט מרתקים. גם אנחנו שומעים לפעמים.

מורה: מצויין מצויין. הקלטתי שם חמישה שיעורים. תושיבי אותה עם הספרים, המחברות, כלי הכתיבה והכי חשוב- בחדר שקט ונעים. אווירת למידה היא חיונית עבור הילדה. ציפי כבר בכיתה ג'. כיתה קריטית. בדיוק במעבר בין הבשלות של הגיל הרך, לבין הריאקציה המודיקלית המתפתחת בסביבות גיל 9. תוכלי לשמוע בפינת היועצת טיפים ועצות להקניית בגרות למידה. אל תדאגי, אמא של ציפי, כולנו כאן נותנים יד ביד.

אמא: אה? אני לא כל כך מבינה. פשוט, המורה, יש כאן רעש, הילדים שיהיו בריאים, התחילו לקום, ואיך אומרים? על רגל ימין כפשוטו. אחד על השני.

מורה: עכשיו קמים? נו! חשוב מאוד להעיר אותם בזמן, לשמור על שיגרת למידה. ומתי הם מתפללים? ואוכלים? באמת, אמא של ציפי, אסור להזניח אותם להתמרחות חסרת תכלית במיטות. השעה עשר ועשרים. זאת שעה של שיעור שלישי לפי סדר המערכת. אבקש את התייחסותך הרצינית.

אמא: כמובן, בוודאי. תודה המורה, פשוט... פשוט.. (די!!! שמעון! ששששששש.... תפסיק לצעוק)

מורה: ובכן, הייתי רוצה לקבל רגע את ציפי. קשר לב- שמע הוא קריטי עבור הילדה הרכה שבתהליכי גדילה אינטנסיביים כאמור.

אמא: כמובן כמובן. (מכסה את השפופרת ומזעיקה את ציפי מהמיטה מפוזמת ואפופת שינה דוחפת לאוזנה את הפלאפון)

מורה: שלום ציפי, ברוכה הנמצאת! מה שלומך תלמידתי היקרה?

ציפי: אה...בסדר. (אמא: תגידי ברוך השם!) בעצם לא... ברוך השם.

המורה: את מתרגשת ציפי. את בטח מתגעגעת. גם אני מאוד מתגעגעת אלייך. בואי חמודה. שבי לך בשולחן הכתיבה שלך. אני רוצה להסביר לך כיצד לייצר אווירה לימודית.

ציפי: (מסתכלת על אמא בעיניים כלות, לוחשת: מזה שולחן כתיבה אמא??? אמא מושכת את ציפי לחדר הבנות מעיפה ערמות ביגוד מהמכתביה העתיקה של דודה שושנה, מזיזה כמה חפצי נוי זוטרים ומושיבה את ציפי לידו)

המורה: התיישבנו?

ציפי: אהה.

המורה: נפלא. עכשיו תפתחי את הקלמר.

ציפי: אבל אמא הביאה לי דברים בלי קלמר. (אמא: שששששששש... הקלמר בכביסה. תגידי הקלמר בכביסה) אה. הקלמר בכביסה. אבל העיפרונות והמחק כאן. וגם הצבעים.

המורה: בכביסה? כמה מרענן. עתה אשמח אם תפתחי לרגע מחברת תורה. (אמא מגישה לציפי מחברת)

ציפי: אבל אמא, יש כאן משבצות? ( ששששששש...... כבר נביא אחרת. אמא מאלתרת מחברת אחרת. הפעם עם שורות)

המורה: טוב, זמננו תם. אני שמחה שאתן מתחילות לעבוד על אווירת למידה בתית. ולא לשכוח למלא בדף פירוט יום יום: מה למדנו, מה השלמנו, מה כתבנו, מה לא כתבנו, מה היה קשה, מה היה בינוני, עבור אילו משימות נדרשה מורה פרטית, ובאילו מטלות הילדה חטפה התמוטטות עצבים. מאוד חשוב, אמא של ציפי. מאוד מאוד חשוב. הכל כמובן, בשביל שיהיה לנו ממד מדוקדק ומדויק עבור התעודה הקריטית של כיתה ג'.

אמא: כמובן, המורה. כמובן. חשוב מאוד. (לוחשת: ציפי תגידי תודה רבה!)

ציפי: המורה כמובן, תודה רבה המורה. כמובן.
ממש יפה ונכון אן מה לעשות אבל אני חושב שהמורה צודקת בדברים שזה חינוך
ועוד זה תלוי בהרבה דברים אשמח לשמוע אם מישהוא חולק עלי
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שלום לכולם, הרבה מאוד זמן לא כתבתי כאן כלום, לא הגיעה אלי השראה. הייתי יותר מרוכזת בלקרוא סיפורים ולהגיב. עכשיו אני שמה כאן משהו שכתבתי מזמן לביקורת. חשבתי שזה מתאים לתקופה של לפני פסח. אז הנה זה לפניכם, אשמח מאוד לביקורת.

אסנת מנהלת זמן

אסנת מביטה בסיפוק אל עבר 9 הנשים המביטות בה בציפיה.

"הכנתי לכן תיקיה עם לוח שנה. הלוח הזה ישרת אותנו משבועיים לפני פורים ועד לפסח. בלוח הזה נכתוב את כל המשימות עד לפסח. עלינו להתחיל ראשית כל להתכונן לפורים. יש תחפושות, משלוחי מנות, סעודת פורים. את הכל צריך לסיים עד יומיים לפני פורים.

אחרי פורים צריך להתארגן לפסח. אתן תרשומנה לכן על הלוח המחיק את המשימות ופעם הבאה נעבור על המשימות שלכן וננסה להתאים אותן למציאות."

ציפי מביטה על הלוח. "תגידי, את רוצה להגיד לי שיש לנו רק 7 שבועות עד לפסח???"

החרדה תופסת את כולן, קולות נשמעים, ויכוחים, היסטריה.

"בדיוק בגלל זה אנחנו כאן", אסנת מחייכת. "כולנו נתארגן השנה לפסח כמו שצריך, אין לכן מה לדאוג."

אריה מגיע אחרי שעה. "נו, איך היה?" אסנת נכנסת לרכב, נאנחת בסיפוק. "בכל פעם שאני מעבירה את הסדנא הזאת אני חשה איזו שליחות יש לי, וכמה חשוב לארגן את הזמן. אני שומעת מכולן איך הזמן טס להן, איך הן לא מצליחות להתארגן, ותמיד תמיד התירוץ הוא שהיה להן עומס בעבודה, וקשה עם הילדים, והבעל." אריה מחייך. מי כמוהו מכיר את אשת החיל שלו. הבית תמיד מתוקתק, ערב שבת תמיד רגוע. "זה לא עניין של אופי?" הוא שואל. "תראה, בוודאי שכן, אבל בסופו של דבר הכל זה חשיבה ותכנון זמן. גם האדם הרגוע והמסודר ביותר עלול למצוא את עצמו בלחץ זמן אם הוא לא חשב ותכנן את הזמן שלו מראש."

"אמא!" חזקי מתרפק על אמו. "אמא, תראי מה הרבה בחיידר הביא לי!" הוא שולף דף מהתיק ומראה לאמו. אסנת מרפרפת על השורות, עיניה גדלות בהפתעה.

"אריה, ראית את זה? המלמד בחיידר רוצה שנגיע אליו לשיחה, קרה משהו?"

אריה לוקח את הפתק. "טוב, אני אטפל בזה, אל תדאגי, אני הולך לעשות כמה טלפונים".

אסנת מעיפה מבט ללוח השנה. מחר בתשע בבוקר, סדנת ניהול זמן בסמינר חיפה, עליה להגיע בזמן. זה אומר לקום בחמש, לקחת את הרכבת של שש, להגיע בשמונה ועשרים לתחנת מרכז השמונה, משם כבר תגיע מונית לקחת אותה. זה הסיכום שלה עם הסמינר. לא פשוט להגיע לחיפה מירושלים, צריך להתארגן בחכמה.

"אסנת, יש לך טלפון!" אריה מגיע אליה עם הטלפון ביד, "היא אומרת ששכחת משהו בשיעור".

"הלו"

"אסנת, תקשיבי, נראה לי היתה לך טעות, הלוח הוא של שנה שעברה".

"מי מדברת?"

"זו אני, ציפי, תראי, בכלל אין כאן אדר א' וב', רק אדר, ופסח בכלל יוצא כאן ביום רביעי ולא ביום שני כמו השנה.."

"איך זה יכול להיות?? אני לא מבינה מה קרה כאן", עיניה מביטות לכל עבר, מחפשות משענת, חיוורון מציף את פניה. היא מתיישבת.

"בסדר, אל תקחי קשה, סך הכל טעית בשנה, קורה. רק רציתי להגיד לך להביא את הלוחות הנכונים למפגש הבא."

"אסנת, הרבה מהחיידר רוצה את שנינו דחוף מחר, אבל יש לך סמינר, לא?" אריה מגיח מחדר השינה. "הוא לא רצה להגיד לי מה קרה, אבל אמר שחשוב שנגיע ביחד".

חשבון מהיר מגלה לה שאם לא תגיע מחר לסמינר, לא תוכל לבקר את חברתה משכבר הימים בחיפה, מה שאומר שהיא גם לא תוכל לקחת ממנה בחזרה את הספר שהשאילה לה, והיא צריכה את הספר ממש דחוף כדי לצלם ממנו כמה מאמרים, ואז לא יהיה לה חומר מוכן למפגש הבא, מה שתכננה זמן רב כל כך, ובכלל צריך להכין לוחות שנה חדשים ו...

"אסנת, אז מה להגיד לו?" אריה עם הטלפון ביד, מבט דחוף בעיניו.

"מממה? אבל, אבל, אני צריכה לעשות צילומים מהספר, וגם הלוחות..."

"לוחות הברית"? זיק קונדסי בעיניו של אריה. "נראה לי שהם נמצאים אי שם ברומא, בותיקן".

זו פעם ראשונה שאסנת חשה חוסר אונים. באזניה היא שומעת מגדל קלפים מתמוטט, או שמא אלו קולותיהם של שברי לוחות נשברים?

"מה עושים כאשר כל הסדר והארגון משתבש?" היא תולה עיניים מצפות באריה.

"אולי צריך לקבל לפעמים את הסדר והארגון של השם. ופשוט להיכנע. לא הכל בידיים שלנו."

אסנת מביטה בתשע הנשים המביטות בה בציפיה. "הפעם", היא אומרת, "הפעם אני רוצה לדבר על ניהול זמן נכון ביחד עם הפרטנר שלנו", היא מחייכת.

"הפרטנר?" כך ציפי, "את מתכוונת לבעלים שלנו?"

"לא, לא הבעל, למרות שבוודאי נכון לתכנן יחד איתו. אבל אני מתכוונת לאבא שלנו בשמיים. לזכור שהזמן הוא שלו וממנו, ושהוא נותן לנו את הרשות והיכולת והכוח להתנהל בזמן."

היא מחלקת את הלוחות החדשים.

"ועכשיו, נתחיל לתכנן את הזמן שלנו עד פסח. ונזכור, שלא אנחנו עושות ולא אנחנו נכשלות. זה הכל רק הוא".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה