ראש באדמה (ושמיים)

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני בטוח ששמעתם על הפוסט שמעלה ביקורת על השיר אדמה ושמיים. 99% מהאנשים לא מבינים את פרוש המילים, חשוב שתדעו את המקור של הביקורת.
נסביר את השתלשלות העניינים מהסוף להתחלה:
חיפוש בגוגל מעלה תוצאות רבות שמאשרות את שייכות הביקורת הזו לכת הפגאנית הזו. זו שלומדת הלכות מתוך הפוסטים שהם מקבלים במייל.
אבל הפוסט הזה זחל אט אט לתוך קהילתנו עד שאנחנו אפילו מעבירים אותו הלאה(!)
אם רבנים היו יודעים את הנ"ל רבים מהם היו אומרים שלא ניתן ללמוד הלכות מפוסט עילג שאיש לא יודע את מקורו.
מאז שהתחלתי לחקור על הביקורת הזו, התבקשתי לא לנגן את אדמה ושמים בשמחות, הסברתי לבעלי השמחה קצת על הרקע של הביקורת.
התגובות פה אחד- הן מהחתן והכלה והן מהמחותנים או מהוריהם של בחורי בר מצווה- "לא ידעתי, כן, בואו לא נעביר יותר את הפוסט הזה".
מאז, הפצתי את המידע בקבוצות מדייה חברתית.
היו המון תגובות- חלק ליצנים עם תגובות מצערות, ואחרים מגיבים באדישות.
עם זאת, אנשים רבים הודו לי על המידע ואמר שלא יעבירו יותר את הפוסט הזה. אחד המוזיקאים הודיע לי שהוא יכניס את השיר הזה כמתוכנן לאלבום שהוא מוציא בקרוב.
ואמן נוסף הודיע לי גם כן שהוא מכניס את השיר הזה לאלבום קאבר לחתונה שהוא מוציא.
אני ממש ממליץ לכם לשקול שוב לפני העברת הפוסט הזה בעתיד. לא היינו מעבירים פוסט מתורגם ואנונימי על הלכות גילוי עריות ושפיכות דמים........ הלכות עבודה זרה זה בדיוק אותו דבר!
ברוך השם יש לנו המון ספרי הלכה יפים ושמחים על טהרת הקודש בלי נגיעה של שטחיות ורדידות בהם.

נ.ב. הסיבה לחקירת הפוסט:
1) המנגינה הייתה נשמעת לי בסגנון המזרחניק/פייסבוקיסטי
2) המשמעות של המילים הייתה חווית ה'מה נדמה לי' ו'מה נראה לי'......
זה היה נשמע לי זר ומוזר מאד לא משהו שנכתב ע"י יהודי, שלא לדבר על יהודי דתי שיודע ללמוד ולברר הלכות.....
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
הפארודיה חמודה אך לא במקום, יען כי הביקורת המקורית נוקבת ובדוקה למדי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אחד המוזיקאים הודיע לי שהוא יכניס את השיר הזה כמתוכנן לאלבום שהוא מוציא בקרוב.
ואמן נוסף הודיע לי גם כן שהוא מכניס את השיר הזה לאלבום קאבר לחתונה שהוא מוציא.

מצחיק לראות בחי איך דבר שעובר ממקור למקור עלול לאבד את המשמעות לגמרי. בהודעה המקורית כתוב:
אחד המוזיקאים הודיע לי שהוא לא יכניס....
ואמן נוסף הודיע לי גם כן שהוא לא מכניס...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
עזוב מהביקורת על הפוסט
השיר עצמו (בלי לחפש כלום בגוגל) מדיף ריח של חיבור ישיר לטבע בצורה עוצמתית ביותר. (וזה אכן מה שמדליק בו כל כך), כך שגם בלי לבדוק אפשר להסתייג ממנו.
אגב, אצל אליצור הוא עושה ie במקום eyhu והוא מסיים במלים איה מקום כבודו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
ושכחתי לציין, שהשיר הזה מזכיר לי אישית שהדברים הכי פשוטים הם כה עוצמתיים. (באמת שיר יפה)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הזמן.
איזו הזיה שהוא מתבזבז על סתם.
על עוד דפדוף, כזה שלא באמת עושה לך טוב,
אלא רק לוקח לך את הלב למחוזות אחרים.
לוקח… ולוקח…
וכשאתה חוזר, עבר.
אךךך… למה בזבזתי את הזמן הזה ככה?

ככה.
זה בדיוק ככה.
הוא גנב עם דיפלומה.
מגיע עם תירוצים מוכנים, חכמים, משכנעים:
“רק את הפוסט הזה”,
“רק את המידע הזה”,
“זה באמת חשוב עכשיו”.
ומשם הוא מחליק.
מגליש ומגליש.
וגולשים… וגולשים…
ודקות שלמות עוברות.
רגעים קדושים נעלמים.
והולכים.
כלא היו.

ופעם אחר פעם אתה מבטיח לעצמך:
זה לא יקרה יותר.
כי הבנת כמה זה לא זה.
כמה זה עושה אותך עצוב, בודד, מאכזב...
כמה זה מרוקן את השמחה
ולא מוסיף עליה אפילו טיפה.

אבל הוא גאון.
חכם.
וזה בדיוק הייעוד שלו
להצליח עליך בכל מצב.
והפעם הבאה מגיעה.
“זה באמת רק כדי לשלוח הודעה חשובה”.
“רק לבדוק אם הייתה תקיפה, כדי להבין את המדד”.
ושוב, גולשים, גולשים, גולשים…
אחיזה שהוחמצה.
והזמן היקר , נעלם.
והחיים עוברים.
ואנחנו עוד רגע בני שלושים,
וארבעים,
וחמישים.
והצדק כבר בפתח.
ואנחנו ,
עם היד על המסך,
מחכים לו משם,
כל יום מחדש.
איזה פספוס.
איך חוזרים אחורה להשלים הכול?
איך חוזרים לזמן שלא יחזור?

אבל אולי…
אולי זה...
אולי עצם הכאב הזה הוא כבר התחלה.
עצם ה“אךךך” הזה בלב , הוא סימן שחיים כאן משהו אמיתי.

כי מי שמרגיש את הגניבה,
מי שכואב לו על הזמן,
מי שמתגעגע למה שיכול היה להיות,
עדיין חי.
עדיין רוצה.
עדיין מחפש אור.
והקב״ה לא מבקש שלמות.
הוא מבקש לב.
עוד בחירה קטנה.
עוד רגע אחד של נוכחות.
ואפילו אם נפלנו שוב,
ואפילו אם היד עוד רועדת מעל המסך
כל פעם שמרימים את העיניים
משהו חוזר הביתה.
ואולי אי אפשר להשלים את כל מה שאבד,
אבל אפשר להתחיל עכשיו.
רגע אחד פחות גלילה,
ורגע אחד יותר חיים.
וזה כבר הרבה.
שיתוף - לביקורת שעה של אמהוּת.
אתמול התקשר מנחם, בדיוק כששטפתי כלים.
ריקי היתה זו שהרימה לו ובטבעיות השמורה לבת שש נדנדה: "נו, מנחם! מתי אתה כבר מגיע הביתה? מלאן זמן לא ראיתי אותך!"
"מתגעגעת?" מעטה הציניות נסדק קלות, כמיהה זולגת מבין השברים.
"כןןןן!" חד משמעית. לא רק ריקי, כולנו. אוהבים ומתגעגעים, ועדיין מכבדים את המרחק שהוא מבקש לו; ילד גדול.
אני עוצרת את זרם המים, מבקשת לשמוע כל מילה מאלו של בכורי, רסיס צחוק של קטנתי.
"מחר? כן! אני יכין לך משו טעים! מה?", היא נעצרת, מקשיבה: "כן! בטוח היא מסכימה! מה הקשר!"
"אמא", היא פונה אלי בתמיהה, "נכון שבטח שאת מסכימה שמנחם יבוא מחר?"
אני מושיטה יד לטלפון, תפילה מהירה ו"מנחם! איזה יופי לשמוע אותך. מה שלומך?"
התשובה לקונית כתמיד, זה הטון ששונה. זיק חי, התגעגעתי.

"מה הוא יעדיף, מוקרמים או שניצל ופירה?" אני שואלת את ישראל בערב.
"אני חושב ששניצל?" כשמדובר במנחם, ישראל לעולם אינו בטוח. מנסה, מגשש, מהסס.
זה כואב לי, ואני ממהרת להסכים איתו. יהיו שניצל, ופירה. ואולי גם ירקות צלויים.

בוקר של ראש חודש. אני שולחת את הילדים בכחול לבן, ויודעת שלפנַי חמש שעות של שקט. באחת יחזרו כולם, נרגשים וחסרי סבלנות. בשתים יופיע הבן, ישים קץ לחודשיים של געגוע. אחר כך נתחיל למנות אותם שוב, מאפס.
אני עובדת ברצף כל הבוקר. מסדרת; מפשירה שניצלים; מטאטאת; שוטפת; חותכת ירקות, מכניסה לתנור; מטגנת שניצלים- שחומים במידה המדויקת; מועכת תפוחי אדמה לפירה אחיד.
כמה זמן לא הכנתי לך אוכל, ילד! כמה זמן חלף מאז הצטמצמה אמהותי לשני יסודות: אהבה, וספייס.
אני מהרהרת בימים בהם היתה ליסוד אחד: געגוע.

באחת וחצי מתקבצים אט אט במטבח חמשת ילדי. תכף יחזור אביהם. אחר כך יצטרף השישי.
ברבע לשתיים אני מנחה אותם לערוך את השולחן. מפה חגיגית, מפיות פרחוניות. סכו"ם אמיתי.
אני מביטה בהם, מצטערת עד מאוד שמנחם לא רואה את התמונה היפה הזאת: אחים אוהבים עד כלות.
בשתיים אנחנו מתאספים סביב השולחן הערוך בטוב טעם. ישראל מתפעל מהניחוחות (אני), מחמיא על קיפולי המפיות המרשימים (יהודית), מתרשם מהשלט הצבעוני שהוצמד לדלת, מצידה הפנימי (שרי, ריקי, ברוכי).
שתיים וחמישה. ועשרה. ועשרים וחמש.
שיחה אחת. שניה. שלישית. התוצאה זהה: הלקוח אינו יכול לקבל את שיחתכם כעת.
הילדים בחדר הילדים, משחקים בתרועות במשחק קופסא כלשהו.
סביב השולחן הערוך יושבים רק אני וישראל.
אני לא מעזה להישיר מבט לאיש שמולי. לצער האינסופי.
פורשת ידיים לאנחה שקטה שמתגלגלת בכבדות מקצה השולחן.
שרי קוראת לי, מחדר הילדים. מכונת הכביסה מצפצפת. האוכל לא חם עוד.
אני מצמידה מצח לשולחן, לא מנגבת את הדמעות שנושרות מעיני.
תגידו לי כשהוא כאן.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה