הנושאים החמים
אי פה אי שם
משתמש מקצוען
- הוסף לסימניות
- #1
אבא של עזרא לא ידע הרבה. גם את המעט שידע היה רוצה לשכוח.
אבל דבר אחד אבא של עזרא ידע, ולא רצה בשום אופן לשכוח.
"עזרא חיימוביץ' עוד ילמד בפונוביז'". "עזרא חיימוביץ' עוד יגור בפונוביז'". כן, אמרתם פונוביז' - דיברתם על חיימוביץ'.
אבא של עזרא ידע את זה. אמא של עזרא ידעה מזה. וכל השכונה ידעה על זה.
עזרא חיימוביץ' (חיימוב במקור) היה בגדול ילד של ציונים טובים. תעודות טובות. חברים טובים. ובכללי ילד חיובי וטוב.
ואם כך החשבון שעשה אבא של עזרא, היה פשוט - ילד טוב + בית טוב = ישיבה טובה.
תמיד על דפי הקשר והמבחנים היה חותם אבא: "נחת! ראוי הילד לישיבה, וראויה הישיבה לילד!".
היו המלמדים בתחילת השנה מבליעים את החיוך למקרא המחמאה על הילד והישיבה, ומעודדים את עזרא בדרכו הבטוחה, ובסיומה של השנה, היו מביטים בעצב אחר עזרא המונף בזרועות אביו, המפזז לו בשמחה עם הבחור העילוי מפונוביז'.
לישיבה קטנה נכנס עזרא חיימוביץ' בהתרגשות רבה. אמנם עדיין לא ממש פונוביז', "למה שהילד צריך עדיין את הבית ולא כדאי שיסע לבני ברק", כמו שאמר המנהל. אבל אוטוטו, ואבא כבר לוקח את עזרא אל פונוביז' הגדולה אתו באוטו.
אוטוטו וכולם כבר באוטו. עזרא נוסע לפונוביז'! וכל המשפחה המרוגשת מצטרפת לנסיעה.
טוב, לא ממש מדויק, עזרא בינתיים רק נוסע להיבחן בפונוביז', אבל אבא של עזרא מתרגש מאוד, למה שבמסמכים היה כתוב - גם עזרא יבוא, גם אבא יבוא. "כשאני הייתי צעיר", מספר אבא לכולם בנסיעה, "נסעו לבני ברק אולי שלושה תלמידים מכיתה אולי שנים, והאבא? האבא שלהם אפילו לא רצה לבוא, והאמת שגם לא קראו לו, ועכשיו רוצים שם בפונוביז' שגם אבא של עזרא יבוא. כבוד". הילדים הביטו מוקסמים על עזרא ועל הכובע החדש שלבש אבא. כבוד.
בדרך חזור, היה יותר שקט ברכב. הילדים נרדמו. אבא של עזרא הסתכל ישר על הכביש, אמא הסתכלה בחלון, ועזרא היה שקוע באצבעותיו. עזרא חיימוביץ' איך שזה היה נראה, לא הולך שנה הבאה לפונוביז'.
בישיבה החדשה נהנה דווקא מאוד עזרא. אלול היה חזק, וזמן חורף התחיל עם התלהבות, אבל רק אבא, אבא של עזרא הסתובב במבט כבוי, למה שאם לא עזרא חיימוביץ' מי יכול ללמוד בפונוביז'? מי. עזרא היה שותק, וממעט לבוא הביתה ככל האפשר, לא רצה לראות את אבא מצטער.
ואז פתאום בבין הסדרים, מתי שעזרא רגיל לשבת עם השו"תים הכבדים שהמג"ש תמיד מחביא בארון, הגיעה ההוראה "כולם נוסעים הביתה". קורונה. איזו מילה מפחידה.
עזרא היה עצוב, ואבא היה עצוב. לא רק שעזרא לא בישיבה של פונוביז', עזרא עכשיו לא בישיבה בכלל. עצוב.
פסח עבר, ניסן גם חלף. ובוקר אחד כל הרחוב רעד מהצרחה במרפסת - גם עזרא חיימוב לומד בפונוביז'!!!
ניסנבאום השכן מהבניין ממול, כונן בתפקידו, שמע 'חיימוב', תפס מיד את הציוד ושעט במדרגות, אחריו הצטרפו בריצה גולדשמיט, יעקובזון, אבוחצירא ועוד חצי מהרחוב. כשהגיעו, הדלת כבר הייתה פתוחה, אבא של עזרא עומד על כיסא מחזיק את ליבו ומסמן לכולם - "בסלון" "בסלון"..
בסלון על יד החלון, עמד עזרא עם הסטנדר מנותק מכל סביבתו, אוזניות פשוטות של פנסוניק משתלשלות מאוזניו אל פלאפון קטנטן, רק לפני כמה דקות חייג אבא רועד 077-5476876, ועכשיו גם עזרא חיימוביץ' לומד כמו כולם בפונוביז'.
אבל דבר אחד אבא של עזרא ידע, ולא רצה בשום אופן לשכוח.
"עזרא חיימוביץ' עוד ילמד בפונוביז'". "עזרא חיימוביץ' עוד יגור בפונוביז'". כן, אמרתם פונוביז' - דיברתם על חיימוביץ'.
אבא של עזרא ידע את זה. אמא של עזרא ידעה מזה. וכל השכונה ידעה על זה.
עזרא חיימוביץ' (חיימוב במקור) היה בגדול ילד של ציונים טובים. תעודות טובות. חברים טובים. ובכללי ילד חיובי וטוב.
ואם כך החשבון שעשה אבא של עזרא, היה פשוט - ילד טוב + בית טוב = ישיבה טובה.
תמיד על דפי הקשר והמבחנים היה חותם אבא: "נחת! ראוי הילד לישיבה, וראויה הישיבה לילד!".
היו המלמדים בתחילת השנה מבליעים את החיוך למקרא המחמאה על הילד והישיבה, ומעודדים את עזרא בדרכו הבטוחה, ובסיומה של השנה, היו מביטים בעצב אחר עזרא המונף בזרועות אביו, המפזז לו בשמחה עם הבחור העילוי מפונוביז'.
לישיבה קטנה נכנס עזרא חיימוביץ' בהתרגשות רבה. אמנם עדיין לא ממש פונוביז', "למה שהילד צריך עדיין את הבית ולא כדאי שיסע לבני ברק", כמו שאמר המנהל. אבל אוטוטו, ואבא כבר לוקח את עזרא אל פונוביז' הגדולה אתו באוטו.
אוטוטו וכולם כבר באוטו. עזרא נוסע לפונוביז'! וכל המשפחה המרוגשת מצטרפת לנסיעה.
טוב, לא ממש מדויק, עזרא בינתיים רק נוסע להיבחן בפונוביז', אבל אבא של עזרא מתרגש מאוד, למה שבמסמכים היה כתוב - גם עזרא יבוא, גם אבא יבוא. "כשאני הייתי צעיר", מספר אבא לכולם בנסיעה, "נסעו לבני ברק אולי שלושה תלמידים מכיתה אולי שנים, והאבא? האבא שלהם אפילו לא רצה לבוא, והאמת שגם לא קראו לו, ועכשיו רוצים שם בפונוביז' שגם אבא של עזרא יבוא. כבוד". הילדים הביטו מוקסמים על עזרא ועל הכובע החדש שלבש אבא. כבוד.
בדרך חזור, היה יותר שקט ברכב. הילדים נרדמו. אבא של עזרא הסתכל ישר על הכביש, אמא הסתכלה בחלון, ועזרא היה שקוע באצבעותיו. עזרא חיימוביץ' איך שזה היה נראה, לא הולך שנה הבאה לפונוביז'.
בישיבה החדשה נהנה דווקא מאוד עזרא. אלול היה חזק, וזמן חורף התחיל עם התלהבות, אבל רק אבא, אבא של עזרא הסתובב במבט כבוי, למה שאם לא עזרא חיימוביץ' מי יכול ללמוד בפונוביז'? מי. עזרא היה שותק, וממעט לבוא הביתה ככל האפשר, לא רצה לראות את אבא מצטער.
ואז פתאום בבין הסדרים, מתי שעזרא רגיל לשבת עם השו"תים הכבדים שהמג"ש תמיד מחביא בארון, הגיעה ההוראה "כולם נוסעים הביתה". קורונה. איזו מילה מפחידה.
עזרא היה עצוב, ואבא היה עצוב. לא רק שעזרא לא בישיבה של פונוביז', עזרא עכשיו לא בישיבה בכלל. עצוב.
פסח עבר, ניסן גם חלף. ובוקר אחד כל הרחוב רעד מהצרחה במרפסת - גם עזרא חיימוב לומד בפונוביז'!!!
ניסנבאום השכן מהבניין ממול, כונן בתפקידו, שמע 'חיימוב', תפס מיד את הציוד ושעט במדרגות, אחריו הצטרפו בריצה גולדשמיט, יעקובזון, אבוחצירא ועוד חצי מהרחוב. כשהגיעו, הדלת כבר הייתה פתוחה, אבא של עזרא עומד על כיסא מחזיק את ליבו ומסמן לכולם - "בסלון" "בסלון"..
בסלון על יד החלון, עמד עזרא עם הסטנדר מנותק מכל סביבתו, אוזניות פשוטות של פנסוניק משתלשלות מאוזניו אל פלאפון קטנטן, רק לפני כמה דקות חייג אבא רועד 077-5476876, ועכשיו גם עזרא חיימוביץ' לומד כמו כולם בפונוביז'.
נערך לאחרונה ב:
