בריאות רגל שהתעקמה, נפוחה אבל אפשר ללכת, אפשר להניח שזה נקע וזהו?

  • הוסף לסימניות
  • #23
או שיש צורך בבדיקה רפואית?
ממליצה ללכת לצילום לברור מדוייק.
לי זה קרה. עקימת רגל 'פשוטה' והסתובבתי כאובה שבועיים עד שגילו שזה שבר.
גם הסתובבתי כאובה שבועיים וגם הייתי לאחר מכן עם גבס שישה שבועות.
חבל על הכאבים והזמן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
או שיש צורך בבדיקה רפואית?
כדאי לבדוק תמיד. ואחרי כמה זמן גם רופא.
אני התוודעתי לעובדה שיש לי שבר רק אחרי חודש!
חשבתי שזה סתם כואב וישתפר עוד מעט..
מסתבר שזה לא היה רק מכה יבשה. אלה שבר של ממש.

אגב זה היה אחרי שנבדקתי בטרם- שם השבר נראה בפירוש בצילום, אבל אף אחד לא טרח לכתוב בסיכום או להגיד לי
את זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
כאבי נקע מתחזקים בימים הראשונים...
קשה לי לההניח שיש שבר מתנועה לא נכונה...
הרגל ננקעה בעבר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
דבר ראשון:
יש כזה דבר בהחלט שיש שבר ועדיין אפשר ללכת, (קרה לאחי לפני חודש).
חובה ללכת לבדוק ולטפל.
הסיכון הוא שאם לא מטפלים זה יכול להביא לבצקות וכו'.
דבר שני:
גם אם זה נקע,
יש סוגי נקעים (ואפילו כולם), שכדאי מאוד ללכת ולקבל הוראות לתרגילים מסויימים (די פשוטים) כדי לחזק את המקום.
הסיכון הוא שאם לא עושים את זה, אז המקום נהיה מאוד רגיש וח"ו יכולים למצוא עצמכם מדי פעם מקבלים נקע כל פעם באותו מקום ולא מבינים למה.
בקיצור לא להיות חכמים מידי תנו למומחים להחליט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
כאבי נקע מתחזקים בימים הראשונים...
קשה לי לההניח שיש שבר מתנועה לא נכונה...
הרגל ננקעה בעבר?
את לא צריכה להניח, ולא באים להניח הנחות
פשוט נבדקים :)

ויש לי חברה ששברה את הכף רגל בתנועה לא נכונה בזמן שרקדה בחתונה. ויש גם כאלו שנדרסו ולא קרה כלום...
אין דרך להגיע לאבחנה דרך התכתבות בפרוג.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
ממה התעקמה?
בכ"א-
לנסות לחבוש חזק!, עם תחבושת אלסטית (ואם אין אפשר עם צעיף...) וללכת לישון עם רגל מוגבהת(בשכיבה על הגב, מניחים כריות מתחת לרגל החבושה)
יתכן שבבוקר יהיה כבר יותר טוב ולא יהיה צורך בבדיקה רפואית...
בשום אופן לא!
אסור לישון עם תחבושת!!!!, רק עם רופא עשה אותה ואמר שמותר לישון איתה, רק במקרה כזה מותר לישון עם תחבושת.
זה עלול לעצור את הדם, בפרט עם החבישה חזקה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
בשום אופן לא!
אסור לישון עם תחבושת!!!!, רק עם רופא עשה אותה ואמר שמותר לישון איתה, רק במקרה כזה מותר לישון עם תחבושת.
זה עלול לעצור את הדם, בפרט עם החבישה חזקה.
נכון שזה אסור
אבל אין מה להילחץ אם יעצר הדם היא תרגיש את זה טוב מאוד ומרוב כאבים תרוץ לרופא
(אז אולי בעצם כן כדאי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
נכון שזה אסור
אבל אין מה להילחץ אם יעצר הדם היא תרגיש את זה טוב מאוד ומרוב כאבים תרוץ לרופא
(אז אולי בעצם כן כדאי)
אני מאמינה שזה לא הבעיה היחידה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
מסכים עם כל מי שכתב שחייבים להבדק, מניסיון אישי עקמתי רגל, הצלחתי ללכת עליה, ובטרם שלחו לבית חולים, על שבר שספק מצריך ניתוח.
אגב כל הידענים הגדולים די!
כמות השטויות הרפואיות שמסתובבות בו בפורום, חוצה כל הגיון.
מציע להגביל מענה בשאלות רפואיות לגיל 14 ומעלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
אשמח שתגיבו על הסיפור שלי...

לפני כ-14 שנים (!) עיקמתי את הרגל ואחרי בדיקת רופא חבשו לי את המקום עם הוראה לנוח...
אחרי כשנה, שוב עיקמתי אותו רגל, הלכתי לרופא והוא גילה 2 שברים (קטנים) "ישנים" בעצמות כף הרגל,
הוא חבש לי את המקום והורה לי לא ללכת על הרגל לפחות שבועיים.
יומיים אח"כ הלכתי לרופא אחר (למה? ככה!) ולהפתעתי הוא אמר לי שזה יתאחה לבד ואין צורך בשום דבר!
אבל......אני סובל מזה עד היום!!!
אין לי כאבים חזקים אבל זה תמיד כשאני הולך זה "קצת" כואב לי, וברגיל אני מתגבר על זה בלחדש שוב ושוב מדרסים חדשים ונוחים.
עכשיו אני רוצה לשים לזה סוף...
הזמנתי תור אצל אורתופד מומחה לכף רגל בהדסה לעוד כחודש, ולה' הישועה...

ההתכתבות פה קצת הפחידה אותי שלפעמים אם מאחרים טיפול זה יכול להגיע למצב שצריך ניתוח ח"ו...
אשמח לכל הארה...
תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
אשמח שתגיבו על הסיפור שלי...

לפני כ-14 שנים (!) עיקמתי את הרגל ואחרי בדיקת רופא חבשו לי את המקום עם הוראה לנוח...
אחרי כשנה, שוב עיקמתי אותו רגל, הלכתי לרופא והוא גילה 2 שברים (קטנים) "ישנים" בעצמות כף הרגל,
הוא חבש לי את המקום והורה לי לא ללכת על הרגל לפחות שבועיים.
יומיים אח"כ הלכתי לרופא אחר (למה? ככה!) ולהפתעתי הוא אמר לי שזה יתאחה לבד ואין צורך בשום דבר!
אבל......אני סובל מזה עד היום!!!
אין לי כאבים חזקים אבל זה תמיד כשאני הולך זה "קצת" כואב לי, וברגיל אני מתגבר על זה בלחדש שוב ושוב מדרסים חדשים ונוחים.
עכשיו אני רוצה לשים לזה סוף...
הזמנתי תור אצל אורתופד מומחה לכף רגל בהדסה לעוד כחודש, ולה' הישועה...


ההתכתבות פה קצת הפחידה אותי שלפעמים אם מאחרים טיפול זה יכול להגיע למצב שצריך ניתוח ח"ו...
אשמח לכל הארה...
תודה!
האורטופדיה בהדסה משהו משהו.
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
הדסה מצוינים, רק קחו בחשבון ה מ ת נ ה.
הגעתי עם ילד עם שבר ביד בשעה 2.00 בצהריים. שוחררנו סוף סוף הביתה עם גבס (רגיל, לא ניתוח או משהו)
קרוב ל3.00 בלילה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
על פי רוב בהר הצופים ההתנהלות די מהיר.הגעתי עם שבר בברך ב5.30 וב8 הייתי כבר בבית. אמנם הייתי צריכה לחזור למרפאת שברים לאחר יומיים אבל במיון כבר שמו לי גבס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
ציטוט מד"ר הראל ארזי [אורטופד ומנתח בכיר בשעצ] בכנס לאנשי מד"א לפני כחודשיים: "גם אני לא יכול לאבחן או לשלול שבר מול המטופל בלי ציוד צילום" , אז אם מישהו כאן חושב שהוא יכול, מציע לו להגיש מועמדות לתפקיד מנהל מחלקת אורטופדיה.
נכון שזה אסור
אבל אין מה להילחץ אם יעצר הדם היא תרגיש את זה טוב מאוד ומרוב כאבים תרוץ לרופא
ממש לא בהכרח שהיא תרגיש את זה בזמן, ונמק יכול להוביל לקטיעת גפה ואף למצב מסכן חיים!
אל תקחו על עצמכם את האחריות המוסרית, כחא דהתירא עדיף רק כשזה מגיע מבר סמכא.... אחרת זה זלזול בחיי אדם!
הדסה מצוינים, רק קחו בחשבון ה מ ת נ ה.
הגעתי עם ילד עם שבר ביד בשעה 2.00 בצהריים. שוחררנו סוף סוף הביתה עם גבס (רגיל, לא ניתוח או משהו)
קרוב ל3.00 בלילה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מנסיוני בבתי חולים בירושלים אי אפשר לדעת כלום מבחינת זמנים [אלא אם כן יש לכם מישהו מבפנים שמעדכן או מזרז...]
ואפי' בזמן לא עמוס יכול להגיע נפגע לחדר טראומה שיצריך התערבות מיידית של אותו רופא שבדיוק אתם צריכים וזה יעכב עוד כמה שעות...
כבר קרה לי בעבר שהבאתי חולה לבית חולים ותוך שעתיים הוא שוחרר לאחר טיפול, וקרה שחזרתי אחרי 5 שעות ובקושי התקדם משהו.
בירושלים יש בשעות מסוימות את מוקד יד שרה שמומלץ גם מבחינה רפואית וגם מבחינת תורים.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #40
אין לי כאבים חזקים אבל זה תמיד כשאני הולך זה "קצת" כואב לי, וברגיל אני מתגבר על זה בלחדש שוב ושוב מדרסים חדשים ונוחים.
שברתי את שורש כף היד לפני 4 שנים, טופלתי כמו שצריך, אבל עד היום אני מרגישה את השבר. יכול להיות שזה לא קשור לטיפול, צילום פשוט יכול לראות עם ה"צלקת" בסדר
 
  • תודה
Reactions: GRN

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

כולנו חונכנו והוחכמנו שההשקעה הנכונה היא השקעה פאסיבית, לטווח ארוך, במדד מפוזר כמה שיותר, ותשואת העבר שלו מרשימה.
כמובן שהדברים האלו נכונים ולא ניתנים לפקפוק, והדיונים וההשוואות שבעיקר תופסים הם מסביב למדד הs&p 500 , או המדד העולמי, או שילוב מסוים של הנאסד"ק וכדו'.
והסיבות העיקריות ידועות, שלא שייך לתזמן את השוק, וסוחר אקטיבי במניות חשוף מאוד להפסיד מירידות, וכמו שאפשר הרוויח אפשר גם ליפול בדיוק במניות שיצללו למטה, וכן השקעה במניות ולא במדדים לוקח הרבה יותר זמן עד שמתקנים ירידות וכו' וכו'.
מה שרציתי לדון זה שאין לשכוח שגם במדדים הנ"ל הם גם מדדים מסוכנים שחווים גם שנים של ירידות ושל מיתון, וכמו"כ הפיזור הרחב כמה שזה נותן הגנה מנפילה של חברות מסוימות, לעומת זאת זה גם מכריח להיות חשוף גם למניות ל חברות שפחות מרוויחות ומרסנות את הרווחים, והאחוז הממוצע שמקובל לחשב זה כ10% בשנה כשההשקעה היא לטווח ארוך (כמובן שזה נהדר).
השאלה היא האם אפשר למצוא מדדים שמרוויחים הרבה יותר אחוזים בממוצע, ואולי גם חווים פחות ירידות, ואם אפשר לעשות רשימה של כמות מדדים כאלו אפשר ליצור תרכובת למדדים שמנצחים את השוק (דוגמאות להלן), וכך יצא שלכאו' אין יותר סיכון במהלך כזה (חוץ מכך שנגיע בין 80 100 חברות ולא ל500, ועדיין לא נראה לי סיכון כ"כ גבוה שייפלו הרבה חברות ובכל מקרה כמו בכל מדד כשחברה יוצאת היא מתקנת את עצמה מהחברות האחרות שמרוויחות מכך שזה הרי הנקודה של מדד, לדוגמא אם יש בנק שפושט רגל, כשאתה במדד הבנקים הבנקים האחרים הם המרוויחות מכך, וכן יכנס בנק אחר במקומה).
כמובן שאין הכוונה במדד שבדיוק בשנה זו עשה 100% אלא בבדיקה של תשואות העבר כמה שיותר שנים שאפשר.
לדוגמא: אם ניקח את מדד חברות הביטוח חוץ מכך שב12 חודשים האחרונים היא עשתה 208%, ב5 שנים האחרונות היא עשתה 491% ומתוך החמש שנים שנה אחת היא היתה בירידה של 16% שזה בערך 60 - 70 אחוז בממוצע.
מדד הבנקים של ה5 הגדולות חוץ ממה שעשתה ב12 חודשים האחרונות, 86% בחמש שנים האחרונות היא עשתה 307% ורק בשנה אחת היא היתה בירידה של 4%.
מדד ה7 המופלאות עשתה ב9 שנים האחרונות ממוצע של 70% - 80%, ורק בשנה אחת היתה בירידה של 45% (אמנם כאן הירידה יותר חדה אבל הרווחים יותר גדולים עכ"פ אפשר מדדים כאלו לא לצרף).
וכך אם יהיה לנו רשימה של 10 - 15 מדדים מנצחים מכמה סקטורים הסיכון כאן הוא לכאורה פחות ממדדים המקובלים והרווחים כאן הם הרבה יותר.
ואם נדבר למעשה יש מדדים שיש קרנות סל שעוקבות אחריהם, ויש מדדים שנצטרך להרכיב אותם לבד ע"י קניית המניות בנפרד (למשל במשקל שווה), וכמובן יש את שאלת הכשרות שכך אם חבר האחת או שתים אינם מאושרות ע"י מערכת הכשרות נאלץ להוציאם מהרשימה.
אשמח לשמוע את דעת חכמי הפורום, ואם יש חכמים שבענין לבנות רשימה של מדדים כאלו.
בין אבחון לרצון

תשמע, חשוב לי לפני שאספר לך את הסיפור האישי שלי להבהיר לך משהו: אני לא רופא ולא מומחה בכלל, איש רגיל, עם סיפור רגיל. המידע הרפואי שיוזכר כאן, זה מה שהיה איתי, ולכל אחד הסיפור שלו, ואין לראות בדברים מידע רפואי, ובכלל, אף פעם סיפורים הם לא סמך למידע רפואי, רק בכל דבר להתייעץ עם הגורמים המוסמכים לכך.

והאמת שאם אתה חושב על זה, זה הסיפור הגדול של החיים שלי: שהמידע הרפואי עליו הסתמכו לא היה מדויק ומספיק רחב מבחינה מקצועית. אצלי זה עלה ביוקר, בהפסד של הרבה שנים ובחוויית כישלון שהותירה רושם לא פשוט. אז אתה לפחות אל תסמוך על סיפור בשביל להחליט משהו.

הייתי ילד מלא חן ועוד יותר מלא מרץ. אבא שלי תמיד אמר שהוא ישכיר אותי לתחנת הכח בחדרה. מטבע הדברים את אבא זה הצחיק, את המחנכים שלי פחות.

אז תצרף את המרץ שלי בשיעורים בתוספת חוסר היציבות במבחנים, פעם חמישים, פעם מאה, קח עם זה גם את כל המכות שחילקתי, ותקבל מסקנה: ככה אי אפשר להמשיך.

המלמד צלצל איפוא להורי: "נראה לי שלילד שלכם יש הפרעת קשב וריכוז, לא צריך להיבהל, כמוהו יש עוד שישה - שבעה בכיתה, הוא יקח ריטלין לא קרה כלום". והפנה אותנו לרופאת קשב וריכוז לבדיקה.

באנו לרופאה. לכבוד הרופאה לא היה זמן, והיא גם כעסה קצת שאיחרנו. אז היא הביאה לאבא מהר כמה מסמכים שבראשם כתוב "טופס סולם הערכה ע"ש NICHQ ונדרבליט".

למחרת, לקראת סופו של עוד יום מתיש לי ולמחנך, הבאתי ברגע האחרון את המסמך למחנך, הוא סימן מה שסימן בזריזות, והחזיר לי במעטפה סגורה. אחר כך גם אמא ואבא מלאו משהו וחזרנו עם המסמכים לדוקטור 'קשב וריכוז' שהפכה למורה לחשבון וספרה נקודות מהמסמכים שמלאנו ובסוף פסקה: הילד ADHD. הוא צריך סיוע תרופתי.

מאז התחלתי שנים מתמשכות ובלתי נסבלות של ניסוי וטעיה, התחלנו ב'ריטלין', עברנו ל'וויואנט', משם ל'אטנט', אחרי זה 'קונצרטה' ובחזרה ל'ריטלין'- אבל 'אל אי' (שחרור מושהה). כאן זה כתוב בשתי שורות אבל בכל פעם זה תהליך מתמשך של חודשים. ניסיון הסתגלות, עוד ניסיון אחד, הבנה שזה לא טוב ומעבר לתכשיר הרפואי הבא.

וכל החודשים - ואחר כך גם השנים הללו – היו סבל מתמשך לי ולמחנכים שלי, כי לא באמת חדלתי להפריע, כן סבלתי משינויים במצבי הרוח, עצבנות יתר, ומריבות בלתי פוסקות עם כל מי שסבב אותי. המון התפרצויות. זה היה נורא. ולמלמדים לא היה אפילו זכות טענה כי הרי אנחנו בתוך התהליך ועושים את המוטל עלינו.

שלא תבין אותי לא נכון, אני לא מתנגד לריטלין, אני ממש בעד, אבל בעד שזה יעזור, אצלי זה לא עזר. ובעיקר אני בעד מודעות לכך שיש בעיות אחרות ייחודיות שיכולות להראות כמו קשב וריכוז אבל הן לא. וריטלין יכול להזיק ולהחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, חרדה, שגורמת להתפרצויות, שיכולות להיראות כמו קשב וריכוז, רופאת הקשב לא תדע זאת וריטלין עלול להחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, אוטיזם קל, רק פסיכולוג מומחה לאוטיזם ידע לבדוק זאת, אנו עלולים לסגור את העניין עם ריטלין ולחיות שנים עם טעות נוראה.

אז אני ממש תומך בריטלין למי שיש לו הפרעת קשב. פשוט אני יותר תומך בבדיקה יסודית.

נחזור אלי. התגלגלתי משנה לשנה, תוך כדי ניסוי וטעיה של כדורים, סיימתי כיתה ח', התחלתי ישיבה קטנה כשאני הולך על רגל שמאל. אחר כך הפסקתי ללכת. הישיבה פנתה לארגון ביישוב שלנו שעוזר לבחורים, בקשו מהם למצוא לי מקום אחר.

איזה אברך צעיר ונחמד פגש אותי וביקש לפני הכל לשמוע עלי. אמרתי לו שיש לי הפרעת קש"ר, ושאנחנו בודקים מהי התרופה המדויקת עבורי. הוא שאל אותי: מי אמר שאתה 'הפרעת קשב'? אמרתי לו: מה זאת אומרת? אתה לא רואה שאני קופץ? אבל הוא חזר על השאלה: מי אמר? אמרתי לו שהמלמד בכיתה ה' מילא שאלון, והרופאה ספרה.

האמת? הוא היה קצת צעיר וחוצפן. מה אתה ככה מערער על מוסכמות? אבל יש משהו חזק בניצוץ שהיה לו בעיניים שזה שכנע.

בערב הוא צלצל להורים שלי וביקש מהם לנסוע לרחוב הרב שר 3 בבני ברק, שם יושב אדם בשם הרב מיכאל בונצל. ולהתייעץ איתו. הם נסעו, כנראה ידעו למה. אני ידעתי רק כשבאתי. כתוב שם שהוא דוקטור, לא סתם דוקטור אלא פ ס י כ י א ט ר. אותי? הבחור השנון של השיעור? לפסיכיאטר? מה אני קוקו?

אבל אבא ואמא הסבירו לי בסבלנות, שפסיכיאטר זה לא ל"קוקואים" אלא לכל מי שרוצה לעזור לעצמו ברצינות, ואני בהחלט רוצה לעזור לעצמי ברצינות וזקוק לעזרה.

ד"ר בונצל שוחח איתי ועם הורי שעה ארוכה ואחר כך ביקש ממני לכתוב ולצייר ואפילו לשחק. בלב חשבתי "מה, אני בכיתה א'?" אבל התביישתי מאדון בונצל. הוא רק הביט בי ואז פסק: "לבן שלכם אין הפרעת קשב וריכוז".

בום. היינו בהלם. ארבע שנות סבל שהסתיימו פתאום.

הוא הסביר לי שיש לי אימפולסיביות (חוסר יכולת איפוק) קשה מאוד, אבל לא כרוכה בהפרעת קשב וריכוז. נתן לי תרופה זמנית (אוטומקסטין), והמליץ להורים שלי למצוא לי מומחה לאימון אישי בשיטת CBT. שיעזור לי ללמוד להתאפק, ולהפסיק את התרופה.

ההורים שלי הפגישו אותי עם מישהו צדיק, הוא נראה לי גם משגיח או עומד בראשותה של ישיבה, הוא לא למד את השיטה הנ"ל (הוא למד משהו שנקרא "שפר" או מילה דומה), הוא היה בעיקר עם לב גדול והמון ניסיון.

התחלתי להיפגש איתו, הוא לימד אותי עולם שלם שקשור להסתכלות שלי על עצמי, לסטיגמות שהדבקתי לעצמי במשך השנים סתם, ועכשיו הפכתי את הדימיון הזה למציאות עכורה, להפרדה בין בעיות אמיתיות שיש לי לבין בעיות מלאכותיות שאני או אחרים במשך השנים שכנעו אותי שיש לי, ומהם צריך להיפרד בזריזות ובקלילות.

הוא מאוד הפתיע אותי: הוא אמר לי ''אם הבעיה היתה קש"ר, לא הייתי אומר זאת, אבל מאחר שיש אבחון מוסמך שהבעיה שלך היא רק יכולת האיפוק, נוכל יחד לגמור את זה ומהר עם תרופה שנקראת: כח הרצון".

נ.ב. זה רק סיפור. לכותב אין שום מידע מקצועי, לידע מקצועי יש לפנות לגורם מוסמך בלבד.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה