שיר רגש על הגל 🫣🫣🫣

[יעל מויאל :)]

רֶגֶשׁ – מִי אַתָּה

אַתָּה כְּמוֹ גַּל?
שֶׁלְעִתִּים הוּא מֵעַל,
יֵשׁ פְּעָמִים אַתָּה מַצִּיף,
וּלְפֶתַע "רַק" מְעִיף.

אוֹ יוֹתֵר כְּמוֹ גַּלְגַּל?!
שֶׁיָּכוֹל לַעֲזוֹר לְהַצִּיל,
אַךְ יָכוֹל גַּם, רַק –
לַעֲמוֹד בְּסֻכַּת הַמַּצִּיל.

אוֹ אוּלַי אַתָּה בִּכְלָל מַעֲרְבֹּלֶת,
שֶׁתָּמִיד מַשְׁאִיר אוֹתִי מְבֻלְבֶּלֶת,
שֶׁסּוֹחֵף עָמוֹק אֶל תּוֹךְ הַגַּלִּים,
שֶׁלֹּא נוֹתֵן דַּקָּה לְהַחְלִים.

---

אֲבָל בֶּאֱמֶת אַתָּה הַכֹּל,
אַתָּה מַעֲרְבֹּלֶת, גַּלְגַּל וְגַל כָּחוֹל,
אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת בְּכָל הַצּוּרוֹת וְהַצְּבָעִים,
יָכוֹל לְהֵרָאוֹת בְּכָל הַזָּוִיּוֹת וְהַגְּדָלִים.

אַךְ – אֵיךְ לַחֲווֹת אוֹתוֹ?
זֹאת בְּחִירָה.
אֵיךְ לְהַרְגִּישׁ אוֹתוֹ –
זֹאת בְּרֵירָה.

אִם לִהְיוֹת מֵעַל – לִנְשׁוֹם,
לָדַעַת שֶׁזֶּה רַק רֶגֶשׁ – שֶׁיַּעֲבוֹר.

אוֹ לְהוֹרִיד רֹאשׁ,
לָתֵת לוֹ לִהְיוֹת,
וְלַעֲמוֹד שָׁם,
בְּלִי תְּהִיּוֹת.

אוֹ לְעִתִּים לְהִלָּחֵם,
לְנַסּוֹת לִגְבּוֹר,
כְּמוֹ לוֹחֵם,
כְּמוֹ גִּבּוֹר.

אֲבָל תָּמִיד – בְּכָל מַצָּב,
גַּם שֶׁכְּבָר הָיָה וְכָאַב,
לֹא מְשַׁנֶּה אִם הֲרַמְתֶּם,
אוֹ הוֹרַדְתֶּם – אִם נִלְחַמְתֶּם אוֹ חִבַּקְתֶּם.

תִּזְכְּרוּ ------

מֵעַל כָּל הָרְגָשׁוֹת,
מֵעַל יַם הַהַרְגָּשׁוֹת,
יֵשׁ אָבָא אוֹהֵב שֶׁעוֹמֵד,
יֵשׁ נִסָּיוֹן שֶׁרַק רוֹצֶה לְלַמֵּד.

וּשֶׁאַתָּה מַמָּשׁ הוֹלֵךְ לְהֵיחָנֵק –
זָכוֹר! יֵשׁ מִישֶׁהוּ לְמַעְלָה שֶׁמְחַבֵּק.

 

[צביה ר.]

מסר יפה בכתיבה יפה.
הדימויים מעולם הים מדוייקים לתאור עולם הרגשות.

הדיבור אל הרגש בגוף נוכח מוסיף מאד, אבל שימי לב שבאמצע הוא עובר לגוף נסתר. זה יוצר חוסר אחידות.

וּשֶׁאַתָּה מַמָּשׁ

וכשאתה

 

[דודה]

איזו כתיבה יפה!

קצת מפריע שאין אחידות בסוג החריזה.