הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
- הוסף לסימניות
- #1
את איקאה, דומה שכולנו מכירים. קונספט שוודי, עשרות או מאות סניפים בכל העולם. בכולם הטעם השוודי ניכר היטב. בשירות, בעיצוב, בפרטים הכי קטנים; מינימליזם, העדפה מוגזמת לטבע ולחסכון במקום ובחומרי אריזה, במלל, בהכל.
איך תיראה חנות הקונספט של חברה ישראלית לריהוט?
ג'וני בכר, עיתונאי ה'גרדיאן', חזר מביקור ראשוני בסניף החדש והמדובר של "ריהוטסבבה" בניו מקסיקו, והנה דבריו. (תורגם ע"י מכונה)
ריהוטסבבה, להלן ר"ס, פרצה לתודעה רק לפני חודשים ספורים, עם עשרות סניפים ברחבי הגלובוס. בכולן חוויה זהה, לטענת הרשת, איכות שווה ותמחור הוגן עד מפתיע. הרבה שבחים עצמיים על אמינות, שירות, אמינות, יצירתיות ישראלי קלאסית וכהנה וכהנה.
שווה בדיקה, לא?
שווה.
במוצאי שבת האחרונה הלכתי לבקר.
ובכן, ריהוטסבבה שבאזורי, נמצאת בתוך סבך סמטאות חסרות מוצא. לקח לי יותר משעה (!) לאתר את המקום. בכל פעם שחשבתי שאני מגיע למקום, ומצאתי את השלט הזוהר "ריהוטסבבה"! ראיתי כי הוא מרוסס בגרפטי אדום ועליו כתוב בכתב יד עילג: עברנו, הסניף החדש אחרי הסיבוב, עם חץ לצד ימין...
לאחר 3 נסיונות כושלים, ויתרתי. התקקשרתי לסעדיה חביבה, ידידי הישראלי שיודע הכל, והוא הדריך אותי איך להגיע לריהוטסבבה. לאחר ההסבר המסובך למדיי, הוא הוסיף הערה תמוהה: "תיזהר לא לחנות ליד הפח, יש שם דוחות".
פח? דוחות? מדובר בחנות הדגל של חברת הריהוט הישראלית המפורסמת בעולם, תהיתי. אין שם חניון מסודר?
ובכן, אין.
החנות האמיתית נמצאת צמוד לדוכן סלולרי רעוע עם מכשירים מזוייפים ("שלא תעז, וואלה רחת לוקום, לקנות שם אפילו כבל פשוט", הזהיר אותי סעדיה), ולצידה 15 חניות בסך הכל. מתוכן, 3 היו חסומים בשרשרת, אחת נוספת מסומנת כחניה פרטית (?), והיתר תפוסות.
המתנתי בצד. סקרן לחוות את חווית הקניה הישראלית. בפרסומות השונות שנתקלתי בהם, הובטחה לי חווית קניה חדשנית, מלאת אוריינטציה ישראלית. ריהוטסבבה! שלם וקח! בואו לטעום חווית קניה ישראלית אמיתית כפי שמעולם לא חוויתם! סייל החורף בעיצומו!
אז אם ציפיתים למצוא כאן חניון נוסח איקאה, עם 300 מקומות חניה לכל הפחות, תחשבו שוב. או שתבואו ברגל, או עם מונית (נגיע לסעיף הזה ביציאה, אל דאגה). או שלא תבואו, מי יודע.
כך או כך, לאחר המתנה מורטת עצבים של עשרים דקות תמימות, זיהיתי רכב יוצא מהחניה. בשמחה, החלתי לנסוע לעבר החניה, כאשר באותו הרגע זינק משום מקום רכב סקודה אוקטביה שחור, בוהק עד כדי סינוור, וחטף לי את החניה.
עודי המום, והנהג, איש גדל מידות, שעיר, לבוש חולצת שחורה שעליה כתוב "ביתר ירושלים, רק ביבי, עד אחרון החטופים!" דידה ממנה החוצה בכבדות. להפתעתי, במקום להתנצל, הוא כמעט הכה אותי! את ג'וני בכר, העיתונאי המנומס שומר החוק!
הישראלי צרח: "מה נראה לך? החניה פה של אבא שלך? אני נכה! יש לי תו! אתה לא רואה? מה אתה מנסה לגנוב לי אותה?" הוא נפנף מול עיניי בפיסת נייר קטנה שנראה כי הודפסה במדפסת ביתית.
לא, לא ראיתי. סליחה. בבקשה. תחנה אתה. אמתין.
המתנתי. המתנתי.
כעבר עשר דקות נוספות יצא רכב נוסף, אך לאכזבתי, הוא יצא מחניה כחולה, של נכים בלבד.
האמנתי כי החניה תישאר פנויה למשך זמן מה, כמה נכים יש בעולם? אך תוך שניות ספורות זינקו לעברה לא פחות מעשרה מכוניות. נהגיהן יצאו בבת אחת מהרכבים, צועקים. אני נכה אמיתי! אני נכה אמיתי! יש לי תו! שירתתי במלחמת שלום טבריה! תראה את החותמת! היא אמיתית! אני נכה, זוז!
כמה נכים יש בישראל?...
בסופו של דבר, ויתרתי. עם כל הרצון שלי לחוות "קניה ישראלית חדשנית ומקורית בטעם מזרח תיכוני אמיתי", אני צריך חניה מסודרת. לא מתאים לי לריב עליה. אין חניה – אין ג'וני בכר.
התחלתי לסגת אט אט.
אך להפתעתי, רגע לפני שעליתי על כביש מס' 678A, זיהיתי חניה פנויה! ללא שרשרת מוזרה (ממתי יש חניות פרטיות בכניסה לחנות מרכזית ומבוקשת?), ללא צורך בתו נכה, אותו הישראלים כנראה מקבלים ביחד עם קבלת תעודת הזהות שלהם, חניה ציבורית, שמורה, חוקית. חניתי.
לא שמתי לב שיש פח אשפה 100 מטר ממנה. טעות.
הלכתי רגלית לר"ס, נזהר לא ליפול במדרכה שבורה.
נכנסתי לר"ס. אכן, גדולה, יפה, מוארת, שפע של ריהוט. לא איקאה, כן? אבל יש בהחלט מה לראות.
- המשך יבוא בע"ה -
איך תיראה חנות הקונספט של חברה ישראלית לריהוט?
ג'וני בכר, עיתונאי ה'גרדיאן', חזר מביקור ראשוני בסניף החדש והמדובר של "ריהוטסבבה" בניו מקסיקו, והנה דבריו. (תורגם ע"י מכונה)
ריהוטסבבה, להלן ר"ס, פרצה לתודעה רק לפני חודשים ספורים, עם עשרות סניפים ברחבי הגלובוס. בכולן חוויה זהה, לטענת הרשת, איכות שווה ותמחור הוגן עד מפתיע. הרבה שבחים עצמיים על אמינות, שירות, אמינות, יצירתיות ישראלי קלאסית וכהנה וכהנה.
שווה בדיקה, לא?
שווה.
במוצאי שבת האחרונה הלכתי לבקר.
ובכן, ריהוטסבבה שבאזורי, נמצאת בתוך סבך סמטאות חסרות מוצא. לקח לי יותר משעה (!) לאתר את המקום. בכל פעם שחשבתי שאני מגיע למקום, ומצאתי את השלט הזוהר "ריהוטסבבה"! ראיתי כי הוא מרוסס בגרפטי אדום ועליו כתוב בכתב יד עילג: עברנו, הסניף החדש אחרי הסיבוב, עם חץ לצד ימין...
לאחר 3 נסיונות כושלים, ויתרתי. התקקשרתי לסעדיה חביבה, ידידי הישראלי שיודע הכל, והוא הדריך אותי איך להגיע לריהוטסבבה. לאחר ההסבר המסובך למדיי, הוא הוסיף הערה תמוהה: "תיזהר לא לחנות ליד הפח, יש שם דוחות".
פח? דוחות? מדובר בחנות הדגל של חברת הריהוט הישראלית המפורסמת בעולם, תהיתי. אין שם חניון מסודר?
ובכן, אין.
החנות האמיתית נמצאת צמוד לדוכן סלולרי רעוע עם מכשירים מזוייפים ("שלא תעז, וואלה רחת לוקום, לקנות שם אפילו כבל פשוט", הזהיר אותי סעדיה), ולצידה 15 חניות בסך הכל. מתוכן, 3 היו חסומים בשרשרת, אחת נוספת מסומנת כחניה פרטית (?), והיתר תפוסות.
המתנתי בצד. סקרן לחוות את חווית הקניה הישראלית. בפרסומות השונות שנתקלתי בהם, הובטחה לי חווית קניה חדשנית, מלאת אוריינטציה ישראלית. ריהוטסבבה! שלם וקח! בואו לטעום חווית קניה ישראלית אמיתית כפי שמעולם לא חוויתם! סייל החורף בעיצומו!
אז אם ציפיתים למצוא כאן חניון נוסח איקאה, עם 300 מקומות חניה לכל הפחות, תחשבו שוב. או שתבואו ברגל, או עם מונית (נגיע לסעיף הזה ביציאה, אל דאגה). או שלא תבואו, מי יודע.
כך או כך, לאחר המתנה מורטת עצבים של עשרים דקות תמימות, זיהיתי רכב יוצא מהחניה. בשמחה, החלתי לנסוע לעבר החניה, כאשר באותו הרגע זינק משום מקום רכב סקודה אוקטביה שחור, בוהק עד כדי סינוור, וחטף לי את החניה.
עודי המום, והנהג, איש גדל מידות, שעיר, לבוש חולצת שחורה שעליה כתוב "ביתר ירושלים, רק ביבי, עד אחרון החטופים!" דידה ממנה החוצה בכבדות. להפתעתי, במקום להתנצל, הוא כמעט הכה אותי! את ג'וני בכר, העיתונאי המנומס שומר החוק!
הישראלי צרח: "מה נראה לך? החניה פה של אבא שלך? אני נכה! יש לי תו! אתה לא רואה? מה אתה מנסה לגנוב לי אותה?" הוא נפנף מול עיניי בפיסת נייר קטנה שנראה כי הודפסה במדפסת ביתית.
לא, לא ראיתי. סליחה. בבקשה. תחנה אתה. אמתין.
המתנתי. המתנתי.
כעבר עשר דקות נוספות יצא רכב נוסף, אך לאכזבתי, הוא יצא מחניה כחולה, של נכים בלבד.
האמנתי כי החניה תישאר פנויה למשך זמן מה, כמה נכים יש בעולם? אך תוך שניות ספורות זינקו לעברה לא פחות מעשרה מכוניות. נהגיהן יצאו בבת אחת מהרכבים, צועקים. אני נכה אמיתי! אני נכה אמיתי! יש לי תו! שירתתי במלחמת שלום טבריה! תראה את החותמת! היא אמיתית! אני נכה, זוז!
כמה נכים יש בישראל?...
בסופו של דבר, ויתרתי. עם כל הרצון שלי לחוות "קניה ישראלית חדשנית ומקורית בטעם מזרח תיכוני אמיתי", אני צריך חניה מסודרת. לא מתאים לי לריב עליה. אין חניה – אין ג'וני בכר.
התחלתי לסגת אט אט.
אך להפתעתי, רגע לפני שעליתי על כביש מס' 678A, זיהיתי חניה פנויה! ללא שרשרת מוזרה (ממתי יש חניות פרטיות בכניסה לחנות מרכזית ומבוקשת?), ללא צורך בתו נכה, אותו הישראלים כנראה מקבלים ביחד עם קבלת תעודת הזהות שלהם, חניה ציבורית, שמורה, חוקית. חניתי.
לא שמתי לב שיש פח אשפה 100 מטר ממנה. טעות.
הלכתי רגלית לר"ס, נזהר לא ליפול במדרכה שבורה.
נכנסתי לר"ס. אכן, גדולה, יפה, מוארת, שפע של ריהוט. לא איקאה, כן? אבל יש בהחלט מה לראות.
- המשך יבוא בע"ה -
