רמקולים :-(

  • הוסף לסימניות
  • #1
הרמקולים מחוברים (ביציאה האחורית - צבע ירוק),
לוח בקרה > קול > רמקולים = מסומן V,
העוצמה של הסאונד עומדת על 100%,
אבל הם לא עובדים! לא משמיעים קול!
איך מחזירים אותם לעבוד?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
נכתב ע"י נתנאלה;1362205:
הרמקולים מחוברים (ביציאה האחורית - צבע ירוק),
לוח בקרה > קול > רמקולים = מסומן V,
העוצמה של הסאונד עומדת על 100%,
אבל הם לא עובדים! לא משמיעים קול!
איך מחזירים אותם לעבוד?


רמקולים חיצוניים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
גם לי זה קרה אתמול

תנסה לכבות ולהפעיל את המחשב מחדש, יתכן וזה ייפתר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נוסה בלא הצלחה :(
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
באיזה מחשב מדובר?
כנראה באמת שהבעיה בדרייבר, על אף שנראה מדבריך שהמערכת כן מזהה את הכרטיס.
זה עבד אי פעם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
זה עבד זמן רב, עד שהעברתי לפני כשבועיים את המחשב לחדר אחר באופן חד פעמי, לצורך זה פירקתי חוטים ולא חיברתי את הרמקולים. עכשיו החזרתי את המחשב לחדר המקורי + הרמקולים, אבל הם לא פועלים.
מחשב מצוין intel - i7
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
הרמקולים עצמם עובדים במקום אחר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לא ניסיתי. במה אפשר לנסות מלבד במחשב?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
תבדוק אם זה בכלל מחובר לחשמל יכול ליהות שזה מחובר רק להמחשב ולא אף לחשמל
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אולם אירועים:​

כאדריכלים ומעצבים, אנחנו משקיעים לילות כימים בויזואליה. אנחנו בוחרים את הריצוף המושלם, מתכננים תרחישי תאורה דרמטיים, ומקפידים על זרימה נכונה בחלל. אבל יש אלמנט אחד שלא רואים בהדמיות, לא מרגישים בתוכניות העבודה, אבל הוא זה שיקבע אם האורחים יחזרו הביתה עם חיוך או עם כאב ראש: האקוסטיקה.
במאמר הזה נבין למה "תקרה אקוסטית" היא לא מילה גסה, ומדוע הזמנת יועץ אקוסטיקה אחרי שהשלד כבר גמור – היא הטעות היקרה ביותר בפרויקט.

1. האשליה הוויזואלית: יפה לעין, קשה לאוזן​

הטרנדים העיצוביים של השנים האחרונות הם האויב הגדול של האקוסטיקה. שיש מבריק, חיפויי זכוכית, בטון חשוף ותקרות גבוהות – כל אלו יוצרים חלל מרשים ויזואלית, אך מבחינה פיזיקלית הם מתפקדים כ"מראות קול".
כאשר גל קול פוגע בחומר קשיח (Hard Surface), כמעט 100% מהאנרגיה חוזרת לחלל.
התוצאה: המוזיקה הופכת לבליל של רעש, והאורחים נאלצים לצעוק כדי לנהל שיחה פשוטה. האולם נראה מיליון דולר, אבל מרגיש כמו תחנת רכבת.

2. זה לא (רק) התפקיד של איש הסאונד​

טעות נפוצה היא המחשבה שמערכת הגברה יקרה תפתור את הבעיה.
חשוב להבין: שום רמקול, משוכלל ככל שיהיה, לא יכול לנצח פיזיקה גרועה של חלל. אם זמן ההדהוד באולם הוא 2.5 שניות (במקום 0.8 הרצוי), האיש סאונד יכול רק להנמיך או להגביר – הוא לא יכול למנוע מהצליל "להימרח".
האחריות היא שלנו, המתכננים. אנחנו אלו שקובעים את הגיאומטריה ואת החומרים.

3. הנתון המדעי שכל אדריכל חייב להכיר​

כדי להבין את גודל האחריות, נשתמש בנוסחת סאביין (Sabine) בצורה פשטנית:

זמן ההדהוד תלוי בנפח החלל חלקי כמות הבליעה.
באולמות חתונות, הנפח הוא עצום. המשמעות היא שכדי לפצות על כך, אנחנו חייבים משטחי בליעה ענקיים. כמה ריבועים של ספוג בתקרה לא יספיקו. אנחנו צריכים לשלב מסה של חומר סופג כחלק אינטגרלי מהקירות והתקרה.

4. האתגר העיצובי: אקוסטיקה נסתרת (Stealth Acoustics)​

החשש הגדול של מעצבים הוא שטיפול אקוסטי יכער את החלל. החדשות הטובות הן שהטכנולוגיה התקדמה. היום האקוסטיקה יכולה להיות חלק מה-Design:
  • חיפויי עץ מיקרו-פרפורציה: נראים כמו עץ טבעי ויוקרתי, אך מכילים אלפי חורים מיקרוסקופיים ש"שותים" את הרעש.
  • טיח אקוסטי: נראה כמו גמר שליכט או צבע רגיל, אך בעל תכונות ספיגה גבוהות.
  • מלכודות באס נסתרות: ניצול חללים מתים מאחורי קירות גבס או בתוך אלמנטים נגרותיים כדי להטמין צמר סלעים דחוס לטיפול בתדרים הנמוכים.

5. "אפקט המסיבה" (The Cocktail Party Effect)​

זהו המונח המקצועי שמתאר את היכולת של המוח האנושי להתמקד בדובר אחד בתוך רעש רקע. באקוסטיקה גרועה, המוח מתאמץ פי כמה לבצע את הסינון הזה.
כאשר אנחנו מתכננים אולם עם אקוסטיקה טובה, אנחנו לא רק משפרים את הסאונד – אנחנו מורידים את העומס הקוגניטיבי מהאורחים. האורח יוצא מהאירוע רגוע יותר, גם אם הוא לא יודע להצביע למה.

6. קריאה לפעולה: שלבו את היועץ בשלב הסקיצה​

אל תחכו לשלב הגמרים. יועץ אקוסטיקה בשלב הסקיצה יכול להצביע על בעיות גיאומטריות (כמו קירות מקבילים או כיפות מרכזות רעש) שניתן לפתור בחינם על הנייר.
תיקון אקוסטי לאחר שהאולם בנוי הוא תמיד:
  1. יקר יותר.
  2. פחות יעיל.
  3. פוגע בעיצוב המקורי ("טלאי").

סיכום​

אולם אירועים מושלם הוא סימפוניה של מראות וצלילים. כמתכננים, הכוח בידיים שלנו ליצור חלל שגם נראה מדהים וגם נשמע נהדר. בואו ניתן לאקוסטיקה את המקום הראוי לה בפרוגרמה – הלקוחות שלכם (והאורחים שלהם) יודו לכם על כך.
כבר כתבתי בעבר על אולם אירועים מרשים שפורסם כאן באתר, והביקור באולם פשוט בלתי נסבל, זה נורא ואיום, פניתי גם לאדריכלית, וגם למנהלי האולם, ולא קיבלתי שום תגובה, הם פשוט עסוקים בלספור את הכסף, ולא את הצער שזה גורם לאורחים.
בברכה:
ecocare

  • תודה
Reactions: אוהב ישראל1 //
0 תגובות

האשליה האקוסטית: למה המחיצה הנמוכה שלכם מבריחה לקוחות ושוחקת את העובדים?​

כולנו מכירים את התמונה הזו: חלל עבודה פתוח (Open Space), שורות של עמדות עבודה, ובכל אחת יושב נציג טלפוני. כדי לייצר "פרטיות", התקנו מחיצות. הן נראות נחמד, הן אסתטיות, והן נותנות תחושה של "הפינה שלי".
אבל בואו נודה על האמת – בשעה 11:00 בבוקר, החלל הזה הופך לכוורת רועשת. ואת המחיר אתם משלמים פעמיים: פעם אחת בבריחת לקוחות, ופעם שניה בתפוקת העובדים.

1. מבחן הטלפון: הצד של הלקוח​

לפני שנצלול לפיזיקה, תחשבו רגע על עצמכם כלקוחות.
אתם באמצע יום עמוס, הטלפון מצלצל. על הקו נציגת מכירות או שירות לקוחות. היא מתחילה לדבר, אבל עוד לפני שהבנתם מה היא מציעה, אתם שומעים ברקע בבירור את הנציגה שלידה צועקת, צחוקים מרוחקים, או המולה כללית.
מה האינסטינקט הראשוני שלכם? לנתק.
למה? כי הרעש הזה משדר חוסר רצינות. זה נשמע כמו "שוק" ולא כמו משרד מקצועי. כשלקוח שומע את כל המוקד ברקע, הוא מרגיש שהפרטיות שלו נפגעת ושהוא מדבר עם "פס ייצור". הוא רק רוצה שהרעש באוזן ייפסק, והדרך הכי מהירה לכך היא לסיים את השיחה.

2. למה העובדים שלכם גמורים כבר ב-14:00? (העומס הקוגניטיבי)​

כאן נכנס לתמונה המדע שמאחורי העייפות. המוח האנושי הוא מכונה מופלאה, אבל יש לו "סוללה" מוגבלת של קשב.
כשאנחנו עובדים בחלל רועש, המוח שלנו נאלץ לעבוד שעות נוספות. הוא משקיע אנרגיה עצומה בסינון רעשי הרקע (השיחה של השכן, הטלפונים המצלצלים) רק כדי להצליח להתמקד בשיחה האחת שהוא מנהל.
התהליך הזה נקרא "עומס קוגניטיבי".
התוצאה? "הסוללה" של העובד נגמרת הרבה יותר מהר. הסבלנות ללקוחות מתקצרת, היצירתיות נעלמת, והיכולת לסגור עסקאות יורדת דרמטית ככל שהיום מתקדם. העייפות שאתם רואים אצל הצוות בסוף היום היא לא רק פיזית – היא תוצאה של מוח שעבד קשה מדי רק כדי "לסנן רעש".

3. המיתוס של המחיצה הנמוכה​

רבים טועים לחשוב שמחיצה בגובה העיניים (או נמוכה מכך) עוצרת קול. בפועל, גלי קול הם חמקמקים. הם לא נעצרים כשהם פוגשים מכשול נמוך; הם פשוט "מדלגים" מעליו.
כאשר נציג א' מדבר, הקול שלו עולה למעלה, פוגע בתקרה (שהיא בדרך כלל קשה ומחזירה רעש), ונוחת בדיוק באוזן של נציג ב' שיושב מעבר למחיצה. המחיצה הנמוכה מספקת הסתרה ויזואלית, אך מבחינה אקוסטית – היא כמעט שקופה.

4. אפקט לומברד – מעגל הצעקות​

זהו המנוע של הרעש במשרד. זה עובד כך: רמת הרעש בחדר עולה מעט -> העובד באופן לא מודע מרים את קולו כדי לשמוע את עצמו -> הרעש הכללי בחדר עולה עוד יותר -> העובד שלידו נאלץ לצעוק חזק יותר.
בסוף היום, כולם צרודים והלקוחות מתוסכלים.

אז מה עושים?​

הפתרון האינסטינקטיבי הוא "להדביק ספוגים", אבל אקוסטיקה היא מדע מדויק. בתכנון נכון חייבים להתייחס לשלושה גורמים:
  • התקרה: המשטח הקריטי ביותר למניעת החזרי קול בין תאים.
  • מיסוך קול (Sound Masking): טכנולוגיה שמייצרת רעש רקע חכם שהופך את הדיבור של השכן ללא מובן, ובכך "משחרר" את המוח מהצורך להקשיב לו.
  • מבנה המחיצה: לא רק הגובה קובע, אלא כושר הספיגה הפנימי שלה.

איך יודעים שיש לכם בעיה?​

אם לקוחות שואלים "איפה אתה נמצא?" בגלל הרעש, או אם העובדים שלכם נראים מותשים כבר באמצע היום – החלל שלכם עובד נגדכם. תכנון אקוסטי הוא לא מותרות, הוא כלי עבודה שמחזיר את ההשקעה בתפוקה ובשביעות רצון.
דוגמא לחללים פתוחים
1766342005149.png
ecocare-דואגים לשקט שלך


בס"ד

אני לא יודעת איך זה קורה, אבל כל פעם שאני מחליטה ואומרת לעצמי:
"היום – אני הולכת להתבודד. לספר לו הכול. לדבר איתו באמת…"
זה מגיע. אני מגיעה.
אבל... כלום.
משהו חסום.
שלט של "אין כניסה" תלוי שם, ואני עומדת מבחוץ. משותקת. מאוכזבת. בוכה.

ושוב אני רואה אותם – את האנשים שמדברים איתו בפשטות.
הם משתפים, מספרים, שופכים לב.
ואני? הלב שלי יוצא.
אני מבטיחה לעצמי: "הפעם אני אעשה את זה גם".
ושוב – זה מגיע.
ושוב – כלום לא מגיע.
לא בא. לא נפתח.

אני יוצאת מהשיחה מתוסכלת, שבורת לב.
ולא רוצה לדבר יותר.
למה אני כל כך חסומה?
למה כולם יודעים לדבר איתו כל כך טוב, להגיד לו הכול,
ואני רק בוכה מולו כשכואב –
ולא מצליחה כמעט להוציא הגה מהפה?

למה, אבא? למה?

שנים שאני יושבת מולך ובוכה.
שנים שאני מדברת איתך –
אבל הכול בדממה. בזעקה פנימית. בלי קול.

ושוב אני פוגשת אותם –
אלה שמספרים איך הם אומרים לך דברים כל כך פשוטים וקרובים:
"אבא, זאת חדוה, אתה שומע?
עבר עליי יום לא קל…
הילדים אמנם מתוקים, אבל הרגשתי שפשוט נגמר לי הכוח…"

ואני שומעת אותם ושואלת את עצמי:
מה יש להם שאין לי?
למה זה יוצא להם כל כך טבעי, ולי זה כל כך חסום?

אני מחפשת תשובות.
ולא יודעת מה לענות.
אולי אני פשוט לא רוצה מספיק, כמו שאמא אמרה לי כל החיים?
שאני לא מתאמצת באמת?
אז אני מבטיחה לעצמי: היום אתחיל שוב. אתאמץ מחדש.

אבל שוב…
הכאב הזה.
אבא, למה זה חסום לי מולך?
למה אני כבר שלוש שנים לא מצליחה באמת להתבודד?
למה אני לא מצליחה פשוט לדבר איתך?
לספר מה עובר עליי?
למה זה נגמר בבכי – בלי מילים?

וברגע קטן של אור –
הארת לי משהו, אבא.

שאלת אותי פתאום בלב:
"האם אי פעם ידעת לספר?"
"האם מישהו אי פעם באמת שאל?"

כשהגעת מהגן בוכיה, אחרי שהגננת העמידה אותך בפינה סתם כך –
מישהו שאל מה קרה?
שאלו, בלשון חסרת סבלנות לשמוע את הבכי הצורמני...


כשבכיתה ה', הסתובבת שעות ברחוב, מחפשת קשר,
מישהו שאל אותך, קצת יותר מהשאלה, איך עבר עליך היום?
לא ממש.

כשכבר היית נערה, אחרי יום קשה של מבחנים,
מישהו חיכה לך בבית ושאל – "איך היה המבחן באמת, לא רק לצאת ידי חובה?"
לא.

אז מה הפלא, ילדה שלי, שאת לא יודעת לדבר עכשיו?
שאת לא מכירה את השפה הזאת של שיתוף?
של ביטוי רגשות?

הימים עברו, השנים חלפו, והלב נסגר.
רגשות? שיתוף? הקשבה?
מי לימד אותך איך עושים את זה?

אז איך תוכלי לדעת לדבר איתי –
כשאף פעם לא לימדו אותך איך לדבר בכלל?

אני לא יודעת איך משתפים.
אני לא מכירה את זה.
אני לא יודעת מה אומרים.

אבל אבא שלי, אני רוצה.
כל כך רוצה.

רוצה לבוא אליך כל יום, שעה ביום.
רוצה לשבת איתך.
רוצה להיות קרובה.

אבל הדלת סגורה.
אני עומדת מול שער נעול, רוצה להיכנס – ולא יודעת איך.

רוצה לספר לך הכול כמו כולם,
לא רק לבכות.
לספר לך שכואב לי.
לספר שאני – בסך הכול ילדה קטנה שלך,
שמסתובבת עם כאב וגעגוע,
ורק רוצה יד חמה, חיבוק, קרבה.

רוצה לשתף אותך באמת,
להרגיש אותך איתי.
לשבת איתך, אבא,
ולא לרצות שהזמן ייגמר.

אבל אבא…
הדלת נעולה.
משהו סגר לי אותה מבפנים.

אבא, חדש אותי.
תן לי להתחיל מחדש.
תן לי להחזיר את הימים שהיו חשוכים – אל האור שלך.
תחזיר אותי אל הקדושה, אליך.

תן לי לדעת את הדרך.
לגלות את השביל.
אני כל כך רוצה, אבא.
מתחננת:
תן לי לפגוש אותך מחדש.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה