רעיון עבודה

[אי פה אי שם]

"אתה יכול לסגור את הדלת מאחוריך".

"נעים מאוד אברהם גובאי".

"רן יבוק". צרוד משהו.

"ובכן רן, קודם כל ספר על עצמך".

"אוקיי, אני איש פרסום ברמ"ח אברים, שקוע בזה מרגל ועד צוואר כולל אוזן שמאל, שנים בתחום, מתמחה בעיקר בדעת
קהל ברשתות החברתיות".

"יפה, נשמע טוב, והיכן עבדת עד היום רן"?

"אה, אברהם, נכון?... תשמע זה סיפור מעניין, היתה איזה חברה גדולה שהייתה בקשיים, אני זיהיתי את זה,
והצעתי להם את שרותיי.

חתמנו על חוזה שמן לחמש שנים, אך למעשה אחרי שנה, העובדים תחתי לא היו בשלים לשינויים הדרסטיים שבקשתי לעשות כדי להוציא אותם מהבוץ, כך שהם פתחו בעיצומים, ובעצם גרמו לכך שיפטרו אותם, המנכ"ל נלחץ והזכיר לי מהיכן יוצאים מהמשרד, כאילו שלא זכרתי, אני איש של שטח לא איש של משרדים.

אבל לא חשוב, ההפסד כל כולו שלהם, הרווח מהיום שלכם".


"לפני שנדבר על רווחים ודיבידנדים רן, חשוב לי לשאול אותך, מה מושך אותך לעבוד פה אצלנו"?

"האמת אברהם, שמגיל קטן חלמתי לעבוד בחברת תקשורת, אתה יודע חבילות חינם וכל זה,

אבל מה שמשך אותי בעיקר, הם הרגעים שעמדתי על סף מוות, ורק בגלל שהיתה לי קליטה בטלפון יצאתי מזה בחיים,

עכשיו תאר לעצמך שאני כל פעם שיוצא מהאוטו ורואה שאין קליטה פשוט לא יכול לצאת, מן פחד כזה שיקרה לי משהו".


"מעניין, אתה יודע רן, אבא שלי עבד כטכנאי בבזק לפני הרבה שנים, והוא אמר לי משפט שמלווה אותי כל החיים,

הוא אמר לי - אביל'ה תדע לך, לכל בנאדם יש כמו תא קולי ששייך רק לו, ויום אחד יעברו איתו על כל ההודעות שהוא השאיר שם אחד לאחד.

נראה לי רן שאתה טיפוס כזה שמשאיר בתא קולי שלו הרבה הודעות, לא"?...

"אהמממ, מה אתה מתכוון הרבה, 300 ביום זה סביר"?

"טוב לא לזה התכוונתי, לענייננו, תשמע בעיקרון יש לנו משרה בשבילך עכשיו,

צריך לטפל בכל הבלאגן של הקומה הכשרה, לחסום את כל קווי החדשות וכו', נראה לי שאתה מתאים לזה,

אבל שתדע לך, פה כולנו באים לעבודה, לא כמו בפוליטיקה, שהכל רק בסיסמאות, אני הייתי גם שם וגם שם, פה זה משהו אחר, הבנת".

"רגע, מה פוליטיקה, אתה לא רציני"...

"למה לא, את אבי גבאי, לא הכרת"?

"ואוו, נכון, איך לא זיהיתי, נעים מאוד רון קובי"...