עזרה רעיון שמנקר באצבעותי - יומנו של אברך

הירשם עכשיו!

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 2 5K
    • א
    שיתוף - לביקורת חייהם הסוערים של עויזר ושושי
  • אשר צ'סקו //
    • לא בשׁמיים היא?​

    עם שוך השמחות (עליהם נכתב     כאן), עויזר התעורר בוקר אחד עם הרגשה חזקה של מתיקות ועריבות התורה מפעמת בו. ככל שחלפו הדקות, ההרגשה הלכה והתעצמה, עד שעויזר המבולבל מצא את עצמו משתגע ומתלהט אחריה במרחב הסלון.

    שושי שנבהלה לראות את בעלה המפוג'ם מתנדנד בעוצמה בעיניים עצומות, הציעה להכין ארוחת בוקר טובה כי 'נראה לה שמישהו פה רעב'. אבל עויזר החליט שלא בא לו. ובאופן כללי אפשר לוותר על ארוחות בוקר אם לא על ארוחות בכלל. "התורה כוללת כל הטובות שבעולם" הוא הסביר.

    שושי אמרה שהיא מתפעלת מתשוקתו היוקדת, אם כי היא עדיין סקפטית בקטע של האוכל, ובכל מקרה כדאי שימצא מסגרת מסודרת לבטא את דחפיו הרוחניים, כי מהספה בבית אף פעם לא יוצא דברים טובים.

    "כוילל!" הכריז עויזר "אני מוכרח כוילל".

    כשהדיבוק חזר מהתפילה כבר היו בידיו רשימת כויללים פוטנציאליים, ולאחר שסעד את ליבו שבאופן מאד מפתיע נעשה רעב, פנה לארון הספרים. כי מה לעשות - בשביל להתקבל לכוילל איכותי צריך לבוא מוכן.

    שושי הטובה עשתה הכול בשביל לאפשר לבעלה הצדיק ריכוז מוחלט (היא החביאה את הספינר). ובאמת כבר בסוף היום חבקו השניים יצירה תורנית מרשימה, ששילבה החל מתשובה עמוקה בהיתר עגונות ועד לווארטים מרעננים על פרשת השבוע. (כשבמהלך הדברים נשזרו לא מעט רמזים על דעתו הפוליטית של האמן...)

    "אין ספק שזה יתפוס" חיכך עויזר את ידיו בסיפוק.

    "אין ספק" פסקה שושי וניגשה לפנות את השולחן.

    מי שלא בהכרח חשב כך היה הרב גודמן מ"בית אברהם", שעם סיום הופעתו של עויזר לא ידע אם לבכות או לבכות. הוא כבר ראה כמה אנשים וגם שמע כמה סברות בימי חייו, אבל מה שזה לא היה עכשיו, הצליח להפתיע גם אותו.

    "תמיד ידעתי על 70 פנים לתורה", הוא אמר, "אף פעם לא הכרתי את החַבּוּרֶה הזאת."

    "אז התקבלתי?" התרגש עויזר שהרגע רב בישראל הכיר בכוחו לחדש חידושים 'שלא נשמעו ממעמד הר סיני'. כלשון הרב עצמו.

    "לא!" ענה ראש הכוילל וחתך ללימודו.

    עויזר הנבוך חשב להפעיל פרוטקציות, אבל אז גילה שאין לו כאלה. מצד שני, שושי לא נשברה מהסיפור, היא אמרה שגם את תורת היחסות לא כולם מצליחים להבין וזה לא הופך את איינשטיין לפחות טוב, ובקיצור, כדאי לנסות כוילל נוסף. (לא שח"ו היא ידעה מה זה תורת היחסות, אבל גם את החַבּוּרֶה לא יכלה להסביר, כך שזה יצא טוב.)

    בבוקר המחרת עויזר הופיע בשערי "היכל שלמה זלמן", ובלי להסס ניגש ישירות למי שזיהה כהראש כוילל.

    "חשקה נפשי בלימוד התורה!" פתח ללא גינונים.

    "ואיך זה קשור אליי??" הרחיק אותו האברך המסכן שלא התמודד עם פרץ הרגשות של ההלך.

    כשהעניין הוברר, האברך הצביע על האיש המבוקש והמליץ לעויזר לפנות אליו.

    דא עקא שהאחרון היה בדיוק באמצע ללון בעומקה של הלכה. מה שנקרא בז'רגון הפחות חזל"י – לתפור שינה על השולחן. וכידוע, ראשי כויללים לא אוהבים שמעירים אותם סתם כך ממצב זה.

    ובכן, שניות ספורות לקח לעויזר להבריק את הרעיון, ותיכף התיישב בקצה השני של הספסל, כשבאמתחתו ביטחון עצמי מופרז וערימת ספרים משמעותית.

    ובכן רבויסיי, אור התורה שבקע שם רגע אחרי זה... אחח. גם זקני צפת היו מסתנוורים.

    עויזר החל ללמוד בחשק עז ובהתנדנדות קיצונית וקול תורתו הלך וחזק מאד. מאד.

    אלא שהברקים שנשמעו מסוף המדרש ועד סופו הפריעו מן הסתם לאי אלו מקומיים, ותוך כדי שהעילוי עוקר הרים וטוחנם זה בזה במרץ, הסתובב לעברו יהודי מהספסל שלפני, וביקש אם אפשר להנמיך לטובת אלו שעדיין שומעים. אך עויזר שעתידו הרוחני עדיין נמנם על השולחן, סירב במרץ, "תורה היא וללמוד אני צריך" הוא צעק. וקיווה מאד שהרב שלשמאלו עֵד לאהבת ה' שמפעמת בקרבו (אם כי מתוך שינה).

    בהמשך עויזר החל לשלב ניגונים, מה שגרם ליהודי להסתובב שוב והפעם לדרוש בתוקף 'שקט מוחלט'! עויזר לא התבלבל "זה לא הבית מדרש שלך. ואם יורשה לי, גם לא של אבא שלך" אמר וחזר לתלמודו.

    כשמכונת התנ"ך החלה לשלב דפיקות אדירות בסיום כל משפט, שנתו של ראש הכוילל סוף סוף נגדעה. (יש לציין שהיא הייתה חזקה מאד.)

    "אני רוצה ללמוד בכוילל שלך!" הכריז עויזר והרים את כיפתו של הרב למקומה על ראשו.

    "מה יש לך אתה??" רטן הלה שהתברר כאיש פשוט ועייף. "תפנה לרב", אמר והצביע על לא פחות ממי שבית המדרש לא שייך לאביו. אופס.

    בהמלצת שושי עויזר פירסס מיד.

    הניסיון השלישי גם לא הביא בכנפיו בשורה גדולה, וכשעויזר סיים לפרט את הישיבות בהם למד ע"פ סדר הא-ב, הרב אמר ש'הוא היה שמח לקבל אותו אבל הוא פשוט לא רוצה'.

    "את שומעת" פנה עויזר לשושי כשהבין שהעסק לא כזה פשוט "יכול להיות שהעניין עם הכוילל ייקח קצת זמן"

    "לא נורא" אמרה שושי באמפתיה, "גם רבי עקיבא התחיל ללמוד בגיל 40."

    עוזר אמר שנכון, אבל הוא מעדיף שזה יקרה קודם אם אפשר..."

    ואכן הסוף הטוב הגיע מוקדם מהתחזית, הרב הנוכחי שהיה חמים במיוחד, לא בחן אותו ולא שאל יותר מדי שאלות, הוא רק לחץ את ידו בחום ואיחל 'בהצלחה מחר'.

    עויזר הרגיש מיד שמצא את שחשקה נפשו, ומצדו גם לא התעניין יותר מדי. ואולי לכן נבהל לגלות את עצמו למחרת לומד זוהר בחברת מניין מקובלים. אבל למי אכפת, תורה היא וללמוד הוא צריך.



    נ.ב. חבריי המלומדים.
    אני מתלבט אם להמשיך בסדרה או שיש טעם לפגם בעונות שניות.
    דעתכם חשובה לי אשמח לשמוע אותה.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חוי!, תכלת שמיים, חלומות שווא ידברו ועוד 118 משתמשים121 //
    38 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קשת החיים
    חחח, איך אני אוהבת את שלוות הנפש של שושי, ענק!!!
  • 267
    • א
    דיון עיזרו להתאים את התוכן של הפרולוג לקהל חרדי
  • א. פרי //
    • לספרים שלי, בעיקר האחרונים, אין קהל או קוראים.

    אולי הכתיבה לא מספיק טובה, בעיות בשיווק, או סיבה אחרת.

    מכיוון שאין קהל שממתין לכתיבה שלי, אני לא משקיעה בספרים מעל היכולת שלי, אלא משקיעה בגבול, מתוך הבנה שכן חשוב לי שהספרים יצאו לאור ושהם יהיו סבירים, קריאים, אבל לא אכפת לי אם הם לא יהיו מושלמים, כי כאמור אין קהל.
    חשוב לי לציין שאני כן מעבירה שעות ארוכות מאוד על כל טקסט, שוב ושוב, זה לא יוצא מהשרוול, כן יש המון מחשבה והרבה תסכול והרבה השתדלות. אבל אם היה לי קהל הייתי כנראה יוצאת מגדרי הרבה יותר.
    *
    זה כמו שמסדרים את הבית לפני שבאים אורחים או סתם מסדרים את הבית כי בית צריך סדר.
    כשאמורים לבוא אורחים יש יותר השקעה, מה לעשות... ואם זה סתם סדר שגרתי מסכימים לעצמכם להתרשל מעט.
    בכל זאת למקרה שהספרים כן ייקראו (אני כותבת ומוציאה לאור בגלל מגוון סיבות, בלי קשר לתוצאה כי הגעתי למסקנה שכל אחד צריך לעשות את המקסימום כדי לצאת לאור או להגשים את עצמו).
    וגם בגלל שאני תורמת את הספרים לספריות וכו' חשוב לי שהתוכן של הספרים יהיה מתאים לקריאה עבור קהל קוראים חרדי.
    כך שאשמח שתחוו את דעתכם לתוכן של הפרולוג:
    האם אופן הגשת התוכן מתאים לנרטיב החרדי ואיך הייתם ממליצים לשפר את התוכן כך שיתקבל באופן נכון ומדויק ולא יכניס רעיונות לא נכונים לקורא.
    *

    מסדרון אווירי

    פרולוג

    "האם שומע"?
    "כאן דור שומע עבור."
    "פזר את המפגינים".
    "את כולם?"
    "כן, את כולם!"


    דור הביט לעבר המפגינים.

    שתי מדרכות, מצד אחד מילואימניקים אוחזים שלטים נגד חוק הגיוס, מצד שני בחורים בלבוש חרדי אוחזים בשלטים נגד אותו החוק.
    דור התקרב לאנשיו. "התקבלה הוראה לפזר את ההפגנות".
    "לפזר את כולם? גם את המילואימניקים?" שאל גיא.
    "את כולם".
    *
    דוידי, נחמני ואהרון עמדו והחזיקו שלטים נגד גיוס בחורי ישיבות.
    סוסים דהרו לקראתם בפראות. לובשי מדים אחזו אלות.
    הם לא זזו מיד.
    עד מהרה התברר שזו היתה טעות, הסוסים דהרו אליהם.
    אהרון התעשת ראשון ודחף אותם הצידה, הם התגלגלו על הקרקע, קיבלו מכות יבשות.
    הצליחו לצאת משם ברגע האחרון.

    *

    מהעבר השני עמדו רוי, נועם, דילן, מילואימניקים. מבטם הביע את התחושות הקשות שלהם.
    אחרי אין ספור ימי התנדבות כשהם חווים מלחמה מול עיניהם, הם רצו לחוש שוויון.
    גם לכיוונם הסוסים דהרו, גם הם נמלטו משם כל עוד נפשם בם.
    הם נתקלו, מתנשפים, במפגינים לובשי השחור לבן, עומדים ברחוב סמוך ומנסים לחזור לעצמם.

    הם עמדו אלו מול אלו.
    עיניהם אמרו הכל.
    אחד מבחורי הישיבה הושיט להם יד: "נעים מאוד, דוידי".
    "היי, דילן".
    אהרון נחפז לסייע להם, הושיט להם מים, הם שטפו פנים ואת המכות היבשות שקיבלו במנוסתם.
    *
    הרחוב הירושלמי היה קריר, רובם היו מוכים, השלטים בידיהם נקרעו.
    "אתם משתמטים מהצבא", קולו של נועם נשמע עמום, לא מאשים.
    "אנחנו לומדים תורה מגינים על הארץ, הצבא רוצה לעקור לנו את היהדות, אין לנו כאן זכות קיום בלי התורה והמצוות ".
    "אתם מגינים? אנחנו נלחמים. כשכואב הראש אתם מתפללים או שותים אקמול?"
    "גם וגם"
    "יופי, אז קדימה, תתגייסו".
    "במשך הדורות תמיד היו לומדי תורה, אין סיבה שכל העם יהיו לוחמים, אנו מתפללים לימים בהם לא נצטרך צבא. עכשיו אנחנו בגלות ומחכים לימים טובים יותר".

    דילן גיחך, "ימים טובים יותר? אתה חי בסרט, זה הגורל שלנו, אנחנו חייבים להגן על עצמנו".

    רוי חש שזה מגיע.
    חושך, פנסי מכונית מרצדים. שני גברים יצאו מרכב ישן, התקרבו בצעד איטי, תום עמד לפניו דרוך עם הנשק, הוא קצת הסתתר מאחורי תום, חש במשהו לא תקין.
    הדופק של רוי החל להלום בפראות.
    עינים בוהקות נצצו מולו בחשיכה, הם שלפו נשק קטן, מהיר.
    קולות נפץ נשמעו, תום נפל, הוא רץ למצוא מחסה, יורה צרורות בלי אבחנה.

    זעה קלה שטפה אותו, לחץ, צלצול באוזניים, הוא כמעט נפל, יד עדינה תפסה אותו, עינים בוהקות על רקע החושך.
    חיוך עדין, מגבעת, רצון טוב.
    הוא חש שהעיניים הטובות מחזירות לו את היציבות.
    תחושת חמימות הציפה אותו. הם לא יודעים מה זו מלחמה, הם שונים. יש כאן אנרגיה אחרת, של שלום זך, כזה שלא טעם טעמו של אובדן נשימה. החבר'ה מולו חיים כמו בעולם אחר: לא מחפשים לשלוט, ולא מאמינים בטרור.
    הם סך הכל טובים.


    "אתה בסדר?" השאלה נשאלה. עיניים דואגות, של חבריו ושל חובשי המגבעות, הקיפו אותו.
    "עכשיו כן", חייך רוי. היה עצב בחיוכו.
    הוא לא שונא אותם. הוא מרגיש שהם טובים.

    רוח מוזרה נשבה שם. רוח שהגיעה מעולם המלחמות והטרור, שלא עושים טוב לאף אחד, אבל הובילו לדבר מעניין: שיח בין חלקי העם.
    זה קורה: אנשים יוצאים לרחובות, כי אין להם תשובה אחרת. הם נפגשים, מדברים, מקשיבים.


    גם להם זה קרה לפתע, בלי לתכנן, הם מצאו את עצמם יושבים סביב שולחן בחצר מסעדה סמוכה, החיילים הזמינו שתיה, בחורי הישיבה אמרו שיש להם מהבית.
    הם שוחחו מעט, הרבה שתקו. מרגישים שמה שמחבר ביניהם זו תחושת השייכות לארץ הזו, וזה שהם בני אותו עם, ושהם בני אדם, בני אדם טובים.

    התחושה שריחפה היתה בעיקר פליאה ותסכול מההתנהלות של נציגי הממסד, לובשי המדים.

    "מילא אתם מפגינים נגד הגיוס, אבל למה הם רדפו אותנו? אני נתתי את החיים שלי למדינה, והיא הפקירה אותנו, איך הם מעיזים לפזר אותנו ככה עם סוסים, אפילו שונאינו לא מקבלים כזה יחס". אמר רוי.
    "עשיתם גדולות ונצורות למען העם", חייך אליו נחמני, "עזוב את המדינה, אתם נלחמתם למען העם".
    "למען אחי ורעי", זמזם דוידי קלות.
    "אנחנו לומדים למען העם, אתם נלחמים למען העם", אמר אהרון, "אין מדינה, יש אותנו, העם למען העם".
    רוי החליף מבט מהיר עם חבריו.
    "אני אוהב את המדינה", אמר, "אבל המדינה מתעלמת. יש תחושה שהלכה המדינה."
    אהרון חייך אליהם. "אתם מוזמנים לעשות אצלינו שבת".
    "ואתם ללשכת גיוס", העקיצה היתה בלתי נמנעת.
    "בחורי הישיבה אינם אחראים על המלחמות, זו ההתנהלות של ראשי המדינה, אותה התנהלות ששלחה את הסוסים לרדוף אחרינו", אמר נחמני בנועם, "הממשלה יכלה לעשות הרבה למען הביטחון, גם הצבא יכול היה להיות יותר יעיל, אנחנו לא אשמים בהתנהלות הזו, זו האחריות שלכם, אתם החילונים אחראים כאן".
    "איך אתה מדבר, אתה נשמע לך שפוי?" כעס נועם, "קודם כל המפלגות החרדיות נמצאות בממשלה ואחראיות באופן מלא על מה שקורה כאן. ואתם בחרתם בהן! גם אתם אחראים! שנית, החילונים לא שולטים על המדינה".
    "אז מי שולט על הכל? החרדים – לא, אני לא שולט, אני לא מכיר אנשים בעמדת שליטה, אתם – לפי דבריכם לא, אין לכם שליטה. מי אחראי לכל מה שקורה כאן?"
    האנשים החליפו מבטים מהירים: "מרגע לרגע נעשה לנו ברור: אין מלך בישראל. אף אחד לא אחראי. הכל הפקר", אמר רוי בקול כנוע מעט.
    "אנחנו מנסים, יוצאים לרחוב, מפגינים. גם אתם... אנחנו יוצאים החוצה כי אנחנו פוסט טראומטיים. אתם יוצאים כי אתם לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, כנראה. מישהו יושב שם, יש לו סמכויות, אבל הוא לא באמת מבין. לא באמת איכפתי. לא באמת רוצה שהמצב ישתפר".

    "לא לא העניין שאנחנו לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, אנחנו נכנעים לדעת גדולי התורה. לימוד התורה חשוב ומגן עלינו", הסביר נחמני, מקווה שדבריו יפלו על אוזניים קשובות ומבין שיש כאן משהו יותר משמעותי.
    *
    "אולי מדובר בנו, גם אם המצב היה סבבה לגמרי היינו מחפשים פחדים, חרדות, מלחמות, שנאה, ריגושים. אולי הבעיה לא בחוץ, היא בתוכנו". היה זה קולו של בעל המקום, מסעדן קשיש עם חיוך ושפם ענק, שהחל לאסוף את המפיות והמלחיות, "יאלה, קדימה חבר'ה, אני סוגר כאן את המקום. תמשיכו לבוא לכאן כל יום מצידי, לדבר. שתיה על חשבון הבית", המשיך לומר. "תפתחו כאן מקום לדיונים, זה מה שיש לנו כאן, אחרי כל השנאה", הוא שתק לרגע והוסיף: "נעים להכיר אתכם, אני חיים עמוס עזרא, המסעדה הזו היתה של הורי, היא פעילה כאן מלפני מלחמת יום כיפור. ראיתי הרבה דברים בחיים ואני רוצה לומר: אין לנו מקום אחר".
    מספרי טלפון הוחלפו, הם נפרדו, מבטיחים לשוחח שוב.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: CynicalExplorer, יהודה בן פלת, חיפאית!!!! ועוד 17 משתמשים20 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    תודה על התגובה! לגבי ההפגה נגד החוק, החרדים מתנגדים לחוק בגלל שיש בו גיוס של אחוז מסוים...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה