רק אני לא מתפקדת מתחילת צוק איתן?

[רותי12]

אני בני ברקית ובכל זאת מתקשה לשמור על שגרה
כל הזמן מדמיינת אזעקות
ממעיטה מאד לצאת מהבית שלא יתפסו אותי אזעקות באמצע הדרך
לא שולחת את שני הקטנים שלי לגן כי אין להם מרחב מוגן והגננת אמרה שבזמן האזעקות היא לא אחראית למה שקורה.. יש 38 ילדים בכל גן ולא בטוח תספיק להכניס את כולם לגן מהחצר...
אומרת כל היום תהילים וחושבת כל הזמן על החיילים המסורים שלנו
לא הולכת לבריכה\ים\נסיעות אחרות כי אין חשק להנות בזמן כזה קשה
אתם מזדהים איתי?
כי אני רואה שרוב האנשים כאן מצליחים להמשיך בשגרה רגילה ...

 

[riki aharon]

גם אני ):

 

[מפרגנת]

כנ"ל כבר חשבתי שמשו לא בסדר בי

 

[שרית גולד]

אני אחת שבד"כ עובדת בשיא המרץ,תכננתי דברים רבים לחופש הזה,פתאום אין לי חשק לעשות כלום.

 

[Art Studio]

אף אחד לא יכול להמשיך בשגרה באופן רגיל.
אולי כלפי חוץ, אך במציאות - המועקה היא חלק מאיתנו כרגע.
לב כולנו עם החיילים, נשותיהם, אמותיהם וכל משפחותיהם.

אני חושבת שדבר אחד טוב בטוח יוצא מהמלחמה הזו: האחדות, והשינוי לטובה שחל בכל אחד ואחת מאיתנו הרוצה להרבות זכויות למען החיילים ולמען כלל ישראל.

ובכלל - כל מי שלקח שם של חייל והקדיש כל מעשיו הטובים לזכותו - נראה לי שהוא חש כלפיו כמו בן משפחה ורוצה לדעת שהכל בסדר איתו.

 

[מנחם מלוין]

במצב לא נורמלי נורמלי להרגיש לא נורמלי ולא נורמלי להרגיש נורמלי

 

[ח. שושני]

אז אני בחברה טובה...

 

[פורום]

כולכן בחברה טובה. הצטרפתן אלינו יושבות הדרום. בטילים הראשונים שחווינו, שלחנו את הילדים לגן אבל בבני ברק ירושלים חיפה חצור וכל מקום שקט שהסכים להכניס פליטי מלחמה מסכנים. המצב שלנו אז היה דומה מאד לשלכן לא עשרות טילים ליום אלא אזעקה או שניים שהביאה איתה טיל בודד.שותקנו לחלוטין. ברחנו במהירות של טיל בהזדמנות הראשונה האפשרית. גם במקום המפלט הרגשנו פליטים חרדנו,דאגנו,כל הודעה על אזעקה הורידה לנו את הלב...
בהמשך עדיין רעדנו מכל קול שהזכיר אזעקה וכשזה הגיע באמת שקשקנו נוראות.
ככה אנחנו חמש וחצי שנים, מאז עופרת יצוקה.
היום הגינות מלאות אמהות וילדים. כולם מנוסים, לכולם מונח בירכתי המוח המקום הקרוב ביותר שאפשר להכנס,לא היתה ברירה היינו חיבים להתרגל . לא שאין פחד בכלל לא שלא נבהלים.עוברים רגעים בהחלט לא נעימים וממשיכים הלאה. זה נשמע הזוי ובלתי יאמן כי החרדה היתה באמת גדולה ואף משתקת אבל אולי השלוה היחסית הזו היא עוד חלק מניסי המלחמה. אני מאחלת לכולם שלא יתנו לכם הזדמנויות להתרגל.... שהסיוט יגמר מהר ובטוב.

 

[מזל בן הרוש]

לא שולחת את שני הקטנים שלי לגן כי אין להם מרחב מוגן והגננת אמרה שבזמן האזעקות היא לא אחראית למה שקורה.. יש 38 ילדים בכל גן ולא בטוח תספיק להכניס את כולם לגן מהחצר...

רק לי מוזרים דברי הגננת??????
אנחנו ממודיעין עילית, ובגנים של בנותי אמנם יש מרחב מוגן,
ואעפ"י כן מתחילת האזעקה הראשונה אצלנו לא מוציאים אותם לחצר על מנת שבמקרה של אזעקה יספיקו להכנס למרחב המוגן.
מה פירוש הגננת לא אחראית? ואיך תספיק להכניס אותם?
לי זה נשמע ממש לא הגיוני לומר כזה דבר.
ומה עם האמהות העובדות? מישהו ישלם על כל ימי החופש שהיינו צריכים לקחת עם כאלה גננות?

 

[מזל בן הרוש]

וכמובן שכחתי לכתוב, שאין ספק שלאף אחד לא קל לתפקד בכזו שגרה.
ולי באופן אישי נראה שהמבצע הזה חדר ללב כולם יותר מהמבצעים הקודמים.

כל ידיעה, כל עדכון, פשוט משתקים. מנסים אף על הכל לתפקד.

 

[גלבוע]

לא רוצה לקלקל לאף אחד את החגיגה...
זה נורמלי להיות מוטרדים, זה נורמלי לעקוב אחרי חדשות, זה נורמלי לדאוג,
זה לא נורמלי לא לתפקד!
כשזה מגיע למצב כזה זה איתות אזהרה פנימי מבפנים. תקשיבו לו ותתייחסו אליו.

 

[hila]

לי זה היה ככה רק ביום הראשון,ביום השני (חמישי) כבר חזרתי לשגרה..
אני מירושלים ובהתחלה באמת פחות הסתובבתי,ובגאולה היו פחות אנשים באופן משמעותי.
ועכשיו הכל כרגיל..הזמן הוא הרופא הטו ביותר...מתרגלים

 

[רחוב חמש]

תגובה

לי זה היה ככה רק ביום הראשון,ביום השני (חמישי) כבר חזרתי לשגרה..
אני מירושלים ו...מתרגלים

נראה לי שאני מירושלים הי' צריך להיות בכותרת ואז ההמשך מובן

 

[הר]

גם אני מאזור ירושלים, ובאמת ב"ה רגוע אצלנו (פעם אחת שנרויח גם מזה שאנחנו מוקפים ערבים....)
ובדיוק בסוף סעודת שבת אני אומרת לעצמי, שאני אוכלת רגוע ואפילו לא חושבת על תושבים אחרים שיכול להיות שקמו כמה וכמה פעמים במשך הסעודה..
משתדלים להמשיך בשגרה, למרות שכל הזמן יש את הלחץ איפה תתפוס אותנו האזעקה.

 

[noas]

אין שיגרה ולא יכולה להיות שיגרה.
הגנים ובתי הספר מבטלים פעילויות שהיו אמורים להיות..
אנחנו לא יוצאים כמעט לשום מקום
איפה שאני גרה יש אזעקה ביום בממוצע...
ועד שהיא לא קורית , אנחנו מפחדות לצאת מהבית עם הילדים למקרה שהיא תהיה כשנהיה ברחוב ולאסוף את כל הילדים זה קשה..
בעבודה קשה להתרכז...
שה' יעזור שיגמר כבר בצורה טובה.
שנוכל להמשיך לישון בשקט הרבה שנים...

 

[לאה ורחל]

זה גם המצב של המלחמה
וגם שלושת השבועות שזה זמן עצוב
זו הגלות שלנו
ככה יותר נחכה לגאולה

 

[דינה די]

גם אני לא מתפקדת.... במיוחד שמשבת אין אזעקות... ואת לא יודעת אם להגע מזה או שכל רגע זה יכול להפתיע... והלחץ עם החיילים והעידכונים המלחיצים...

 

[הני מושקוביץ]

כל התסמינים מראים על רמת חרדה כלשהי, לא רמה רגילה, אלא רמה קצת יותר רצינית,

כדאי להתייעץ עם רופאת משפחה כדי לשקול לקחת משהו ואפילו טבעי ע"מ להקל בחרדות, אפשר למצוא בבתי טבע תמצית של ארניקה שידועה כמרגיעה.

מישהי בניברקית סיפרה לי שבכל פעם כשהבן שלה מלכלך בטיטול המטפלת קוראת לה מהעבודה לחתל אותו כי היא פוחדת שתהיה אזעקה!!!

 

[אביגדורית]

כולנו פגועי חרדה.
כל הדרומיים מתנהגים פחות או יותר כנ"ל.
מנסיון- אחרי שהמצב נרגע, לאט לאט חוזרים לשגרה, עד... האזעקה הבאה.

 

[שירי כהן]

עכשיו אני מקנאה בך שלא שלחת את הילדים...