דרוש מידע שאינו יודע לספור

[הווה פשוט]

מי שמסתפק אם ספר יום אחד, ממשיך בברכה בגלל שיש ספק ספיקא,
1. אולי ספר 2. אולי כל יום הוא מצוה חדשה.
זה ידוע.

מה תאמר ההלכה במקרה שאדם מסתפק על שני ימים שלא ספר?
הרי כאן יש לנו כבר "ספק ספיקא שלילית"
1. אולי לא ספר ביום ראשון 2. גם אם ספר ביום ראשון אולי לא ספר ביום שני.

כך שאלה אשה אחת את זה שעשה את הטעות להכניסה תחת כנפיו.
כשראתה שהוא לא מתרגש מי יודע מה, הוסיפה שמן,
"ומה אם הוא מסתפק על עשרה ימים"?

וכדי לגמוז אותו סופית הלכה עד לקצה
"ומה אם הוא עומד ביום האחרון ומסתפק על כל 48 הימים הקודמים?
עכשיו יש לו ספק ספק ספק..... - 48 ספיקא?"
(איך מסמלים את זה במתמטיקה?)

זו לא היתה סתם שאלה תאורטית, זו היתה הטמנת פח כפי שתווכחו בהמשך

או אז פורש-הכנפיים הנ"ל פתח את פיו והסביר לה בטוב טעם שהרעיון של ספק ספיקא הוא "רוב הסכויים".
וכאן, יש 50% שאפשר להמשיך לספור בגלל שכל יום הוא נפרד. ומעכשיו מספיק יהיה להוסיף אפילו שבריר אחוזון קטנטון, כדי להגיע לרוב!
ולכן גם אם יהיו לו מליון ספקות עדיין יש "פרומיל דפרומיל" שהוא לא שכח אף יום, וזה מצטרף ל50% ומפיל את הממשלה.

עכשיו הויכוח יורד לרמה קצת יותר אישית, כלומר להבדלי המגדר שביניהם.
אצלנו נשים לא מברכות (אני יודע שיש מקומות שכן, עיזבו אותי מזה כרגע), מחשש שתשכחנה יום אחד (או יותר)בעתיד.
(הגברת הנ"ל יכולה לשמש דוגמא טובה, כי מאז עומדה על דעתה לא סיימה ספירה! והיא כבר בת.... לא חשוב, בת הרבה).

"אישי היקר" היא אומרת לו "מה ההבדל, תסביר לי, בין הגבר התאורטי שעומד ביום האחרון ומסתפק על ארבעים ושמונת הימים הקודמים, שאתה מתיר לו לברך.
לבין אמתך הנאמנה העומדת ביום הראשון ואתה לא נותן לה לספור מחשש שהיא תשכח באחד מארבעים ושמונת הימים הבאים"?

זה בדיוק אותה הסתברות!

אם אתה "זכר", זה אומר שאני אני "שכחה"?


הוא מגמגם
ונבוך למחרת בברכו שלא עשני אשה

 

[לאנגער]

הרעיון של ספק ספיקא הוא "רוב הסכויים"

לא מוסכם, ואכמ"ל.

 

[הווה פשוט]

לא מוסכם, ואכמ"ל.

זה מסתדר גם אם נאמר "רוב צדדים" אבל כפי שאמרת אכמ"ל

 

[עיצובים מפנקים מהטבע]

פשוט.

מי שמסתפק אם ספר יום אחד, ממשיך בברכה בגלל שיש ספק ספיקא,
1. אולי ספר 2. אולי כל יום הוא מצוה חדשה.
זה ידוע.

מה תאמר ההלכה במקרה שאדם מסתפק על שני ימים שלא ספר?
הרי כאן יש לנו כבר "ספק ספיקא שלילית"
1. אולי לא ספר ביום ראשון 2. גם אם ספר ביום ראשון אולי לא ספר ביום שני.

כך שאלה אשה אחת את זה שעשה את הטעות להכניסה תחת כנפיו.
כשראתה שהוא לא מתרגש מי יודע מה, הוסיפה שמן,
"ומה אם הוא מסתפק על עשרה ימים"?

וכדי לגמוז אותו סופית הלכה עד לקצה
"ומה אם הוא עומד ביום האחרון ומסתפק על כל 48 הימים הקודמים?
עכשיו יש לו ספק ספק ספק..... - 48 ספיקא?"
(איך מסמלים את זה במתמטיקה?)



או אז פורש-הכנפיים הנ"ל פתח את פיו והסביר לה בטוב טעם שהרעיון של ספק ספיקא הוא "רוב הסכויים".
וכאן, יש 50% שאפשר להמשיך לספור בגלל שכל יום הוא נפרד. ומעכשיו מספיק יהיה להוסיף אפילו שבריר אחוזון קטנטון, כדי להגיע לרוב!
ולכן גם אם יהיו לו מליון ספקות עדיין יש "פרומיל דפרומיל" שהוא לא שכח אף יום, וזה מצטרף ל50% ומפיל את הממשלה.

עכשיו הויכוח יורד לרמה קצת יותר אישית, כלומר להבדלי המגדר שביניהם.
אצלנו נשים לא מברכות (אני יודע שיש מקומות שכן, עיזבו אותי מזה כרגע), מחשש שתשכחנה יום אחד (או יותר)בעתיד.
(הגברת הנ"ל יכולה לשמש דוגמא טובה, כי מאז עומדה על דעתה לא סיימה ספירה! והיא כבר בת.... לא חשוב, בת הרבה).

"אישי היקר" היא אומרת לו "מה ההבדל, תסביר לי, בין הגבר התאורטי שעומד ביום האחרון ומסתפק על ארבעים ושמונת הימים הקודמים, שאתה מתיר לו לברך.
לבין אמתך הנאמנה העומדת ביום הראשון ואתה לא נותן לה לספור מחשש שהיא תשכח באחד מארבעים ושמונת הימים הבאים"?

זה בדיוק אותה הסתברות!

אם אתה "זכר", זה אומר שאני אני "שכחה"?


הוא מגמגם
ונבוך למחרת בברכו שלא עשני אשה

הגבר, בעיקרון לא שוכח.
הוא מיושב יותר, ערני יותר וכו'.
אגב, יתכן שגם הסיבה שה- 'הפרומיל-דפרומיל' שלך מתקבל מחמת הטיעון הנ"ל.
ולכך, לא חוששים מתחילה שישכח, ובאותה מידה לבסוף תולים באחד מהצדדים.
אבל אשה.... [במנגינת לימוד כזאת....]
הינה במצב של חשש שכחה ולכך לא דנים אותה להתחיל לספור מחמת מציאותה כאשה.
לסיכום: גבר במהותו לא שוכח, אשה במהותה שוכחת.
[הדברים נכתבו ע"י אשה, בעזרת אישה (עם נקודה בה')]

 

[עיצובים מפנקים מהטבע]

מי שמסתפק אם ספר יום אחד, ממשיך בברכה בגלל שיש ספק ספיקא,
1. אולי ספר 2. אולי כל יום הוא מצוה חדשה.
זה ידוע.

מה תאמר ההלכה במקרה שאדם מסתפק על שני ימים שלא ספר?
הרי כאן יש לנו כבר "ספק ספיקא שלילית"
1. אולי לא ספר ביום ראשון 2. גם אם ספר ביום ראשון אולי לא ספר ביום שני.

כך שאלה אשה אחת את זה שעשה את הטעות להכניסה תחת כנפיו.
כשראתה שהוא לא מתרגש מי יודע מה, הוסיפה שמן,
"ומה אם הוא מסתפק על עשרה ימים"?

וכדי לגמוז אותו סופית הלכה עד לקצה
"ומה אם הוא עומד ביום האחרון ומסתפק על כל 48 הימים הקודמים?
עכשיו יש לו ספק ספק ספק..... - 48 ספיקא?"
(איך מסמלים את זה במתמטיקה?)



או אז פורש-הכנפיים הנ"ל פתח את פיו והסביר לה בטוב טעם שהרעיון של ספק ספיקא הוא "רוב הסכויים".
וכאן, יש 50% שאפשר להמשיך לספור בגלל שכל יום הוא נפרד. ומעכשיו מספיק יהיה להוסיף אפילו שבריר אחוזון קטנטון, כדי להגיע לרוב!
ולכן גם אם יהיו לו מליון ספקות עדיין יש "פרומיל דפרומיל" שהוא לא שכח אף יום, וזה מצטרף ל50% ומפיל את הממשלה.

עכשיו הויכוח יורד לרמה קצת יותר אישית, כלומר להבדלי המגדר שביניהם.
אצלנו נשים לא מברכות (אני יודע שיש מקומות שכן, עיזבו אותי מזה כרגע), מחשש שתשכחנה יום אחד (או יותר)בעתיד.
(הגברת הנ"ל יכולה לשמש דוגמא טובה, כי מאז עומדה על דעתה לא סיימה ספירה! והיא כבר בת.... לא חשוב, בת הרבה).

"אישי היקר" היא אומרת לו "מה ההבדל, תסביר לי, בין הגבר התאורטי שעומד ביום האחרון ומסתפק על ארבעים ושמונת הימים הקודמים, שאתה מתיר לו לברך.
לבין אמתך הנאמנה העומדת ביום הראשון ואתה לא נותן לה לספור מחשש שהיא תשכח באחד מארבעים ושמונת הימים הבאים"?

זה בדיוק אותה הסתברות!

אם אתה "זכר", זה אומר שאני אני "שכחה"?


הוא מגמגם
ונבוך למחרת בברכו שלא עשני אשה

ולך, @הווה פשוט אומר
שה'טסט האמיתי' של החיים זה :
האשה...

 

[הווה פשוט]

ולך, @הווה פשוט אומר
שה'טסט האמיתי' של החיים זה :
האשה...

יש רואים את זה כטסט, ויש כנהיגה ויש כלימוד,
ושלשתם צודקים

 

[ביצת הפתעה]

לסיכום: גבר במהותו לא שוכח, אשה במהותה שוכחת.

לא שוכח להחליף טיטול לפני ששולחים ילד למטפלת,
לא שוכח שהבטיח לקנות חלב בדרך חזור,
לא שוכח את הפלאפון בבית
זה עניין של מהות...
ומסתבר שכל דיני הטעויות בתפילה נכתבו במיוחד לנשים
ככה זה בחיים

הגבר לא שוכח ספירת העומר פשוט כי החזן אומר את זה בקול ומזכיר לו, לא הייתי מגדירה כהבדל במהות (אם לא יצא לפני הסוף, ולא נתקע בשמו"ע אחרי שכולם הלכו)

 

[הווה פשוט]

פשוט.

הגבר, בעיקרון לא שוכח.
הוא מיושב יותר, ערני יותר וכו'.
אגב, יתכן שגם הסיבה שה- 'הפרומיל-דפרומיל' שלך מתקבל מחמת הטיעון הנ"ל.
ולכך, לא חוששים מתחילה שישכח, ובאותה מידה לבסוף תולים באחד מהצדדים.
אבל אשה.... [במנגינת לימוד כזאת....]
הינה במצב של חשש שכחה ולכך לא דנים אותה להתחיל לספור מחמת מציאותה כאשה.
לסיכום: גבר במהותו לא שוכח, אשה במהותה שוכחת.
[הדברים נכתבו ע"י אשה, בעזרת אישה (עם נקודה בה')]

הענין של ספק ספקא, הוא דין פורמלי שלא תלוי בהתחלה או סוף,
לדוגמא אם ספרתי אתמול אבל אני לא זוכר אם ספרתי אתמול נכון או שטעיתי, עדיין נקל להמשיך מדין ס"ס. למרות שענין המיושב והערני ... לא רלבנטי.

 

[שיבת ציון]

מי שמסתפק אם ספר יום אחד, ממשיך בברכה בגלל שיש ספק ספיקא,
1. אולי ספר 2. אולי כל יום הוא מצוה חדשה.
זה ידוע.

ספק ספיקא דאורייתא- לחומרא, ספק ספיקא דרבנן- לקולא. אשה לא חייבת לספור מדאורייתא (וגם לא מדרבנן, נכון?), אז הספק ספיקא מוביל אצלה משהו אחר מהגבר.
זאת, נראה לי, התשובה, לא?

 

[יאן]

אכמ"ל.
זה לא ספק ספק ספק ספיקא בחזקת 48 כי שם (בצירה) הספק אחד הוא, ואכמ"ל.
וד"ל.
ושוב אכמ"ל.

 

[לאנגער]

ספק ספיקא דאורייתא- לחומרא, ספק ספיקא דרבנן- לקולא. אשה לא חייבת לספור מדאורייתא (וגם לא מדרבנן, נכון?), אז הספק ספיקא מוביל אצלה משהו אחר מהגבר.
זאת, נראה לי, התשובה, לא?

א. גם גבר לרוב הפוסקים מחוייב בזה"ז רק מדרבנן.
ב. לברך בשם ומלכות כשלא צריכים זה ספק דאורייתא.
ג. ואולי בעצם זה צריך להיות א', ספק ספיקא לקולא גם בדאורייתא.

 

[הווה פשוט]

ספק ספיקא דאורייתא- לחומרא, ספק ספיקא דרבנן- לקולא. אשה לא חייבת לספור מדאורייתא (וגם לא מדרבנן, נכון?), אז הספק ספיקא מוביל אצלה משהו אחר מהגבר.
זאת, נראה לי, התשובה, לא?

ספירה בזמן הזה מדרבנן גם לגברים.
לאשה זו לא חובה בכלל כי זו מצוה שהז"ג. רק שהיא יכולה להתנדב ולחייב את עצמה. ייתכן שבשביל ההתנדבות הזו לא נסתמך על ס"ס, כדבריך.
אלא שהבעיה היא שהטעם הזה לא כתוב, כתוב בגלל שתשכחנה.
בכל אופן התשובה טובה