אני לא חושב שהבעיה שילד לא מקשיב היא הפגיעה בסמכות.
אין מצווה בתורה לא לפגוע בסמכות. המצווה היא על הילד לשמוע בקול ההורים, ולשם צריך לחתור.
לשאלתך, מה יקרה אם הילד לא יעשה,
ראשית, הסמכות כן נפגעת, אבל זאת לא הבעיה. אני אסביר,
סמכות זה לא דבר גשמי שקיים בין אם תרצה או תאמין בו, או לא. זאת נגזרת למשמעת של מי שהוטלה עליו הסמכות. אם נתינים לא עושים את דבר המלך, יש משהו פגום בסמכות שלו. לא ניתן לומר שעם לא ישמע בקול המלך, ובכל זאת הסמכות שלו עומדת בעינה. אם כן, לסמכות אין שום משמעות ותוקף. (לעניין ההמשלה לסמכות של הקב"ה, נראה דווקא שהיא כן תלויה בנו. "תנו עוז לאלוקים", וכי מה עוז אתה צריך מאיתנו, והלא העוז הוא שלך בלבד... אבל לא צריך להאריך בזה).
בשביל לפתח משמעת אצל הילד (שאפשר יהיה לחנך אותו אח"כ), לא ניתן לאפשר מציאות שהילד לא יקשיב. כל חוסר הקשבה פוגע במשמעת, ולכן צריך לעשות בחכמה, לדעת מה הקשיים שלו לבצע את מה שנדרש, ובהתאם לבקש או לא לבקש. ואם הדבר נתבקש, הוא חייב להיעשות.
לעניות דעתי, אם אני אגיד לילד שהוא בוגר ועושה את מה שאני מבקש, בזמן שהוא בכלל לא עושה את זה, ראשית הוא יחשוב או יקלוט בראשו שאני מנותק מהמציאות וממנו, ואולי אני גם אפתח אצלו רצון לא להיות בוגר, כדי שהמצב בו הוא נמצא לא ייסר לו את המצפון, שהרי הוא קטן, וככה טוב לו.
(את האימרה "אתה בוגר", הייתי אומר לאחר המעשה שהוא עשה, כדי לגרום למצב הפוך, בו הוא ירצה להיות בוגר, כדי להצדיק את ה"כניעה" שלו).
הנושאים החמים
