שאלה לבלשנים: פירוש המילה 'צרמוניה'

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
מצד אחד מקובל שזה ההיפך מהרמוניה, מצד שני בתרגום זה ממש לא מופיע כך והתרגום של ceremony הוא 'טקס'
ואולי הביטוי צרמוניה לא מגיעה מלועזית אלא מהמילה העברית 'צורם'?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
האפשרות השניה יותר נשמעת.
נירא לי שזה רעש ובלאגן, לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לפי האקדמיה ללשון, מקור המילה אכן ב-ceremony האירופאית, והמשמעות היא לטקס רשמי. אך מהמובאות (החל מ-1822) נראה שהכוונה בעיקר לטקס מלווה בצלצולים ורעש של כבוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נראה לי שזה מלשון צרימה, צורם וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
"צרמוניה" = טקס. השימוש שנעשה רווח יותר ויותר במובן של ההפך מהרמוניה מוטעה ונובע מדמיון הצלילים למלה צרימה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
צרמוניה = צערעמאניע באידיש שהורידו את הע' והא' ועיברתו אותו = טקס
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
המילים ההופכיות להרמוניה הן קקופוניה או דיסהרמוניה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
חבל שאינכם שומעים את נצולי השורה מבטאים צערעמוניא... (ע וא בסגול)
הכוונה היא, כמו שכתב "חנון" לטקס, חגיגה, לעשות "בלגן" ורעש.
אח! נוסטלגיה!!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 201
    • ס
    מידע שימושי הללו את ה' כל גויים- מאמר עיתונאי שקיבלתי/ חובת קריאה
  • סולנית בכורה //
    • יש משהו ב'ישראל', שמטריד את העולם.
    — וזה לא בדיוק מה שהם אומרים.
    הם ידברו על מדיניות, על התנחלויות, על גבולות ועל מלחמות.
    אבל אם מגרדים מעט את פני השטח של הכעס, מגלים משהו עמוק יותר:
    חוסר הנוחות אינו בגלל מה שישראל עושה — אלא בגלל מה שהיא מייצגת.
    אומה קטנה כל כך לא אמורה להיות חזקה כל כך. נקודה.
    לישראל אין נפט.
    אין לה משאבי טבע מיוחדים.
    האוכלוסייה שלה בקושי בגודל של עיר אמריקאית ממוצעת.
    מסביבה אויבים.
    שנאה באו״ם.
    יעד לטרור.
    גינויים מצד ידוענים.
    חרמות, השמצות והתקפות.
    ובכל זאת — היא משגשגת כאילו אין מחר.
    בצבא.
    ברפואה.
    בטכנולוגיה.
    בחקלאות.
    במודיעין.
    בביטחון.
    ובעיקר — ברוח ובנחישות בלתי שבירה.
    הם הפכו מדבר לשדות חקלאיים.
    מפיקים מים מן האוויר.
    מיירטים טילים באמצע מעופם.
    הם מצילים בני ערובה מתחת לאפם של המשטרים האכזריים בעולם.
    הם שורדים מלחמות שכולם היו בטוחים שימחקו אותם מהמפה —
    ואף מנצחים בהן.
    העולם מביט — ואינו מסוגל להבין.
    וכשאדם נתקל בעוצמה שאינו יודע להסביר, הוא מחפש הסבר אחר:
    אולי זו עזרה אמריקאית.
    אולי זה לובי בינלאומי.
    אולי דיכוי.
    אולי גניבה.
    אולי איזה טריק אפל שנתן ליהודים כוח כזה.
    כי חס וחלילה שזו תהיה האמת.
    חס וחלילה שזה אמיתי.
    חס וחלילה שזה מגיע להם.
    ואולי גרוע מכל — שזה נגזר מלמעלה.
    העם היהודי היה אמור להיעלם מזמן.
    כך בדרך כלל מסתיים סיפורם של עמים שנרדפו, גורשו ושועבדו.
    אבל היהודים לא נעלמו.
    הם חזרו לארצם.
    בנו אותה מחדש.
    החיו את שפתם העתיקה.
    והחזירו את עברם לחיים — בזיכרון, בזהות ובכוח.
    זה לא רק פוליטיקה.
    זה כמעט מקראי.
    אין שום נוסחת רמאות שמסבירה איך עם חוזר למולדתו אחרי אלפיים שנה.
    אין דרך הגיונית לעבור מתאי הגזים להשפעה עולמית.
    אין תקדים היסטורי לשרוד את הבבלים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה —
    ועדיין להגיע ביום שני בבוקר לעבודה בתל-אביב.
    ישראל אינה רק היגיון.
    אלא אם כן אתה מאמין שיש משהו גדול יותר מהיגיון.
    וזה מה שמטלטל את העולם.
    כי אם ישראל אמיתית,
    אם האומה העתיקה והקטנה הזו עדיין חיה, מוגנת ומשגשגת —
    אז אולי…
    אלוקים איננו מיתוס.
    אולי הוא עדיין חלק מהסיפור.
    אולי ההיסטוריה אינה מקרית.
    אולי הרוע אינו המילה האחרונה.
    ואולי היהודים אינם רק עם…
    אלא עדות.
    וזה הדבר שקשה לעולם לשאת.
    כי ברגע שמודים שהישרדותה של ישראל איננה רק מרשימה — אלא אולי גם אלוקית —
    הכול משתנה.
    המצפן המוסרי מתערער.
    ההנחות על כוח, היסטוריה וצדק מתמוטטות.
    ואז מבינים שלא מדובר בסוף של אימפריה —
    אלא בתחילתו של משהו נצחי.
    לכן מכחישים.
    לכן משמיצים.
    ולכן תוקפים בזעם.
    כי הרבה יותר קל לקרוא לנס ״תרמית״
    מאשר להתמודד עם האפשרות
    שאלוקים באמת מקיים את הבטחותיו.
    ועושה זאת… בשקט.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אלצ'י, אמאעשרה, היי ברי ועוד 3 משתמשים6 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סולנית בכורה
    האמת שזה באמת לא נשמע גוי שכתב אמונה טהורה
  • 189
    • ד
    התייעצות החורבן שלא היה - שווה קריאה
  • דיתי //
    • בסד

    מעשה בחורבן שלא התרחש מעולם, במקום שלא מופיע כלל על גבי הגלובוס.

    ציפורה דחפה את עגלת התאומים לעבר הצרכנייה השכונתית. זה היה יום חמישי בערב. המקום המה בקונים שהזדרזו לעשות את קנייתם השבועית ולהספיק גם להכין משהו לפני שבת.

    ציפורה חלמה על ליל שבת ודמיינה את עצמה יושבת ומשתעשעת עם תאומיה בני השנה. סוף סוף מגיעה שבת קודש.

    בלי כביסות בלי טלפונים בלי לבשל בלי לגהץ בלי לרוץ להספיק את ההסעה למטפלת. להיכנס למרחב המוגן של שבת קודש, להתענג על הרגע בו בעלה יחזור מבית הכנסת כשכולו הוד והדר קורן מתפילת השבת להתכנס בנינוחות ליד שולחן השבת, להאזין ואולי להצטרף לשירתו החגיגית. ובין לבין לשמוע את הוורטים המרתקים על פרשת השבוע.

    לפני שניגשה לקופות לערוך את חשבונה, שמה לב לדבר מוזר ביותר. רחש לא מוכר עבר בין כל הממתינים. קשה היה שלא לראות את ההתגודדות הסוערת שהתרחשה בתור שאליו החישה את עגלתה.

    "מה קרה?" הרים הקופאי את ראשו מעל המספרים המרצדים .

    "ביטלו את השבת." זרק לו הגבוה בקול לא לו.

    "לא יכול להיות?!" ענו כמה מהקונים והרעידו את האווירה

    "זה קרה היום, זה קרה! זה קרה! נשבר קולו של הגבוה



    "הזוי , השבת כבר קיימת 3300 שנה . הייתכן שהיא התבטלה?? נרעשו הקונים שנגשו האחרונים לתור.

    ציפורה המומה מהמחזה הנוראי ומהידיעה המזוויעה, חשה איך רגליה סמרו למקומם. כשראתה איך הקונים מחזירים מוצרים למקומם ויוצאים שפופי ראש, התנפץ משהו גדול בליבה.

    מה זאת אומרת התבטלה השבת. לפני שהספיקה להתאושש קבלה טלפון מהבוסית שהודיעה לה בקול ניחר "לצערי מחר יום שישי נאלץ לעבוד רגיל עד 4 וביום השביעי כנ"ל."

    "יום השביעי? אין דבר כזה. יש שבת, שבת קודש."

    כולנו בצער ציפורה אבל אם אין שבת. אז גם אין יום קודש . וכל השבוע הוא נהפך לחולין אז אין טעם לא להגיע למשרד, בפרט שחייבים להספיק את הפרוייקט שאנו עובדות עליו"

    "לא, למה אנו נכנעים בכלל לדבר הנורא הזה. הרי אין טעם לחיים ללא השבת."

    "ציפורה . לא בחרנו את זה. זה נפל עלינו משמיים וכנראה יעברו שנים כדי שנדע על מה גלינו מעל שולחן אבינו שבשמיים."

    על הצג הופיע בעלה. היא מיהרה לענות. "שלמה, אל תגיד לי שגם אתה יודע על חורבן השבת, לא. זה חייב להיות חלום רע ומיד אתעורר."

    לקח לשלמה כמה דקות עד שהצליח לבלוע את דמעותיו ולענות.

    "זה כל כך נורא אבל נכון. אני יודע שאני לא איש בשורה אבל כנראה הדמיון גדול מהמציאות."

    "אז מה נעשה?" זלגו דמעותיה וגלשו על ראשם של התאומים שעיקמו את שפתותיהם כלפי מטה לבכי שעוד רגע התפרץ.

    "תחזירי את הבקר ואת הסלומון. גם הגלידה מיותרת, את יודעת שאנו קונים זאת רק לכבוד ...." את המילה האחרונה לא הצליח שלמה לבטא. "אני לחוץ בכסף וחייב להחזיר חובות."

    "לא, אני לא מוותרת. חלמתי כל השבוע על שבת. אתה לא יכול להגיד לי את זה. חוץ מזה אולי מחר בכל זאת תופיע השבת. אולי."

    יללות של בכי נשמעו בשעה היעודה לכניסת השבת והתגברו למחרת. ציפורה הביטה על הפמוטים המיותמים שזו הפעם הראשונה שנראים כה עלובים ואבלים. הדמעות סיממו את עיניה כשהביטה למטה מבעד לחלון אל רחבת החצר. הבנות שהיו אמורות להיראות במחלצות של שבת זוהרות ומקושטות, שבו מבית הספר כשהן בבגדי תלבושת וילקוטן על גבם. הכביש חולל לגמרי ברעש של פקקי החולין.

    אין רצה והחלצינו. ניטלה חמדת ימים, אין שמור ואין זכור, אין אבות ובנים ואין סעודות שבת, אין מזמורים. ניטל טעם החמין, ניטל טעם הדגים, ניטל כבוד היום, ניטלה כבודה של השבת

    אין מוסף ואין קידוש. אין מנוחה ואין משפחתיות. היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו.

    אולי שבוע הבא, אולי כבר נזכה שתשוב חמדת הימים. היא מיששה את המפה הלבנה בגעגוע וחשה איך ליבה מתפלץ . לעולם לא אוותר על הריח הנפלא על קדושת השבת . מישהו השמיע את מזמור אשת חייל וציפורה התעלפה.

    70 שנה אחרי

    סבתא ציפורה החזיקה את הסידור הישן שלא מש מידיה כששמעה את הדלת נפתחת. אביגיל נכדתה נכנסה לבקר ולהגיש לה מאפה קלוע מבריק ועליו שומשום.

    "סבתא . אמה קבלה מתכון מדהים ללחם חגיגי שמגישים אותו במסיבות יוקרה. והיא רצתה שתטעמי."

    "חלה אמיתית?!" זקפה סבתא את גווה הזקן ופתחה זוג עיניים גדולות.

    "חלה אמיתית?" חזרה אחריה אביגיל. אין זאת אלא שסבתא מתחילה להיות סנילית. "את מכירה את זה?"

    " למה הייתם חייבות להכאיב לי" יתייפחה לפתע כילדה קטנה בפני אביגיל המופתעת.

    "אבל סבתא, אמא רצתה לתת לך מעשה ידיה. למה זה אמור להכאיב לך?"

    "חלה כזו אכלנו בשבת כל שבוע עד לאסון הגדול. וזכר היום הקדוש הזה מחניק אותי ומחיש את סופי."

    "שבת? את מתכוונת ליום השביעי?"

    ”היום השביעי כיום הוא יום חול. כשזכינו לחסות תחת כנפי השכינה, זו הייתה שבת קודש."

    "למה את לא מצליחה לצאת מהעבר הזה. מה כל כך נורא היום. למי זה חסר?" אביגיל הביטה חסרת הבנה על רגשותיה של הישישה. כמה הם מוזרים הזקנים האלה עם הזיכרונות הלא מובנים.

    "אביגיל יקירתי, את לעולם לא תוכלי להבין מה הפסדת. גם הירידה שלך מהדרך היא ממש מאותה סיבה, שלא טעמת מעולם מה זו שבת. מעולם לא ראית אימא מדליקה נרות שבת . מעולם לא חשת איך השבת עוטפת אותנו. ומעולם לא זכית בברכתה של השבת. את כל כך רחוקה . ימי השבוע שלך חפים מכל השפע שרק השבת בכוחה לתת . והכי גרוע שלא שזפו עיניך שולחן שבת אמתי. וכי כיצד תוכלי להבין?"

    סבתא הגישה את החלה בידיים רועדות לאביגיל ששתקה. "איך אוכל לאכול את החלה הזו שהיא כלחם הפנים בקודש הקודשים. הרי הוא מכאיב לי עד כלות הכוחות ומזכיר את מה שהפסדנו."

    "אז למה אימא סיפרה לי שאת שומרת על הפמוטים העתיקים הגביע והסידור במהדורה הישנה עם תפילת השבת בארון למעלה?"

    "כדי לספר לכם שפעם הכול אחרת ויום השביעי היה פעם חמדת הימים. ולהמחיש באוזניכם את הקדושה, את שמחת הנשמה את הסיפוק שבמנוחה ששרתה על היום הזה. כדי שאולי גם את, יום אחד כשתחזרי ליהדות תוכלי להזיל דמעה, על מה שהיה ואיננו. אילו רק יכולת להבין שזו מתנה יקרה ערך מבית גנזי ד' , זה ודאי היה מחיש את הגאולה."

    <<<<<<<<<



    נכתב על פי רעיונו של הרב יהודה עמית הי"ו כשניסה להמחיש את עומק השבר על חורבן בית המקדש. שכל הנכתב למעלה זה אפס קצהו וצל קלוש על מה שהפסדנו ודוגמה דמיונית, כואבת מאוד אבל חיוורת לעומת חורבן בית המקדש שהיה ואיננו.

    יהי רצון שנזכה להעריך נכון את השבת, מקור הברכה ולשומרה כהלכה.

    יהי רצון שימי האבלות ייהפכו לימי שמחה ונזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו. אמן!!!
    • וואו!
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: 795 YY, ירושלמית 1, דן כהן ועוד 9 משתמשים12 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קשת החיים
    וואו, מדהים! תקשיבי, זה באמת באמת ממחיש! אע"פ שאי אפשר באמת להשוות. וואו. תודה על השיתוף!
  • 30
    • ח
    שיתוף - לביקורת ימים נוראים
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    הייתה לי שיחה עם חברה יקרה…​

    שמתמודדת עם עניין לא קל בכלל.
    המילים שדיברנו עליהן נגעו בי כל כך, שהרגשתי צורך לתמלל אותן ולשתף.
    כתבתי כאן לכל אחד ואחת שנמצאים בתקופה דומה, שעוברים ימים מאתגרים וזקוקים למעט כוח וחיבוק של אמונה.
    אולי המילים האלו יצליחו להאיר גם לך משהו בלב, בדיוק כשצריך.

    יש זמנים שלא משנה כמה את משתדלת…​

    יש זמנים שבהם את משקיעה את כל הלב: מתפללת, מתכוננת, עושה את המיטב, ובכל זאת המציאות מתעקשת ללכת הפוך.
    לא רק שלא מסתדר, אלא אפילו מסתבך ונפתח למסלולים שלא חלמת שתגיעי אליהם.
    זה כואב, זה מתסכל, וזה שובר את הלב.
    אני רוצה לדבר איתך על המקום הזה, מתוך הבנה אמיתית.

    הכול בידיים שלו, גם כשקשה לראות את זה​

    קודם כל, זו התחזקות אדירה באמונה.
    כתוב: "אני מאמין באמונה שלימה...הוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים"
    הרבה אנשים תולים את מה שקורה בעצמם או באחרים, אבל האמת היא, זה ה'.
    וכשאת מגיעה לעומק ההבנה הזאת, את כבר במדרגה גבוהה יותר.
    את אומרת לעצמך: "זה לא אני, זה אתה, ה'".
    וכשאת מגיעה לעומק ההבנה הזאת אז את במדרגה יותר גבוהה.

    ומתוך המקום הזה אפשר להתקדם לשלב הבא:
    אם זה אתה ה', ורק אתה, אז תעזור לי.

    זו תפילה של אמונה.
    וזה לא סותר לקיחת אחריות.
    לקיחת אחריות לא מבטלת את העובדה שהכול אתה, ה'.

    כשמבינים שה’ אחד, אפשר סוף סוף לבקש עזרה​

    יש רגע שבו את באמת מפנימה: ה’ אחד ויחיד ואין בלתו.
    ורק אז אפשר לפנות אליו ולבקש ישועה.
    אחרי שמבינים את זה אפשר לשאול למה?
    למרות שזה נשמע שאלה קשה, אבל כשזה מגיע ממך, זה נכון.
    לשאול לא אומר לקבל תשובה ולא אומר לא להסכים זה רק לשאול.

    זה לא חוסר אמונה, זו בקשה כנה להבין.
    וכשהתשובה היא שוב, זה אתה ה', ואני מקבלת את זה ממך באהבה.

    וכשאת שואלת באמת, את מקיימת את הכתוב:
    "קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת."

    איך למצוא את הלב שלך בתפילה​

    אם את מכריחה את עצמך להתפלל, אז אולי את מתפללת אבל זה לא נובע ממך זה הכרח,
    אבל אם את בוחרת רק להתחיל ומתרכזת בזה שאת עומדת לפני ה' וחושבת רק על פירוש המילים
    אז ממילא את נכנסת לתוך הנביעה של התפילה.

    טוב מעט בכוונה.
    אפשר להסתפק בתפילה אחת של שמונה עשרה, אשרי יושבי ביתך, או אפילו פסוק אחד שאת מרגישה אותו באמת.
    העיקר הוא מה שאת מרגישה, לא מה שאחרים חושבים.

    תרשי לעצמך לנשום ולעשות לך טוב​

    אם את צריכה כוחות נפש כדי לארח, את עושה מצווה ענקית.
    בספר של האדמו"ר מביאלה זצ"ל "מבשר טוב" כתוב שמי שנותן אוכל ליהודים, זו מדרגה מאוד גבוהה.
    אני קוראת לזה שלוות הנפש, להיות מרוצה ממה שאת עושה, לא להגיד אני אתאמץ כמה שאני יכולה עד קצה הגבול אלא אני יעשה את הדברים מתוך מה שאני מרגישה שטוב לי.
    ככה את שלמה עם עצמך וזה חשוב כדי להגיע לחיבור,

    ההבנה הזאת, שלא הכול תלוי בי, שה' רוצה את הלב, כל כך מדויקת.
    יש כאן מוכנות לשחרר את המאבק הפנימי ולסמוך עליו.

    הלב השבור שלך יקר כל כך בשמים​

    זה מאוד קשה להיות במצב שעוד לא נושעת,
    את צריכה לדעת שאת במדרגה גבוהה כי את מאוד חסרה ואדם חסר ולב שבור זה עולה כמו קרבן,
    וכל המציאות שלך זה קרבן כי את מקבלת את זה מאת ה',
    לכן כשאת אומרת משהו יש לזה כוח להשפיע שפע גדול לכל עם ישראל.

    צריך לזכור שאנחנו בצעדי ענק לקראת גאולה
    יש פה עבודה של דורות רבים ואנחנו בסוף,
    לכן כל הרגשה בלב של מישהו נשבר של הסתרה בתוך ההסתרה,
    של אמונה, זה מה שמחזיק את כל עם ישראל לקראת הגאולה,
    ועכשיו אנחנו רואים חושך אבל האמת היא שאת כולך אור,
    זה שאת מחזיקה מעמד וממשיכה להתפלל ולעשות חסד, ומאמינה זה אור עצום,
    ועוד רגע קטן את תראי שהכל היה לטובה גדולה מאוד.

    להפסיק להאשים את עצמך ולהתחבר באמת​

    ולכן כשאת אומרת לעצמך אני רק "שורדת" ושומרת על נחת רוח את עושה התעלות גדולה בעולם,
    כי זה לא פשוט, היצר הרע רוצה לקחת לנו את מנוחת הנפש, את הנפש. וזה בעצמו "לקבל באהבה" דבר גדול מאוד.
    כי את מקבלת מציאות לא הגיונית ומאפשרת לעצמך לא לדרוש מעצמך להיות מושלמת בתנאים האלו אלה להיות את. ואת זה האמת שלך הרוגע שלך מה שאת בוחרת.

    וכשאת מתפללת זה מגיע מתוכך, מתוך הקושי מתוך השבירה, מתוך הרוגע של קבלה אמיתית,
    ולא מלחמה על לנסות להתאים את עצמך כשאת לא יכולה,
    זה כמו להרשות לעצמך להישבר ואז את שם, ואז את מתחילה תהליך של בניה,
    שזה אומר אני לא חזקה ואני לא מציגה את עצמי שכזאת אני תלויה ברחמים של ה', ואני צריכה אותם.

    גם אם את נותנת לעצמך נשימה או מנוחה, זו לא עצלות.
    זו פשוט הנשימה שהנפש צריכה כדי להמשיך.

    אני חושבת שתתחילי לחשוב במינוח לא של השתדלות תוצאה,
    שזה יותר עניין של הגדרה ומחשבה ותבנית אלא במינוח של אני מתחברת וזה עושה לי טוב,
    כשאני מקדישה את האמת שלי.
    ולגבי ישועה תזכרי שכל תפילה תמיד נשמעת,
    ויש בנק של תפילות והתפילות עצמן יש להן חשיבות אדירה,
    ותבקשי שה' יכלול את הישועה של הכלל בישועה הפרטית שלך כך שתזכי להתפלל על כל עם ישראל,
    ותאמיני שזה עצמו מצווה להאמין,
    תגידי אני מאמינה שהכל ממך לטובה גם כשאני לא רואה את זה,
    וזה לא קשור אלי אלא זה אתה.
    ככה תזכי להתפלל להאמין.
    וגם הציפיה לישועה תהיה מכוונת לקיווי שזה הדרגה הכי גבוהה ואת שם.

    מהי תפילה?​

    לפעמים זה מייאש, את כל הזמן מתפללת ולא קורה מה שרצית,
    כשאת אומרת את המילים את מתחברת והמילים עצמן נותנות לך כוחות וחיבור,
    והתפילה עצמה היא דבר שהוא מתנה,
    זה לא עניין של הספק,
    זה עניין של לאט ולשים לב למילים ולעמוד כאילו את מדברת עם ה'.
    זה עבודה אבל זה לימוד שאת לומדת איך להתקשר
    ועדיף קצת אבל שנתת את הלב,
    ואז כשאת מבינה איך זה עובד את מגיעה לתפילה מתוך חיבור וזה משהו שאת רוצה אותו.

    גם את צריכה חיבוק ודאגה לעצמך​

    תראי את המדרגה שלך ותעריכי את עצמך כי את בת של ה',
    ומגיע לכל אחת מעם ישראל ישועה,
    ומי שמסתיר את זה זה כוחות של רוע שרוצים לקחת לנו את האור ואת יישוב הדעת,
    ולספר לנו סיפורים כאילו אנחנו לא בסדר ואנחנו מתבטלים ואנחנו לא עושים מספיק,
    זה שקר, ה' טוב והוא רוצה שנעבוד אותו מתוך חיבור ומתוך נחת,
    וכן, גם אם נתעצל טיפה, זה לא בגלל שאנחנו עצלנים
    כי אנחנו לא, אנחנו פשוט נותנים לעצמינו את הנשימה שאנחנו צריכים,
    ואם אנחנו צריכים הרבה נשימה אז ניתן לעצמנו.
    ואם זה ייראה לנו כאילו התעצלנו אז זו טעות כי אנחנו לא עצלנים במהות, וכן מחפשים את הקדושה,
    זה רק למצוא את המקום שלנו ואת הדרך.
    אם זה בבכי או בדמעות ואם זה באי הבנה ואם זה בציפיה,
    הכל שם בשבילנו להכיר בזה, ואז אנחנו "מקבלים".
    כן כשאנחנו לא מסתכלים מה אחרים חושבים או רוצים או מצפים אלא מה אנחנו מרגישים,
    ונותנים לעצמינו מקום,
    ותעריכי כל דבר שאת עושה זה דבר גדול, את בת של ה',
    ותרגישי את זה ותרגישי שכשאת מתפללת הוא ממש מתאווה לתת לך שפע את יוצרת רצון למעלה להשפיע עליך שפע למטה,
    פשוט תרגישי איך המילים עולות לפני כסא הכבוד ועושות נחת,
    תגידי אני מכוונת לעשות לך ה' נחת,
    ואל תתפתי להרגיש שאת פחות, שאת אשמה,
    לחזור בתשובה אפשר להגיד ווידוי ולבקש שה' ילמד אותך מה שאת צריכה ללמוד
    אבל את לא אמורה להרגיש רע עם עצמך,
    להיפך אדם שחוזר בתשובה הכל נהפך לו לזכות,
    זה אהבת ה'', גם אם את לא מבינה.

    צריך לזכור מי היצר הטוב ומי היצר הרע
    והדרך לזכור לפני שאת הולכת לישון תחשבי מה עשית טוב היום אפילו אם זה דבר אחד יש לו ערך אין סופי וזה נותן הרגשה טובה.
    וגם תחשבי כל יום איזה דבר כיף אני עושה לעצמי, את צריכה להכיר בערך שלך, את בת של ה', את מלכה,
    אז אם את עושה לעצמך כיף דאגת לנשמה שלך,
    אם את שמחה את מעבירה את השמחה הלאה,
    זה לא אנוכיות זה ההיפך מאנוכיות את לא חושבת רק על עצמך ולא על אחרים את דואגת "לה",
    כי את היחידה שיכולה לדאוג לה והיא חשובה כי הנשמה שלה היא חלק אלוק ממעל.
    אז את עושה מצווה וגם נהנית העולם נברא כדי שנהנה ממנו.
    תני לעצמך כוח להמשיך.

    בתוך כל הקושי יש אור ענק שמאיר ממך​

    תחשבי אם ה' היה מגיע אליך ואומר לך נתתי לך ניסיון קשה מאוד וכל הכבוד לך שאת מחזיקה מעמד בתוך ההסתר הזה,
    את יודעת שמי שמקבל באהבה את מה שקורה לו זה כאילו שאלו אותו והוא אמר אני מסכים,
    זה מסירות שאין כמותה,
    ומה שקרה לך זה ממש ניסיון והסתרה כי מצד אחד את נפגעת ומצד שני כל מיני קולות אומרים לך שאת לא בסדר וזה הכי גרוע,
    יש לי חברה טובה שאמרה לי משפט חכם, כאשר יש לך ניסיון אז גם כולם פתאום לא מבינים אותך, וכשזה מסתדר פתאום כולם מבינים
    אז את צריכה להיות חזקה בלדעת שזה ניסיון וניסיון זה אי הבנה וברגע שהניסיון יעלם את גם תביני,
    יש מלא אנשים שהלב שלהם יודע שהם עשו טעות והם מתעקשים עליה,
    למשל מי שחסר התחשבות מי שמקנא מי שלוקח, זה דברים רעים ועל זה צריך לעשות תשובה
    אבל אם הלב שלך נקי אז את צריכה להאמין בלב הנקי שלך,
    כשנגיע למעלה אני לא יודעת מה יהיה אבל ברור לי שמי שכיוון לעשות נחת רוח,
    הוא יהיה במקום טוב.
    ופתאום מלא אנשים שעשו הצגה לא יבינו מה רוצים מהם,
    לכן אני מאמינה שאת צריכה לדעת שאת עושה טוב,
    ואת כל הזמן מחוברת לה' ואת מקשיבה לקול הפנימי שאומר לך להיות באמונה.
    ההקשבה לעצמך זה כבר מקום יותר טוב בשבילך.
    וזה הקשבה לקול הרוחני שה' שם בתוכך זה הקשבה לקדוש ברוך הוא.
    אני רוצה שתדעי: הניסיון שאת עוברת קשה וכבד, אבל יקר מאוד בשמים.
    עצם זה שאת ממשיכה להאמין, לנשום, לקבל ולהתפלל, זו עבודת קודש אדירה.
    כל דמעה, כל מילה טובה, כל תפילה, יקרה ומרעידה את השמים.

    כל תפילה שלך עולה לפני כיסא הכבוד ועושה לו נחת רוח עצומה.
    כל קושי הוא קושי ולפעמים אנחנו לא מבינים למה ואיך ומה לעשות,
    ולפעמים לא רואים תיקווה אבל הנשימה העמוקה זו קבלה, אני מקבלת על עצמי לדאוג לעצמי...
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: מרנא, יעל. מאסטרית בצילום. ו-אוראל סולטן3 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    סיכום מצוין לתחושות דקיקות וחמקמקות!!
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה