כללי שאלה פשוטה באינדיזיין

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
אחת מההגדרות כנראה השתבשה לי
ועכשיו כל פעם שאני יוצר ריבוע (rectangle tool) הוא נוצר עם קצוות עגולים.
איך אני מחזיר אותו להיות עם קצוות מרובעים רגילים

תודה מראש לעוזרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
2 אפשרויות, ש1 מהם אמור לעבוד.
1) תסגור את כל הקבצים, תשאיר רק את האינדיזיין פתוח.
ב: Object/Corner options, תחזיר את זה ל: None

2) בסגנונות אובייקט, Object styles
תערוך את סגנון ה: [basic object style], וב: stroke&corner options, תבטל את ה: Rounded
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 81
    • ח
    שיתוף - לביקורת משפט של עוול
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    בהיעדרה: החל "שימוע" להדחת היועצת המשפטית לממשלה.
    השר שיקלי מציג בדיון מסמך בן 84 סעיפים, המסכם מאות עמודי טענות שהכין השר לוין.
    אך בתוך ההר הזה של טיעונים, מעל לכול עולה שאלה עקרונית אחת:
    האם מערכת בלתי נבחרת יכולה להכתיב מדיניות, ולחסום באופן עקבי ממשלה נבחרת, ועדיין להיקרא "שומרת הדמוקרטיה"?

    גם אם אינכם מתמטיקאים, גם אם תורת המשפטים רחוקה מכם, ואפילו אם מעולם לא נחשפתם לעקרונות של מדע המערכות, במבט קצר, תוכלו לזהות את האבסורד.
    הוא איננו נסתר, ואיננו מורכב להבנה. הוא פשוט, כמו נוסחה שדורשת תיקון.

    לא מדובר כאן בשיקולים פוליטיים זרים, לא בהטיה מפלגתית, ולא בשחיתות סמויה,
    אלא בכשל מובנה, מדויק, צפוי מראש, ממש כפי שחוק פיזיקלי חוזר על עצמו במעבדה.
    מערכת דמוקרטית שנראית פתוחה אך חסומה מבפנים,
    ממשלה שנבחרת, אך אינה מסוגלת לשלוט,
    ורשות בלתי נבחרת, שקובעת את חוקי המשחק מבלי להיות נתונה לו.

    זה לא טיעון פוליטי.
    זה מודל. זה מבנה. זו נוסחה.
    וזה, מה שצריך לתקן.

    טיעון מתמטי־רעיוני:

    תהי M ממשלה נבחרת על־ידי הציבור.
    תהי J מערכת משפטית בעלת סמכויות עצמאיות.
    נניח ש־M מעוניינת ליישם מדיניות כלשהי P, אך נחסמת על־ידי J עקב שיקולים אידיאולוגיים עקביים.
    אם מתקיים:

    אם מתקיים:

      J(P) = Rejected     לכל P ∈ Agenda of M

    ובו בזמן:

      J ∉ Elected Bodies

    אזי מתקיים:

      ∃ פוליטיזציה דו־צדדית ∧ כשל ריבוני דמוקרטי

    ומה שהיה להוכיח:

    ❝ כאשר הגוף הבלתי נבחר מונע באופן עקבי את מימוש מדיניות הגוף הנבחר, תוך שימוש בשיקולים אידיאולוגיים, נוצר מצב של פוליטיזציה משני הצדדים, אך רק צד אחד כבול. ❞

    ניסוח מילולי של הטיעון:

    נניח שיש ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי על־ידי הציבור, והיא מבקשת לקדם מדיניות מסוימת, כלכלה, ביטחון, חברה, דת או משפט.

    אבל שוב ושוב, כל מה שהיא מנסה לקדם נחסם על־ידי מערכת משפטית עצמאית, שמחזיקה באידיאולוגיה שונה ושפועלת באופן עקבי לסכל את תוכניות הממשלה.

    באותו הזמן, אותה מערכת משפטית לא נבחרה על־ידי הציבור, אין לה אחריות דמוקרטית, אבל יש לה כוח מעשי לקבוע מה יתבצע ומה לא.

    במצב כזה, יש:
    • פוליטיזציה גם בצד המשפטי (ולא רק בצד הממשלתי),
    • ובעיקר, כשל דמוקרטי עמוק:
      כי יש שלטון, אבל אין אפשרות אמיתית להחליף את הכיוון האידיאולוגי שלו דרך בחירות.
    ומה שהיה להוכיח:

    ❝ כאשר רק צד אחד מחויב לתוצאות הבחירות, והצד השני שומר על שליטה מעשית מבלי להיבחר – זו לא רק פוליטיזציה, זו פגיעה ממשית בריבונות העם. ❞

    ניסוח על פי תורת המשחקים

    הגדרות:
    • G: Governmentהממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות
    • J: Judiciary מערכת משפטית עצמאית (יועמ"שית, בג"ץ, פרקליטות)
    • מטרת G: לקדם מדיניות ציבורית על־פי המנדט שקיבלה
    • מטרת J: לשמר את מסגרת שלטון החוק לפי פרשנותה, תוך שמירה על סטטוס־קוו מוסדי ואידיאולוגי
    מהלך המשחק:
    • G מגישה יוזמה ממשלתית P
    • J מעריכה את P דרך פריזמה משפטית־ערכית
    אם מתקיים:

     J(P) = Blocked     לכל P ∈ Agenda of G

    ובמקביל:

     J ∉ Elected

    אז:
    • G אינו מצליח לבצע את יעדיו
    • J משמר שליטה מעשית
    • נוצר שיווי משקל אסימטרי שבו צד אחד מחויב לרצון הציבור, והאחר פועל באופן עצמאי
    מבנה אסטרטגי:

    זהו משחק אסטרטגי עם:
    • שליטה פרוצדורלית ל־J (כוח משפטי לקבוע מה מותר)
    • אחריות פוליטית בלעדית ל־G (ביקורת ציבורית על ביצוע)
    תוצאת המשחק:
    • הממשלה מוחלשת למרות שנבחרה
    • הרשות השופטת שומרת על יציבות מוסדית גם כשהיא פוסלת את רצון הבוחר
    • המשחק אינו מאפשר החלפת אידיאולוגיה שלטונית דרך בחירות

    ומה שהיה להוכיח:

    ❝ כאשר השחקן הלא נבחר קובע את גבולות הפעולה של השחקן הנבחר באופן עקבי, נוצר משחק שבו לא ניתן להחליף את הכיוון האידיאולוגי לא דרך תמריצים, לא דרך בחירות, ולא דרך כלים דמוקרטיים. ❞


    📘 תאוריה מערכתית קצרה:

    "כשל הריבונות במערכת סגורה"

    הגדרה:

    מערכת שלטונית דמוקרטית שבה קיימת רשות נבחרת (הממשלה) ורשות בלתי נבחרת (מערכת משפטית), מתפקדת כ־מערכת מרובת־מרכיבים עם פיקוח הדדי. אולם כאשר אחת מהן פועלת כמרכיב סגור, מתהווה כשל מערכתי.

    עקרונות התאוריה:

    1. מערכת שלטונית היא מערכת פתוחה.
    היא מקבלת קלט מהציבור (בחירות), וממירה אותו לפלט של מדיניות.

    2. כאשר מרכיב מסוים במערכת (למשל, מערכת משפטית) פועל כמרכיב סגור כלומר,
    • אינו משתנה בהתאם לקלט,
    • אינו ניתן להחלפה,
    • מפרש בעצמו את כללי פעולתו,
      הוא שובר את עקרון ההיזון החוזר (Feedback) שהוא תנאי לקיומה של מערכת פתוחה בריאה.
    3. אם הקלט (רצון הציבור) נשאר קבוע, אבל הפלט (מדיניות) נשלט על־ידי גוף שלא משתנה,
    נוצרת הפרדה בין שליטה לאחריות,
    הגוף השולט (המערכת המשפטית) אינו נושא באחריות ציבורית,
    והגוף האחראי (הממשלה) אינו שולט.

    4. מצב זה יוצר תוצאה מערכתית קבועה (Output lock):
    המערכת חוזרת תמיד לאותו מצב אידיאולוגי,
    בלי קשר לתוצאה הפוליטית.
    זהו סימן למערכת תקועה, או בלשון מדעית:

    מערכת סגורה עם לולאת בקרה עצמית שאינה מגיבה לשינויים חיצוניים.

    5. מערכת כזו נראית דמוקרטית כלפי חוץ, אך אינה פועלת דמוקרטית מבפנים.
    זהו מה שמכונה במדעי המערכות:

    "False Open System" מערכת שנראית פתוחה אך שומרת על יציבות פנימית נוקשה.

    מסקנה (מה שהיה להוכיח):

    ❝ במצב שבו מרכיב אחד במערכת הדמוקרטית מתפקד כמערכת סגורה שאינה כפופה להיזון חוזר מהציבור, נשללת למעשה יכולת השינוי, גם אם המבנה הפורמלי נותר דמוקרטי. ❞

    זהו כשל מערכתי, לא פולמוס פוליטי.

    לסיכום:

    הטיעון לפוליטיזציה הפך לנשק קבוע,
    הוא מונף בכל פעם שמועלה ניסיון לתקן, גם כשהתיקון דמוקרטי לגמרי, גם כשהוא מתבקש.
    אבל האבסורד הגדול הוא שהאשמה עצמה,
    אמורה להיות מופנית דווקא כלפי המאשימים.

    כי מי שחוסם כל שינוי בשם טוהר מקצועי,
    מי שמפחד מכל נגיעה במבנה כאילו זו חבלה,
    הוא עצמו משתמש במה שהוא פוגע, כדי להמשיך לפגוע.

    וכך, בשם המאבק בפוליטיזציה,
    מתבצעת פוליטיזציה עמוקה, קבועה, בלתי ניתנת להחלפה.

    השימוע שנערך בהיעדרה של שומרת הסף לא הותיר סימן שאלה, אלא סימן קריאה.
    כי כשאין אפילו נכונות לשמוע,
    ברור שאין עם מי לדבר.

    וזה, בסופו של דבר,
    מה שהיה צריך לומר.

    * זוהי הייתה תרומתי הצנועה למשפט צדק.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: שמעון הכהן, קולי שמעת, הווה פשוט ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    אימון- והנחייה בNLP
    אימון- והנחייה בNLP
    גא"מ
  • 858
    • נ
    שיתוף - לביקורת פגישה שלישית ואחרונה
  • נסיך על חלל //
    • הם ישבו ב "קפה ללא תכלית" בית קפה קטן וצדדי שמתאים בדיוק למצבים כמו אלו.

    כל מי שראה אותם חייך לעצמו תוך כדי ליחשוש "הם בפגישה...".

    כן. הם בפגישה. פגישה שלישית.

    אבל הפעם היא החליטה לחתוך. או לכאן או לכאן.

    ואם עלתה בכם השאלה הגאונית: 'אם היא כבר עכשיו חושבת ככה- למה היא ממשיכה בכלל'?

    זהו. היא באמת לא ממש יודעת...בסך הכל היא בחורה בת 26 וכמו שסבתא אומרת לה כבר אין ספור פעמים "תפסיקי להיות בררנית! את לא נעשית צעירה יותר..."

    אז זהו. היא לא נעשית צעירה יותר ולכן גם היא לא מורידה מהר יותר. היא תבדוק מכל הכיוונים ותביא איתה את כל הסיבות המפורטות לסבתא ולהיתר ביטחון מתפללת שהוא יוריד לפני.

    בכל מקרה היא כאן עכשיו. על תקן....זהו היא עדיין לא פענחה על תקן מה בדיוק...

    "...אני אפילו זוכר שפעם עקבתי אחרי נמלה חצי שעה, רק כדי לראות אם היא באמת יודעת לאן היא הולכת או שהיא סתם עושה את עצמה."

    "אהאה..." מה זו התשובה הזו? תגיבי משהו!

    "וואוו, אתה יודע שזה מראה על יכולת התמדה, על...."

    מה עוד? על שריטה חמורה בתאי המוח. על שעמום!

    "על היכולת לדבוק במטרה. לא כולם היו מסוגלים לזה, אני חושבת שאפילו לי לא היתה מספיק סבלנות בשביל זה חחח"

    שיסיק מכך שאין לי סבלנות בכלל. לא מעניין אותי.

    "בכלל אני פחות מתעניינת בבעלי חיים...אני...נראה לי שאני נמשכת לטבע אחר. יותר נופים ואולי גם..."

    "וואוו נופים", הוא קטע אותה בחוסר נימוס משווע.

    "תדעי לך שאני אוהב מאד לטייל בארץ, בעיקר באזורים של סלעים געשיים. למשל ברמת הגולן יש בזלת כהה, שהיא בעצם תוצאה של התקררות מהירה של לבה... זה פשוט מדהים, לא להאמין שזה היה פעם רותח!"

    "הא... " קצת בשוק מהחיתוך המהיר. לא תכננה את זה.

    "אז זהו. חוץ מטבע אני מאד אוהבת מוזיקה בעיקר מתחברת לסגנון..."

    "חזנות! תודי שאין על חזנות. ההייתי פעם בקונצרט..."

    רק זה היה חסר לה...חזנות.
    למזלה בדיוק באותו הרגע הגיע המלצר וקטע את שיחתם באחת. מה שבעצם גרם לשקט.

    שקט. סוף סוף שקט. בדקה הראשונה זה היה נחמד. אך כשחלפו להן 3 דקות זה כבר הפך למביך.

    היא מנסה להיות נחמדה, לא רוצה שתיפול שתיקה מביכה… אבל כל שאלה שעולה לה בראש נשמעת או מוזרה, או קלישאתית, או סתם מעיקה. כנראה שהוא חורר לה את הראש ברמה בלתי הפיכה.

    "אולי סתם שאלה כללית, 'משהו נעים'... 'מה משמח אותך?' כן. ואז הוא יגיד לימוד. שוב פעם לימוד.

    היא מחייכת, כאילו בטוחה בעצמה, אבל בפנים היא מחפשת נואשות:

    'נושא. כל נושא. שיחה. תבנית. הצלה. מישהו. אולי רעש רקע שיגרום לו לדבר על מזג האוויר'!

    היא שתקה. הוא שתק.
    הכוסות עמדו דוממות על השולחן כאילו גם להן כבר נגמרו הנושאים.

    גם בתוך הראש שלו אוטוסטרדה.

    "נו... תשאל משהו, תשאל כבר."
    "מה? לשאול מה היא אוהבת לעשות בזמנה הפנוי ? זה נשמע כמו ראיון עבודה."
    "אולי לשאול אם היא אוהבת חורף או קיץ? לא, זה סתם שטחי."
    "מה היא חושבת על חסכונות ? לא ! אתה נשמע כמו יועץ מס."
    "מה דעתך על בורקסים? לא לא לא!!! אל תידרדר    !"

    ובינתיים – כלום. שתיקה.

    "יאללה. תירה שאלה. תזרוק משהו, הכי פשוט. רק שיזוז משהו באוויר הזה!"

    "השקט הזה מזכיר לי קצת את מה שקרה לי במשרד אתמול..." היא הצליחה לדלות ממוחה המחורר איזה בדיל של סיפור. "ישבנו ב..."

    "במשרד? יווו את לא מבינה מה הזכרת לי עכשיו..."

    'אין ספק, היא אלופה בלהזכיר ולהעלות לי נושאי שיחה'

    וכבר פתח במונולוג ארוך המתאר את הקורות אותו במשרד התחבורה עם בעיית הרב-קו.

    'מה אני עושה פה ? למה זה מרגיש כמו מבחן פתע – שאני אמורה גם לעניין, גם לאתגר, גם לא להפריע?'

    היא אפילו לא שומעת את ההמשך...איבדה את זה. אין לה כבר כח. היא מבינה שכרגע היא על תקן צופה בלבד. לא. בעצם היא קהל בהרצאה בה הקהל זורק מילה והמרצה ישר פותח במונולוג ארוך ומשעמם על הנושא הנבחר.

    היא לגמה מהשתייה, לא כי הייתה צמאה – אלא כי זו הייתה הפעולה החברתית היחידה שנשארה לה...

    אחר כך סבתא תגיד לה שהורידה סתם.



    ועכשיו באמת:

    לכל נושאי התגית "בשידוכים":
    אם שאלתם שאלה- חכו לתשובה. אם קיבלתם תשובה- אל תפרשו את זה כ "הזדמנות להפליג עם סיפור ילדות על----" אלוקים יודע על מה...
    רחמו. פשוט רחמו. לא על עצמכם – על הצד השני.
    נכון, יש לכם מה להגיד. אבל תנו גם לשני להשתעמם מהדברים של עצמו, לא רק מכם.
    פגישה = היא לא פודקאסט, לא ראיון עבודה וגם לא שיעור כללי...
    הא...ועוד דבר, קטן, שולי, כמעט זניח:
    תתעניינו. כן כן, בצד השני. זה שיושב מולכם.
    לא חייבים לחפור לו בנשמה, לא צריך להביא שאלון אמריקאי –
    אבל משפט אחד שהוא לא על עצמכם, זה בסיס.
    תשאלו מה מעניין אותו. אם אתם לא בטוחים מה לשאול – תשתמשו בשיטה פשוטה:
    דמיינו שאתם מדברים עם מישהו שלא רוצה לשמוע עליכם.
    (רמז: לפעמים זה המצב האמיתי).
    בסוף זה לא משנה אם אתם אוהבים בזלת, חזנות... אם אתם לא רואים את הצד השני, סביר שגם הוא לא יראה אתכם – בפגישה הבאה.

    בהצלחה לכולנו,
    ושיזרום, או לפחות – שיגמר מהר ובלי נזקים🤞
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: שמח-לעזור, n113, אדריכלית מתחילה ועוד 50 משתמשים53 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    תודה רבה. נכון לגמרי!!! אומרים שמה שלא מתאמנים עליו – שוכחים. אז אם כבר להתאמן, עדיף על הקשבה...
  • 156
    • י
    מדריך המדריך המלא: ציור ראש ופנים - שיטה חדשה ומעניינת!
  • יובל אמיל רז //
    • לאחרונה אני ממש חוקר שיטות שונות לציור ראש ופנים, כדי לדעת איך להצליל נכון, ולהבין באופן כללי את הצורה התלת-מימדית (הלא-פשוטה-בכלל, מסתבר), של הראש.

    ישנן שיטות שונות עם גישות שונות.
    חלקן מורכבות מאוד, חלקן יותר פשוטות, חלקן כפיות ממש וחלקן פחות.
    מהשיטות העיקריות - שיטת פרנק ריילי (מתמקד בזרימה בין כל אברי הפנים ומצייר את הפנים כעיגולים בתוך עיגולים), שיטת מקס יוסטון (מפשיט את הצורה הכללית של הגולגולת, מתמקד בציור זורם בין הראש לשאר חלקי הגוף, ומתחיל בסקיצות בצורות משולשים), שיטת אנדרו לומיס (הפשוטה, הישנה והטובה שכנראה כל אחד מתבסס עליה בלי לדעת בכלל), מודל הראש של אסארו, ועוד ועוד ועוד...

    מפה לשם, יוצר מצוין שאני לומד ממנו הרבה העלה הדרכה מצוינת שמערבבת כמה מהשיטות הנ"ל ומשדרגת את חלקן - אז לאחר התנסות קלה בטכניקה שלו, הנה ההדרכה שלי לציור ראש ופנים!

    רגע אחד!
    שנייה לפני שמתחילים אציין, שההדרכה הזו ועוד רבות - בנוסף לשיתופים אחרים של ציורים ותהליכים מעניינים - עולים בסטטוס שלי, בתדירות משתנה. יש שם דברים טובים, וממליץ להצטרף רק אם בא לכם לראות דברים מגניבים בנושאי ציור ואמנות.
    הצטרפו כאן!

    זהו, עכשיו אפשר להתחיל.


    נתחיל בבסיס.
    מבנה הראש מורכב משלוש צורות.
    נפריד ונפשט כל אחת מהן, ולאחר מכן נעבור לציור שאר חלקי הפנים:



    הגולגולת
    מין כדור גדול שחתכו לו את הקצוות.
    זה הבסיס אליו מתחברים הצוואר והלסת.    ​
    1756901669058.png


    הצוואר
    צינור מעט מעוקל שמתחבר ממש מתחת לגולגולת ומסתתר מאחורי הלסת
    1756901791682.png

    הלסת וצורת הפנים
    זה יהיה משטח העבודה שלנו, עליו נוסיף את שאר חלקי הפנים.
    הצורה הבסיסית קצת מסובכת בהתחלה, אבל כמה אימונים טובים יכולים להפוך אותה לקלילה ומהירה.
    1756901892995.png    ​


    ועכשיו לשאר חלקי הפנים!
    ככה נראית הצורה התלת-ממדית של הראש שלנו:
    1756901957786.png
    נראה מסובך?
    נתחיל לפשט כל צורה בנפרד.
    אחרי שמבינים כל צורה ויודעים איפה למקם אותן - הכל הופך לקלי קלות!
    קדימה!

    המצח
    הצורה מעל העיניים שלנו שנראית קצת כמו מרובע מעוות, שיוצר מין 'סככה' מעל העיניים.
    (ניתן לראות המחשה של הצורה בנפרד בצד ימין למעלה. כך זה גם יהיה בכל הצורות הלאה)
    1756902087212.jpeg    ​

    צורת הלחיים
    המשטח עליו יישבו העיניים והאף.
    צורת הלחיים מתחברת ממש בצמוד לקצה ה'סככה' של המצח, מאחורי העיניים והאף.
    1756902220971.png


    גשר האף
    צורת האף היא כמו עניבה שחתכו את הקצה שלה.
    בקצה התחתון אפשר להוסיף או להפשיט כמה שרוצים בהתאם לסגנון.
    כן חשוב להקפיד על כמה האף בולט החוצה וכמה שקע יש כשהוא נכנס פנימה באזור העיניים (כמו שרואים כאן למעלה בצד שמאל)
    1756902392123.png
    אזור הפה והשפתיים
    אולי זה מפתיע, אבל הצורה של הפה נראית בצורה מופשטת כחצי כדור. זה בגלל שהשפתיים שלנו מכסות את השיניים שנפרסות בחצי עיגול בתוך הפה.
    (אפשר לראות למעלה בצד שמאל הדגמה איך זה נראה מהצד)
    1756904496757.jpeg

    הסנטר
    פשוט - עוד כדור קטן.
    למעלה יש הדגמה של המראה של כל הצורות האחרונות ביחד מזווית פרופיל,
    כך שאפשר לראות ולהבין בקלות את השקעים והבליטות
    1756904591348.png

    גלגלי העיניים
    שני כדורים קטנים שמונחים מתחת לסככת המצח, על צורת הלחיים, משני צידי גשר האף.
    לציור צורת העין עצמה יש שיטות שונות, וזו יכולה להיות הדרכה בפני עצמה ;)
    צירפתי בכל זאת כמה הדגמות...
    1756904751756.jpeg

    ולבסוף -     האוזן.
    ניתן להסתכל על הצורה הכללית, היא ממש פשוטה.

    וזהו!
    זה מה שיצא:
    1756904812231.png

    ואחרי אינק, צביעה, הצללות וקצת אפקטים ותאורה - הנה התוצאה:
    1756904881549.png

    מקווה שהמדריך היה יעיל ואפקטיבי, ואשמח להערות והארות.
    באופן כללי אני ממליץ מאוד ללמוד כמה שיותר שיטות מגוונות - ואז לשלב בעצמכם!
    חשבו מה אתם אוהבים בכל שיטה, מה נראה בעיניכם הכי טוב או מה כל שיטה מחדשת - וערבבו אותן כטוב בעיניכם!

    כמו כן, במידה ויש ביקוש למדריך המקורי של השיטה באנגלית,
    או לקישורים לאחת השיטות האחרות שהזכרתי למעלה - אשמח לשלוח כמובן.

    ושוב, אם אהבתם והייתם רוצים עוד מהטוב הזה - הסטטוס שלי בחינם לגמרי! מוזמנים להצטרף

    בהצלחה!​
    1756901669058.png
    1756901791682.png
    1756901892995.png
    1756901957786.png
    ועוד 9 נוספים
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מציירת לילדים, רשב"י, שמואל י ועוד 19 משתמשים22 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יובל אמיל רז
    🙏🏻 בכיף 🙏🏻 בשמחה באמת שהשתדלתי... 😁 🙏🏻 לעונג שמח לשמוע! אולי תשתף אותו כאן! מסקרן מאוד לראות...
  • 2K
    • S
    ביקורת ספרות הנורמלי האחרון - רותי קפלר
  • Sparrow Bird //
    • גילוי נאות: תוכן וניסוח הטקסט להלן נכתב ע"י כותבת השורות בלבד, ועבר פיסוק ומיקוף עפ"י כללי האקדמיה ללשון עברית באמצעות בינה מלאכותית.


    מאיפה מתחילים לכתוב ביקורת נורמלית על ספר שעוסק כולו באב-נורמליות, אנשים נורמליים שמנסים להיות נורמליים ולהבין את הלא-נורמלים ואיך הגיעו לאן שהגיעו, כלומר ללהיות לא-נורמלים??

    כנראה שבהתחלה ממש.
    הספר שלנו מתחיל במפגש בין עולמות הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. יותר נכון, כרחוק פפואה גינאה החדשה מרחוב מלכי ישראל, כרחוק רווק חרדי מבוגר ומאותגר ממרכזה של החברה החסידית, או כרחוק אשת שאלים קטנה אחת מהמיינסטרים הנשי החרדי הענוד סברובסקי ועטוי זארה.

    הוא מפגיש באומנות יצירתית שלרגע לא מרגישה מלאכותית את איציק, הרווק הירושלמי המבוגר, עם ג'ו וברנדין, יוצאי כפר ילידי קטן ושכוח־אל בפפואה גינאה החדשה; את פייגי, אחותו של איציק, עם שרה'לה אשת שאלים גרושה; את צדוק ואשתו מרים המסורה עם ירושלים המעטירה.

    הוא מפגיש אותנו, הקוראים החרדים, עם צביעותנו המכוערת שלנו. נשים עם צניעות, גברים עם גזענות, כולנו עם שיפוטיות. הוא ספר ששוחט פרות קדושות – אבל באלגנטיות של סכין מנתחים, עם חצי חיוך, ויכוחים משפחתיים עד לב השמים וסרקזם חד, אבל לא יותר מדי.


    כל אחת מהדמויות הולכת לה לכיוון הנורמליות – או הכי רחוק ממנה – רק כדי לגלות שאין אמת אחת.
    איציק מאס בלהיות נורמלי – הוא לא מצא שידוך בזמן, השעון מתקתק, השדכנים כבר פחות, ואחותו פייגי פטרונית ועולה לו על העצבים. אה, וגם מדינת הכיבוש והחרדים שהם אוטומטית ימניים. ומימין תיפתח הרעה.
    אז הוא מתרחק מהנורמליות כמטחווי קשת. הוא משכיר דירה לג'ו וברנדין שחורי העור מהמזרח הרחוק בטבורה של שכונה חרדית ומצפצף על השכנים שמרססים גרפיטי נגד ה"כושים" (סוף־סוף מישהו מתייחס לתופעה הזו בציבור החרדי), מצפצף על השדכנים שחושבים שהוא בררן מנותק, מצפצף על פייגי אחותו ובעלה ונוהג בהם בגסות רוח מרשימה, מטפח דעות שמאלניות ועוכרות ישראל למגינת לבה של משפחתו הימנית (הא?) ומצפצף חזק בצופר האוטו שלו מדגם סמארט שונא־אדם For-two – כן, כן. עם שני מקומות בלבד, ועדיף במושב הסמוך איילה ענוגה ולא את האישה שכנראה לעולם לא תגיע.


    ג'ו מאס בלהיות נורמלי בצד השני של הגלובוס. הוא מתרחק הכי רחוק שאפשר מכפר מכורתו, ממדורת השבט ומהריקודים האליליים. הוא בורח ממזרח למערב תרתי משמע – הרחק מהפגאניות ועבודת האלילים – רק כדי לקדש לו אלילים אחרים: המערב והקדמה. ועל הדרך מקווה להציל את כל הכפר שלו מבורותם הכפרית העלובה ורדופת רוח התנין.

    ברנדין מאסה ביעודה להפוך לכלתו של צעיר פפואי שכוחו ביכולות ציד הציפורים שלו, ובחרה להיעזר בנחישותו של ג'ו כדי לקנות לה עתיד משלה בלימודי אחיות במערב. אבל גופה במערב וליבה במזרח. המערב אינו קונה אותה, והיא לא מסתנוורת מאורות הלפטופ ושלטי החוצות המתחלפים. מדורת השבט עדיין מחממת את ליבה. היא זהירה, חשדנית, טועמת את המערב בזהירות, ובאופן כללי – הדמות הכי חכמה ושקולה בספר הזה.

    שרהל'ה מורחקת מהחברה הנורמלית ע"י מוסכמות חברתיות מכוערות בנוסח "התגרשת מבעל ? קבלי צו גירוש גם מהמיינסטרים". כתגובה להרחקתה היא חוזרת לישן, למוכר, ולנורמלי – שיעורי הצניעות מהסמינר, אבל על ספידים. משם הדרך קצרה, עד להצטרפותה לכת. הקבוצה הקיצונית אליה מצטרפת שרהל'ה אמנם מתפקדת ככת לכל דבר, אולם יש מחוסר הגינות בחוסר ההבהרה בספר על כך שיש נשים שנוהגות ללבוש שאל, אינן שייכות לשום כת, וגם לא טוענות ששמור להן מקום בשורה הראשונה שתקבל פני משיח.

    פייגי, אחותו העיתונאית של איציק, כותבת כתבה על נשות השאלים, וכך מכירה את שרהל'ה – ובאמצעותה גם את חברתה מרים ואת בעלה צדוק, שלאורך כל העלילה לא ברור האם הוא נביא שקר או אמת, המספק בלבול מהסוג המענג יחד עם רחמים מהסוג המענה. צדוק אמנם מציג עוד צד של התֵמה המובילה את הספר, כפי שיפורט בהמשך, ובאופן מכוון מאוד – לא מספק סגירה ברורה על מהותו.

    השפה כאן פשטנית, ישירה, לא מנסה לרגע להתחכם. מה שיש – זה מה שמקבלים. וכמה שהיא פשוטה – כך היא צוללת לעומקים, על אף שאין בה קישוטים, כפל משמעות ולשון או השראות ומובאות ממקורות אחרים.
    ואם כבר השראות –
    ספריה של הכותבת מצטיינים בנקודה הזו. מקורות ההשראה שלה, ומן הסתם הם רבים, מוסווים היטב. הם לא מותזים לאורך הדפים כמו אצל סופרים אחרים, וממילא הם מעובדים ומקבלים צורה וצבע משלהם בדרך החשיבה שלה.


    והחשיבה – ניכרת פה לכל אורך הספר. כי בדומה לספריה האחרים של קפלר, גם הוא מציג חשיבה מהפכנית, על גבול האנרכיסטית, שלוקחת את המובן מאליו, הופכת אותו על פיו, מבלגנת ומסדרת מחדש בתהליכים לוגיים סדורים.
    הוא לא ספר שדומה למשהו במיוחד, הוא לא שואב השראה ממקור מסוים באופן בולט. הוא עומד בפני עצמו.
    בדיוק כמו איציק שעומד על היותו שמאלן וליברל על סף המטורלל מול משפחה מיואשת ומעוצבנת; כמו ג'ו שעומד עם לווין בימינו ואיזמל מנתחים בשמאלו מול מחנה של ילידים שמעדיפים לרקד סביב המדורה ולצלות שורשים בבור – ועזבו אותם מנפלאות הרשת האלחוטית; כמו שרהל'ה שעומדת מול העוילם וזועקת באלם קול: "תנו לי להיות משהו, לא משנה מה – רק שאני אחליט מה זה יהיה".

    הכתיבה היא בגוף ראשון מצידה של שרהל'ה ומכניסה אותנו עמוק לראשה של חברה בכת, ובגוף שני אצל הדמויות האחרות.
    שרהל'ה היא דמות שחייב לכתוב בגוף ראשון. עבור הקורא החרדי הסטנדרטי אמור להיות קשה לקרוא אותה. בפועל זה בכלל לא קשה.

    היא מביאה קול כנה, ישר, נטול יומרות וצביעות — היישר ממוחה הקודח ורגשותיה המבולבלים ועד המונולוגים האסוציאטיביים שלה.
    לא קשה להבין למה התגרשה, לא קשה להבין איך לכל הרוחות והסירים היא מצאה את עצמה כבולה לכת.
    כשנכנסים לראש שלה ומאמצים את נקודת מבטה, הכל נראה אחרת והכל ברור מאוד.
    להיכנס לראש שלה — הכי קל בעולם. וזו אחת מנקודות החוזק המשמעותיות של הספר הזה.

    וכשמחליקים לתוך תודעתה של שרה'לה, פתאום מבינים מה מספקת לה הרבנית חנה:
    טעם — לאחר שאיבדה את דרכה ואת שני בניה בגירושין מכוערים,
    משמעות רוחנית נעלה לסבל שלה — לאחר שקיבלה חינוך דוגמטי קיצוני, וזו השפה היחידה בה היא מדברת,
    ופנטזיה — שהכוח על חייה הוא בידיים שלה, מקצה הגרב שהיא גורבת ועד השורה הראשונה בביאת משיח.
    לפחות עד פתיחת הרכבת ונפץ הירי.


    דמותו של איציק, לעומת זאת, אינה נכתבת בגוף ראשון.
    אנחנו לומדים עליו לא רק דרך תיאור ישיר אלא בעיקר דרך יחסיו עם הדמויות סביבו.
    הוא הדמות הכי פחות רחוקה — חרדי, ישראלי, לא זקוק לכתוביות בעברית — ובכל זאת, בחוויית הקריאה, הוא נותר הכי רחוק רגשית.
    הוא נכתב כאילו מבחוץ, לא מתוך הזדהות וקִרבה, אלא ממבט רציונלי, קר, חוקר, לא מחויב ואפילו מסויג.
    זה מאפשר להוציא אמירות ותובנות מורכבות ולא חד־צדדיות, אבל גם יוצר ריחוק מול דמות הגיבור — ולא בגלל שהוא מיזנתרופ (את זה לא אני אמרתי).

    קל להבין למה איציק ממורמר — כי הוא “אלטער”, כי הוא מרגיש שלא מקבלים אותו.
    קל להבין למה הוא מתעקש להיות שונה — כי המיינסטרים דוחה אותו, תרתי משמע.
    אבל קשה להבין אותו באמת.
    אולי דווקא משום שהוא ניצב לאורך הקריאה כמו מראה שעומדים צמוד אליה. ישנה, מוכרת, בדופן הפנימית של דלת הארון שלנו.
    אבל כדי להזדהות ולהיכנס אליה — צריך לנפץ אותה. ולהיפצע על הדרך.

    לשם ההשוואה — אל ג'ו, על אף זרותו והיותו גוי מארץ רחוקה — קל להתחבר.
    קל להבין את מאבקיו ושנאתו לכפר מכורתו.
    ג'ו, על אף צבעו, שפתו ומולדתו הרחוקה, מזכיר לקורא את שלב ההתבגרות — בו חשבנו שהמבוגרים סביבנו טיפשים, צרי אופקים, או פשוט לא רוצים להבין אותנו.
    עם איציק — למרות שההתמודדויות שלו הרבה יותר מוכרות לקרוא מאשר אלו של ג'ו וברנדין — זה פשוט לא עובד.


    הספר לכאורה מעביר את הרעיון הפוסט־מודרני המקדש את המורכבות.
    לאורך כל הספר, כל קווי העלילה של הגיבורים השונים מחזיקים תֵמה אחת רציפה — אין אמת אחת.
    ומשכך, את השאלה החתרנית: אם אין אמת אחת — אז מהו בכלל נורמלי?

    הוא גם מטפל יפה, בסבלנות ובמסירות, אבל לא יותר מדי ולא־בכפית־עד־הפה, בתוצאות של ההקצנה בתשובה לשאלה הזו:
    התרחקות ממקום הולדתך, ומה קורה כאשר מקצינים נורא וזורקים את כל הישן והמוכר מאחור.

    כל זה חשוב וטוב ויפה —
    אבל בעיניי, הספר הזה, יותר מכל, מדבר על היכולת (או חוסר היכולת, אם אתה אחד משכניו צרי המוחין של איציק) להיכנס לראש של אדם אחר, שונה ממך בתכלית.
    לנסות לחשוב כמוהו, מתוך חוסר שיפוטיות אמיתי וכנה, ובעיקר — מתוך כבוד עמוק אל המקום שממנו בא.
    לא משנה כמה הוא חשוך, פרימיטיבי או מטורף בעיניך.

    המסר והעיקרון עובדים נהדר עם שרהל'ה, עם צדוק, עם ברנדין ועם ג'ו.
    ואיכשהו, כשזה מגיע לאיציק — הפרוטגוניסט — קורה ההיפך.

    קל להבין מבחוץ למה איציק הוא מי שהוא.
    קל להבין למה הוא מרגיש — וגם רוצה — להיות כל כך שונה.
    למה נראה שהוא מתאמץ לעצבן את הסביבה הקרובה שלו.
    אפשר להזדהות עם המשיכה והסקרנות שלו מול תרבויות אחרות ורחוקות, לימוד האנגלית, השכרת דירה לגויים בתוך שכונה חרדית, ואימוץ נלהב של דעות שמאלניות קיצוניות.
    אבל לנעליים שלו — קשה להיכנס.

    התהליך שעובר הקורא עם איציק הוא התהליך שגם מציג את הצד הפחות יפה של הנאורות והליברליזם חסר המודעות העצמית — ולכן גם הצבוע.
    הוא כל כך נאור להכיר את האחר והרחוק — עד שהוא לא שם לב שהוא בז למי שבאמת מגלה כלפיו אכפתיות.
    הוא כל כך סקרן ומשכיל — עד שהוא לוקח לו מושאי מחקר אקזוטיים ומוכן להיות חבר שלהם, אבל הם נותרים תת־כותרת, מקור אקדמי, מקום לשאול בו שאלות אנתרופולוגיות מסקרנות — ותו לא.
    הם לא באמת חברים שלו.

    והוא עוד קורא לעצמו נאור, משכיל, ומכבד את הבריות.
    הוא נאור כי הוא לא חושב כמו כל הדוסים האלו בשטיבלך — אבל הוא בעצם חשוך מספיק כדי לחשוב שכל הדוסים כולם זהים זה לזה.
    הוא משכיל כי הוא למד אנגלית וכי אכפת לו מאיכות הסביבה — אבל הוא מאמץ דעות שמאלניות שהורתן בשנאה עצמית, והציטוטים שלהן מפיו מעידים בעיקר על בורות עמוקה וחלקיקי ידע.
    הוא כל כך לא צר מוחין — עד שהוא מוצא לו מושאי מחקר מהמזרח הרחוק, אבל לרגע לא חשב להיכנס לנעליים של אחד מקרוביו מהמזרח התיכון.


    תבוא שרהל'ה קטנה וטהורת לב אחת ותיישר אותו? אולי. ואולי לא.
    ייתכן שחלק מהסתירות הללו באישיותו ובהזדהות הקורא איתו — מכוונות. וייתכן שלא.
    כך או אחרת — גם הן מתיישרות בדיוק עם המסר השזור לכל אורך הספר.


    מה שבטוח — זה שכיף לחתור יחד עם הספר, תחת יסודות הנורמליות.
    זה פשוט לא כיף לעשות את זה עם איציק.
    אם כבר — עם שרהל'ה יש הרבה יותר צחוקים.


    לסיכום, ספר מרתק, חדשני, מעורר מחשבה. מהסוג שתענוג לחזור אליו שוב, רק כדי לחשוב עוד קצת.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: וריטסרום, תפוח מלון, מ. ש ועוד 74 משתמשים77 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Ruti Kepler
    Ruti Kepler
    זה לא היה קישור, אלא הקבלה. כתבתי כבר איפשהו כאן באשכול ישן, שלפעמים קל יותר לדון על דברים...
    הצטרפות לקהילת מעצבי כריכות
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה