דרוש מידע שאלה - - -

  • הוסף לסימניות
  • #2
להסכים עם זה שכל אחד יכול לטעות, גם אני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
להסכים עם זה שכל אחד יכול לטעות, גם אני.
מנסה להבין,
מה מביא את האדם לסלוח?
בד"כ: ההבנה שהפוגע לא בדווקא אשם או במילים אחרות "לדון אותו לכף זכות"
למה זה קשור לענווה שיש או אין בנפגע?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
בקשת סליחה נחשבת בעולם כמו הודאה בטעות.
בשביל להודות בטעות שעשינו צריך ענווה.
מה שגורם לאדם לסלוח: ההרגשה שהשני מתחרט על מעשיו ומרגיש את הפגיעה שנגרמה לו.
להתחרט על מעשים יכול להיראות כמו הודאה בטעות...
עריכה: עכשיו אני שמה לב שדיברת על יכולת לסלוח, ולא היכולת לבקש סליחה... :rolleyes:
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מה הקשר בין היכולת לסלוח לענווה?
הכעס והריצוי הם שני הפכים (נוח לרצות וקשה לכעוס - משנה באבות)
מי שמתרצה הוא מי שאין בו כ"כ ממידת הכעס
מידת הכעס שורשה בגאווה, כי "מי שלא מתגאה - אין לו על מה לכעוס" (לשון השערי קדושה למהרח"ו, בערך)
[כל כעס, לאמיתו של דבר, הוא המחשבה "איך העיזו לעשות לי דבר נגד רצוני/כבודי"]
לפי זה, מי שיש לו ענווה, אין לו סיבה לכעוס, וממילא הוא מתרצה בנקל
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בא נראה מה גורם לאנשים לא לסלוח.
לצורך העניין -
כשמורה תתקן את התלמידה שלה, התלמידה תעלב? לא, כי המורה בדרגה מעליה, ותפקיד התלמידה - ללמוד מהמורה. כך שאם המורה אמרה את זה בצורה נעימה, לתלמידה אין סיבה להעלב.

אבל כשתלמידה תתקן את המורה שלה, המורה תעלב? הגיוני שכן. הרי היא המורה, היא בדרגה מעל התלמידה שלה.

(לא מתייחסת כאן להאם התיקון נכון. גם באופן שבשני המצבים התיקון מוטעה וגם להפך.).

מה גורם לאדם להפגע? ברב המקרים - האגו. איך יכלו לצעוק עלי?! איך יכלו לבזות אותי?! הרי אני חשוב!
לא אומרת שהפגיעה לא מוצדקת, גם במצבים שהיא מוצדקת לגמרי - זה, על פי רב (או תמיד), הגורם.

אז מה גורם לאדם לא להפגע, או בהמשך - לסלוח? הענווה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה