שיתוף - לביקורת שאלות ששאלתי את עצמי...

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
אם לא הייתי בונה - חומות סביבי
אפוא הייתי מטפס ומגלה שם את עצמי?

אם לא הייתי הורס, שובר כלים
האם הייתי מקבל כוחות חדשים?

אם לא הייתי מאבד מעצמי חלקים
האם הייתי בכלל מוצא את הלב שלי בפנים?

אם לא הייתי יוצא
אם לא הייתי חוצה את הקווים
מי היה באמת מפריך את השקרים?

אם לא הייתי נחבל
אם לא הייתי נשרט מהקוצים
אם לא הייתי נופל
האם הייתי יורד מהעצים?

אילו הייתי שלם אם לא הייתי חולם על החיים
מה הייתי עושה בלילות הארוכים?

אם לא הייתי נועל דלתות
מי אותם היה פותח?

אם לא היו לי שבע נשמות
מאיפה היה בא לי כוח?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
כתיבה נהדרת.
אם כי - הבית האחרון תלוש במקצת.
הקטע כולו עוסק בשאלה "אם לא הכאב - מאין התקומה", ואילו השורות האחרונות שואלות "אם לא היכולת המופלאה - מאין הכוח". שזה קצת פחות קשור.
יכול להיות שאם הניסוח היה דומה יותר למקור היהודי ("שבע יפול צדיק"), ההקשר היה עובד טוב יותר מהגרסה העממית של הביטוי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י נ. גל:
כתיבה נהדרת.
אם כי - הבית האחרון תלוש במקצת.
הקטע כולו עוסק בשאלה "אם לא הכאב - מאין התקומה", ואילו השורות האחרונות שואלות "אם לא היכולת המופלאה - מאין הכוח". שזה קצת פחות קשור.
יכול להיות שאם הניסוח היה דומה יותר למקור היהודי ("שבע יפול צדיק"), ההקשר היה עובד טוב יותר מהגרסה העממית של הביטוי.
לחצ/י כדי להרחיב...
אני אוהב ביקורת
בפרט כשהיא נכונה...
אך אולי זה מתחבר עם פירוש בסגנון אחר של 'ירידה צורך עליה'
כשהירידה מהווה תנופה ומסייעת בפועל לצליחת הטיפוס בעלייה
גם הביטוי שבע נשמות הוא מושג של שורד שצולח ניסיונות חיסול שחוזרים ונשנים, זה לא הופך את השימוש בשבע הנשמות לפרס אלא לעצם היכולת לחיות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 30
    • א
    שיתוף - לביקורת הקונפליקטים
  • א. פרי //
    • אחת הבעיות הכי משמעותיות שעברתי היא התמודדות בין הפנים לבין החוץ.
    באופי שלי אני בטוחה שאני הכי מוצלחת והכי יפה והכי מוסרית והכי צדיקה, מאז שאני זוכרת את עצמי חשבתי כך.
    אז תגידו נו מה הבעיה? מצוין, זה חשוב לחיות בתוך ביטחון עצמי.
    הבעיה שזה רק מחשבה.
    כי בראי הייתי רואה דמות קצת הרבה... מכוערת. (יופי/כיעור זה דבר יחסי).
    והמציאות הוכיחה שאני לא הכי מוצלחת.

    והבעיה? שהמשכתי לחשוב שאני כן. לחיות בתוך תחושה שאני הכי בעולם ולהתאכזב כל הזמן מול המראה, זה לא העלה לי את הביטחון העצמי.
    כי למרות שחשבתי שאני הכי, גם חשבתי שזה לא בסדר, זה לא בסדר להיות הכי הכי הכי...
    כך גם לא הייתי מי יודע מה., וגם הורדתי את הפוטנציאל שכן היה לי להיות 'משהו'.
    למשל הייתי מעדיפה להדגיש כל הזמן את המגרעות שלי כדי שלא יחשבו שאני הכי..
    והייתי משתדלת להנמיך את עצמי, כדי שלא יקנאו בי ובגלל חשיבה נוספת...
    והייתי שונאת את עצמי רודפת את עצמי.
    ולא מוכנה לקבל את זה שמגיע לי טוב.
    אם היה לי טוב הייתי חושבת שזה זמני. וזה לא תקין.
    *
    האדם נולד בתוך עצמו וגדל בתוך עצמו.
    אך הפנימיות שלו קצת שונה, או הרבה שונה.
    יש פער מסוים בינו לבין הסביבה והעולם.
    הבעיה שאדם הוא יצור חברותי.
    והפערים העצומים בין מי שהוא לבין מה שהסביבה דורשת, מובילים אותו לרצון לשקר, לייפות את המציאות, למצוא חן.
    וזה בסדר.
    כי באמת צריך בשידוך למשל ללבוש בגדים יפים ולא סמרטוט.
    גם בחברה צריך להיות בנורמה מסוימת.
    אי אפשר לאכול בקול רם וצורמני רק כי זה אני.
    אי אפשר ללכת בבגדים מוזנחים ולחכות לקבל יחס של מלך.
    יש התנהלות ויש תוצאה.

    *
    אבל אי אפשר לחיות בשקר כל הזמן.
    הפנימיות דורשת את שלה.
    הפנימיות משתוללת, חשה מצרים, הכל סוגר עליה.
    החיצוניות דורשת למצוא חן.
    הפנימיות רוצה לשבור את הכללים.
    *
    והאדם חווה הסתגרות, בושה, פיצול אישיות, כי כמה אפשר להסתיר את עצמי האמיתי?
    ולמה שאגלה את עצמי? העולם ידחה אותי ובצדק.
    לעולם אין באמת רצון להכיל גוונים, אנחנו כחברה מצפים לסטנדרט, לאפור לבן, אין לנו כח להתמודד עם קשת של צבעים.
    אין לנו כח לפענח מורכבויות, רוצים חיים פשוטים.
    מלך, עם. זהו.
    לא גוונים של אחדות. זה קשה להכלה.
    אבל העולם כן צבעוני, הפנימיות מפוצצת בססגוניות מרהיבה, בניגודים מרתקים, בשמים וארץ, ביופי לא יתואר.
    אבל אנחנו? תנו לנו את האפור.
    את החיצוניות.
    את החשיבה הקבועה, היציבה.
    אין לנו כח לפנימיות המדהימה.

    *
    זה קצת קשה לחשוב לעומק, להתקל בעצמי האמיתי, בלי מסכות.
    זה קצת קשה להתמודד עם העצמי. עם פחדים, רצונות, אמונות, וכל קשת הרגשות, מול מידות לא מתוקנות של עצמי, מול תהום של ריק.
    מול הסכמה שאני לא הכי.

    קשה לחיות ככה, באהבה לעצמי כמו שאני, אבל אחרי שמבינים מה זה לחיות בהבנה והקשבה לקול הפנימי, בוחרים בחיים.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: eli7123, שקופה, אוראל סולטן ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 327
    • נ
    שיתוף - לביקורת חקירה סמויה של שרוליק.
  • ניק 3810 //
    • הכן, שמי הוא שרוליק, אך לא שרלוק, ובחסדי שמים אינני הומלס, וגם אם הייתי הומלס, אזור התעשייה נשמע לי קצת פחות נעים לבילוי.

    אבל יום אחד, (אפילו ששמי אינו... ושאינני... וגם אם הייתי...) הגעתי לאזור התעשייה.
    למה?! (הרי שמי אינו...) הכל בגלל העבודה שלי, (כי אם לא הייתי עובד, הייתי הומלס ואז...) עבודה שהרבה זאטוטים למיניהם חולמים ומשוררים עליה בבקרים ובלילות.
    יש לי אוטו, גדול ולא ירוק, אני נוסע אתו רחוק (תלוי לפי נקודת המשלוח של אותו היום) בבוקר אני נוסע, בערב אני שב, ואני מביא לכולם חלב גבינה ו... לא, לא ביצים, אלא לְבֵנִים, או בשמם הנוסף גִּילוֹת,

    באותו היום, נסעתי בתחילת הבוקר, לאזור התעשייה, ההזמנה היתה לא פחות ממאה ארגזי לבנים, המלגזה העלתה על המשאית שלי את הארגזים, ואני יצאתי לדרך,
    הגעתי ליעד, פרקתי את הסחורה מהמשאית ונכנסתי לתוך המפעל הגדול שעמד מולי, אחד העובדים הכווין אותי, סימן לי היכן לפרוק את הסחורה, חתם היכן שצריך, ו... זהו עליתי חזרה על המשאית, והתכוננתי לצאת לדרך.

    אבל אז נזכרתי, ששמי דומה לשם של ההומלס המשועמם, נאבך לא עבד, והיה לו זמן לכל מיני חקירות מוזרות.
    לי אין הרבה זמן, אבל תסכימו איתי שמשלוח של מאות לבנים למפעל נילונים, מעט הרבה חשוד, מסקרן, מתמיה.
    וכך או כך, ירדתי במהירות מהמשאית, נכנסתי לקיוסק הראשון שעמד מול פני, קניתי את החומר של רואה ואינו נראה וכנסתי לתוך המפעל.
    ברגע הראשון, כמעט נרדמתי בעמידה, מקום משעמם לחלוטין.

    אבל חוש הריח שלי לא בלבל אותי לרגע.
    וכך או כך מצאתי את עצמי פוסע אחר כמה עובדים שסחבו ארגזי לבנים.
    הם ירדו איתם לקומות התחתונות.
    עד שהגיעו לדלת גדולה, עליה היה כתוב מעבדת ניסויים, (לתיאום ביקורים וסיורים ...)

    נכנסתי לתוך המעבדה - גם כן מקום משעמם.
    אבל כשמקדתי את מבטי, פשוט נכנסתי להלם.
    הפועלים הורידו את הארגזים על הרצפה והחלו למלאות שקיות עם הלבנים.
    ואז הכריז אחד הפועלים, "הניסוי מתחיל"

    אחד הפועלים הרים את השקיות ופשוט פתח בריצה.
    הפועל הבכיר צעק לעברו תחשוב כאילו עוד שניה האוטובוס בורח לך.
    ואז זה קרה.
    אחת השקיות נקרעה והלבנים נפלו ממנה מתפצחים על הרצפה, מתיזים את דמם היוקרתי לכל עבר.

    מחיות כפיים סוערות נשמעו בתגובה מצד הפועלים.
    בעוד הפועל הבכיר צועק לשני.
    כמה עובי השקית שנקרעה?
    רוץ לפס יצור ותגיד לאחראי שם, יש חסד הזמינו משלוח של שקיות.
    • חחח
    • תודה
    Reactions: הווה פשוט, רצתה, עץ יפה ועוד 33 משתמשים36 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    משך
    משך
    בשמחה. (מצטער, לא התכוונתי), זה היה ממש בטעות. כמובן. מטרה נעלה וראויה. נ.ב. עוד כמה הודעות...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה