דיון שבוע האיור - אשכול פתיחה בפורום סופרים

אם מדובר בשילוב של קומיקס - כלומר קוביות ציורים עם בלוני דיבור, לצד קטעי טקסט, אני מתנגדת בגלל כל מה שמרים יעל אמרה. הבאנו הביתה כמה יצירות כלאיים כאלה. ההרגשה היתה כאילו הסופר מנסה לשכנע את הילדים "המפונקים, ההיפראקטיביים חסרי חשק ודימיון" לקרוא יותר טקסטים. וכפיצוי נתן להם מעט קומיקס, כי הלא ילדים לא יכולים לחיות בלי קומיקס, כידוע...

ובאמת, כמו שנתן גלנט אמר, במשפחה שלנו הוויזואל ניצח. אפילו אצלי! (שונאת קומיקסים). הפעולה הכי עצלנית שאני יכולה לעשות כרגע כדי לצלוח את הספר הזה בשלום, הוא להסתכל בקומיקס, (להתרשם מהרמה הנמוכה של הסיפור) ולסגור את הספר בתחושת אכזבה. הקומיקס פשוט בולט יותר לעין. קשה לי מאוד להתרכז בטקסט כאשר יש לי כזה מסר מיידי וצבעוני לידו.

אבל: אם מדובר באיורים אילמים שמלווים טקסט עשיר - אני בעד! פעם היו המון ספרים כאלה, לאן הם נעלמו? אני כמובן לא מדברת על ספרונים לילדים. טקסט כמו שצריך, עם ציורים מדי פעם ששוברים את החד - גוניות, שמעניקים איזה הפסקה. זה כמו ממתק. ואם הציורים לא רק ממחישים את מה שכתוב, אלא מוסיפים עוד פן לדברים, כמו הספר של נתן גלנט... הלוואי. תעשו את זה.

הלוואי גם שזה יחזיר לציירים את הביטחון לצייר ידני.
תודה.
נסכם: בגעציל (לדוגמה, כמובן...) כשהציורים הם רק ליווי לטקסט, התמהיל כן עובד?
כי בעבר הרחוק הרבה ספרים היו ככה, מארק טווין וכולי.
 
מה יותר קל, להביע משהו במילים, או בפנטומימה? ויזואל זה כמו פנטומימה. לפעמים זה משעשע, קליל ומעניין, אבל ברוב המקרים קצת מתסכל ומקשה להעביר את המסר. במיוחד כשלא מדובר במסרים פשוטים כמו "תאכלו אוכל בריא". ככה זה בעיניי.

תלוי מה.

המאיירות יכולות להעביר באיור אחד פשוט, את כל המראה החיצוני של הדמויות. לא רק גבוה/רזה, אלא גם השתייכות קהילתית, קוי אופי, לבוש, מצב משפחתי.

כל זה מבחינת הכותבת הספרותית הוא אקספוזיציה - מידע מקדים שהיא אמורה לתת איכשהו, בצורה שלא תשעמם את קוראיה.

חלק מהאמנות בכתיבה זה להשחיל אקספוזיציות בלי לאבד קוראים. המאיירים פטורים מהחלק הזה.
 
למה לא ראיתי את האשכול הזה עד עכשיו? (אייקון תוהה)
ברוכים הבאים!
אני רוצה ליצור שיתוף פעולה. מישהו יכול ללמד אותי איך כותבים קומיקס?
אשמח לענות לך, אבל נדמה לי שתקפדי את ראשי שלא עניתי לך על שאלותיך במייל קודם כל :)
נשמח לשמוע מהזווית של מאיירים את יחסי העבודה בין כותב למאייר,

מי מתווה את אופי האיור באיורים מביעים בצדי ספרות ילדים. איך בוחרים מאייר (חבריה, עדכנו את תיקיות העבודה שלכם, חיפשתי פעם וזה היה מבלבל להחריד).

מה טווח מחירים נורמלי ואם זה כל כך יקר איך יוצאים כל יום לאור עוד שמונה קומיקסים.

האם הוצאת ספרוני ילדים משתלמת רק כשהמאייר הוא גם הכותב או בנתחי שוק ענקיים (ציבור כללי, חו"ל).
כשהכותב הוא זה שבוחר את המאייר - כבר נעשתה התוויה של אופי האיור,
כי הכותב בוחר את סגנון האיורים שמצאו חן בעיניו.
כשיש שיתוף פעולה בין סופר למאייר - גם חייבת להיות כימיה בסיסית וחיבה משותפת לסגנון מסוים, גם אם לא אחיד במאה אחוז.
ובעל המאה הוא בעל הדעה בכל מקרה :)
כל יום יוצאים לאור המוני קומיקסים זולים.
לא כל יום יוצאים לאור שמונה קומיקסים איכותיים, זה קורה פעם ב..
הנוסחה פשוטה - לוקחים את הסופר שמוכן לקחת הכי פחות כסף, את המאיירת שמוכנה כנ"ל, מוציאים מהדורה אחת ומוכרים אותה במחיר בינוני (שגם הוא יקר בשביל כזה מוצר, לטעמי) ועוברים לספר הבא.
ספרוני ילדים זה משהו שכשל מבחינה רווחית לפחות בציבור שלנו, לפחות בעשור האחרון
יותר משתלם לעשות ספר סיפורים-סיפורים גדול שייחשב כראוי למתנה ו'חובה' לגיל הרך.
(לכן באמת רוב הספרונים היוצאים לאור נראים כמו שהם נראים. הכתיבה המזעזעת מתחרה בציור הגרוע, ולא ברור מי מנצח.) (הכתיבה)
i have a dream, יש לי חלום, לייצר סדרת קומיקס חרדית למבוגרים.
העלילות יעסקו בסוגיות חברתיות, והדמויות יהיו סימבוליות,
אני תומכת בחלום שלך! :)
 
(לכן באמת רוב הספרונים היוצאים לאור נראים כמו שהם נראים. הכתיבה המזעזעת מתחרה בציור הגרוע, ולא ברור מי מנצח.)
המצב הזה מתסכל לגמרי!
כמעט ואין ספרונים לילדים שאני מסוגלת להכניס הביתה.
הילדים שלי פשוט מקופחים.
:(
 
(לכן באמת רוב הספרונים היוצאים לאור נראים כמו שהם נראים. הכתיבה המזעזעת מתחרה בציור הגרוע, ולא ברור מי מנצח.) (הכתיבה)

על הספר הראשון שערכתי, לפני 13-14 שנים, ביקשתי וקיבלתי 450 ש"ח.
עד היום אני זוכרת את נאקת הגיחוך של הסופרת המבוגרת ממני ב-20 שנה, כששמעה את המחיר.
החישוב שלי היה שייקח 15 שעות לערוך אותו. אז 30 ש"ח לשעה (המינימום היה אז בערך 17), והנה לנו 450.

גם היום ממרחק השנים, כשאני מצטרפת לנאקת הגיחוך ההיא, עדיין לא מתחרטת לרגע על העבודה הזו, ולא על זה שנתתי לה את הנשמה ב-100%.

המשפט של גדי פולק שהכי תפס אותי היה שהוא השקיע 100%, גם בעבודות הכי 'נמוכות' וזולות. כי הוא הרי לא יעמוד בחנות ויגיד לאנשים: 'הי, אני יודע לצייר יותר טוב, כאן ציירתי מרושל כי הם שילמו פרוטות'.

ולכן קשה לי להבין את המאיירות שמוכנות להרוס את שמן המקצועי, בשביל ספרונים גרועים. גם אם לא משלמים לך טוב, תשקיעי! תתמתגי! בדיוק כמו שקנית לוח גרפי ותוכנות, בדיוק כמו שהשקעת בלימודים, תשקיעי גם בכניסה איכותית לשוק.

מצד שני, יש לי תמיד תהיה אולי מדובר באמת בצעירה חסרת אמצעים שמגדלת ילדים ומשלמת משכנתא, ואין לה זמן להשקיע בציורים האלה, כי אם תשב יומיים על כל דף, תישאר עם משכורת רעב בסוף החודש. והיא חייבת את העבודה הזאת בשביל מטרנה, בנפשה תביא לחמה. ואז- כל שנשאר הוא לשתוק, לכבד ולהעריך.

עדיין. לפחות שימחקו את הקווים המיותרים. נגיד אם ציירו ילד, ועליו תיק אוכל, שלא נראה את חלק החולצה והמכנס שמתחת התיק, כביכול הוא שקוף. את זה גם צעירה עמוסה ולחוצה יכולה לעשות. (אפילו אני מוכנה לעשות לה את זה, ב'צייר' של ווינדוס.)
 
עדיין. לפחות שימחקו את הקווים המיותרים. נגיד אם ציירו ילד, ועליו תיק אוכל, שלא נראה את חלק החולצה והמכנס שמתחת התיק, כביכול הוא שקוף. את זה גם צעירה עמוסה ולחוצה יכולה לעשות. (אפילו אני מוכנה לעשות לה את זה, ב'צייר' של ווינדוס.)

אהבתי! כי דברים כאלה מפריעים אפילו לאנשים שממש לא מבינים בציור, אבל מינימום, כבר אמרנו?
 
לאאאא נכון.
אם היה סיפור איכותי מאד עם ציור בינוני, זה היה יכול להבלע -
אמנם זה היה פספוס וחבל ומעצבן, אבל היה תוכן מעולה ששווה להקריא!
כשיש תוכן דפוק, שום ציור לא יכול להציל את זה.
להפך
התוכן מקרין על הציור, והכל יחד הופך למישמש מגוחך ומדכדך.
 
לאאאא נכון.
אם היה סיפור איכותי מאד עם ציור בינוני, זה היה יכול להבלע -
אמנם זה היה פספוס וחבל ומעצבן, אבל היה תוכן מעולה ששווה להקריא!
כשיש תוכן דפוק, שום ציור לא יכול להציל את זה.
להפך
התוכן מקרין על הציור, והכל יחד הופך למישמש מגוחך ומדכדך.

כןןןןןן נכון.
כל סיפור שהוא הופך ליצירת מופת, מול הציורים האיומים בקומיקסים האלה. אני לא מצליחה לקרוא מה כתוב, מרוב שהדמויות מעוותות.
אגב, בקורסים שלך תלמדי את המתחילות לסגור קוים שהן פתחו.
אגב 2, מתי מתחיל קורס?
אגב 3, בציורים של פוצולופופום שהעלית באשכול השאלות, הדמויות שלמטה באמצע הן בדיוק הדמויות החייזריות לקומיקס המבוגרים שאנחנו הולכות להציע למגזין, ידעת את זה?
 
על הספר הראשון שערכתי, לפני 13-14 שנים, ביקשתי וקיבלתי 450 ש"ח.
עד היום אני זוכרת את נאקת הגיחוך של הסופרת המבוגרת ממני ב-20 שנה, כששמעה את המחיר.
החישוב שלי היה שייקח 15 שעות לערוך אותו. אז 30 ש"ח לשעה (המינימום היה אז בערך 17), והנה לנו 450.

גם היום ממרחק השנים, כשאני מצטרפת לנאקת הגיחוך ההיא, עדיין לא מתחרטת לרגע על העבודה הזו, ולא על זה שנתתי לה את הנשמה ב-100%.

המשפט של גדי פולק שהכי תפס אותי היה שהוא השקיע 100%, גם בעבודות הכי 'נמוכות' וזולות. כי הוא הרי לא יעמוד בחנות ויגיד לאנשים: 'הי, אני יודע לצייר יותר טוב, כאן ציירתי מרושל כי הם שילמו פרוטות'.

ולכן קשה לי להבין את המאיירות שמוכנות להרוס את שמן המקצועי, בשביל ספרונים גרועים. גם אם לא משלמים לך טוב, תשקיעי! תתמתגי! בדיוק כמו שקנית לוח גרפי ותוכנות, בדיוק כמו שהשקעת בלימודים, תשקיעי גם בכניסה איכותית לשוק.

מצד שני, יש לי תמיד תהיה אולי מדובר באמת בצעירה חסרת אמצעים שמגדלת ילדים ומשלמת משכנתא, ואין לה זמן להשקיע בציורים האלה, כי אם תשב יומיים על כל דף, תישאר עם משכורת רעב בסוף החודש. והיא חייבת את העבודה הזאת בשביל מטרנה, בנפשה תביא לחמה. ואז- כל שנשאר הוא לשתוק, לכבד ולהעריך.

עדיין. לפחות שימחקו את הקווים המיותרים. נגיד אם ציירו ילד, ועליו תיק אוכל, שלא נראה את חלק החולצה והמכנס שמתחת התיק, כביכול הוא שקוף. את זה גם צעירה עמוסה ולחוצה יכולה לעשות. (אפילו אני מוכנה לעשות לה את זה, ב'צייר' של ווינדוס.)
איור לוקח זמן. ותדיר קורה שהמעסיק לא מעריך נכונה את הזמן שלוקח לצייר לעשות את העבודה שלו .
כאשר מעסיק מבקש ממני למחר ציור שלוקח ארבע ימי עבודה, ואני חייבת לאכול, אצייר לו ביום את מה שאני מצליחה לדחוס ביום. כמאיירת אני יכולה לאבחן הרבה ציורים בספרים מצוירים- כאיורים שנראים כמו סקיצה ראשונה. זוהי הסיבה. לוקח יום לצייר סקיצה ראשונה וככה זה נראה. אין לי איך לדחוס עבודה מקצועית בתוך כמות מוגבלת של זמן, ואין לי איך לדרוש יותר זמן מהמעסיק, כי בעל המאה הוא בעל הדעה.

גדי פולק הסכים שזה קורה, ואמר לי שבמקרה כזה לא אסכים שיפרסמו את שמי על היצירה. כך אשמור על המוניטין שלי, וכך אקבל את הכסף שאני צריכה.

לא מדובר פה על כך שאני לא מוכנה להשקיע ארבע ימים תמורת משכורת של יום אחד. אם אני ציירת מתחילה לצערי חייבים לעבור את המשוכה הזאת. כמו בכל מקצוע, בהתחלה משקיעים למרות המשכורת הזעומה. הבעיה שפה היא במעסיקים שלא מבינים שציור זה מוצר אומנות יוקרתי שדורש זמן, השקעה, וכישורים נדירים.

זו ההזדמנות שלי לבקש מסופרים שרוצים לעבוד עם צייר - עם מדובר בספר, תנו שנה. הזמן שלוקח לכם לבצע את האומנות שלכם, הוא אותו הזמן שלוקח לציירים לבצע את האומנות שלהם. אם מדובר בפרויקט מאסיבי כמו איור ספר קומיקס, תנו שנתיים. כן, קומיקס אמור להיות פרויקט מאסיבי לשני הצדדים. זה כמו הפקה של סרט. הוליווד. אני יודעת שזה נשמע מוגזם. אבל זה האידיאל שאמור להיות המינימום. למה למה למה למה מבקשים ממני לצייר ספר קומיקס בששה חודשים?

#צייר_לי_משהו_בחמש_דקות
 
נערך לאחרונה ב:
כןןןןןן נכון.
כל סיפור שהוא הופך ליצירת מופת, מול הציורים האיומים בקומיקסים האלה. אני לא מצליחה לקרוא מה כתוב, מרוב שהדמויות מעוותות.
אגב, בקורסים שלך תלמדי את המתחילות לסגור קוים שהן פתחו.
אגב 2, מתי מתחיל קורס?
אגב 3, בציורים של פוצולופופום שהעלית באשכול השאלות, הדמויות שלמטה באמצע הן בדיוק הדמויות החייזריות לקומיקס המבוגרים שאנחנו הולכות להציע למגזין, ידעת את זה?
תראי, מצידי בכיף שנהפוך את הציור לאלמנט המרכזי בהכרעה על איכותו של ספר..
זה לגמרי לטובתי הענין הזה
אבל האמת היא ש-
1. בקומיקסים האיומים, גם הטקסט איום, בדרך כלל. שידוך כזה.
2. טקסט טוב יכול להציל ספר, ציור טוב יתקשה לעשות את זה באותה מידה.
אגב 2. תתקשרי אחותי, תתקשרי! תוציאי אותי ממירוץ הסוסים שאני רוכבת עליו!
אגב 3. עכשיו אני יודעת! זורמת אתך, כבר אמרתי! (אחד הפרויקטים האהובים עלי ביותר בכל הזמנים)
 
איור לוקח זמן. ותדיר קורה שהמעסיק לא מעריך נכונה את הזמן שלוקח לצייר לעשות את העבודה שלו .
כאשר מעסיק מבקש ממני למחר ציור שלוקח ארבע ימי עבודה, ואני חייבת לאכול, אצייר לו ביום את מה שאני מצליחה לדחוס ביום. כמאיירת אני יכולה לאבחן הרבה ציורים בספרים מצוירים- כאיורים שנראים כמו סקיצה ראשונה. זוהי הסיבה. לוקח יום לצייר סקיצה ראשונה וככה זה נראה. אין לי איך לדחוס עבודה מקצועית בתוך כמות מוגבלת של זמן, ואין לי איך לדרוש יותר זמן מהמעסיק, כי בעל המאה הוא בעל הדעה.

גדי פולק הסכים שזה קורה, ואמר לי שבמקרה כזה לא אסכים שיפרסמו את שמי על היצירה. כך אשמור על המוניטין שלי, וכך אקבל את הכסף שאני צריכה.

לא מדובר פה על כך שאני לא מוכנה להשקיע ארבע ימים תמורת משכורת של יום אחד. אם אני ציירת מתחילה לצערי חייבים לעבור את המשוכה הזאת. כמו בכל מקצוע, בהתחלה משקיעים למרות המשכורת הזעומה. הבעיה שפה היא במעסיקים שלא מבינים שציור זה מוצר אומנות יוקרתי שדורש זמן, השקעה, וכישורים נדירים.

זו ההזדמנות שלי לבקש מסופרים שרוצים לעבוד עם צייר - עם מדובר בספר, תנו שנה. הזמן שלוקח לכם לבצע את האומנות שלכם, הוא אותו הזמן שלוקח לציירים לבצע את האומנות שלהם. אם מדובר בפרויקט מאסיבי כמו איור ספר קומיקס, תנו שנתיים. כן, קומיקס אמור להיות פרויקט מאסיבי לשני הצדדים. זה כמו הפקה של סרט. הוליווד. אני יודעת שזה נשמע מוגזם. אבל זה האידיאל שאמור להיות המינימום. למה למה למה למה מבקשים ממני לצייר ספר קומיקס בששה חודשים?

#צייר_לי_משהו_בחמש_דקות
חולקת עליך..
יש איך לדחוס עבודה במגבלת זמן.
כמובן המגבלה חייבת להיות הגיונית,
אבל כשהיא לא הגיונית - אני נוטה לא לקחת את העבודה
(או מסכמת עם הלקוח שהוא זורם לגמרי עם הסקיצה - שהיא, אגב, תמיד יותר יפה מהתוצר הסופי!)
כשמדובר על ציור בסגנון אמנות ויוקרה, כזה שיושבים מולו ריקם ימים על ימים עד שהשראה כלשהי נוחתת בקצה המוח וכו', זה פשוט ז'אנר אחר לגמרי,
קשה לי להאמין שיש מו"ל כלשהו לספרי קומיקס שמכוון לדבר הזה בכלל.
(ו-6 חדשים לספר זה באמת מעט... אבל יש פה כאלו שיאמרו לך שיכולים בחודש. יקום מקביל.)
 
חולקת עליך..
יש איך לדחוס עבודה במגבלת זמן.
כמובן המגבלה חייבת להיות הגיונית,
אבל כשהיא לא הגיונית - אני נוטה לא לקחת את העבודה
(או מסכמת עם הלקוח שהוא זורם לגמרי עם הסקיצה - שהיא, אגב, תמיד יותר יפה מהתוצר הסופי!)
כשמדובר על ציור בסגנון אמנות ויוקרה, כזה שיושבים מולו ריקם ימים על ימים עד שהשראה כלשהי נוחתת בקצה המוח וכו', זה פשוט ז'אנר אחר לגמרי,
קשה לי להאמין שיש מו"ל כלשהו לספרי קומיקס שמכוון לדבר הזה בכלל.
(ו-6 חדשים לספר זה באמת מעט... אבל יש פה כאלו שיאמרו לך שיכולים בחודש. יקום מקביל.)
1.דיברתי על ציירת מתחילה. ציירת מתחילה לא יכולה להרשות לעצמה לברור מעסיקים. היא חייבת לקפוץ על כל הצעה. ציירת מתחילה גם לא יכולה תמיד להבחין מתי תקופת הזמן לא מציאותית. ציירת מתחילה פחות יודעת לברור סגנונות ולבחור את זה שלוקח הכי פחות זמן. את מכירה את הציורים שלי, ואת יודעת שזה לא סגנון שבא ברגל. כשמעסיק מבקש ממני ציור כזה, ובספר קומיקס... בששה חודשים. זה עצוב. וזה קרה. ואת רואה שאת רוב ספרי הקומיקס מאיירים מתחילים לא מוכרים. זה השוק.

2. איור הוא תמיד מוצר יוקרה שדורש זמן והשקעה. אני לא מדברת על הויטי-טויטי-ריאליזם-שמויטי. למרות שזה הסגנון הרגיל שלי. גם סגנון כמו שלך הוא זמן השקעה וכסף. כמו כל אומנות. את לא תציירי בחמש דקות ולא תקבלי הצעת עבודה כזאת. אני לא מדברת על זמן בהייה והשראות עליונות משמי מרום. ציור רגיל כמו שאת רואה בכל יום בכל חנות הוא מוצר יוקרתי עבור מעסיק יחיד ולא מלפפונים בשוק. כמה שאני אוהבת מלפפונים.

3.תמיד יש את הציירים שיש להם חווית מעסיק שונה. אלו העבודות שלי וזו החוויה שלי מול מעסיקים.
 
נערך לאחרונה ב:
חלק מהאמנות בכתיבה זה להשחיל אקספוזיציות בלי לאבד קוראים. המאיירים פטורים מהחלק הזה
קודם כל אני בתור מאיירת לא מסכימה עם זה :( אני מניחה שצריך להתנסות כדי להבין כמה זה מאד מסובך להביע אופי (ולא אפיון, שזה יותר קל) בעזרת ויזואל.
ושנית, מה שאני דיברתי עליו היה כתיבה לויזואל, כלומר לדוגמא כתיבת תסריט או כתיבת קומיקס.
בכתיבה אומנותית הסופר יכול להוליך את הקורא בשבילי המוח של הדמות, בלבטים שלה, במחשבות שלה, ברגשות שלה.
הויזואל לא מאפשר את זה. אלא אם אתה מתכונן לכתוב לדמות שלך טקסט בנוסח "אני מרגישה כל כך חסרת אונים עכשיו אחרי שהבנתי כמה נסמכתי על העזרה של החברה שלי ונראה לי שאני ממש לא מסוגלת להתמודד עם זה לבד, אני אומרת לעצמי שאני צריכה להפסיק להיות תלותית בה אבל עמוק בתת מודע אני פשוט מרגישה אפס ואני מפחדת להתמודד לבד" חוץ מהטקסט הזה, שהוא פשוט אסון, אני ככותבת לויזואל אצטרך למצוא דרכים אחרות לבטא את הרגשות והלבטים של הדמויות שלי, את הדחפים המודעים והלא מודעים שלהם.
למה אני חושבת שזה יותר קשה מלכתוב רגשות? מפני שכתיבה ספרותית זה אקט של יש מאין, אתה כותב במטרה להביע רגש, לדוגמא. ואתה יכול להשתמש בכלים שונים או לא להשתמש בהם, אבל זה אקט. פעיל.
כותב ויזואלי לעומת זאת עלול בטעות לתת מסר נוגד למה שהוא התכוון, אפילו בצורת העמידה של הדמות שלו או בתנאי התאורה של המקום. כי הוא משתמש בכלי המציאות ולא ביש מאין. העין של הקהל רואה את התוצאה, המוח מפרש אותה מתוך תבניות שנוצרו בו מחשיפה לעולם והרגש נוצר וכל זה בשבריר שניה. הכותב הויזואלי צריך להשתמש בתבניות שהתת מודע מכיר כדי להביע רגש, והוא צריך גם להיות מודע למה שהוא עושה כדי לא ליצור מסר סותר או לא אמין. חוסר אונים אצטרך לבטא אולי בהעמדה של הדמות בתוך מקום גדול מאד שיגרום לה להראות קטנה יותר. בדימויים ויזואליים של תלות (ולא, אין לי דוגמא כי אני צריכה לשבת ולחשוב על זה עכשיו כמו שאני עושה עם כל דבר דומה בכתיבה ויזואלית)
כיוצרת ויזואלית אצטרך להתחשב בכל תנועת גוף ובכל הבעת פנים, ואם אני בוחרת מיקום לסצנה אני יודעת שזה קריטי למשמעות שנמסרת לתת מודע של הקורא כי המוח של הקהל קולט את זה מהר הרבה יותר. ויזואל זה עסק מחריד, פשוט מחריד. ההשפעה שלו מטורפת וצריך להיות מודעים לכל נקודה וקו.
ואני מדברת פה רק על הכתיבה לתסריט, אפילו לא על הביצוע...
 
בכתיבה אומנותית הסופר יכול להוליך את הקורא בשבילי המוח של הדמות, בלבטים שלה, במחשבות שלה, ברגשות שלה.
הויזואל לא מאפשר את זה. אלא אם אתה מתכונן לכתוב לדמות שלך טקסט בנוסח "אני מרגישה כל כך חסרת אונים עכשיו אחרי שהבנתי כמה נסמכתי על העזרה של החברה שלי ונראה לי שאני ממש לא מסוגלת להתמודד עם זה לבד, אני אומרת לעצמי שאני צריכה להפסיק להיות תלותית בה אבל עמוק בתת מודע אני פשוט מרגישה אפס ואני מפחדת להתמודד לבד"

אבל גם סופר פרוזה לא יכול לכתוב את הטקסט האסוני הזה.
מסכימה איתך שבכתיבה לויז'ואל קשה יותר להעביר לקהל רגשות.
עדיין, יש הרבה דברים אחרים שקל יותר להעביר.

(הצעה לסצינה שהבאת -
הדמות מחזיקה פלאפון. מחייגת לחברה. 'אפס, חמש, אפס, ארבע'...
מנתקת, מניחה את הפלאפון על המטען. 'אני יכולה להסתדר בלעדיה'.
בקוביה הבאה - לוקחת את הפלאפון שוב. 'לא, אני לא יכולה'.
מחייגת. 'אפס. אני האפס'.)
 
(הצעה לסצינה שהבאת -
הדמות מחזיקה פלאפון. מחייגת לחברה. 'אפס, חמש, אפס, ארבע'...
מנתקת, מניחה את הפלאפון על המטען. 'אני יכולה להסתדר בלעדיה'.
בקוביה הבאה - לוקחת את הפלאפון שוב. 'לא, אני לא יכולה'.
מחייגת. 'אפס. אני האפס'.)
אוקי, אני אוהבת :rolleyes:
קדימה עכשיו צריך להתייחס לשפת הגוף, להעמדה, לתאורה, לכיווני מצלמה......
 
אבל גם סופר פרוזה לא יכול לכתוב את הטקסט האסוני הזה.
כן.... בצורה אחרת כמובן..... אני הגזמתי בשביל ההדגמה. אבל בהחלט אפשר.
אם אהיה חצופה לרגע אז הסצנה של איציק וההתלבטות שלו לגבי תפילה במניין בישוב הזה שהוא הגיע אליו.... במקרה שנעבד את זה לסרט, זה יהיה צריך לעבור עיבוד מההתחלה. מהגרעין הרעיוני. כי מה שעובד טוב, מעולה, מדהים בכתיבה ספרותית, לא יעבור בויזואל, כי בויזואל מתעסקים עם....... ובכן קליפות של ביצים וזכוכיות
 
1.דיברתי על ציירת מתחילה. ציירת מתחילה לא יכולה להרשות לעצמה לברור מעסיקים. היא חייבת לקפוץ על כל הצעה. ציירת מתחילה גם לא יכולה תמיד להבחין מתי תקופת הזמן לא מציאותית. ציירת מתחילה פחות יודעת לברור סגנונות ולבחור את זה שלוקח הכי פחות זמן. את מכירה את הציורים שלי, ואת יודעת שזה לא סגנון שבא ברגל. כשמעסיק מבקש ממני ציור כזה, ובספר קומיקס... בששה חודשים. זה עצוב. וזה קרה. ואת רואה שאת רוב ספרי הקומיקס מאיירים מתחילים לא מוכרים. זה השוק.

2. איור הוא תמיד מוצר יוקרה שדורש זמן והשקעה. אני לא מדברת על הויטי-טויטי-ריאליזם-שמויטי. למרות שזה הסגנון הרגיל שלי. גם סגנון כמו שלך הוא זמן השקעה וכסף. כמו כל אומנות. את לא תציירי בחמש דקות ולא תקבלי הצעת עבודה כזאת. אני לא מדברת על זמן בהייה והשראות עליונות משמי מרום. ציור רגיל כמו שאת רואה בכל יום בכל חנות הוא מוצר יוקרתי עבור מעסיק יחיד ולא מלפפונים בשוק. כמה שאני אוהבת מלפפונים.

3.תמיד יש את הציירים שיש להם חווית מעסיק שונה. אלו העבודות שלי וזו החוויה שלי מול מעסיקים.
1. מסכימה אתך, חלק גדול מהקושי בעבודה עצמאית - במיוחד בתחום האמנות - זה הכרה במגבלות הזמן, ובהכרת הזמן (ולהבין שגם התקשורת מול הלקוח היא זמן..), כתבתי על זה שם באשכול במאיירים באמת.
אבל מה שלוקח הרבה זמן למתחילה, זה לא האמנות, והיופי, והליטושים.. זה פשוט העובדה שהיא לא מיומנת דיה, היד מקרטעת, האנטומיה לא ברורה לה, אז הכל מייגע ולוקח שנים. לקוח לא אמור לשלם יותר בגלל זה.. באמת צרה.
2. טוף. :) אני לא חושבת שזה הנושא של הזמן. בשלב מסוים זה הופך להיות (וכמה כיף) האמנות עצמה, לא משנה כמה זמן היא לקחה. ועדיין אפשר במגבלות זמן להוציא דברים מעלפים.
3. מאחלת לך לקוחות מעולים מכאן וע---ד בכלל!! :)
 
אבל מה שלוקח הרבה זמן למתחילה, זה לא האמנות, והיופי, והליטושים.. זה פשוט העובדה שהיא לא מיומנת דיה, היד מקרטעת, האנטומיה לא ברורה לה, אז הכל מייגע ולוקח שנים. לקוח לא אמור לשלם יותר בגלל זה.. באמת צרה.
עם כל הכבוד, היד שלי לא מקרטעת, האנטומיה ברורה לי למדי, הכל כיף ולוקח בדיוק את הזמן שהוא אמור לקחת. וכשמעסיקים אומרים לי את המשפט הזה שלך, מתחשק לי לטרוק עליהם את הטלפון.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה