• הוסף לסימניות
  • #61
  • הוסף לסימניות
  • #62
  • הוסף לסימניות
  • #63
בבקשה!!!
אל תהפכו את הצלייאק לבעייה.

ודוקא מפני שאינני נגועה בנושא
מרשה לעצמי להביע קולי בקול רם.

זאת לא מגבלה.
זה אי נוחות מסויימת לאדם עצמו,
שכיום
עם שפע המוצרים
היא נוחה יותר.

לא מרגיש לי הגיוני שמתייחסים לזה כאל בעייה
שרב צריך להורות בפגישה השלישית לספר.
כבר חשבתי מי יודע מה.

זה לא פייר לקבוע כאלה נורמות.
חושבת על צליאקיות בשידוכים.
מתכווצת.
ואם היא הייתה טבעונית/ צמחונית/ בדייאטה/ רגישה למוצרי חלב/ לבוטנים
ואם גרעינים עושים לה חצקונים?

בקיצור.
כמעט כל אחד רגיש למשהו באוכל....
או מגביל את עצמו....
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
הבנו את זה עוד לפני הצליאק.
אני משתדלת לדון לכף זכות ולא לחשוב מיד שהיא מכשפה מפגרת.
מה לעשות שפרק ז' מכניס אותה למשבצת הזאת?
מצד אחד מסכנה הכלה הנטושה. נטישה זו חויה איומה.
מצד שני, לחיות בצל שויגער כזו זה סיוט לא פחות קטן.
מצד שלישי, מסכן הבחור עצמו. נפל עליו תיק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
התגובה הראשונית של אנשים דעתניים כשהם מגלים דבר שהעולם ידע אותו לפניהם הוא דחייה.
במקום לשמוח שהאחיינית התארסה עסוקים בלהאשים, להשמיץ, להיפגע, וכו'
מי שמכיר נשים עם זה כזה אופי יודע
תרגעו הם אולי 1% מהציבור או אפ' פחות מזה אין לי נתונים מדויקים
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
@הדוויג
הקמת את כל הפורום עליה.
כדי שהסיפור יהיה יותר אמין ושלא יטה ליבנו בעל כורחו נגדה,
אולי תחליף את הציליאק הלא מורגש הזה במחלה יותר מרגשת וסבירה.
מה גם שזה עול שלה -של האשה, לאפות עוגה מקמח קונדיטור או לקנות לחמניות מהמקפיא של אושר עד [בהזדמנות זו מגיע לו לייק ענק]..
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
גם בעיני צליאק זאת לא סיבה אפילו להוריד שידוך אצל רוב האנשים הנורמליים, וגם אם יוצאים מתוך הנחה שאמא שלו לא בקטגוריה הזאת - לשבור שידוך זה על זה? לא הגיוני ולא שפוי. גם לא אצל אמא בררנית.

(עד עכשיו היא הייתה נורמלית לגמרי. נוטה לכיוון האנשים-הלא-הכי-נחמדים-בעולם אבל הגיונית בעולם הריאלי. הפרק האחרון הפך אותה למן דמות מוקצנת ולא סבירה. מצטרפת לזה:
אולי תחליף את הציליאק הלא מורגש הזה במחלה יותר מרגשת וסבירה.
או שאולי אנחנו מסיקים מסקנות מידי מהר וזו בכלל לא היא שגרמה לשבירה...)

אה, וגם די רחוק - קשה להעריך עד כמה, אבל רחוק - שבחור מעל גיל 20 לא ידע מה זה צליאק. רחוק.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #72
סליחה מכולם, אני רק שאלה

איפה כתוב שהשידוך ירד בגלל זה?
הקטע הבא רומז שיש קשר בין המתרחש בפגישה שלישית לעזיבה:
"אני רואה שקצת התאוששת", אומרת אמא כשאני מגיעה לסלון.

"איזה התאוששתי. אפשר להתאושש מכזה דבר?"

"תגידי לי" היא מישירה מבט רציני, "דיברת איתו על... על 'העניין'?"

"כן".

"בטוח?"

"בטח שכן. בפגישה השלישית. פתחנו את הכל".

"אני רוצה להאמין לך. אבל הם אומרים שלא סיפרת לו כלום. הם מאשימים אותנו שהולכנו אותם שולל".

"את מאמינה להם או לי?"

"ברור שאני מאמינה לך. אבל אנשים לא מבטלים סתם ככה שידוך".

"אז עכשיו אני גם אשמה שהם ביטלו?" הדמעות מטפסות אל עיניי שוב.

אולי כי אני יודעת בלב שאני באמת קצת אשמה.
האם היא מרגישה אשמה כיון שראתה שהוא לא מספיק הבין את עניין הצליאק?
או כי מה שהיא סיפרה לו היה חלקי?

לשם כך נחכה בחוסר סבלנות להמשך הסיפור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
רבויסיי,
תסמכו על @הדוויג המוכשר שימצא מוצא ראוי מהסבך. מחד ישאיר את הצליאק ומאידך יתברר ש... טוב, לא אגלה הכל.
וזה יהיה כל כך טוב, עד שאף פעם לא נדע האם אכן כך היה אמור להיות מראש או הוא שינה את זה בעקבות הביקורת באשכול.

(אגב,
יש כאן לאחרונה איזה חוק לא כתוב שמעלה הסיפור לא מתערב באשכול, חוץ מהפרקים עצמם. למה? מותר להודות על התגובות וגם לדון בין לבין. הדיסטנס המכובד יישמר גם כך).
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
פרק ח'
"בוקר טוב שולמית. ומזל טוב".
"חן חן. אצלכם בשמחות".
"האירוסין אתמול היו מדהימים, והכלה גם נראתה מהמם. אני מכירה אותה אגב, בחורה מקסימה".
"תודה. מאיפה את מכירה אותה?"
"מהאירועים של 'דגניה'. את יודעת, העמותה של חולי הצליאק".
"יפה, היא מתנדבת אצלכם?"
"לא היא... רגע, את לא יודעת?"
"יודעת שֶמה?" שולמית פרידמן מחווירה.
"טוב. לא משנה. כלום".
"מה כלום? מה יש, תגידי לי?" היא תופסת בידיה.
"הייתי בטוחה שאת יודעת. יש לה צליאק. רגע, רגע. לאן את הולכת? שולמית?"

*
"אמרתי לכם שאני הייתי צריכה לעשות את הבירורים. בחורה חולה הביאו לנו. יפה מאוד".
"זה בסך הכל צליאק".
"בסך הכל? בסך הכל?! בדקתי מה זה. זו מחלה חשוכת מרפא שיכולה לגרום לבעיות בלי סוף", שולמית מונה על אצבעותיה, "לפגיעה בגדילה, לאי-ספיגה ואפילו לסרטן. וזה עוד גנטי, זה עובר בתורשה. 'בסך הכל' הוא אומר לי".
"בסדר. אבל אם נמנעים מגלוטן אז הכל בסדר. יש אנשים שחלב עושה להם לא טוב אז הם לא שותים חלב. יש אנשים שגלוטן עושה להם לא טוב, אז הם נמנעים מגלוטן".
"אל תבלבל לי את המוח. ואם יום אחד היא תשכח ותאכל איזה רוגלע? סליחה, מוטי בחור צעיר ומוצלח. אין שום סיבה בעולם שהוא ייקח בחורה עם מחלות. לא מכניסים ראש בריא למיטה חולה. נקודה".
"טוב מה את רוצה? כבר התארסו, אין מה לעשות עכשיו".
"אין מה לעשות? אוהו יש מה לעשות. תקשיבו לי, צריך לבטל את השידוך הזה ויפה שעה אחת קודם".
"לבטל?! אל תהיי כל כך קיצונית".
"ואתם אל תהיו כל כך תמימים. מנסים למכור לנו חתול בשק. לא מספרים שהיא חולה. לכו תדעו מה עוד הם מסתירים מאיתנו".
"דווקא היא כן אמרה משהו באחת הפגישות". ממלמל מוטי.
"מה היא אמרה? למה לא סיפרת?" יורה שולמית.
"לא חשבתי שזה משהו רציני. היא אמרה לי שיש לה איזו רגישות", מנסה מוטי לומר בקול אומלל.
"וואלה יופי. 'יש לה איזו רגישות'. איזה הגדרה מיתממת. עליי אי אפשר לעבוד", עיניה יורות גיצים. "ואם הם חושבים שהם ירוויחו משהו מלהסתיר כזה דבר, אז הגיע הזמן שילמדו - לא אצלי. לא אצל שולמית פרידמן".
היא מסיימת בדפיקה עזה על השולחן.

"קח את הטלפון ותודיע לשדכנית".
"רגע שולמית. מה את כל כך פזיזה. בואי נעצור רגע. נחשוב על זה".
"לחשוב? אוקיי. תחשבו", היא משלבת ידיים, "אני מחכה פה עד שתסיימו לחשוב אם אתם רוצים כלה שקרנית ממשפחה של נוכלים שעלולה מחר או מחרתיים לאכול סופגנייה ולחטוף סרטן. נו תחשבו. אתם חושבים?"

*
לפרק ט'
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #77
"לחשוב? אוקיי. תחשבו", היא משלבת ידיים, "אני מחכה פה עד שתסיימו לחשוב אם אתם רוצים כלה שקרנית ממשפחה של נוכלים שעלולה מחר או מחרתיים לאכול סופגנייה ולחטוף סרטן. נו תחשבו. אתם חושבים?"
פוי (איקון מקיא)
 
  • הוסף לסימניות
  • #79

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה