הצעה לסדר:

במקום להטריח את המנהלים בכל פעם להטמיע את הלינק לפרק הבא בסיום הפרק הקודם -

תעלה כל פרק בתוך שלוש שעות מהעלאת הפרק הקודם, וכך תוכל להטמיע את הלינק בעצמך.
זה לא מהר מידי, כל 3 שעות פרק?
 
פרק י'

"לכבוד דבורי"
לא, לא מתאים.

"לכבוד הכלה"
אבל היא כבר לא כלה.

"לכבוד גב' כץ"
נו באמת...

טוב. לא צריך 'לכבוד'. נתחיל ישר במכתב עצמו.

"באתי בשורות ספורות אלו, להביע מרחשי ליבי הסוער, לבקש את סליחתך ומחילתך, ולהסביר את שארע מאחורי הקלעים של ---"
אוף, לא. מה זה הטקסט המקושקש הזה. עוד רגע אני אתחיל לכתוב בחרוזים...

"רציתי פשוט לבקש סליחה.
אם לא נהגנו כראוי - - -"

אם? ש!

"על שלא נהגנו כראוי בביטול השידוך".

להסביר מה היה?
לא. אני לא אצא מזה טוב.
עדיף להשאיר את זה ככה.

"מקווה שתוכלי לסלוח, למרות שאוכל להבין אם לא. העוול שגרמנו הוא באמת נוראי".
משתפך מדי?
אממ, לא. נראה לי שזה בסדר.

"על החתום"
מה הקשר 'על החתום'?

"בברכה"
מדי רשמי.

טוב נו, נשאיר את זה פשוט.
"מוטי"
"חתנך לשעבר"

ברגע האחרון אני מוסיף בכתב קטן עוד שורה אחת.
וסוגר את המעטפה מהר מהר, לפני שאספיק להתחרט.


*
"דבורי, מה זה הדף הזה שאת קוראת שם?"
"מה, שום דבר" מיהרתי להסתיר את הדף. לא יודעת למה, הרגשתי שזה מדי אישי.

למרות שזה בסך הכל דף דפדפת רגיל וישיבתי, כתוב בפיילוט 0.4, שהיה מונח בתוך מעטפה לבנה בלי בול, עליה נכתב בפשטות 'עבור דבורי כץ'.

אני מדקדקת בכל מילה ומילה, מנסה למצוא משמעויות ורמזים.
מה זאת אומרת 'שלא נהגנו כראוי'? האם זו בקשת מחילה, או ניסיון גישוש להחזרת השידוך?

טוב, די. מספיק לשגות במחשבות שטותיות. למה שהם ירצו להחזיר את זה?
בטח הם כועסים עליי מאוד.
אבל אם הם כועסים כל כך אז למה הוא שלח לי מכתב בקשת סליחה? והוא כותב שלדעתו הם גרמו לי עוול.

ואז אני שמה לב לשורה האחרונה שכתובה בקטן.

*
לפרק י"א
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
פרק נוסף תוך שלוש שעות יתקבל בברכה.
גם כן מומחיות,
להשאיר אנשים במתח ולחייך מאחורי המסך עם כל צפיה נוספת...
 
שני פרקים הספקת. שני פרקים שלמים.
ואנוכי איוותר מאחור...

אין לי מילים. מסכנה דבורי, מסכן מוטי, מסכן אבא של מוטי. שלושתם בזירה בלתי אפשרית.
 
פרק י"א

שולמית פרידמן כבר הרגישה מזמן שהיא צריכה איזה אוורור. משהו שישבור את השגרה של אם צעירה מטופלת בשני קטנטנים, שחוזרת כל יום מהעבודה בארבע, ישר לתוך הבלגן של מוטי ושרוליק הקטנים והשובבים.

לכן כשחברתה הציעה לה לבוא איתה לבוקר אביבי בחוף הים - היא קפצה על הרעיון כמוצאת שלל רב.
הודיעה לבוסית שמחר היא לוקחת יום חופש, הכינה אבטיח חתוך במקרר וארזה תיק.

אבל בבוקר, שוד ושבר, קם מוטי עם דלקת עיניים. הגננת במעון הייתה נחרצת ולא עזרו כל התחנונים - זה מדבק. אנחנו לא יכולים לקבל אותו ככה.

ידידיה כבר הלך לכולל, אי אפשר להגיד לו שיחזור הביתה לשמור על מוטי כי 'קבעתי עם חברה לנסוע לים'. אוף. הלכה התוכנית. חשבה שולמית.

אבל כשהחברה כבר צפרה מלמטה, אמרה שולמית לעצמה שלא יקרה שום דבר אם היא תיקח איתה את מוטי. זה לא שיש לו שפעת. סך הכל דלקת עיניים. לא יקרה שום דבר, נכון?
"לגמרי" הסכימה חברתה, "אל תדאגי הוא גם ייהנה".

שתי הנשים ישבו על החוף אל מול האופק. זה היה מחייה נפשות ממש. השמש הייתה חמימה ונעימה והאבטיח - קריר ועסיסי. השיחות על הא ועל דא הפכו לשיחות עומק מרתקות וסוחפות.

כל כך סוחפות עד ש-

"מוטי!!! איפה מוטי?"
"הוא היה כאן מקודם".
שתיהן קמו בבהלה. הן הביטו סביב לכל הכיוונים, חיפשו פה ושם, וגילו שמוטי נעלם.
החוף לא כזה גדול. לאן הוא נעלם ריבונו של עולם. ילדון בן שנתיים וחצי.

המציל הוזעק, כמה נשים נרתמו גם הן לחיפושים, ואחת אמרה "נראה לי שראיתי איזה פעוט נכנס בלי השגחה למים, באמת חשבתי לעצמי, מי האימא שנותנת ככה..."
אך שולמית כבר לא שמעה את סוף המשפט.

היא רצה כאחוזת טירוף "מוטי, מוטי איפה אתה? מוטי שלי. בוא לאימא" צעקה לעבר הים בקול דומע.

הים העמוק אפילו לא החזיר הד.

רק אחרי חצי שעה מצאה מישהי את מוטי ישן שנת ישרים מתחת לאחד הספסלים של המלתחות, מכוסה באיזו מגבת שמצא שם.
היא החזירה אותו לשולמית הבוכייה והרועדת.

כל הדרך חזור פניה של שולמית היו חיוורות ועיניה ריקות. היא חיבקה את מוטי חזק חזק.
"די אמא, זה כואב". הוא אמר.
אך היא לא שמעה אותו.
היא רק לחשה כל הזמן "מוטי, איך עזבתי אותך, איך לא שמרתי עליך, בן שלי", והמשיכה לחבק אותו.
"יותר לא אעזוב אותך לעולם. אשמור עליך תמיד, קרוב קרוב. חזק חזק".
*
לפרק י"ב
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
היא רק לחשה כל הזמן "מוטי, איך עזבתי אותך, איך לא שמרתי עליך, בן שלי", והמשיכה לחבק אותו.
והיא גם לא התבגרה מאז. החויה הקשה מנהלת אותה מבפנים.
 
אחח אני כבר רואה את הבת של המציל חוזרת בתשובה ומגלה בסדר לחברה הכי טובה שלה הלא היא כלתנו המהוללה שיש לה קלף מנצח. למוטי היתה דלקת עיניים בעבר. אחח והכלה, היא כבר לא בטוחה שצלייאק לא יותר טוב. למה להכניס את קוץ של צלליאק בעין חולה? אה?
 
פרק י"ב


אני פותחת בפעם המי-יודע-כמה את הדף המקופל, וקוראת את השורות הספורות בכתב ידו של מוטי:

רציתי פשוט לבקש סליחה על שלא נהגנו כראוי בביטול השידוך.
מקווה שתוכלי לסלוח, למרות שאוכל להבין אם לא. העוול שגרמנו הוא באמת נוראי.

מוטי,
חתנך לשעבר.

ואם היה לו מספיק אומץ - גם לעתיד.
השאלות מתרוצצות בי.
מה זה אמור להביע, השורה האחרונה הזו? למה הוא היה צריך אומץ? מול מי הוא התמודד? והאם זה אומר שהוא רוצה להחזיר את השידוך? יש בכלל דבר כזה להחזיר שידוך שבוטל? מה יגידו כולם? ואחרי כל מה שעברתי, עוד מעניין אותי בכלל מה יגידו כולם?


*
"אמא, אכפת לך ממני? את רוצה שיהיה לי טוב?" שואל מוטי.
"ברור שכן. איזו שאלה".

"את רוצה שאני אשמח?"
"בטח. מה השאלות האלה פתאום?"
"מה תאמרי אם אני אגיד לך שהתייעצתי עם כמה אנשים חכמים והם אמרו לי שטובתי האישית היא להחזיר את השידוך עם דבורי?"
"מוטי, אתה מוכן להפסיק לדבר שטויות?"
"אמא", מוטי לקח נשימה עמוקה ושקל את מילותיו. "אני מכבד אותך, ואני יודע שאת רוצה רק בטובתי. אולי את רואה את טובתי בצורה מסוימת, אבל אני רואה את זה אחרת. ומבחינתי - את ההחלטה שלי כבר קיבלתי - לפעול ולנסות להחזיר את השידוך".
"מה?! אבא יודע על זה?"
"אבא תומך בזה".
שולמית המומה. היא שולחת מבט רושף לעבר בעלה שמהנהן בשקט. הוא נראה נחוש למדי, אך לא מספיק כדי להתערב בשיחה.

"ולמה נראה לך שהם ירצו להחזיר?"
"אני מקווה שאם אספר להם את האמת ואת התגלגלות העניינים - יש סיכוי שהם יסכימו".
"אז למה אתה שואל אותי בכלל?"
"כי כדי שיהיה סיכוי שהם יסכימו להחזיר, אני אצטרך לספר להם מה היה, ו... אני חושש שזה עלול לפגוע בכבודך. אני לא ארשה לעצמי לספר להם את האמת בלי שאת תסכימי".
"לא הבנתי. אתה מודיע לי או מבקש את רשותי?"
"לגבי עצם ההחזרה - אני מודיע לך. אני מודיע שמבחינתי אני רוצה להחזיר את זה. אבל זה תלוי בזה שאת תרשי לי לספר את כל מה שהיה".
"אז בעצם הכל תלוי בי?"
"כן"
"אז לא" - - -

"קחי יום לחשוב על זה".
"מה זה צריך להיות שאתה מציב לי אולטימטומים?"
"חלילה. אני לא מציב אולטימטום. אני פשוט לא רוצה שנחזור שוב על הטעות של לעשות דברים בפזיזות אז אני מבקש שתחשבי על זה עוד יום".
"ואם אני אגיד שאני לא מסכימה?"
"אז אני לא אלך נגד רצונך, ולא אוכל לספר להם מה היה. כך ייקבר הסיכוי שלי להינשא לזו שנועדה עבורי משמיים".
"נראה לך שנועדה לך משמיים בחורה שקרנית וחולה?"

"היא לא שקרנית" קם ידידיה ממקומו.
"מה?!" שולמית הייתה נראית בהלם מהעובדה שבעלה לא מתייצב אוטומטית לצידה.
"כבר אמרנו לך אבל כנראה לא רצית לשמוע. הבחורה סיפרה למוטי במהלך הפגישות על הצליאק. הוא זה שלא ראה לנכון לספר על זה".
"אתה חושב שמוטי צריך לקחת בחורה חולה?"
"צליאק זה לא מחלה" אמר ידידיה, ולפני שאשתו תפרוס שוב את משנתה מיהר להוסיף "וגם אם כן, זו הבחירה של מוטי".
שולמית עמדה בפה פעור. היא לא הייתה רגילה שמתנגדים לדעותיה.
"אמא, תחשבי על זה יום" ביקש מוטי שוב בקול רך.
"טוב, לא אכפת לי לקחת יום לחשוב על זה", אמרה שולמית בדרך לחדרה, "אבל אני יכולה להגיד לכם מראש מה תהיה התשובה", היא נכנסה לחדר "התשובה תהיה לא", אמרה וטרקה את הדלת.
*
לפרק י"ג
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
כואב הלב.
עושה לי צמרמורות קור וחום לסירוגין. שולמית הזאת, היא נורמלית לגמרי?
 
טוב, זה ברור שעכשיו מגיע הפרק שבו האמא מתעורר מחלום הביעותים שלה שבו היא רואה את מוטי שלה בין גלי הים והיא מנסה לתפוס אותו ולהציל אותו אבל כריש רשע עם ניצוץ של דבורי בעיניים מושך אותו בשיניו הרחק הרחק וככל שהיא מנסה לתפוס וצורחת היא מרגישה משהו שמקרקע אותה לחוף ואז היא רואה שזו השדכנית במבט אטום מסמנת לה לא בעיניים ומוטי שלה כבר בקושי נראה כמו נקודה קטנה מרחוק ואפילו את הצעקות שלו היא בקושי שומעת....
 
אולי שדבורי תיפגש בינתיים עם מישהו אחר ותרצה אותו.
או שכבר יש לך המשך ואנחנו סתם מברברים...
 
אני חושבת שמבחינה רגשית דבורי עדיין נתונה בהלם, היא עוד לא הגיעה לשלב האבל אפילו.
פה יש מקום לבדוק מה קורה.
 
פרק י"ג

טוב, עכשיו בטוח משהו יזוז באימא. חייב להיות.
היא תשב ותחשוב, ובן רגע היא תשתנה. היא תבין שהיא לא יכולה לשלוט בחיים של הבן שלה ותיתן את האישור שלה.
ההורים של דבורי בטח ישמעו שזו בסך הכל הייתה אי הבנה מצערת, ויבואו בריצה להחזיר את השידוך.
הסיפור יסתיים מן הסתם באיזו מחווה דומעת. דבורי תשאל את מוטי אם הוא מרגיש שלם עם זה, ואז הוא יגיד לה במבט רב משמעי 'אין דבר שלם יותר משידוך שבור'...
ושניהם יחייכו באושר.
רגש מתובל בקצת הומור. סיום מושלם.

אבל מה לעשות שהחיים לא כל כך מושלמים. הלוואי שהם היו.
אז שולמית לא משתנה כל כך מהר. היא כועסת ומסתגרת ולא נותנת אור ירוק.
מוטי מנסה מצידו לפנות לצד השני בלי לספר את מה שהיה.
הוא מקווה בסתר ליבו שבזכות ה'כיבוד-אם' ההרואי שלו תהיה לו סייעתא דשמיא מעל הטבע. אבל כבר אמרנו, החיים לא כאלה קסומים.
הצד השני עדיין פגועים מהם ולא מוכנים אפילו לשמוע על זה.

ומוטי נשאר הבחור שעזב שידוך,
ודבורי עוד יושבת בבית, תקועה במשך כמה חודשים ארוכים.

אהה. ואז, כששניהם תקועים הם מבינים שכן כדאי להחזיר את זה?
צר לי. דברים כאלה לא באמת קורים.

אז בסוף מוטי מתחתן עם בחורה שביטלה שידוך גם היא. זה הפגם היחיד ששולמית הייתה מוכנה לשמוע בשביל הבן שלה. לא משנה שמתברר שהבחורה הזו לא כל כך יציבה. מה גם שהמודל הזוגי שמוטי ראה אצל ההורים שלו הוא לא ממש אידאלי כך שיש למוטי לא מעט קשיים והתמודדויות.

ודבורי? בסוף בסוף היא מתחתנת עם גרוש טרי שמסכים לקחת בחורה שבורת שידוך הלוקה בצליאק. מטבע הדברים הוא נושא לא מעט צלקות מחיי הנישואין הפוצעים שלו אז גם לה יש התמודדויות משלה.
מישהו אמר שהחיים מושלמים?

אה, בטח שולמית חוטפת איזה זַפְּטָה ולומדת לקח מכל הסיפור הזה?
מצטער לאכזב.
היא נשארת בדיוק אותו דבר.
ככה זה בחיים.

אם אתם רוצים שמישהו ישתנה - עליכם לשנות רק את עצמכם.


- סוף -
 
אבל,
אחרי הסוף...

כאילו בלי קשר לכלום, דבורי שחוותה קשיים, אכזבות ותסכולים - משמשת בהמשך חייה כיועצת רגשית המסייעת להורים ולזוגות להתמודד ונותנת להם כלים לצמוח.

וכאילו בלי קשר לכלום, מוטי הופך לאבא שנותן לילדיו מגיל קטן את מלוא העצמאות ומרחב הבחירה. אבא שסומך עליהם שיבחרו את הבחירות שלהם ומגדל אותם להיות אנשים אחראיים ובוגרים.

שום דבר לא קשור לשום דבר, והכל קשור להכל. אחרי כל סוף יש 'אחרי הסוף', והקב"ה שמסובב את כל הסיבות יושב מלמעלה ומזיז עוד חייל קטן בלוח השחמט הענק שנקרא העולם שלנו.

 
אם אתם רוצים שמישהו ישתנה - עליכם לשנות רק את עצמכם.
משפט יפה וחזק. והבעיה היא שכדי להבין אותו באמת צריך לעבור תסכולים לא מעטים.
הסיפור ממש מרתק וכתוב יותר ממצוין...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה