ביקורת ספרות שברי אדם | ד. נויגרשל | אזהרת ספויילרים - ואורך...

[לוטם]

בעקבות שטף הספרים ושטף הביקורות עליהם כאן בפורום, אני מעלה סקירה\ביקורת נוספת לביקורת ספרות חזיון תעתועים של א. בראב

הפעם על הספר שברי אדם - ד. (דבורה) נויגרשל.
אני אצלול ישירות לכריכה, העלילה תגיע תכף.

מחויבת להזהיר | המון ספויילרים - בערך תקציר של הספר.
היכונו!

כריכה:
בלי המון פרטים, בלי בלגן.
היא יחסית מינימליסטית. שברים, שמתקשרים ישירות לשם הספר (שברי), וצללית של דמות מטושטשת. (אדם?)
לדעתי משרתת יפה מאוד את הספר, מאזנת את המתח שבו.
[כריכה מצורפת בסוף]

שם הספר:
אז שם הספר, מקפיץ אותנו מיידית אל תוך הספר, אל העלילה עצמה.
ולמה?!
לגיבור הסיפור קוראים, איך לא?! אדם! (כאן נכנסנו לדיון מעמיק האם שם הספר נבחר בגלל שם הדמות הראשית, או להפך, {מה שיותר הגיוני לדעתי} ועד כמה זה נכון...)

אז שברי אדם.

אדם שניידמן שלנו שבור מאירועי העבר שלו, אך אל דאגה. הוא אוסף אותם, חוזר בתשובה ומרכיב את עצמו מחדש.

ז'אנר:
והנה חידוש.
מתח!
אבל כאן מגיע המפנה. כמו בספרים של נויגרשל, המתח הוא לא קלאסי, כמו שהתרגלנו, מתח של אקדחים, יריות, דם וכו'. לא.
המתח והפעולה מתרכזים דווקא בפן הפסיכולוגי יותר, קריאת האדם שעומד מול אדם - מאסטר בקריאת שפת גוף, עדיין לא אמרנו - ועל פי הנתונים הללו, הוא מתעמת עם האויבים שלו.


כתיבה וסגנון:
גם כאן, אופייני לנויגרשל.
כתיבה יפה מאוד, לפעמים אפילו גאונית.
לעיתים נופלת בניסוחים יומיומיים ופשוטים יותר. לי העניין קצת צרם. אולי בתור כותבת, שבסיפורים מעין אלו מעדיפה להתנסח בצורה משלבית יותר גבוהה משפה מדוברת ביום-יום.

העלילה:
העלילה עצמה זורמת, רצה, עפה.
מרתקת ממש.
היו מעט קטעים שדילגתי, יותר אלו של התיאורים, היו הרבה כאלה, לדעתי. אבל יש כאלה שיאהבו.

תקציר העלילה:

אדם חוזר בתשובה ומגיע לגור ביישוב קטן שנקרא בשם: 'רמת אביגדור'. ישוב ססגוני, מצחיק, סוער ומעניין מאוד.

מיכאל הוא משהו כמו אב-בית של היישוב. דואג למכירות, הרצאות וכיוצא בזה.
פרט לכך, הוא גם משכיר את הדירה לאדם, שהוא בעצם בוגר מוסד, שחזר בתשובה ועזב את השירות אחרי... תכף נחזור לכאן.

עד עכשיו היינו בארץ. נצא לעולם הגדול.

אז ברחבי העולם ה-CIA, וגם הישראלים מחפשים אחרי אנטוניו, איטלקי אחד חמוד שמבריח חומרים מסוכנים, סחורות גנובות, כלי נשק וכדו'

יש גם את ברונו, ראש מאפיה נחמד ועצבני.

{ייאמר לזכותי, במהלך הספר קלטתי שאנטוניו וברונו - חד הם}

מעלה בעיה כלשהי, מבחינתי, בעלילה של הסיפור.

כל הסיפור, מהתחלה ועד הסוף, סובב אחרי כספות נעלמות כלשהן עם מידע סודי.
הן מוזכרות בהתחלה ממש, ובסוף.
הבעיה - שהקורא לא זוכר את זה בכלל. מבחינתו זה פרט מאוד שולי.
יהיו כאלה שיגידו שזו הגאונות, להפוך פרט שולי דווקא למניע של הכל.
אני לא חושבת כך. מבחינתי כקוראת, היה אפשר לחפש משהו יותר משמעותי מאשר כספות עם מידע סודי, שאנחנו לא זוכרים בכלל עד שמזכירים לנו את זה כש- "אה, בשביל זה היינו צריכים את אדם בכלל".
הייתי מצפה למשהו יותר משמעותי, שתוך כדי הספר נבין למה רודפים\חוטפים את אדם, ולא נישאר עם סימן שאלה עד שמזכירים לנו קטע זניח מתחילת הספר ואומרים לנו - "בגלל זה".
קיצור, יצאתי עם הרגשה של: ניסו למצוא סיבה לרדיפה דווקא אחרי אדם, הוסיפו קטע אחד בהתחלה, וסיימו את הסיפור.
הרגשה שלי.

בחזרה לעלילה:
ברונו רוצה את אדם לפיצוח הקוד של הכספות המדוברות. הוא שולח מישהו שעבד בעבר עם אדם בניסיון לגייס אותו לעבודה סודית ומתגמלת. אדם מסרב לעבודה.

כאן נכנס עמנואל לזירה. עמנואל הוא תמהוני כלשהו שהגיע לרמת אביגדור. כולם מזהים אותו כרפה-שכל ומשורר מוזר.
אדם, אלוף שפת הגוף והבעות הפנים, חושד בו.
עמנואל מנסה גם הוא להציע לאדם את אותה עבודה + מאיים עליו. אדם מתנע ממנו, ועמנואל עוזב את היישוב.

בסופו של דבר מסתבר שעמנואל (שנרצח על ידי ברונו ראש המאפיה) הוא ערבי-נוצרי, שעובד עם ברונו.



בעולם אחר,
דני גרינגליק (יש שם משפחה כזה??? נשמע כמו גלינג-גלינג) מופלל בהברחה של חומר מסוכן.
אשתו של דני חברה של אשתו של מיכאל מיודענו, המשכיר של אדם.
ומיכאל – כמה נחמד וברור, שולח את אדם, הסוכן לשעבר, לנסות ולעשות משהו עם גרינגליק המופלל האומלל.

אדם טס, כמובן... הרי אם לא איפה המתח?!
באיזה שלב הוא נחטף, ו- מגיע לאי הציפורים (נשמע מעניין לטייל שם קצת...)
כדי שהוא יסכים לשתף פעולה עם ברונו וחבריו בפיצוח הקוד של הכספות, הם מפלילים אותו בישראל, אבל אדם שלנו מסודר. הוא שתל בעצמו שבב איתור שרק חבר אחד טוב שלו יודע עליו.
החבר הטוב מאמין בחפותו של אדם ומגיע להציל אותו.
הכספות ניצלות גם כן.
סוף טוב הכל טוב.

המסר:
מואכל בכפית.
כתוב בעמוד האחרון של הספר בצורה ברורה. שחור על גבי לבן.
אם זה טוב או לא - תחליטו אתם. אני פחות אהבתי.
קצת היה מיותר.

חורים בעלילה:
קריאה ראשונה לא מצאתי. אם וכאשר תהיה קריאה נוספת, אעדכן

הבטחתי איפשהו למעלה שנחזור לעזיבת השירות במוסד של אדם.

אוף.
מידי דומה. מידי מגרד.
אולי לא תואם בדיוק, אבל הרעיון. אני לא אנקוב בשמות ומי שמכיר – יבין.

אדם פיקד על איזו משימה (בעבר), הוא זלזל במודיעין מסוים על רכב חשוב ואז—
הנהג ברכב החשוד היה מחבל,
שרצח את אחותו של אדם ואת האחיין הקטן והמתוק שלו.
גיסו נשאר צמח.

וטאדם טאדם---
אדם פרש מהמוסד.

צפוי? מזכיר משהו?

עוד משהו-
ברונו איים על אדם באמצעות פגיעה בגיסו הצמח. ואז פתאום האיום נעלם.
לי זה נראה פחות הגיוני, יש לכם קלף תשתמשו בו, תסחטו את אדם, תעשו משהו.


טוב. נחזור לחיובי.
בכללי, ספר יפה ממש. כזה שלא עוזבים מהיד ומתאכזבים שהוא נגמר.

קטעים שממש אהבתי:
אני לא אכתוב אותם בפירוט, כדי שיהיה לכם חשק לקרוא, אבל בקצרה:

• אהבתי את החתול האפור שאדם השתמש בו לגילוי ונטרול עוקבים. גאוני ומקורי.
• וגם את שואב האבק, הכלב, והחתול שביימו חתימות חום של בני אדם. גם גאוני.

זהו.
עד כאן להיום.

נ.ב.
מומלץ מאוד!

נ.ב.ב.
הכריכה המובטחת:

 

[לוטם]

יצארוך...
אשמח לתגובות (:

 

[ME!!]

וואו כתבת מהמם שנון ומצחיק!
לא קראתי את הספר, אז עניין אותי לעבור מלמעלה לראות במה מדובר ומצאתי את עצמי קוראת בהנאה עד הסוף

 

[לוטם]

וואו כתבת מהמם שנון ומצחיק!

תודה!

לא קראתי את הספר, אז עניין אותי לעבור מלמעלה לראות במה מדובר ומצאתי את עצמי קוראת בהנאה עד הסוף

כיף לשמוע (: