שיתוף - לביקורת שבר את הפח - ונמלט!

[פרוגמטי]

הוא הביט אל עבר האולם המפואר בעיניים בורקות. מחשבות הציפו את כולו והוא כמעט מעד. ברגע האחרון הוא דילג מעל המכשול שהיה מונח על הרצפה, גלון דלק ריק ומלוכלך.

מאבטחים חמורי מבע הקיפו את האיזור , שיירות רכבי שרד שחורים חלפו בכביש המוביל למקום. הוא ידע, שיבוא יום והוא יהיה שם. במקום הנחשק, ההוא שרק אחד יכול לעמוד בראשו. אולי שניים...

לא היה לזה סיכוי הגיוני – יש קריטריונים ברורים. היו לו כשרונות אבל מה לעשות, לא את אלה שנדרשים בשביל התפקיד ההוא.

ויום אחד זה קרה...

ההגיון התאדה, הקריטריונים התנדפו והערכים יצאו לחל''ת. הכל הסתדר כמו בחלומות. הוורודים שלו והשחורים שלנו. הלא יאמן קרה והוא הומלך עלינו בכח.

לתפקיד הוא נכנס כמו טווס והתנהג כמו פיל, אבל הפעם בעולם של חרסינה. שיכור מהתרגשות וחסר ניסיון הוא ניסה את כל המתקנים. את רכבי השרד ואת כסאות עור הצבי, את אזרחי המדינה הפך למקפצה ואת המוחלשים החליט לחשל כי מה שלא מחשל מחסל. וזה לא מחשל..

אין דבר אחד שנשאר שלם, לא נשארה לנו תקווה מלבד זו שיותר גרוע כבר לא יכול להיות.

עד שגם הוא הרגיש את הבחילה. הבחילה של עם שאמר די, שנחנק וצעק 'איני יכול עוד'.

ואז..

הוא התפקח לרגע, העיף מבט לערימת הזבל שהשאיר אחריו והסתובב חזרה למצלמה, יישר את עניבתו הכחולה ואמר כבאגב ''היו שלום, אני הולך לדרכי...''

ספוילר: הנאום הריק

אזהרת קריאה!

 

[אלישבע קיי]

תשלח לו בפרטי...
לפחות כותבים עליו...

 

[פרוגמטי]

תשלח לו בפרטי...
לפחות כותבים עליו...

 

[שועל ספרות.]

הוא בטוח שהוא מעניין מישהו.

 

[הנף מקלדת]

הוא הביט אל עבר האולם המפואר בעיניים בורקות. מחשבות הציפו את כולו והוא כמעט מעד. ברגע האחרון הוא דילג מעל המכשול שהיה מונח על הרצפה, גלון דלק ריק ומלוכלך.

מאבטחים חמורי מבע הקיפו את האיזור , שיירות רכבי שרד שחורים חלפו בכביש המוביל למקום. הוא ידע, שיבוא יום והוא יהיה שם. במקום הנחשק, ההוא שרק אחד יכול לעמוד בראשו. אולי שניים...

לא היה לזה סיכוי הגיוני – יש קריטריונים ברורים. היו לו כשרונות אבל מה לעשות, לא את אלה שנדרשים בשביל התפקיד ההוא.

ויום אחד זה קרה...

ההגיון התאדה, הקריטריונים התנדפו והערכים יצאו לחל''ת. הכל הסתדר כמו בחלומות. הוורודים שלו והשחורים שלנו. הלא יאמן קרה והוא הומלך עלינו בכח.

לתפקיד הוא נכנס כמו טווס והתנהג כמו פיל, אבל הפעם בעולם של חרסינה. שיכור מהתרגשות וחסר ניסיון הוא ניסה את כל המתקנים. את רכבי השרד ואת כסאות עור הצבי, את אזרחי המדינה הפך למקפצה ואת המוחלשים החליט לחשל כי מה שלא מחשל מחסל. וזה לא מחשל..

אין דבר אחד שנשאר שלם, לא נשארה לנו תקווה מלבד זו שיותר גרוע כבר לא יכול להיות.

עד שגם הוא הרגיש את הבחילה. הבחילה של עם שאמר די, שנחנק וצעק 'איני יכול עוד'.

ואז..

הוא התפקח לרגע, העיף מבט לערימת הזבל שהשאיר אחריו והסתובב חזרה למצלמה, יישר את עניבתו הכחולה ואמר כבאגב ''היו שלום, אני הולך לדרכי...''

ספוילר: הנאום הריק

אזהרת קריאה!

כתוב טוב. כמו תמיד.

רק הערה קטנה:
הקטע הראשון. לא התחבר לי.
מתי זה היה? מה היה תפקידו שם? איך בסוף זה התחבר לו לחלום?

 

[פרוגמטי]

כתוב טוב. כמו תמיד.

רק הערה קטנה:
הקטע הראשון. לא התחבר לי.
מתי זה היה? מה היה תפקידו שם? איך בסוף זה התחבר לו לחלום?

אופס..
צודק. זה באמת התבלבל לי קצת, כי בראש זה התחיל לי כרעיון קצת שונה ואיכשהו הכעס על האיש בלבל אותי.
אבל.. במחשבה שניה - היה שלום, אני הולך לדרכי!