קורונה שבת בצל הקורונה

[שרית קובל]

ימים נוראים - ימים של מחשבה
לא עוד ימי השגרה,
לא עוד ימים של עבודה - ריצה - בית ומשפחה
ימים שכל כולם התכנסות משפחתית טהורה.

הצלצול שבורא עולם הפעיל למולנו,
מנענע כל לב, וכל בדיל מחשבה עבורנו,
לא לחינם פעל כל זאת בורא עולמות
לכל מחלה וחרדה יש סיבות ברורות.

ולאחר שבוע של בילוי משותף עם כל הילדים,
שעות של שיחות והבנות חדשות, מלאות באתגרים
הגיעה לה שבת המלכה שאור חדש מפיצה,
לא שבת רגילה, שבת נדירה.

בכל שבת כואבת מחדש את כאבה של שבת,
רחוב ז'בוטינסקי מלא מכוניות, נוסעות
רחובות צדדים בערים מעורבות לא כולם צנועות,
וכבוד השבת, וכבודו של אבא בשמים לא כולן שומרות.

והשבת שקט דממה -
רחוב ז'בוטינסקי כמעט ללא תנועה,
וברחובות הצדדים מנינים מנינים,
מכל פינה שירת התפילה בוקעת רקיעים.

אין עוד חסידים וליטאים,
לא עוד ספרדים ואשכנזים,
אין כאן פלג ואין כאן שונאים,
כולם יחד אל השמים פונים.

ומאה מטר מהבית עשרות אם לא מאות מתפללים,
כולם כאחד את הרחובות כובשים,
נושאים תפילה יחד, בניגון של אהבה,
והשם שבשמים רוקד לו משמחה.

נעצור לרגע למחשבה,
נתבונן מעט בהבנה,
ונחשוב שהגיע זמן האחדות והשלווה,
נעזוב את הפילוג והשטנה,
ומשם, בוודאי משם תבוא לה הגאולה.

רגשות של שבת, של אשה יהודיה פשוטה.