הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
קיבלתי במייל:
הקדמה
קיבלתי במייל מכתב זה שכתבה אם בישראל כתגובה על ההסתה נגד החרדים
מכתב זה הועיל לי אישית
אמרתי אעלה זאת ואולי מישהו ימצא בזה תועלת
*לכבוד יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה,
מר אבי שמחון
שלום,
"משפחה עם שמונה ילדים היא חטא", כך אמרת.
חטאתי לחברה והבאתי לעולם 11 ילדים.
את "רובם" ללא אפידורל, תחת ידיו האמונות של פרופסור סמואלוב.
לא. עשרה לא הספיקו לי.
מצטערת שערערתי את הדמוגרפיה,
שהמטתי אסון על הכלכלה הישראלית,
שפגעתי בצמיחה הכלכלית ובתנופתה,
שאנחנו נטל על החברה.
ואני לתומי חשבתי, איך כל החברות במשק ישרדו בלי כל ילדי החטא שלנו?
הרי אם אני עוצרת לילדיי את השוקו, מחלבות תנובה, טרה וגד גם יחד, קורסות מיד
וגם מטרנה, וכל תחליפי החלב למיניהם.
ומה יעשו אגד ודן בלי כל ילדי הסרדינים החרדים, ומה יעשו נהגי מוניות השירות?
ומה יעשו רופאי השר"פ, וכל המערך המיילד? כולם יהיו מחוסרי עבודה בלעדינו.
בתי ההארחה והמלונות, פארקי המים והשעשועים,
חנויות ההלבשה וההנעלה – כולם יהיו מיותמים בלי החרדים וצאצאיהם.
ומי ינהר בהמוניו אל רשתות השיווק, עם עגלות קניות מפוצצות במע״מ של ילדי החטא המיותרים האלה?
לא חבל, מר שמחון?
איך זה אצלכם במגזר? אני רוצה להבין.
כל ילד מתוכנן בקפידה, ואז מגיע לעולם עם סל קליטה עד גיל 18?
כי אצלנו כל ילד מגיע עם הברכה שלו. סבתות לא טועות.
אני אמנם לא חזקה בחשבון, אבל אני חושבת שהשאלה אם להביא את הילד הבא אינה רק שאלה כלכלית. למה? כי באותה עלות שבה יש מי שמגדל שני ילדים (אוכל, צעצועים, אלקטרוניקה, חוגים, מותגים, תרבות ופנאי) – אני מגדלת עשרה.
עובדה, שעל משכורת של עשרים אלף ש"ח בחודש (!) יצאו אנשים לרוטשילד.
בעלי ואני מפרנסים מבוקר עד ערב (כן, כן, קראת נכון, לא בטלנים)
אבל ברוך ה', ילדינו לא נחשפים לכל שטף הגירויים שהמסך והרחוב מציעים להם.
עם יד על הלב: כמה עלתה לכם חופשת החנוכה? פסטיגלים, פסטיבלים, נסיעות, הצגות. אצלי – המחיר היה מעט קמח, ביצים, שמן לטיגון, פה ושם הפתעות מה"חנות בשקל".
והילדים היו מבסוטים אש. בכל נר שרנו ורקדנו, שיחקנו משחקי קופסא על השטיח. כן, אני מודה, חיכיתי כבר לנר השמיני. אבל בסך הכל היה כיף.
השמחות שלנו צנועות, גם האירועים באולמות. אין צורך ביותר מזה.
ומה עם הבגדים, הילקוטים? אלה בדרך כלל עוברים אצלנו בירושה. החינוך הוא להסתפקות במועט. תשאל כל ילד חרדי בן שלוש מה זה "בל תשחית", ותבין הכל.
התור למקלחת קצת ארוך יותר, ישנים קצת בצפיפות (ראש וזנב), אבל עם הרבה חום ואהבה.
בבית הספר או בחיידר כמעט ואין תחרות מותגים. כולם עם אותו סנדוויץ', ממרח "השחר" או גבינה עם מלפפון. בראש חודש זוכים לשוקו ולחמנייה (בעסה, השנה הזו מעוברת).
ותאמין לי, הילדים שלנו מבסוטים. ההורים שלהם לא במרוץ מטורף אחרי הכסף, המעמד והיעדים.
יש להם סנדוויץ' בילקוט, קלפים של גדולי הדור במהדורה החדשה, מעיל חם, גינה ושמש.
ומה צריך ילד יותר מזה?
כל ילד הוא עולם ומלואו. וכל ילד פתו בסלו.
אז אולי כל עניין הילודה הוא לא שאלה כלכלית, אלא שאלה של מיצוי אישי. שזה בסדר גמור, כן? זה לא אתם, זה אני.
אולי זו הקריירה והעבודה. אולי אחרי הילד השני נהיה צפוף באוטו. אולי אלה החברים, הלימודים, היעדים, השבתות בבוקר, הנוחות הפיזית, מבנה הגוף, הזמן הפנוי.
להביא שמונה ילדים לעולם זה באמת לא פינוק גדול. זה מלא ויתורים.
זה מלא ספלים של קפה קר. זה צלוליטיס, זה עיניים טרוטות. זה חוסר שינה. ותזכירו לי מה זה חופשה.
זה ביטול העצמי, והאני, והאגו.
הבאת ילדים לעולם זה בעצם מחיקת כל הצרכים הבסיסיים שלי.
ניסיתם אותנו בקיצוץ הקצבאות, וברוך ה', זה לא עצר אותנו. "כן ירבה וכן יפרוץ". קומה תשע בשערי צדק מפוצצת, טפו טפו.
וזה בלי להפחיד אתכם באיומים דמוגרפיים, בלי השישה מיליון שאיבדנו.
זכותכם לדאוג לחרותכם ולעתידכם הכלכלי, זכותכם לא לחטוא למשפחה גדולה.
לכם קשה?
סבבה.
אז תשאירו לנו את העבודה.
אגב, בחישוב מהיר, אם כל 11 ילדיי ילכו בדרכי, צפויים לי 121 נכדים. תגיד בכנות שאתה לא מקנא.
מאחלת לך הצלחה בתפקידך החדש, כיו"ר המועצה הלאומית לכלכלה.
יעל מזרחי,
אם כל חטאת
הקדמה
קיבלתי במייל מכתב זה שכתבה אם בישראל כתגובה על ההסתה נגד החרדים
מכתב זה הועיל לי אישית
אמרתי אעלה זאת ואולי מישהו ימצא בזה תועלת
*לכבוד יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה,
מר אבי שמחון
שלום,
"משפחה עם שמונה ילדים היא חטא", כך אמרת.
חטאתי לחברה והבאתי לעולם 11 ילדים.
את "רובם" ללא אפידורל, תחת ידיו האמונות של פרופסור סמואלוב.
לא. עשרה לא הספיקו לי.
מצטערת שערערתי את הדמוגרפיה,
שהמטתי אסון על הכלכלה הישראלית,
שפגעתי בצמיחה הכלכלית ובתנופתה,
שאנחנו נטל על החברה.
ואני לתומי חשבתי, איך כל החברות במשק ישרדו בלי כל ילדי החטא שלנו?
הרי אם אני עוצרת לילדיי את השוקו, מחלבות תנובה, טרה וגד גם יחד, קורסות מיד
וגם מטרנה, וכל תחליפי החלב למיניהם.
ומה יעשו אגד ודן בלי כל ילדי הסרדינים החרדים, ומה יעשו נהגי מוניות השירות?
ומה יעשו רופאי השר"פ, וכל המערך המיילד? כולם יהיו מחוסרי עבודה בלעדינו.
בתי ההארחה והמלונות, פארקי המים והשעשועים,
חנויות ההלבשה וההנעלה – כולם יהיו מיותמים בלי החרדים וצאצאיהם.
ומי ינהר בהמוניו אל רשתות השיווק, עם עגלות קניות מפוצצות במע״מ של ילדי החטא המיותרים האלה?
לא חבל, מר שמחון?
איך זה אצלכם במגזר? אני רוצה להבין.
כל ילד מתוכנן בקפידה, ואז מגיע לעולם עם סל קליטה עד גיל 18?
כי אצלנו כל ילד מגיע עם הברכה שלו. סבתות לא טועות.
אני אמנם לא חזקה בחשבון, אבל אני חושבת שהשאלה אם להביא את הילד הבא אינה רק שאלה כלכלית. למה? כי באותה עלות שבה יש מי שמגדל שני ילדים (אוכל, צעצועים, אלקטרוניקה, חוגים, מותגים, תרבות ופנאי) – אני מגדלת עשרה.
עובדה, שעל משכורת של עשרים אלף ש"ח בחודש (!) יצאו אנשים לרוטשילד.
בעלי ואני מפרנסים מבוקר עד ערב (כן, כן, קראת נכון, לא בטלנים)
אבל ברוך ה', ילדינו לא נחשפים לכל שטף הגירויים שהמסך והרחוב מציעים להם.
עם יד על הלב: כמה עלתה לכם חופשת החנוכה? פסטיגלים, פסטיבלים, נסיעות, הצגות. אצלי – המחיר היה מעט קמח, ביצים, שמן לטיגון, פה ושם הפתעות מה"חנות בשקל".
והילדים היו מבסוטים אש. בכל נר שרנו ורקדנו, שיחקנו משחקי קופסא על השטיח. כן, אני מודה, חיכיתי כבר לנר השמיני. אבל בסך הכל היה כיף.
השמחות שלנו צנועות, גם האירועים באולמות. אין צורך ביותר מזה.
ומה עם הבגדים, הילקוטים? אלה בדרך כלל עוברים אצלנו בירושה. החינוך הוא להסתפקות במועט. תשאל כל ילד חרדי בן שלוש מה זה "בל תשחית", ותבין הכל.
התור למקלחת קצת ארוך יותר, ישנים קצת בצפיפות (ראש וזנב), אבל עם הרבה חום ואהבה.
בבית הספר או בחיידר כמעט ואין תחרות מותגים. כולם עם אותו סנדוויץ', ממרח "השחר" או גבינה עם מלפפון. בראש חודש זוכים לשוקו ולחמנייה (בעסה, השנה הזו מעוברת).
ותאמין לי, הילדים שלנו מבסוטים. ההורים שלהם לא במרוץ מטורף אחרי הכסף, המעמד והיעדים.
יש להם סנדוויץ' בילקוט, קלפים של גדולי הדור במהדורה החדשה, מעיל חם, גינה ושמש.
ומה צריך ילד יותר מזה?
כל ילד הוא עולם ומלואו. וכל ילד פתו בסלו.
אז אולי כל עניין הילודה הוא לא שאלה כלכלית, אלא שאלה של מיצוי אישי. שזה בסדר גמור, כן? זה לא אתם, זה אני.
אולי זו הקריירה והעבודה. אולי אחרי הילד השני נהיה צפוף באוטו. אולי אלה החברים, הלימודים, היעדים, השבתות בבוקר, הנוחות הפיזית, מבנה הגוף, הזמן הפנוי.
להביא שמונה ילדים לעולם זה באמת לא פינוק גדול. זה מלא ויתורים.
זה מלא ספלים של קפה קר. זה צלוליטיס, זה עיניים טרוטות. זה חוסר שינה. ותזכירו לי מה זה חופשה.
זה ביטול העצמי, והאני, והאגו.
הבאת ילדים לעולם זה בעצם מחיקת כל הצרכים הבסיסיים שלי.
ניסיתם אותנו בקיצוץ הקצבאות, וברוך ה', זה לא עצר אותנו. "כן ירבה וכן יפרוץ". קומה תשע בשערי צדק מפוצצת, טפו טפו.
וזה בלי להפחיד אתכם באיומים דמוגרפיים, בלי השישה מיליון שאיבדנו.
זכותכם לדאוג לחרותכם ולעתידכם הכלכלי, זכותכם לא לחטוא למשפחה גדולה.
לכם קשה?
סבבה.
אז תשאירו לנו את העבודה.
אגב, בחישוב מהיר, אם כל 11 ילדיי ילכו בדרכי, צפויים לי 121 נכדים. תגיד בכנות שאתה לא מקנא.
מאחלת לך הצלחה בתפקידך החדש, כיו"ר המועצה הלאומית לכלכלה.
יעל מזרחי,
אם כל חטאת
