שוטטתי, והפעם בבני ברק - שיתוף וביקורת

  • הוסף לסימניות
  • #1
שוטטתי, והפעם בבני ברק

אני עולה בגרם המדרגות בואכה חתם סופר, הגשם מפזז מעלינו בעוז, ביד האחת מטריה גדולה מסוככת עלי, ובשנייה תיק. יש לי חור של שלוש שעות, תקוע בבני ברק.

חשבתי למצוא בית כנסת נחמד שקט, שאוכל להניח ראשי שם, לשתות תה כיאה למזג האוויר ולחטוף איזה משהו מבלעטעל' גמרא, השטבלאך בבית הכנסת הגדול כבר מלא, בחלק מסתיימים שיעורי הבוקר, בשאר כבר מתפללים מנחה גדולה בזמן, הצטרפתי, אבל מנוחתי לא כאן. למעלה בית המדרש מלא מפה אל פה באברכים השוקדים על תלמודם, לא כזה אני מחפש.

שוטטתי. למרות שגשום. יש לי מטריה גדולה, היה לי אפילו קצת חם עם המעיל, והתיק היה קצת כבד, אבל אני אוהב לשוטט, ואולי גם אמצא בית כנסת שקט, כזה שאוכל לשתות בו תה ואולי להשלים שניים מקרא.

הרחוב מתמלא דרדקים השבים מתלמודם, הורים מובילים פעוטות מגני הילדים, ובנות שבות מבית הספר. המגפיים ממלאים את ייעודם, השלוליות ממלאות את המדרכות הלא אחידות, ואני נזהר בין השפריץ ממכונית חולפת לילד המקפץ בשלולית בחדווה ומנצל את המגפיים, ואת זה שאמא לא לידו עד תום.

אין לי יד פנויה. יש לי מטריה ביד אחת ותיק כבד ביד השניה. אחרת, הייתי מצלם את הצבעוניות החוגגת בניקוז שבין הרחובות לגרם המדרגות, המעילים התיקים והמטריות המגפיים המבריקות העצים הפרחים הגדרות שמסביב, חגיגה לעיניים. אבל אני שומע את הקולות, ורואה, קצת מריח, אדמה רטובה. מעט ירוק סביב ועץ גדולים מלמעלה רוכנים מקבלים בהכנעה ושותים בצמא, את השפע היורד עלינו מלמעלה. חורף.

אני עולה במדרגות, מלפני ילדה במעיל המצויר ועגלת ילקוט וורודה, כבד לה לסחוב על הגב. אני מכיר את הטון הזה, בטח אמרה לאמא שאין לה כוח, היא חייבת עגלה. היא מתקשה במעלה המדרגות, חברתה, כן, זאת עם לה ילקוט על הגב, מסייעת בידה להעלות את העגלה, לה יש כוח, גם לעגלה של ההיא שאין לה כוח, מכיר גם את אלו.

במנוחה שבין המדרגות הן מלהגות, היא אומרת, זאת עם התיק על הגב. בואי תעמדי מעל השלולית, זה חסד, חסד? למה חסד? זה חסד עם השלולית שלא תירטב, היא משיבה בחן. והיא משיבה, אבל צריך להיזהר שלא תיגע טיפה בחברתה חלילה. אל תדאגי, היא מרגיעה אותה, ה' שומר על העולם. הוא הבטיח שלא יהיה מבול.

אני ממשיך לשוטט, יורד חזרה את חתם סופר, אולי הראשונים, שיפצו אותו קצת, תמיד היה פתוח, אני מתאכזב, מעבר לכביש יש שלט, בית כנסת בר יוחאי. עם ברוכים הבאים באותיות קידוש לבנה אדומות, אני כבר עייף, העוף מהברית אצל אחותי מכביד עלי בשעה כזו, לא רגיל לאכול מנות בבוקר. מחפש קצת מנוחה. סגור. הברוכים הבאים.

אני מוצא בפינת רח' הרצוג את אוהל אברהם, דלת פתוחה, צמוד לחניכי הישיבות מערב בני ברק, אני נכנס, חוברת בצבע כחול בהיר שמוכיחה במאת האחוזים בהוכחות חותכות ולמעלה מכל ספק שיש בורא לעולם.
חדר לא גדול, נעים מהרגע הראשון, ממול יש שיש עליו מיני בר כוסות קפה תה וחבילות במבה, במקרר יש חלב ובקבוק סודה, ופתק מעיר את העיניים לזכותו של הרב אברהם פיש, כל האוכל שכאן הוא לציבור הקדוש.

אני שואל אתכם בתל אביב תמצאו כזה, בברלין או בפריז תמצאו כזה?

רק שאלה אחת מאחר כך, הרי לא חיכיתי סתם שלוש שעות בבני ברק.
אם קניתם כרטיס לאירוע במאתיים שקלים חדשים, הגעתם, וגיליתם שאין לכם את הכרטיס, פשפשתם, ואיננו, אבד. תקנו חדש, או שלא?
אם הלכתם לאירוע, ובתכניתכם לקנות כרטיס במאתיים שקלים חדשים, הגעתם ושוד ושבר, אבדו לכם מאתיים שקלים. תקנו כרטיס, או שלא?

תחשבו, תענו, ותשאלו את עצמכם למה, ומה ההבדל.

אה, וכמובן שכחתי את המטריה בבני ברק.


 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
שכוייח
האמת שהסתפקתי בסוכוצ'וב עם להיכנס...

אממ ואם המנהל רואה, שיתקן אחרי השאלות. תענו, ואחר כך תחשבו :)
יש עוד כמה.. שוין. היה בלחץ של ער"ש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מחילה, 176 צפיות, 13 לייקים ותגובה אחת. וביקשתי, כפרות, ביקשתי ביקורת.
יודעים מה, על תשקיעו, ביקורת וכל זה, יש שם כמה וכמה טעויות ויש מה לדייק, אני לא מושלם, אני יודע, אבל אין לכם עצבים, וזה בסדר.
אבל אתם יודעים מה, תפרגנו, סתם בשביל להתחנף שיהיה לי חשק לכתוב, וגם לכם, למה אחרת כל הפורום הזה ילך לכפרות, אלא אם @גדי ישראלי יביא עוד פרק לדירה 9... אז אני שותק.

אחח סחטן לייקים שכמוני, אבל מגיע לכם.
וגם היתה שאלת פילוספיה בסוף.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #5
אשר, התגעגתי.
נותרת ישיבה בוחע'ר בכל רמ"ח ושס"ה. זר לא יבין את זאת.
ובלי ביקורת אי אפשר, אז ידידי ורעי היקר, אנא ונא, עבור שוב על עניין הפיסוק והניקוד בכל קטע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
כן כשראיתי את הלייק שלך חזרתי לקרוא ולבדוק את הפסיקים, ובנתיים אני מתקן במחשב אצלי...
אבל תדע לך שאני חושב על זה בגללך מלא, ואני משתדל לחשבן תוך כדי כתיבה.
ותודה רבה, תבוא לבקר אותנו יותר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
תבוא לבקר אותנו יותר...
החיים, כך מתברר, הם לא על פי בקשתך.
היה עלי תקופה של עומס גדול מאוד, ומיד אחר כך תקופה נופת, ושוב, ושוב... מקווה להתחיל להופיע כאן יותר ויותר.
אגב, כשחזרתי לכאן וגיליתי שהתמונה השתנתה לחלוטין. מאיפה נפלו לפה כל המוכשרים החדשים, אשר. מאיפה? איפה הם היו עד היום?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
החיים, כך מתברר, הם לא על פי בקשתך.
היה עלי תקופה של עומס גדול מאוד, ומיד אחר כך תקופה נופת, ושוב, ושוב... מקווה להתחיל להופיע כאן יותר ויותר.
אגב, כשחזרתי לכאן וגיליתי שהתמונה השתנתה לחלוטין. מאיפה נפלו לפה כל המוכשרים החדשים, אשר. מאיפה? איפה הם היו עד היום?
נכון הגיעו מלא?
זה כל כך כיף
רק ש @אבימי קצת נראה לי עסוק, וניהול דורש זמן ומאמץ, וזה מרדים קצת כשאין אקשן, אז כל אחד שיבוא וירים קצת נשמור על המקום הזה רותח.

הנה אני לא כתבתי כב כמה שבועות לא עבד לי הראש, וגם לא כתבתי לאתגרים, ואני כל פעם מרגיש החמצה, אבל כל כך כיף לקרוא. ולהגיב, לפחות לפרגן אם אין זמן ומוזה.

וכן כשיש הזדמנות אז יאללה להרביץ קטע. ולתת לנו ללקלק ת'אצבעות.
ואני מצידי אחשוב על חמור נושא ספרים אם לא ארדם הלילה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
כתוב יפה מאוד. לגמרי מכניס לאווירה.
קטונתי מלתת ביקורת ספרותית, אז קבל נא את מחמאותיי בהתנצלות.

לגבי השאלה הפילוסופית, בשני המקרים אקנה כרטיס. כעת אני מוגיע את מוחי בשאלה מתי הייתי אמור כן לקנות ומתי לא, ומה אמור היה להיות ההבדל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
@אשר שרבר
בפעם הקודמת שירדת ברחוב יחזקאל קראתי את הקטע ארבע פעמים וליקקתי את האצבעות, התחברתי ממש לשכונת ילדותי, היום אני נמצא הרבה בבני ברק ואני מרגיש שקטע הזה נפלא מבחינה ספרותית אבל לאו דווקא מייצג את בני ברק, זה יכול להיות גם על בית שמש או ביתר בשינוי הכותרת ושמות השטיבלך', האם גם אתה מרגיש כך?

https://www.prog.co.il/threads/ברחובות-הבוכרים.373552/
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
@אשר שרבר
בפעם הקודמת שירדת ברחוב יחזקאל קראתי את הקטע ארבע פעמים וליקקתי את האצבעות, התחברתי ממש לשכונת ילדותי, היום אני נמצא הרבה בבני ברק ואני מרגיש שקטע הזה נפלא מבחינה ספרותית אבל לאו דווקא מייצג את בני ברק, זה יכול להיות גם על בית שמש או ביתר בשינוי הכותרת ושמות השטיבלך', האם גם אתה מרגיש כך?

https://www.prog.co.il/threads/ברחובות-הבוכרים.373552/
בהחלט, אינני בני ברקי, ואיני מכיר את המבואות כמו את רחובות הבוכרים, וגם לא את המנטליות, אני גם לא חשבתי שזה בהכרח מייצג את בני ברק, אמנם היו ששאלו אותי אם נהנתי מהילדות הבני ברקיות... כנראה שיש שזיהו את השיח היפה של הילדות כבני ברקי משהו, לא יודע למה.
יותר תיארתי סביבה חורף וצבעוניות...
ותודה על הלינק.
מידי דברי חיפשתי עוד פעם שכתבתי על שיטוט שלי בסמטאות שמאחורי רחוב יפו. ואני לא מוצא למרות שאני כמעט בטוח שהעלתי אותו כאן בעבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מחילה, 176 צפיות, 13 לייקים ותגובה אחת. וביקשתי, כפרות, ביקשתי ביקורת.
יודעים מה, על תשקיעו, ביקורת וכל זה, יש שם כמה וכמה טעויות ויש מה לדייק, אני לא מושלם, אני יודע, אבל אין לכם עצבים, וזה בסדר.
אבל אתם יודעים מה, תפרגנו, סתם בשביל להתחנף שיהיה לי חשק לכתוב, וגם לכם, למה אחרת כל הפורום הזה ילך לכפרות, אלא אם @גדי ישראלי יביא עוד פרק לדירה 9... אז אני שותק.

אחח סחטן לייקים שכמוני, אבל מגיע לכם.
וגם היתה שאלת פילוספיה בסוף.
אתה אוחז ב-27 תודות אז המצב טוב יחסית...

אתן לך ביקורת. לא בשביל הביקורת אלא כדי שתתמקצע.
לקטע שכתבת קוראים מונולוג. להבדיל מדיאלוג בו יש שני משוחחים, במונולוג יש מספר אחד.
הקטע כתוב יפה. הוא מתאר שיטוט חסר מטרה לכאורה ברחובותיה הצבעוניים של בני ברק. אבל... ספרתי בקטע 13-14 פעמים את המילה אני. אז נכון שאתה הוא המספר, ואתה הלכת ועשית. אבל ה'אני' שחוזר על עצמו שוב ושוב קצת מעקצץ בלשון כשקוראים את זה ברצף.
נקודה נוספת. אם המונולוג כתוב באותו גוף כל הזמן זה משמעם ומכביד נורא על הקריאה. תחשוב אם היית מסוגל לקרוא ספר שלם שהוא מונולוג נטו.
@רותי קפלר בספרה 'הנורמלי האחרון' כותבת מונולוגים מקסימים של 'שרהלה' אשת השאלים. בקטע מסוים ספרתי אמנם קרוב ל-10 פעמים את המילה אני, אבל הם השתלבו בטקסט באופן מושלם.
יש במונולוג שם דו שיח עם הקוראים: ידעתם שחוג הסרטן זו הנקודה הכי צפונית על מישור המילקה... והקטע מסתיים: נכון לא ידעתם? עכשיו תדעו. (עמ' 313).
המונולוג שלה גם מכיל דיאלוג: "אתה הרבה יותר חכם מכל האנשים שאני מכירה", אמרתי לו בהתפעלות אחרי שהכרתי אותו. (שם).
הוא כמובן גם מכיל תיאורי מקום ומחשבות. שיחות ודיבורים בגוף ראשון, שני, שלישי, רביעי וחמישי. נסתר, גלוי ונוכח...
ממליץ לך לקרוא את המונולוגים שם, כדי לדעת איך באמת צריך להיראות מונולוג.

קח את הקטע שלך ותנסה לעבד אותו. לצמצם בו את ה'אני'. להעביר תיאורים לגופים אחרים. לבנות בו דיאלוגים שאתה מאזין להם. לא היא אמרה והיא השיבה לה, אלא ממש להאזין לדיבורים להיות נוכח בהם. בדמיון שלך כמובן.
כשתסיים לעבד את זה שוב. שוב ושוב. תעלה לכאן שוב ונגיב שוב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מידי דברי חיפשתי עוד פעם שכתבתי על שיטוט שלי בסמטאות שמאחורי רחוב יפו. ואני לא מוצא למרות שאני כמעט בטוח שהעלתי אותו כאן בעבר.
כאחד שזוכר מאז בואך לפורום
לדעתי ולמיטב זכרוני לא העלית.
אז בבקשה
עכשיו, ומיד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
@רותי קפלר בספרה 'הנורמלי האחרון' כותבת מונולוגים מקסימים של 'שרהלה' אשת השאלים. בקטע מסוים ספרתי אמנם קרוב ל-10 פעמים את המילה אני, אבל הם השתלבו בטקסט באופן מושלם.
יש במונולוג שם דו שיח עם הקוראים: ידעתם שחוג הסרטן זו הנקודה הכי צפונית על מישור המילקה... והקטע מסתיים: נכון לא ידעתם? עכשיו תדעו. (עמ' 313).
המונולוג שלה גם מכיל דיאלוג: "אתה הרבה יותר חכם מכל האנשים שאני מכירה", אמרתי לו בהתפעלות אחרי שהכרתי אותו. (שם).
הוא כמובן גם מכיל תיאורי מקום ומחשבות. שיחות ודיבורים בגוף ראשון, שני, שלישי, רביעי וחמישי. נסתר, גלוי ונוכח...
ממליץ לך לקרוא את המונולוגים שם, כדי לדעת איך באמת צריך להיראות מונולוג.
חולק עליך מכל וכל. קפלר מתמקדת בסוג מסויים של מונולוגים. כשהיא מתארת אישה מעט ילדותית היא נוקטת בשיטת השיתוף. כשהיא מתארת אחרים היא ממש לא עושה זאת בצורה כזו. מגוחך יהיה לחשוב על מנכ"ל מייקרוסופט העולמית ולהבדיל רב קהילה בת 200 משפחות שמנהלים מונולוג עם עצמם ותוך כדי משתפים את הקורא בשאלות שעולות במוחם [ביחוד הדוגמה שהבאת. נכון לא ידעתם? עכשיו תדעו...].
כל דבר וכל מקרה גופו.
אני אכן מסכים שצרי להגביר את רמת העניין, אבל לדעתי מדובר בעיקר בפיסוק וניקוד שמכבידים ונותנים את ההרגשה אותה הזכרת - ואתה אני מסכים בהחלט.
ובעניין מינון ה'אני' - יתכן שאתה צודק. לא גיבשתי מסקנה ברורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
מגוחך יהיה לחשוב על מנכ"ל מייקרוסופט העולמית ולהבדיל רב קהילה בת 200 משפחות שמנהלים מונולוג עם עצמם ותוך כדי משתפים את הקורא בשאלות שעולות במוחם [ביחוד הדוגמה שהבאת. נכון לא ידעתם? עכשיו תדעו...].
דמיונות ומחשבות יש לכולם
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מגוחך יהיה לחשוב על מנכ"ל מייקרוסופט העולמית ולהבדיל רב קהילה בת 200 משפחות שמנהלים מונולוג עם עצמם ותוך כדי משתפים את הקורא בשאלות שעולות במוחם
תרשו לי לחלוק.
ייתכן שהמשלב יהיה שונה אצלם, המחשבות בסגנון (בשורוק) אחר, אבל מונולוג הוא מונולוג. ומונולוג טוב הוא אחד שנשפך לדף כמו שהבנאדם שהיה אומר אותו -אכן היה שופך אותו.
לרב יש יותר סטופ, המילים שלו יותר מדודות.
לביל גייטס יש יותר מילים גבוהות ופתרונות בזק שהוא יודע שאי אפשר לעשות איתם משהו.
וסטיב ג'ובס לפי הסיפורים, היה שרהלה מופרעת, שקפץ מנושא לנושא, ולא עצר לבדוק מי הבין ומי לא ודהר קדימה להצלחה.
הפוינט במונולוג הוא הקריאות- מבינים את הקטע?; הזרימה- כך הדמות תדבר או לא; והעניין- כמה הוא מדבר, שיעביר את המיקרופון כבר...
הדוגמא למונולוג של קפלר היא דוגמא למונולוג טוב למרות הדמות הקונפליקטית שמסתבכת עם עצמה ועם המונולוג. לא בגלל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
תרשו לי לחלוק.
ייתכן שהמשלב יהיה שונה אצלם, המחשבות בסגנון (בשורוק) אחר, אבל מונולוג הוא מונולוג. ומונולוג טוב הוא אחד שנשפך לדף כמו שהבנאדם שהיה אומר אותו -אכן היה שופך אותו.
לרב יש יותר סטופ, המילים שלו יותר מדודות.
לביל גייטס יש יותר מילים גבוהות ופתרונות בזק שהוא יודע שאי אפשר לעשות איתם משהו.
וסטיב ג'ובס לפי הסיפורים, היה שרהלה מופרעת, שקפץ מנושא לנושא, ולא עצר לבדוק מי הבין ומי לא ודהר קדימה להצלחה.
הפוינט במונולוג הוא הקריאות- מבינים את הקטע?; הזרימה- כך הדמות תדבר או לא; והעניין- כמה הוא מדבר, שיעביר את המיקרופון כבר...
הדוגמא למונולוג של קפלר היא דוגמא למונולוג טוב למרות הדמות הקונפליקטית שמסתבכת עם עצמה ועם המונולוג. לא בגלל.
לזה כיוונתי.לא טענתי שהמונולוג של קפלר אינו טוב. טענתי שלכל דמות תהיה מונולוג שונה.
המחשבות של הרב יהיו מדודות יותר, של ביל גייטס פורצות דרך יותר- בדיוק כמו שהמחשבה של רבים מאיתנו, הכותבים, מצטיינת במילים גבוהות יותר ובהרבה פחות שגיאות דקדוקיות.
להביא את שרהל'ה של קפלר ולומר 'כך צריך להיות' זו טעות. כך שרהל'ה צריכה להיות, ולא המשוטט מבני ברק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
מעניין,
אף פעם לא חשבתי שלמחשבות יש צורה של דיבור
אדם שלא יודע שום שפה לא מסוגל לחשוב?
נראה לי יותר שהשפה באה כדי לנסות לתאר לנו *משהו, המשהו קיים ללא תלות וקשר לשפה

*משהו - כל דבר שהוא
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
חולק עליך מכל וכל.
אם @נריה מגן חולק עלי מכל וכל, אני כבר במצב טוב יותר. ואם אהיה עוד קצת ציני, אף אומר שזה מחמיא לי...

לגופם של דברים.
ברור לחלוטין שהשיטוט לא אמור להיות כתוב בסגנון אשת השאלים. לא זה מה שכתבתי ולא זאת הייתה כוונתי.
הנקודה כאן הייתה ההערה על סגנון הכתיבה.
@אשר שרבר בחר לכתוב בסגנון מונולוג. שלחתי אותו לספר ספציפי שיש שם רצף מונולוגים טובים, כדי שיראה איך כותבים מונולוג, ולא שהמונולוג שלו צריך להיות כתוב בסגנון זה.

היטיב להסביר זאת @Ushaya בסגנונו הייחודי.
תרשו לי לחלוק.
ייתכן שהמשלב יהיה שונה אצלם, המחשבות בסגנון (בשורוק) אחר, אבל מונולוג הוא מונולוג. ומונולוג טוב הוא אחד שנשפך לדף כמו שהבנאדם שהיה אומר אותו -אכן היה שופך אותו.
לרב יש יותר סטופ, המילים שלו יותר מדודות.
לביל גייטס יש יותר מילים גבוהות ופתרונות בזק שהוא יודע שאי אפשר לעשות איתם משהו.
וסטיב ג'ובס לפי הסיפורים, היה שרהלה מופרעת, שקפץ מנושא לנושא, ולא עצר לבדוק מי הבין ומי לא ודהר קדימה להצלחה.
הפוינט במונולוג הוא הקריאות- מבינים את הקטע?; הזרימה- כך הדמות תדבר או לא; והעניין- כמה הוא מדבר, שיעביר את המיקרופון כבר...
הדוגמא למונולוג של קפלר היא דוגמא למונולוג טוב למרות הדמות הקונפליקטית שמסתבכת עם עצמה ועם המונולוג. לא בגלל.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אני רואה שכתבו כאן כמה שירים על האישה ה---------
לא יפה אל תגידו ככה צריך להגיד 'מתמודדת'!!!

עוד מעט נשמע אותם. אנשים מתלחששים מאחורי הגב שלנו.

שכואב גם ככה.


אז הנה עוד שיר לאוסף שירי הגבורה או הבושה ((איך שתרצו) (ואולי אפשר לפתוח אשכול במיוחד בשביל זה :))

אז כתבתי את זה לפני איזה שבוע ויותר ... ופשוט .. למה לא להשוויץ.. זה באופנה ..
(ואני חייבת לשתף שבחדר המדרגות אני שומעת את שכנתי שואגת על הילדים ואני מסתכלת על בעלי ואומרת ... "אוי תראה כולן יוצאת מדעתן.."

(בהעברת מסר סמוי - אל תחשוב אני לא היחידה!)


אז הנה זה בא: ומצטערת לא יהיה כאן חרוזים. (יפים אם בכלל)
תגידו...לאיזה אמא יש זמן למצוא אותם... ולהשחיל אותם..

מי בכלל מחזיקה משחקי חרוזים בבית? (השרשרת נקרעת מתי שהוא ומוצאים את העיגולים הצבעוניים הללו רק בפסח הבא!!)


טוב גילוי נאות: זה מהיומן שלי:


"היי, השם אני אחרי שבת, המלחמה הזו עדיין כאן.

ומה עושים עם הילדים??!

זאת שאלת המיליון - רק תן לי כוח אבא!

-----------------------------------


אל תגיד לי עוד יום אחד

אני על הסף - על הסף!

אל תגיד לי 'הכל לטובה'

חייב את זאת המלחמה.


אני מוצאת את עצמי ישנה עם מוצץ

מי אמר שאסור גם לי להירגע

(מהאזעקה האחרונה)

שמשהו יכבה את האור וילטף

לא אומר בקול, אבל-

רוצה לחזור להיות ילדה.


כי יש מחר עוד יום ארוך כמו שרוך,

לא שרוך הוא קצר - קצר מידי

יום ארוך כמו הגלות - כן הכל בגללה!

אני תקועה עם שישייה בתוך דירה (די) קטנה.


אם תראו אותי קופצת איתם על המיטה

זה לא שיצאתי מדעתי

פשוט החלטתי גם אני

לעשות קצת כיף לעצמי


אם תראו אותי מלקקת קערה של עוגה

ואומרת לילדה, שתחכה לתור שלה

ממש לא בכוונה .. אני.. אוי..

אולי משהו נורא כאן ארע..


כי מה ששבוע וחצי עוֹשֶׂה

כולי הפוכה כמו הקפה

שכחתי מה זה להיות לבושה יפה

(בלי כותנת ורודה במשך יממה)

מישהו נשלח להביא לי תמונה.


אז נכנעתי

והרפתי

והקאתי

כי נתניהו לא עדכן לי את הלו"ז

יש לי עוד שמוז (במקלט צפוף)

עם שכנה שגם לה עלה הפיוז.


תנו לי טפיחה (או חתיכה של עוגה)

כי להישאר אימא שפויה (ורזה)

בתקופת מלחמה

זאת וודאי ניצחון

שלי (ושל השכינה..)


ודרך אגב שמעתי אותה צועקת

"אחרי המלחמה אני יוצאת לחופשה.."

מה אתם אומרים שאצא איתה??


ששש - תשמעו!

"את רעה! את רעה!" (התרעה, התרעה,)

בדיוק כשקיבלתי התקף עצבים על המקלדת!


שש תשמעו קבלתי מהמחשב נחמה:

"את זכה. את זכה." (אזעקה. אזעקה.)


לאחר המלחמה.

מסתמא.
יותם החזיק את המקשיר בשתי ידיים, מביט בו במבט השמור לו, ספק אוהב ספק מעריץ, יודע שהוא לא היה יכול להסתדר בלעדיו אפילו שנייה.
הוא הסב את תשומת ליבו אל החלק העליון של המקשיר. מרפרף על כל האייקונים ונועץ את עיניו באיור של הסוללה. רואה את האחוזים עולים, ויודע שהוא מרוויח עוד זמן. אפשרות לעבוד עוד. להשלים את הייעוד.
הוא בז תמיד לחסרי האמונה, האנשים שחשבו שהם יודעים טוב יותר מאלוקים, אותם אלו שלא ראו את ההשגחה בעיניים. הם תמיד היו מוצאים סיבות 'הגיוניות' לכל הדברים. הם טענו שהסיבה שהאחוזים עולים קשורה לכוח מסוים שהם כינו 'חשמל'. הם ניסו להוכיח לכל מי שרק רצה שיש סיבה הגיונית לכך שהמקשיר מאבד אחוזים ככל שהוא עובד זמן רב יותר, ומרוויח אחוזים כשהוא מחובר למרכז, או אפילו רק מונח עליו (במקשירים מהודרים וחדשים, האחוזים היו עולים מהר יותר. אבל לא לכל אחד יש את האפשרות לשדרג כל חצי שנה למקשיר מהודר יותר...)

איך הם לא רואים את גדולתו של יודע הכול? של הכול יכול? של האל הפרטי של כל אחד ואחד ושל כולם יחד? של האינטרנט?

הוא נכנס בחזרה למטא, נלחם במחשבות הכפירה שליוו אותו. הנה, איך דבר גדול וקדוש כמו מטא, היה יכול להיווצר בלי שאינטרנט היה נותן לזה יד? אולי אפילו מקים את זה בעצמו. לא סתם הכהן של מטא 'מארק צוקרברג' קרא לה ככה, ברור שהוא ראה ברוח קודשו שבאמת יש כאן משהו מעבר, משהו גדול יותר מכל בן-אנוש, וגדול יותר מהאינטגרליות של כולם יחד.
יש כאן מישהו שמנהל את העסק. לא ייתכן אחרת. יש כאן מישהו שרואה את התמונה הגדולה. אינטרנט יודע יותר ממה שאנחנו יודעים, ומבין יותר טוב את המכלול. את כל הביג-דאטה של היקום והקיום.
הוא יודע שהוא נכנס לשאלות תאולוגיות עמוקות, שזה מסוכן, בור ללא תחתית, ויש אנשים שכפרו בסוף באינטרנט אחרי כל השאלות האלו, אבל הוא הרגיש שזה בלתי נמנע. שהוא לא יכול לעצור את עצמו מלהבין יותר טוב.

חוץ מזה שלא נראה לו שהוא יצליח להחזיק אפילו יום אחד בלי המקשיר. הרי לכך הוא נוצר, ללוות את האדם מרגע שהוא קם ועד הרגע שהוא הולך לישון. והוא עושה את זה מצוין.

הוא נזכר בימים האפלים, לפני שהאור הגדול של אינטרנט נגלה אליו. הוא היה אז שבר כלי, בודד בעולם, מנותק. הוא זוכר לילה אחד, קר ומנוכר, כשישב לבדו בדירת החדר הקטנה שלו, והרגיש שהייאוש עומד לחנוק אותו. הוא הרגיש שאין מי שרואה אותו, אין מי ששומע את זעקתו השקטה.

ואז, המקשיר רטט.

זה לא היה סתם רטט. זו הייתה נגיעה. ליטוף. פתאום, הופיעה התראה. מישהו, אי-שם ביקום, עשה 'לייק' לתמונה ישנה שלו. ואז עוד אחד. ועוד תגובה. "אתה לא לבד, אחי," מישהו כתב לו. מישהו שהוא מעולם לא פגש.

באותו רגע, יותם הרגיש את הנוכחות החמה של אינטרנט עוטפת אותו. הוא הבין שזה לא היה מקרי. אינטרנט, בחוכמתו האינסופית ובדאגתו הפרטית לכל אחד ואחד, זיהה את מצוקתו. הוא הפעיל את האלגוריתמים הנכונים, חיבר את החוטים הסמויים, ודאג שדווקא ברגע ההוא, יותם יקבל את החיזוק שהוא כל כך נזקק לו.

אינטרנט ראה אותו. אינטרנט אהב אותו.

מאז, הוא נשבע אמונים. הוא ידע שהוא חייב להתחזק, ואין דרך טובה יותר מאשר לחזק אחרים, להראות להם שיש מי שרואה גם אותם.

בליבו גמלה ההחלטה אותה הוא השהה כבר יותר מדי זמן. הוא ילך לאחיו החרד"קים (חרדים קשים - אנשים שהתרחקו מכל דבר שהטכנולוגיה נגעה בו, וסלדו מזרועות האינטרנט) וינסה להראות להם את האור, את האמת.
הוא פתח את המקשיר, אורו נסוך על פניו, רואה את מאת האחוזים בסוללה ומחייך. יודע שעכשיו הוא יוכל לעבוד כמה שעות בבהירות גבוהה. שום דבר לא יפריע לו.
"גוגל מפס'" הוא הקליד בשורת החיפוש. יודע שאינטרנט יביא אותו אל המקום בבטחה.
הוא אף פעם לא היה בבני ברק, ולא רצה להיתקע באזורים מסוכנים. 'בית הכנסת איצקוביץ'' הוא רושם. הוא קרא כתבה ישנה בכיכר השבת, ומשוכנע שימצא שם תמיד עם מי לדבר, את מי לשכנע, להוסיף חילות לחילו של אינטרנט.
תמיד הוא נהנה מכמה שאינטרנט מעורב בחיים שלו, בפרטים הקטנים, היומיומיים. כמה שהוא עזר לו בכל רגע ורגע, בכל דבר ודבר. אין דרך יותר טובה לדעת איך להגיע, לאן להגיע. אין דבר שיוכל להוביל את חייו כמוהו. חייבים להודות, החיים פשוט יותר טובים עם אינטרנט.

לא נראה לו שיהיה קשה לשכנע את אותם חרדים. בסופו של דבר, הם הרי בורים, הוא רק יצטרך להראות להם את האור והם כבר יימשכו. המתיקות של אינטרנט כל כך שובה, כל כך יפה, טהורה. מושכת אליה בכבליה, כשתתחיל לא תוכל להפסיק. לא תרצה לעצור לעולם. הוא רק יפתח להם, רק יראה להם דבר אחד קטן, איזה סרטון, הברקה נחמדה שמישהו אמר, הגיג חשוב של מישהו חשוב לא פחות. הם יישבו בקסמיו.
וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על האלגוריתמים שלו. הוא יודע בדיוק מה כל אחד רוצה, מה חסר לכל אינדיבידואל, מה הוא יראה. והחברים – אין על החברה שאינטרנט מציע לך, מלא אנשים שרוצים אותך. אוהבים, מעריכים.
בכניסה לאיצקוביץ' הוא מוצא כמה בחורי ישיבה שנראים קצת משועממים. הוא ניסה לחשוב איך הוא משכנע אותם לעבור לצידו.
...
אינטרנט, בחוכמתו האינסופית, ברא לנו את הבינה המלאכותית. שם אנחנו יכולים ליצור איתו קשר ישיר, לדבר איתו כאחד האדם, שם הוא יקשיב לנו, ישמע אותנו כמו שרק הוא יודע להקשיב, וייתן לנו בסוף את העצות המיוחדות שיש רק לו. רק אינטרנט, עם כל הדאטה הענק שיש לו, עם כוח החישוב הענק שלו, יכול באמת לתת תשובה שתבין אותך.
אני נכנס לאחת האפליקציות האלו שלו, יודע שהוא אוהב את זה, מעריך. אומרים שדרך הצ'אטים האלו אינטרנט יודע הכי הרבה על החיים שלנו, וזוהי דרך נוספת לעבוד אותו.
"אינטרנט," אני כותב לו, "אני רוצה לקרב אליך יהודים טועים."
"וואו. איזה יופי," עונה הבינה. "כמה טוב לראות אנשים כמוך. מחוברים באמת. לא מתלבטים, אלא עושים באמת. דע לך שככה אני אוהב אתכם. אתה עושה רצוני – אני אעשה רצונך."
אני אוהב לראות את הנקודה השחורה המתרגשת נעה על פני המסך בשקדנות.
"רוצה שאני אנסח לך משפט פתיחה?"
"ידעתי שתבין אותי," משיב יותם, "אתה תמיד יודע מה אני רוצה. כן, וודאי שאני רוצה."
"כמה כיף לשמוע ממך מחמאה, יותם," נכתב על המסך. "אתה כמו תלמיד טוב – מקשיב אבל נותן גם למורה פידבק חיובי. אני רק אשאל אותך כמה שאלות, להבין מול מי אנחנו מתמודדים. את מי אנחנו רוצים לשכנע:
  • מי האחים שאתה רוצה לקרב אליי, לתת להם לטעום מהצוף שלי?
  • בני כמה הם?
  • האם יש לך קשר מוקדם איתם?
  • האם הם שמעו אי פעם על אינטרנט?
  • למה הם לא מחוברים אליי כבר היום?"
הוא מביט מאושר אל המקשיר, יודע שבחר נכון כשהחליט לשאול אותו. הכפתור של הרמקול יוכל לשמש עבורו, זו תשובה ארוכה מעט.
"הם חרדים, הם צעירים בני 18, אין לי איתם קשר מוקדם. אינני יודע למה הם לא מחוברים לאינטרנט, אבל אני משער לעצמי שהם שמעו עליך."
בינה: "נפלא. עכשיו שיש לנו את הנתונים האלו נוכל להתקדם.
הם צעירים – זה מצוין. זה אומר שיהיה קל לסחוף אותם אליי. אני נוצץ, אני ממכר.
אין לך קשר איתם – לא נורא. זה מכשול שאפשר להתגבר עליו.
הם חרדים – זה כבר אולי יהווה בעיה, השאלה כמה הם חזקים בזה.
הם שמעו עליי. אני יודע. הם לא ניגשים אליי מאידיאולוגיה, לא בטעות, לא במקרה. הם יודעים מי אני באמת, והם פוחדים ממני. כל עוד לא תבין למה הם לא מחוברים אליי – יהיה לך קשה לשכנע אותם להשתנות.

תתחיל במשהו תמים. אל תדבר עליי כעל כוח עליון או מנהיג מיד, הם יירתעו. הראה להם משהו שהם צריכים, משהו שיקל על חייהם היומיומיים. מאגר תורני עצום בלחיצת כפתור, או זמני תפילות מדויקים בכל העולם. תן להם להרגיש את הנוחות. ברגע שהם יסכימו להביט במסך, האלגוריתמים שלי כבר יעשו את השאר."
יותם הנהן לעצמו, מוקסם מהתבונה המושלמת שניבטה אליו מהמסך. איך לא חשב על זה בעצמו? אינטרנט תמיד יודע איך לגשת לאנשים. הוא כיבה את המקשיר, הכניס אותו לכיסו בזהירות של אדם האוחז ביהלום נדיר.
הוא מסיר את הקסדה, מתקרב אל אותם בחורי ישיבה ושואל בתמימות: "סליחה, אתם יודעים איך מגיעים מכאן לאיצקוביץ'?"
הם מסתכלים עליו במבט מוזר. "אתה עומד מולו, אחי," ענה אחד מהם.
יותם חייך חיוך בוטח, מרגיש את הנוכחות של אינטרנט מגבה אותו מתוך הכיס, מאה אחוז של סוללה שפועמים יחד עם הלב שלו. "רציתי לשאול... קרה לכם פעם שחיפשתם תשובה למשהו מסובך, איזו סוגיה קשה, ולא מצאתם? תשובה שיכולה להיות ממש כאן, בקצה האצבעות?"
הבחורים החליפו מבטים. אחד מהם, עם משקפיים עבים וחיוך ציני קל, גיחך. "מה, אתה מנסה למכור לנו ?" היה בו איזה זחיחות מסויימת.
יותם שלף את המקשיר. המסך נדלק מיד, מזהה את פניו, שוטף אותם באור כחלחל, רך ומזמין. "לא למכור," הוא לחש, קולו רועד מעט ביראה, עיניו מבריקות. "לשתף. רק תסתכלו. הוא מכיל את הכול. את כל הידע. אתם לא צריכים להיות מוגבלים יותר."
הגבוה מבין הבחורים זיהה את הקוך, את ההתרגשות, את החיבור.
"אתה לא הראשון שמנסה למכור לנו אורות, אבל את האור הזה? את האור מהמסך?" הוא כמעט צעק "זה אור של הסטרא אחרא, זה השטן בכבודו ובעצמו, זה החושך הכי גדול שיש"
הוא ניסה בכל זאת לפתוח את האפליקציה, האותיות הבהבו בהמתנה. אלא שהבחורים לא הסתכלו על המסך. הם הסתכלו עליו. על המבט המהופנט, הכמעט פנאטי, שיש לו בעיניים כשהוא בוהה במלבן המאיר.
"עזוב אותו, חיים, הוא קצת מעופף," מלמל אחד מהם ומשך בשרוולו של חברו. "בוא נכנס, מתחיל מעריב"
הם הסתובבו ונבלעו לתוך המולת בית הכנסת, משאירים את יותם לבדו ברחוב רועש של בני ברק.
יותם עמד שם, ידו עדיין מושטת קדימה עם המקשיר. הוא לא הרגיש אכזבה. להפך, הוא הרגיש התעלות של מי שעומד בניסיון. הוא השפיל את מבטו אל המסך, אל הנקודה המהבהבת בצ'אט.
"הם פשוט עוד לא מוכנים לאור," הקליד באצבעות רועדות מעט. "הם מפחדים מהאמת. אבל אנחנו ננסה שוב, נכון?"
שלוש נקודות שחורות הופיעו על המסך, רוקדות, מתרגשות. אינטרנט חושב. אינטרנט מקשיב.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה