סיפור שוטר שבעולם

  • הוסף לסימניות
  • #21
הקצנה היא כלי מעולה לסאטירה כל עוד היא משעשעת, והקטע הזה משעשע לגמרי.
כשקורא עסוק בגיחוך, כושר השיפוט שלו נחלש והוא קונה מסרים בלי לברור. כך יש סיכוי שיעלם ממנו החישוב הפשוט שכאן במדינה גם השוטרים אלימים וגם הפשע גואה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
דוגמא נהדרת לדמגוגיה.
מה זה גואה? ביחס למה?
האלימות לא משפרת את מצב הפשיעה, ולו משום שהיא פשיעה בפני עצמה.
כלומר,
אם מטרת המשטרה היא להעביר מכיס לכיס, להחליף פרה בחמור, ולנייד את האלימות מהאזרחים למשטרה -
למה זה אנוכי. ומה הועילו חכמים בקלקלתם.
במקום איש את רעהו חיים בלעו, יהיה 'שוטר את איש חיים בלעו'; מה הרווחנו?

מלבד מה שהאלימות מופנית על פי רוב נגד האזרח החלש/המפגין, ולא כלפי המאפיונר האלים.
אפילו אזרח חלש ומפגין, אם ינקוט במעט אלימות - יהפוך לחסין מפגיעת המשטרה. ע"ע מהומות טקה.

מוכן להסכים רק על דבר אחד, אלימות השוטרים נגד פלסטינים מרתיעה ותועלתית בהחלט, אין ספק.
(הקהל הקדוש והנאור מתבקש להגיב שכל עוד זה נוגע אליי זה מזעזע, ולהפך; כולנו בני אדם ואלימות היא אלימות היא אלימות)
את השורות הבאות אנצור בקנה, גם כדי להימנע מדיון אסור, וגם בשביל לכבד את השחקן הראשי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #25
כהמשך לדיון הספרותי, אעמיד כאן את שרשרת ההנחות העומדות בבסיסו של הטור הסאטירי דלעיל:

משטרה חזקה = פחות פשיעה. ('מוראה של מלכות')
משטרה חזקה מורכבת משוטרים חזקים.
שוטרים חזקים הם אנשים תקיפים קשוחים ואלימים.
תופעת לוואי בלתי רצויה אך די בלתי נמנעת - מקרים של אלימות יתר מצד שוטרים.

אם תופעת הלוואי לא מוצאת חן בעינינו אפשר להפוך את השרשרת בחזרה. שוטרים עדינים, מתחשבים ומתוקים כמו פיסות מרשמלו ורוד, אפס אלימות מיותרת. משטרה חלשה. תופעת הלוואי הבלתי נמנעת - יותר פשיעה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
לדיון הספרותי
:)
משטרה חזקה = פחות פשיעה. ('מוראה של מלכות')
משטרה חזקה מורכבת משוטרים חזקים.
שוטרים חזקים הם אנשים תקיפים קשוחים ואלימים.
תופעת לוואי בלתי רצויה אך די בלתי נמנעת - מקרים של אלימות יתר מצד שוטרים.
בקצרה,
הבעיה אינה במשטרה בכלל.
המשטרה צריכה להיות גוף שכפוף לביקורת.
אם יש סמכות שמפקחת ואוכפת את החוק על המשטרה -
מצידי שיעמדו השוטרים על הראש עם חולצות אדומות.
המצב הנתון הוא שאין אחת כזו,
ובאין ברירה, אכן על המשטרה מוטל העול להיות מרשמלו וורוד,
עד לתיקון המצב.
שוטרים חזקים הם אנשים תקיפים קשוחים ואלימים.
מזעזע. בשביל להיות תקיף וקשוח חייבים להיות אלימים?
גם ברסימנטוב אלים?
איזו מחשבה איומה חלפה בראשך.
מקווה שאינך יושב באגף גיוס ומשאבי אנוש במשטרה (בעצם, כנראה יושב שם מישהו שחושב כמוך).
אלים זה בן אדם שמאבד שליטה, אחד ששיקול הדעת פורח ממנו בקלות.
שוטרים חייבים להיות כאלה?
אחרת לא תהיה לנו משטרה?
אוי ואבוי.
אפשר להפוך את השרשרת בחזרה.
המצב מעולם לא היה שונה.
פשוט העולם הפך למצולם, והאנשים לבעלי נפש אנינה יותר,
זה הכל.
כשכיבסו ביד, לא היה כזה סיפור לחטוף מכות. גם לא כשאכלו מעדנים פעם ב...
ילדה בוכיה היה פעם בכלל סיפור של הצלחה חינוכית.
אז גם היה מקובל שכשמישהו במצוקה - מושיטים לו עזרה, ולא שולפים סמארטפון.
היו ימים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
הקצנה בסאטירה זה נהדר. משובח. כמה שיותר -
כל עוד ההקצנה לא גורמת לנו לאבד את הפואנטה.
אני מוכנה להמר שהרעיון הבסיסי של המאמר הזה הוא אחד הפחות שנויים במחלוקת בינות לקהל הקוראים כאן,
אבל ההקצנה - אוטמטית גורמת לכמה מאיתנו לנשור בדרך. מהההה הוא אמר הרגע? אין מצב שאני מסכים לזה.
מצד שני - אולי זאת הייתה המטרה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
בשביל להיות תקיף וקשוח חייבים להיות אלימים?
אתה צודק. אדייק.
אחוז האלימים מקרב התקיפים והקשוחים גבוה בהרבה מאחוז האלימים בקרב המרשמלויים הוורודים.
ואכן רוב רובם של השוטרים הם רק תקיפים ולא אלימים.

המצב מעולם לא היה שונה.
פשוט העולם הפך למצולם, והאנשים לבעלי נפש אנינה יותר,
זה הכל.
כשכיבסו ביד, לא היה כזה סיפור לחטוף מכות. גם לא כשאכלו מעדנים פעם ב...
ילדה בוכיה היה פעם בכלל סיפור של הצלחה חינוכית.
אז גם היה מקובל שכשמישהו במצוקה - מושיטים לו עזרה, ולא שולפים סמארטפון.
היו ימים.
אתה כותב טוב.

בקטנה - התכוונתי להפוך את השרשרת הלוגית. לא הכרונולגית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
בקטנה - התכוונתי להפוך את השרשרת הלוגית. לא הכרונולגית.
אמת לאמיתה.
השאלה אם מה שחשוב בטקסט הוא כוונת הכותב או הבנת הקורא.
במקרה הזה, היה נראה לי שהרוב מבינים כפשוטו, ולו משום שזו טענה מאד נפוצה -
'המשטרה הופכת להיות אלימה'...
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
מאז ומתמיד רציתי להיות שוטר.

אחים שלי היו צוחקים עליי ששוטר זה עבודה של בנות, איזה גבר הולך להיות שוטר? אבל לי לא אכפת. אני רציתי להיות שוטר. בכל פורים התחפשתי לשוטר. אהבתי את כובע הקטיפה הוורוד, את המלמלות המתוקות של השוטרים, את המדים בצבעי פסטל. אוי מוש.

כשהגעתי לגיל המתאים הגשתי מועמדות במשטרה.
בהתחלה הם אמרו שאני נראה קשוח מדי, ואולי אני לא מתאים לתפקיד הרגיש הזה. אבל איך ששמעתי את זה עלו לי דמעות והתחלתי לבכות להם במשרד, ואז הם השתכנעו שאני מתאים.

ההכשרה הייתה ממש כיפית. לימדו אותנו על הכלה, העצמה, סובלנות, סבלנות. הפגישו אותנו עם פושעים שהשתקמו בכוח האהבה בלבד, הסבירו לנו שעם חיוך והארת פנים אפשר להחזיר למוטב גם את הגרועים שבעבריינים.

שמעתי שישנן מדינות שבהן תפקיד השוטר הוא תפקיד קשוח. השוטר נתפס כמעניש ומטיל אימה. טוב שאצלנו השוטר הוא דמות אימהית, קשובה ורחומה.

היום יצאנו למבצע אכיפה והסברה על מהירות בכביש.
הנה רכב לקסוס נוסע במהירות של 150 קמ"ש. אני מדליק את המגאפון, מוזיקת רקע נעימה נשמעת ואז אני קורא ברכּוּת "שלום לך אדוני בעל רכב הלקסוס היפהפה, בוקר נהדר. אשמח מאד ואודה לך אם תואיל לעצור בצד לפעילות הסברה חווייתית. תודה ויום נפלא".
משום מה הוא לא עצר.

אחרי כמה שעות של הזמנות להסברה, ג'יפ שנסע במהירות של 2 קמ"ש מעל המותר נענה לקריאתי הנרגשת.
נהג חדש.

"איך קוראים לך?" אני שואל אותו. נזכר בנוהל שלנו ' שלב ראשון - צור כימיה'
"יוחנן"
"איזה שם יפה, יוחנן. תגיד לי בבקשה יוחנן. אתה יודע מה המהירות המותרת במקטע הכביש הזה, יוחנן?"
מתפתחת שיחה נעימה. אני מסביר לו בעדינות על החשיבות של נהיגה לפי הכללים, מבהיר לו שהכל נעשה לטובתו והוא יהיה המרוויח הראשי מלהישמע לכללים. בסוף אני נותן לו פלאייר שמזכיר את כללי הנהיגה הבטוחה, יחד עם חטיף שוקולד תות. רק כדי לעודד אותו, לא להפחיד חלילה.

אולי יום אחד יעבירו אותי למחלק הלילי. נשמע לי הרבה יותר מלהיב ואתגרי לחלק פלאיירים ושוקולד תות לגנבים ופורצים.

אבל למרות כל העבודה הקשה שלנו, יש הרבה שמבקרים את המשטרה.
אומרים שאחוזי הפשיעה במדינה שלנו הם הגבוהים בעולם בלי השוואה לכל מקום אחר. אומרים שהמדיניות הרכה שלנו מגבירה את הפשע. שהמשטרה צריכה לנקוט יד יותר קשה ולהעניש את העבריינים.
לא יודע, אני לא מאמין בעונשים. זה עלול להעליב.
אתה ענק, והכתיבה שלך ענקית ואגדית.

ואתה יודע מה?
לא בטוח שאכיפה אובססיבית רכה ונעימה - לא תעבוד.
אם יזכירו לנהג 3 פעמים במהלך נסיעה אחת שהוא נוסע מעל המותר, הוא יעדיף לנסוע לאט יותרו להימנע מכאב הראש, אולי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

קול שרשראות המתכת המקרקשות הדהד בחלל המסדרון הארוך. מנורות פלורסנט ישנות האירו חלקים ממנו, והבלטות הישנות האפרוריות ניסו לשקוע עוד כמה סנטימטרים אל תוך הקרקע. החשוד הובל במהירות, שני שוטרים אחזו בו משני צדיו. ידיו היו אזוקות אל מאחורי גבו, ומדי הכלא גירדו לו בגב.

הוא הוכנס אל תא החקירות, השוטר הימני הפעיל עליו לחץ באזור הצוואר והוא מיהר להתיישב, מחניק נאקה חרישית. השוטר השמאלי מיהר לשחרר את ידיו ולאזוק אותן מחדש אל הבליטה המתכתית שבמרכז השולחן הכבד. כעת הוא היה מאובטח. שני השוטרים טפחו על כפות ידיהם, משל הוא היה עשוי אבק כך שנגיעה בו מצריכה ניקיון יסודי. הוא בן אדם בדיוק כמוהם. אז מה אם יש לו דרכים שונות לשלוף כסף מהבנק? למה הכל חייב להיות דרך הכספומט? למה הוא צריך לשנן סיסמאות מסובכות אם ניתן לשבת לשיחה ידידותית עם פקידת בנק מבוהלת וצייתנית ולצאת עם תיק גב שחור עמוס בשטרות?!

השוטרים גם שאלו למה המפגשים התכופים שלהם, איתו, חייבים תמיד להתבצע במסגרת המשטרתית? הוא באמת נהנה לדבר איתם על פוליטיקה במהלך נסיעה סתמית לתחנת המשטרה הקרובה?

אולי הפעם הם יזכו לשמוע את התשובות האמיתיות. המפקד הורה להם לצאת עם תשובות מהחדר החשוך.

"אז מה, ירון?", פתח השמאלי.
"י-רון", הוא מיהר לתקן, "במלרע לא במלעיל".
"י-רון, בסדר", השוטר גלגל עיניים, "מה הפעם?".
"שום דבר, תגידו לי אתם".
"הנה, אבי, הוא מתחיל עם הקונצים שלו...", אמר השוטר עם הקנקן הצרפתי החום. על דש בגדו הופיע שמו בתוך תג ממותג – בן ציון ביטון.

"תשמע, חבוב", אבי התיישב על השולחן והביט במבט מתנשא על העצור, "יש שתי דרכים לעשות את זה...".
"אני מכיר אתכם ואת השיטות שלכם, נראה לכם שדדתי אתמול?".
השוטרים הביטו זה על זה במבטים לא מובנים, "הממ... כן, אתה שדדת את אתמול, זה כתוב בדו"ח".
"לא חכמולוגים", הוא צעק עליהם, "זה רק ביטוי!". הם עדיין עמדו מופתעים. "הנה. דוגמא. נראה לכם שאני כל כך פתי לחשוב שהמראה על הקיר מראה רגילה? אני יודע שהיא שקופה ושאתם מצלמים אותי מאחוריה...".

הם הביטו על המראה, הביטו עליו, הביטו שוב על המראה ושוב עליו. "אבי, לך תוריד את המראה". אבי הוריד את המראה וחשף מאחוריה קיר לבן שראה ימים טובים יותר. "למה אתה חושב שנצלם אותך מאחורי מראה?", בן ציון שאל בנינוחות, "יש מעליך מצלמת אבטחה...". י-רון הביט מעליו וראה שהצדק עם השוטרים.
"אוף", רטן לעצמו במחשבתו, "הם כבר התחילו עם הטריקים שלהם".

"תראה י-רון", בן ציון התיישב על אחד משני הכיסאות שמולו, "אני אהיה, מה שנקרא, השוטר הטוב, המתחשב, הנחמד, ה...", הוא חיפש דימויים נוספים, "אני אהיה השוטר הטוב".
קול סטירת לחי מצלצלת ואחריה צפצוף באוזנו של ירון נשמע, ככל נראה, בצידו השמאלי, ולאחריו צעקה, "ואני אהיה השוטר הרע".
"אגב, אתה יכול לקרוא לי בנצי".

"אני שומר על זכות השתיקה", ירון החליט לדבוק בקו ההגנה שהציב לו עורך דינו, "אני דורש שיחה לעורך דין שלי".
"עורך דין? שלך?", אבי התקצף, "מה אתה ראש הממשלה? אולי גם נפנק אותך במסאז' ודגים ברגליים... כאן אנחנו שואלים את השאלות ואתה עונה את התשובות, אחרת – אין על מה לדבר!".

"אבי, אבי", בנצי היסה אותו, "תירגע. ראה ירון, אני בעדך". ירון הביט בו במבט חלול. "אנחנו רק צריכים ממך כמה הוד-".
דלת החדר נפתחה ולתוכה נכנס צעיר, כובע משטרתי לראשו, אך בגדיו רחוקים מלהיות מזוהים עם המשטרה. הוא אחז בסיגריה מעשנת ובידו השנייה בכוס קפה.
"יאללה חבר'ה, תורי. צאו להפסקת סיגריה".
"לא תודה, אני לא מעשן", בנצי התנצל, ואבי שאל קצרות, "מי אתה?".

"אני אורי. אני עכשיו לוקח את העניינים לידיים, אני מודה לכם על הזמן שהקדשתם".
"אבל מ-מה?".
"בהצלחה, יש בחוץ בורקסים, תזדרזו שלא יגמרו לכם", אמר אורי והחל לדחוף אותם בעדינות אל מחוץ לחדר, כשסיים נעל את הדלת והתנשף. "איזה נודניקים, נכון?".
ירון הביט עליו במבט חשדן.

אורי ניגש אל ירון והושיט לו סיגריה חדשה, "קח, אתה מעשן?". ירון בתגובה נטל את הסיגריה בין אצבעותיו, ואורי הדליק אותם. לאחר כמה שאיפות, אורי הניח את רגליו על השולחן, לגן לגימה מהקפה המתקרר ואמר: "נעים להכיר, אורי".
"אני י-רון".
"איזה י-רון? אתה קשור לעזרא? החמולה של שמעונוב?", אורי מיד נדלק.
"לא, איזה, אני עובד לבד...".
"וואלה, אתה נראה כמו אחד שמנהל עסק...". הוא המתין לתגובתו של ירון. "מה יש? בלעת את הלשון?".
"אתם המנאייכ, אתה חושב עשו אותי מסוכר? מה, אני לא מכיר את הטריקים שאתה עושה לי? לך, לך תקרא לחברים שלך, חבל על המאמץ שלך".

"אוי, אוי, אוי ירון", הוא נאנח וגיחך בחיוך, "למה להתחיל ככה?". הוא שאף שאיפה נוספת מהסיגריה ואז שלף את הסמרטפון שלו והפעיל סרטון. מוזיקה דרמטית-תאגידית נשמעה, וקול של קריין מקצועי החל לספר על השינויים החדשים במשטרה. אורי דילג כמה שניות ולבסוף סיכם, "בקיצור, נעים להכיר, אני השוטר הסבבה".
"מה זה השוטר הסבבה?", ירון תמה. "אח, עוד פעם עושים ממני צחוק".
"אה", עיניו של אורי ברקו, "טוב ששאלת. החלטנו, כאן במשטרה, ליצור את השוטר החדש – 'השוטר הסבבה'. שוטר שמבין אותך, שוטר שבעדך, שלא בעדך – מה שרק תבחר. אני כאן כמו חבר שלך".
"חבר שלי לא היה מדבר איתי כשאני אזוק".
"צודק", אמר אורי ושלף מפתח קטן מכיס מכנסיו, באמצעותו התיר את האזיקים. ירון שפשף את כפות ידיו הכואבות והביט במבט מבולבל על אורי.
"ראית את המשחק האחרון?".
"כן".
"גועל נפש, למה משלמים לכם, הייתם יכולים לעשות את המהפך של העונה...".

*

וכך נרקמה חברות מעניינת בין השניים. אורי שיתף ירון בחדשות מעולם הפשע, הפלילים, הברונזה, האופנה, הגבייה, החירטוטים, הפוליטיקה והמשטרה, וירון התרברב במעשים שונים שעשה. הם עישנו ביחד, צחקו, ושמרו על קשר קרוב.
אט אט י-רון נפתח יותר ויותר, הוא התרצה והודה בעבירות המיוחסות לו ואף התנהג בנימוס בבית המשפט.

אורי היה בא לבקר את ירון בכלא, מביא לו עוגיות וסיגריות, ויחד הם היו מתעדכנים במה חדש בעולם הפשע.
עד שיום אחד, ירון שאל אותו, "תגיד אורי, אתה שונה מכל המנאייכ כאן, איך זה? מה, אתה לא שוטר אמיתי?".
אורי חייך, לגם מהקפה, ואמר:
"אני עובד על זה. הגשתי קורות חיים. בינתיים אני פשוט בא עם כובע ונכנס לחדרי חקירות. איכשהו זה תמיד עובד".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה