התייעצות "שורדי" שבי ("שורדי" שואה) מי מנסה לשנות לנו את השפה ו.... את האמונה?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
ההיטקיסטים תמיד שמאלנים
מילים חדשות זה תמיד הנדסת תודעה
הנדסת תודעה זה תמיד שמד
שמאלנים הם תמיד כופרים
התקדמות הדורות זה תמיד לרעה
....................
להמשיך עם השחור והלבן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
אני מבינה שהדיון נסוג בעקבות שימושי במילה "שורד".

אני כותבת פה אך ורק מה אני חושבת, ולא כופה עליכם לחשוב כמוני...

האמת שיצא לי לשמוע מלא ראיונות עם חוזרים מהשבי.

ו90% מהם אומרים שבלי אמונה הם לא היו שורדים (נפשית)

ואוטומטי זה משפיע על הגוף. (כן, אם לא במודע אז בתת מודע)

והם מדברים על זה שהם שרדו בזכות האמונה בהקב"ה.

הם לא מדברים ששרדו בזכות עצמם (רובם).

והאמת אף פעם לא ממש חשבתי על זה לעומק.
מה וכמה הנדסו לי את התודעה עם המילה "שורד" או "ניצול"

מבחינתי שורד זה משהו שהיה בתוך סיטואציה ועבר אותה בחיים.
ניצול זה כמו שכתבו פה...




ו2 סיפורים מתוקים על חוזרים מהשבי (יותר טוב חוזרים?)

מיה רגב:
הדבר הראשון שחשבתי בשבי,
היו כ"כ הרבה בנות במסיבה.
איך דווקא אותי אלוקים בחר?
כי הוא יודע שיש לי את הכוחות והאמונה לעבור ולשרוד את זה.

עומר שם טוב:

אני מודה להקב"ה שהעביר אותי את זה.
קיבלתי פרופורציות לחיים.
הבנתי מה חשוב ומה לא.
ובעיקר, האמונה שלי בו גדלה.
(ניסוחים 80% מדויקים.
מילה לפה מילה לשם...)




ואגב,

"אני לא מאמין ששרדתי את זה"
גם מי שלא מאמין...
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
האם סבתא רבא שלי שחייה עוד עשרות שנים לאחר השואה אך סבלה מבעיות רפואיות רבות לאורך כל חייה כתוצאה מהמחנות ראויה להיקרא "ניצולת" כשהמספר והמחלות ליוו אותה עד יומה האחרון. או יותר מדויק "שורדת"?
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
אין שום כפירה בלהשתמש בעברית פשוטה.
שרד- " הוא שם תואר המתאר משהו שנותר בחיים, נשאר בחיים, או ששרד מאירוע קשה או אסון. הוא יכול לשמש גם כשם עצם, אך בעיקר הוא מופיע כשם תואר" (מילון עברי)
באופן כללי, אין צורך לחפש מלחמות דת חדשות. במיוחד שיש מספיק כאלו.
וAI לומד את דעותיך מצוין. הוא אומר בעיקר את מה שהוא למד עליך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
הכל סבבה לא חושב שיש הבדל תהומי בין "שורד" ל"ניצול" אנשים לא מרגישים.
בשונה למשל ממלחמת עם כלביא שלא מתאים לתקשורת לקרוא לא ככה אז קוראים לה "מלחמת שנים עשר הימים" [במקור מטראמפ].
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
הכל סבבה לא חושב שיש הבדל תהומי בין "שורד" ל"ניצול" אנשים לא מרגישים.
בשונה למשל ממלחמת עם כלביא שלא מתאים לתקשורת לקרוא לא ככה אז קוראים לה "מלחמת שנים עשר הימים" [במקור מטראמפ].
טוב, זה גם בהתעקשות לסמל את פרוץ המלחמה ב7/10 ולא חלילה בשמחת תורה, או כ"ב תשרי...
ההתעקשות לעשות אירועי זיכרון בתאריך הלועזי, ולדבר על זה...

כל הימים הלאומיים מצוינים לפי תאריך עברי, כולל יום העצמאות, יום הזיכרון, מלחמת יום כיפור וכן הלאה...
אבל היום זה כבר לא נאה...

אבל זה באמת שונה בציבור שלנו, אצלינו כן מדברים על שמחת תורה, וימי זיכרון כמובן לפי התאריך העברי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
טוב, זה גם בהתעקשות לסמל את פרוץ המלחמה ב7/10 ולא חלילה בשמחת תורה, או כ"ב תשרי...
ההתעקשות לעשות אירועי זיכרון בתאריך הלועזי, ולדבר על זה...

כל הימים הלאומיים מצוינים לפי תאריך עברי, כולל יום העצמאות, יום הזיכרון, מלחמת יום כיפור וכן הלאה...
אבל היום זה כבר לא נאה...

אבל זה באמת שונה בציבור שלנו, אצלינו כן מדברים על שמחת תורה, וימי זיכרון כמובן לפי התאריך העברי.
לא מדוייק.
בהתחלה קראו לזה "השבת השחורה" = זילות נוראית לשבת... החרדים כעסו וירדו מזה,
ואז היה מאבק אימים בין המסורתים לשמאלנים הם רצו לקרוא לזה מלחמת שמחת תורה = להפוך לנו חג לאבל... מלחמת יום כיפור נתפסת אחרת כי רוב מוחץ של העם צם (גם אלו שרק שותים... אני סופרת כצמים), על שמחת תורה היו מאבקים במקומות מסויימים שזה זלזול באנשים לחגוג ולרקוד בחג הזה (!!), לכן די מהר הודיעו שהטקסי זיכרון רשמיים יהיו על 7.10 ולאט לאט השרישו את זה כך.
אני ככחרדית, ומסורתיות סביבי, תקנו שוב ושוב שמאלנים בשנה הראשונה ל7.10 מציון שבת שחורה או מלחמת שמחת תורה, בינתיים נראה שהטובים ניצחו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
@בגבגבג @(:1234 @שון שון @בחכמה יבנו

יש כאן בלבול גדול, שנובע מהבנה לא מדויקת של התהליך ומפחד שכולם נגדנו כל הזמן.
אכן יש כאן הנדסת תודעה, וההנדסת תודעה היא מוצהרת (זה שינוי מודע שכולם מדברים עליו)
אבל לא מהסוג שמנסים "למחוק את ה'" או לשנות אמונה וכו,
אלא בדיוק להפך — הנדסה שנועדה לתקן תפיסה מעוותת של שנים.

ואני אסביר,
לאחר השואה, ההסתכלות הרווחת כלפי היהודים הייתה מבעד לעדשה של מסכנות – היהודי נתפס כחלש וחסר אונים. מתוך כך, החברה ניסתה להיאחז בסיפורי גבורה כדי לאזן את התדמית הזו.
עבור היהודים בעלי האמונה החזקה הדבר היה פחות מאתגר – משום שכאשר יש אמונה, אין הבחנה של "חזק" או "חלש", ובנוסף הם אימצו לעצמם סיפורי גבורה יהודית (שקרו או שלא קרו ראה דוגמא "סיפור ה 93" ).
לעומת זאת, עבור הציבור החילוני זה היה קשה יותר. הגיבורים האמיתיים היו לוחמי הגטאות והפרטיזנים זה נחשב לגבורה הלגיטימית. כל האחרים היו במצב של התגוננות כמי שהלכו כצאן לטבח עד כדי כך שרבים מן הניצולים התביישו לדבר על מה שעברו, מתוך תחושת נחיתות שנבעה מהתפיסה הרווחת שלפיה הם "ניצלו" במקרה, ולא בזכות. לכן גם כינו אותם "ניצולי שואה" – כביכול כאלה שניצלו מהגורל, אך לא גיבורים.
(גם אצל החרדים הייתה הסתכלות שכזו)

בעשורים האחרונים, עם השינוי בתודעה הציבורית – הנובעת מההסתכלות היותר סוציאלית מכילה ורגשית שהגיע מהדור החדש והצעיר, חלה גם תפנית ביחס.
הניצולים אינם עוד סמל למסכנות, אלא מוצגים כיום כגיבורים. אם בעבר היה זה נושא שלא נהגו לדבר עליו, הרי שבשנים האחרונות התקשורת עודדה יותר ויותר את הניצולים לשתף, לפתוח ולספר את סיפורם. אינספור תוכניות, ראיונות וכתבות עסקו בהם ובחוויותיהם.
כחלק מהשינוי התודעתי הזה, התקשורת נוקטת כיום במונחים כמו "שורדי שואה" או "שורדי שבי", שמדגישים עמידה, כוח וחוסן – ולא רק הישרדות מקרית כפי שמשתמע מהמונח "ניצולים", הנתפס כמסמן חולשה או מסכנות.

קצת מקורות (אמיתיים ולא AI שמתוכנת לרצות את השואל) לדברים הידועים:

אפשר לראות את זה יפה מאוד בראיון של הרב לאו ב "פגישה עם רוני קובן"
שם הוא מדבר בדיוק על ההבדל בין איך שראו את הניצולים פעם לבין איך שמבינים היום.

ועל ההבדל בין הדתיים לחילונים אפשר לראות כאן:
"סיפור ה 93" בדברי ההיסטוריונית "אסתר פרבשטין"
וכן במאמר "הָעֲלָמוֹת והמוות" של נעמי לבנקרון


אמת שבעל האמונה החזקה לא צריך להדגשה הזו כפי שהחילוני זקוק לה נואשות!
אבל גם לחרדיים לא יזיק קצת לעודד ולחזק את יד "השורדים" שכו"ע מודו שעמידתם במצב הזה זו גבורה אמיתית.
ולכן אין שום בעיה שנשנה את לשוננו ונחזק יד הצריכה חיזוק

נ.ב. הרבה פעמים הכופרים או החילונים עושים דברים ואנו (מתוך נחיתות או חרדה) חושבים שהם עושים לנו דווקא או מנסים לחלן וכו.. אבל אם נשקיע התבוננות מועטת, פשוט נראה ילד קטן שפועל מתוך צורך נפשי עז לפצות על האמונה שחסרה לו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
כולנו ניצולי שואה.
כל הדורות שאחרי השואה עם הניצולים שהרשע הנאצי ביקש לעקור את הכל.
אבל שורד זה מי שעבר בפועל כדכתיב "עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל"
ואם כבר הפוך בדיוק זה מחזק את האמונה שכולנו ניצלנו אבל יש דרגה גבוהה יותר של שורדים שעברו בפועל את הזוועות.

ממש לא חושב שיש פה כוונת זדון ובעצם כמו שהסברתי זה חיזוק באמונה ולא להיפך.
ואם כבר מדברים על הבלים ומטבעות לשון שנכנסים אלינו מהתקשורת החולנית (הטעות במקור...) הרי זה המושג "הנדסת תודעה" שלא מפסיקים לחגוג עליו בתקשורת הימין.
אז תרגיעו! " הלוך להרגיעו ישראל"
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
ואדרבא מזמין אותך למצוא הסבר מניח את הדעת מה קרה אחרי 80 שנה מהשואה...
כשהטביעו את המונח ניצול שואה,
גם האשימו את הקורבנות שהלכו כצאן לטבח.
הקטע הזה ידוע לך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
לא מדוייק.
בהתחלה קראו לזה "השבת השחורה" = זילות נוראית לשבת... החרדים כעסו וירדו מזה,

זה כ"כ חרדי להגיד את זה, בלי להתיחס להקשר.
השבת השחורה זה מונח קיים,
רפרנס לשבת שהבריטים פשטו על ישובים יהודים.
זה פשוט שימוש במושג מוכר באותה משמעות.
כמו שאנחנו יכולים להגיד - בהשאלה - זה ממש חורבן הבית...


ו לכן די מהר הודיעו שהטקסי זיכרון רשמיים יהיו על 7.10

דווקא טקסי הזכרון הרשמיים חלים בכ"ד תשרי, שנה שעברה וגם השנה.

אני ככחרדית, ומסורתיות סביבי, תקנו שוב ושוב שמאלנים בשנה הראשונה ל7.10

למה שימוש בתאריך לועזי הוא כן טוב?
בסביבה החרדית שלי התנגדו לזה מאוד.
העדפו הטבח בשמחת תורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
מענין באמת שהיום אף אחד לא אומר את זה על...
כי ב״ה התקדמנו מאז.
גם היחס לשורדי שואה מכבד יותר.
וזה חלק מההבדל בין הביטויים שורד וניצול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
זה כ"כ חרדי להגיד את זה, בלי להתיחס להקשר.
השבת השחורה זה מונח קיים,
רפרנס לשבת שהבריטים פשטו על ישובים יהודים.
זה פשוט שימוש במושג מוכר באותה משמעות.
כמו שאנחנו יכולים להגיד - בהשאלה - זה ממש חורבן הבית...




דווקא טקסי הזכרון הרשמיים חלים בכ"ד תשרי, שנה שעברה וגם השנה.



למה שימוש בתאריך לועזי הוא כן טוב?
בסביבה החרדית שלי התנגדו לזה מאוד.
העדפו הטבח בשמחת תורה.
אני יודעת שניסו כמה שיותר לא לשייך לחג.
יש ישובים שאסרו בהם שנה שעברה "חגיגות" בטענה שזה יום אבל (חגיגות = הקפות בחג עצמו 😭)
אז כן, מעדיפה שיזכר תאריך גוי מחילול חג שמהותו שמחה.

מבחינתי, כמו בחורבן יהדות ארופה (נכדה לניצולי שואה כל ה4) ט’ אב הוא יום האבל הלאומי שלי, גם על האסון של שמחת תורה/ 7.10 גם עלה שואה גם על העלאות על המוקד בספרד של האנוסים וכו’
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
אני יודעת שניסו כמה שיותר לא לשייך לחג.
יש ישובים שאסרו בהם שנה שעברה "חגיגות" בטענה שזה יום אבל (חגיגות = הקפות בחג עצמו 😭)
אז כן, מעדיפה שיזכר תאריך גוי מחילול חג שמהותו שמחה.

מבחינתי, כמו בחורבן יהדות ארופה (נכדה לניצולי שואה כל ה4) ט’ אב הוא יום האבל הלאומי שלי, גם על האסון של שמחת תורה/ 7.10 גם עלה שואה גם על העלאות על המוקד בספרד של האנוסים וכו’

בעיקרון זה יצא בתאריך בעייתי.

(אני כותבת אך ורק מבחינת המדינה)
מצד אחד, רוצים להתאבל בתאריך העברי כמו שבעיקרון צריך,
אבל זה יצא בתאריך שאי אפשר לא ביום ולא ביום אח"כ.

בתאריך הלועזי לא רוצים לציין.

ונוצרה פה בעיה.

הקיצוניים בצד השמאלי רוצים להתאבל דווקא בלועזי.

לכאורה,
אין סיבה שהקיבוצים לא נתנו לרקוד בשמחת תורה אם הם מסתכלים על זה כ7.10
ולא שמעתי על זה, מעניין.

בקיצור,
יום האבל הלאומי הוא יומיים אחרי בכ"ד תשרי.

מה הבעיה לומר טבח שמחת תורה?
או לומר את התאריך הלועזי?

מה זה משנה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
קודם כל - אני מקווה שהשיחרור עכשיו של החטופים (השורדים!) בהושענה רבה יעשה "תיקון" לתאריך ויאפשר לשמוח בציבורים שהיה להם מורכב הריקודים בשנה שעברה
דבר שני - עם כל זה שקשה להשחיר שבת או חג, עדין השימוש בתאריך לועזי הוא תקדימי כאן בישראל, עד עכשיו השתמשו בתאריכים עבריים בכל הימים הלאומיים וימי הזיכרון.
אין שום ענין להשתמש בתאריך לועזי כדי לאפשר לאנשים לשמוח בחג, מי שמאמין יודע שהחג לא פוגע באבלו וההפך, ומי שלא מאמין - אז אם לא אכפת לך בשנה הראשונה לטבח היה מקומות שלא חגגו את ליל הסדר... למה? ככה, כי כולם עצובים ואסור לחגוג חגים. בלי קשר לשאלה באיזה תאריך היה האסון.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה