שיתוף - לביקורת שיכור? בחן את עצמך! - וטורי הומור וסאטירה נוספים מתעדכנים

[מירער]

אולי לא כל כך מתאים לאווירה השמחה, אבל צריך לזכור גם אותן!

"מה קורה רחל, למה את עצובה?"

"את יודעת..."

"כן, אני יודעת. יודעת שזה תקופה לא קלה בשבילך לראות את כל החברות שלך..."

"כן, גם אני רוצה!"

"אני יודעת, אני יודעת, אבל מה לעשות? רק הקב"ה..."

"אבל זה קשה, למה אני עדיין לא כלה? כל החברות שלי..."

"נו, כבר דברנו על זה ש..."

"דברנו, וזה קשה לראות את כל החברות שלך כלות אחת אחרי השנייה ורק אני..."

"די, לא לבכות שוב!"

"אבל זה עצוב לי!"

"אז תתפללי לד' שישלח לנו כסף שתהיה גם לך תחפושת כלה!"

יפה מאוד.

כל החברות שלך [שלי]

או שלא הבנתי?

 

[שועל ספרות.]

יש תחפושות ויש...

"חח מוישה!!!!!!!

גאוני, פשוט גאוני!

אמרת שתתחפש ליענקב, אבל כל כך מושלם?

אין, הבטן העגלגלה הזאת, אחד על אחד!

אויש, והזקן, מאיפה השגת את זה?

חח אוי, זה גדול!

לא, אתה חייב להראות לו את זה!

אני בהלם! מאיפה השגת את החליפה הזו?

בול! ענק!

יאללה, בוא נראה לו!

בוא! נו, מה אתה מקשיח?

יואו הזקן הזה נראה עליך טבעי!

תביא אותו שנייה..."

לחסוך מכם את התיאור של האמבולנס שהגיע לטפל ביענקב המקורי תלוש הזקן הכעוס והאומלל?

 

[שועל ספרות.]

יפה מאוד.

תודה רבה!!

או שלא הבנתי?

הבנת נכון מאוד.
נדמה לי שאנשים אומרים גם כך.

תודה על ההערה!

 

[שועל ספרות.]

אני לא אוהב כאלה שמשתכרים בליל פורים!

אין שום עניין!

ולכן, ביום הפורים אני משתדל להתעלל בהם.

איך?

הכי קל שיש!

הנה כמה משפטים שאני נוהג לומר למשתכרים (לא באמת, חס וחלילה! אבל הרעיון...)

א. “ר’ מיישה! איזה ריקודים, פשששייי…. שימחתם אותנו מאוד! הילדים היו מאושרים!”

ב. “ר’ מנחם, לא הייתם צריכים! כמה כסף… הבן שלי היה מאושר!”

ג. “הו ר’ דוד, אני סולח לך לגמרי, הכל טוב! אבל באמת אתה חושב את מה שאמרת? אה, אתם לא זוכרים? הכל בסדר, הכל בסדר!”

ד. “תדעו לכם ר’ יהושוע, העצות בזוגיות עם הסיפורים האישיים שנתתם לנו, היו מושלמות!”

ה. “ר’ יחזקאל אני אומר לך, מאז ומתמיד אני הסכמתי שפעם אחת הילד של גורנובסקי צריך לקבל מכות! אשריכם, יישר כח!”

ו. “ר’ נחמיה, מצאתם בסוף את החולצה והנעליים?”

ז. “ר’ שמען, אני מקווה שהשכיבה הממושכת על הכביש לא הזיקה חס ושולעם!”

ח. “ר’ מרדכי, אל דאגה! ניקיתי את הכל אחריכם!”

 

[שועל ספרות.]

אני הסתחררתי

עמדתי בפתח ביתם של שכניי.

ויכוח התגלע לאוזניי.

"זה יסחרר אותם!"

"למה נראה לך?"

"למה נראה לי? אני אומר לך, מיד אחרי הם יסתחררו!"

"אני לא חושבת..."

"אני בטוח!"

"לה... אני לא הייתי מהמרת על זה!"

"נחיה ונראה... אני אומר לך, כלום זמן והם מסוחררים!"

"נו, באמת! ממתי אתה מבין..."

כאן כבר לא יכולתי.

דפקתי בדלת.

"על איזה יין הויכוח?" שאלתי.

"יין, איזה יין?" אמר הבעל "תגיד, אם מציעים לחמאס את כל האסירים סלהם נכון סהם יסחררו את כל החטופים?"