בקשה שימו לב אל הנשמה

[המיינסטרימית]

עכשיו סיימתי לימודים של שנתיים וחצי עם קבוצת נשים מכל הגילאים.
מבנות בנות 18, ועד נשים בנות 50 ו 60.
והיינו קבוצה מגובשת מאוד!
ישבנו בהפסקות קבוצות של נשים מכל הסגנונות והגילאים ושוחחנו, שלאחת הנשים המבוגרות יותר נולד נכד כולן התרגשו ושמחו איתה.

עם שימת לב זה אפשרי.

את מתארת קבוצה רב גילאית בניגוד לפ"א שהיא היתה המבוגרת היחידה. זה שונה.

 

[חשבונאית]

חבל!
היא כריזמתית- זה תכונה נחמדה שיש בה מתנה מה' כלי שהיא צריכה לחיים שלה
ואם לך אין - את לא פחות טובה, ולא פחות שווה
שווה לנסות לחיות בשלום עם חוסר הכריזמטיות (או כל חלק אחר באישיותך)
וסבל- זה 100% בחירה, כמה שקשה לשמוע את זה - עדיין כדאי!

שימי לב מה רשמתי אח"כ:
בחרתי למצוא חברות אחרות שמקבלות אותי ומעריכות אותי
ולא לחפש דווקא את הכריזמתיות שעושות הכי הרבה רעש

 

[שון שון]

מסכימה,
והיכולת שלך להיות מודעת ולזהות את התגובות כהגנתיות מדהימה בעייני!

היא מדהימה בעיניך כי את חושבת שהגנתיות היא סוג של הודאה באשמה
מה שלאו דווקא נכון
כלומר, האשמה תמיד תוציא הגנה עצמית, אבל זה לא אומר בהכרח שהאשמה נכונה... (או שההגנה שגויה..)

 

[aster]

המצב הנפשי נוצר בעקבות החוויה שהוא עבר ולא להפך
מאד קל במקרה הזה להוכיח את זה!!
בנאדם שמגיע למקום חדש והופך שם לשקוף, ועוד יותר מזה-עובר שם השפלה נוראית, ודיכוי עצמי
ממש לא קשה לתלות את המצב הנפשי הקשה שהוא הגיע אליו אחרי תקופה באותו מקרה,
גם פותחת האשכול מציינת במפורש שהיא לא רואה קשר בין החוויה שהיא עברה לבין מאורעות עבר שכבר טופלו והצמיחו אותה

אבל את מוסיפה שהוא עבר גם השפלה נוראית ודיכוי עצמי שזה גרוע מאד ונקרא התעללות.
אז מה ההשוואה למקרה הזה?
מהתעללות מגיעים למצב נפשי קשהההה מאדדדד שעלול להסתיים בד"כ באישפוז ואפילו גרוע יותר...
מתגובות של 'בו נבדוק למה ההתעלמות כ"כ תופסת אותך, על מה זה יושב, בו נבין, נכיל, ננקה (לא נאשים) קשה לי להאמין שמגיעים למה שציינת.
לכן ציינתי בתגובתי הקודמת, לא לפסול - להציע גישה שונה

 

[חשבונאית]

זה ממש לא מוחלט

הרבה גישות בפסיכולוגיה טוענות הפוך בדיוק
מצב נפשי יוצר חוויה ולא להפך, אני רואה בזה הרבה מאוד הגיון
המצב הנפשי יכול להיווצר בעקבות נתונים כמו מבנה ביולוגי, סביבת התפתחות, טראומות וכדומה
- שיוצרות מנגנוני הגנה של חרדות, הימנעות, פאסיביות...
שלאו דווקא מגיעות לידי ביטוי ביום יום של החיים אלא בנקודות זמן מסוימות

איך בנאדם במצב נפשי תקין ומאוזן נופל באמצע החיים?
ועוד בסמיכות מוחלטת לחוויה קשה?
אין ספק שהחוויה יצרה את המצב ולא להפך!!
המצב הנפשי הקשה לא היה בתחילת החוויה, הוא נוצר אחרי תקופה ממושכת של חווית הדיחוי והדיכוי

 

[הדר 310]

את מתארת קבוצה רב גילאית בניגוד לפ"א שהיא היתה המבוגרת היחידה. זה שונה.

את צודקת.
זה באמת אחרת.

 

[חשבונאית]

מתגובות של 'בו נבדוק למה ההתעלמות כ"כ תופסת אותך, על מה זה יושב, בו נבין, נכיל, ננקה (לא נאשים) קשה לי להאמין שמגיעים למה שציינת.

אני לא מכירה אדם אחד
שהתעלמות עקבית תעבור אצלו ללא פגיעה רגשית
אם כן הוא כנראה יושב איפשהו על הרצף...
בנאדם הוא ייצור חברתי, ומעונין להיות מוערך ולמצוא איזשהו מקום בחברה שהוא נמצא איתה
קל וחומר אם זה חברה שהוא נמצא איתה זמן רב, ואין לה תחליף לאותו זמן

 

[שון שון]

איך בנאדם במצב נפשי תקין ומאוזן נופל באמצע החיים?
ועוד בסמיכות מוחלטת לחוויה קשה?
אין ספק שהחוויה יצרה את המצב ולא להפך!!
המצב הנפשי הקשה לא היה בתחילת החוויה, הוא נוצר אחרי תקופה ממושכת של חווית הדיחוי והדיכוי

קודם כל
לעולם אל תגיד לעולם

אבל אקח אותך 80 שנה אחורה לזמן השואה
יש אין ספור סיפורים על כל הרצף של צורות התמודדות שונות עם חוויות קשות
מה הגורם לצורת התמודדות בריאה לבין בעייתית עד כדי התאבדות?
המצב הנפשי!

ברור שכל חוויה קשה מחריפה (או מחזקת) מצב נפשי קיים
אבל החיים הם רצף לידה - אמצע -מוות שכל שלב שזור בשלב הקודם ובהבא באופן אינטגרלי
ואי אפשר להפריד בינהם

(ספציפית פה פותחת האשכול ציינה שזה החזיר אותה לחוויות עבר קשות מה שמשמש כחיזוק לטענה שלי)

 

[הדר 310]

@קיש קוש היקרה.
ליבי איתך.
זה נשמע פשוט נורא. כואב ומייסר.
כמה חשוב לדבר עם הילדים שלנו על זה! לשים בעצמינו לב לזה.
ה' יתן לך כוחות לצאת מהצער הגדול הזה ורק להתחזק ממנו.
תזכרי שאת שווה מעצם היותך ובלי קשר לשום התייחסות של אף אחד!

 

[aster]

אני לא מכירה אדם אחד
שהתעלמות עקבית תעבור אצלו ללא פגיעה רגשית
אם כן הוא כנראה יושב איפשהו על הרצף...
בנאדם הוא ייצור חברתי, ומעונין להיות מוערך ולמצוא איזשהו מקום בחברה שהוא נמצא איתה
קל וחומר אם זה חברה שהוא נמצא איתה זמן רב, ואין לה תחליף לאותו זמן

לא מבינה על מה הדיון?
פסלתי את הקושי של פותחת האשכול? ביטלתי?
אם תעקבי תראי שכ"כ הזדהתי עם הכאב שלה, ת'אמת שאפילו בכיתי בשבילה (!)
הדיון שלי איתך הוא על התגובה הנכונה לאירוע;
את נוקטת בגישה של 'הן לא היו בסדר, עשו לך עוול' וכו'
ואני נוקטת בגישה של 'אוי איזה כאב, מתי עוד הרגשת כך בעבר?' אם נפתור את הפגיעה בעבר בהתאמה לגיל שבו עברו את החויה יבוא ריפוי גם להווה.
תקני אותי אם לא הבנתי נכון.

 

[חשבונאית]

קודם כל
לעולם אל תגיד לעולם

אבל אקח אותך 80 שנה אחורה לזמן השואה
יש אין ספור סיפורים על כל הרצף של צורות התמודדות שונות עם חוויות קשות
מה הגורם לצורת התמודדות בריאה לבין בעייתית עד כדי התאבדות?
המצב הנפשי!

ברור שכל חוויה קשה מחריפה (או מחזקת) מצב נפשי קיים
אבל החיים הם רצף לידה - אמצע -מוות שכל שלב שזור בשלב הקודם ובהבא באופן אינטגרלי
ואי אפשר להפריד בינהם

(ספציפית פה פותחת האשכול ציינה שזה החזיר אותה לחוויות עבר קשות מה שמשמש כחיזוק לטענה שלי)

אני לא מתחום הנפש
ולא שואפת לשם
אבל אני חושבת שדווקא נפש שנשברת בקלות-היא נפש שלא עברה התמודדות עד המשבר.
ההלם מהחוויה יוצר תגובה קשה יותר
מאמינה שיש שיטות שיחלקו אלי ויטענו להפך

 

[aster]

אני לא מתחום הנפש
ולא שואפת לשם
אבל אני חושבת שדווקא נפש שנשברת בקלות-היא נפש שלא עברה התמודדות עד המשבר.
ההלם מהחוויה יוצר תגובה קשה יותר
מאמינה שיש שיטות שיחלקו אלי ויטענו להפך

ברור, את מחזקת את דבריה של @שון שון רק תוספת קטנה;
נפש שעברה התמודדות בהצלחה (לא יודעת עם זה הביטוי הנכון) פתחה חוסן לקראת ההתמודדות הבאה.
ויש גם נפש שיש בה חוסן שפותח לא ע"י התמודדות (הרי תמיד יש את ההתמודדות הראשונה שצלחו נכון)

 

[שון שון]

אני לא מתחום הנפש
ולא שואפת לשם
אבל אני חושבת שדווקא נפש שנשברת בקלות-היא נפש שלא עברה התמודדות עד המשבר.
ההלם מהחוויה יוצר תגובה קשה יותר
מאמינה שיש שיטות שיחלקו אלי ויטענו להפך

נכון עד גיל 12.. לדעתי...

2026 זה לא בדיוק יקום שמאפשר לאדם לא לעבור שום התמודדות עד גיל 40

 

[חשבונאית]

נכון עד גיל 12.. לדעתי...

2026 זה לא בדיוק יקום שמאפשר לאדם לא לעבור שום התמודדות עד גיל 40

למה?
תמיד יכולה להיות פעם ראשונה
גם בגיל 60
ל"ע אנשים שחוו אבדן, טראומה,
וכן-גם חוויות חברתיות,
בכל גיל יכול להיות פעם ראשונה-שתשאיר את האדם חסר אונים, וחסר כוחות להתמודדות.

 

[חשבונאית]

את נוקטת בגישה של 'הן לא היו בסדר, עשו לך עוול' וכו'
ואני נוקטת בגישה של 'אוי איזה כאב, מתי עוד הרגשת כך בעבר?' אם נפתור את הפגיעה בעבר בהתאמה לגיל שבו עברו את החויה יבוא ריפוי גם להווה.
תקני אותי אם לא הבנתי נכון.

אני לרגע לא מאשימה את הסביבה ומצפה מהם לשינוי, ראי את תגובתי הראשונה באשכול
החילוק שלי היה להביא את חוויות העבר כתנאי לריפוי בהווה
החוויה בהווה מספיק קשה גם ככה בשביל שתזכה בריפוי, גם אם אין שום חוויות שליליות בעבר, (או שיש והן טופלו ונרפאו-כמו דברי פותחת האשכול)
אני כותבת את הדברים בכאב רב, כיוון שאני יודעת לאיזה נזקים תגובה מעין זו הביאה אדם מתמודד, פשוט ערערו לו את כל יציבות חייו, וגרמו לו לחפש בכוח אשמים מהעבר, ולהרוס מערכות יחסים תקינות ובריאות שהיו לו עד כה,
במקום לתלות את האשמה במקרה הברור והאחרון שיצר את המצב

 

[צילומנציה]

ביריד של החורף ללמוד יש מדריך של מרים אלימי- לרכישת בטחון עצמי וחוסן נפשי
קראתי ונהניתי וממליצה

 

[חןעיצובגרפי]

רוצה לשתף חוויה אישית כואבת

כאישה בשנות ה40 התחלתי ללמוד בקורס מקצועי כלשהו שבו רוב ככל הגילאים הוא בממוצע 25 (לרוב מטה מכך). אני לא מתיחסת כלל לצד המקצועי בקורס., אלא לצד החברתי. .

הרגשתי נטע זר.

אני מבינה שהשיג והשיח בפער גילאים כזה הוא גדול ולא מצופה שיתיחסו אל אישה בגיל של אמא שלהם כמו לאחת מהן.. ועדיין, הרגשתי יחס מנוכר ומתנשא כבר מההתחלה, למרות שמבחינתי הקדמתי להאיר פנים ולהיות חביבה, מצחיקה (לא מעיקה.. ), זה הורגש בכל רגע שהייתי בחברתן, הרגשתי דחויה ולא רצויה. הייתי צריכה "להילחם" כדי שישמעו משפט שיש לי להגיד בשיחה, הרבה פעמים בכלל לא טרחו להביט לכיווני, התעלמו ממני לחלוטין, למרות שישבתי איתן ממש. לעיתים תהיתי לעצמי אולי הפכתי לשקופה.

זה החזיר אותי למחוזות ילדות קשים וכואבים..

ניסיתי להיות איתן וכשראיתי שזה חוזר על עצמו כל פעם מחדש וגורם לי לצער גדול העדפתי לשבת לבד בכיתה, אבל גם זה היה קשה, ולכן ניסיתי שוב לשבת איתן כו.... ושוב אותה התנהלות ועגמת נפש..

בשלב מסוים היה "פיצוץ"

לאחר שאני יושבת יום שלם (!!!) ליד אחת מהן, והיא לא טורחת להעיף מבט קלוש לכיווני , בטח לא מילה (תופעה שסבלתי ממנה מידי יום), הגיע סוף היום. ביציאה מהבנין , היא פגשה בי ואמרה: "היי, מה איתך? לא ראיתי אותך כל היום!"-

רגע מהה? הייייי! הללווו? פה כבר לא יכולתי להבליג ועניתי: "לא ראית או שלא רצית לראות?" היא לא הבינה מה אני רוצה ( או שהבינה ורק הופתעה לשמוע ממני..), ודרשה הסבר מיידי.

לבינתיים התאספו שאר הבנות ולא הבינו על מה המהומה. אמרתי שאני לא מעונינת לדבר כעת.

כמובן שזה לא הוסיף לי נקדות והן הסתכלו עלי כמו על חייזר.. אך לא הייתי מסוגלת לדבר, הייתי טעונה מידי ופחדתי שמתוך סערת רגשות אגיד דברים שאתחרט עליהם.

יותר מאוחר כתבתי לאותה אחת בצורה אישית, שיתפתי בכאב המתמשך שלי. היא ענתה בהבנה וביקשה סליחה והבטיחה לשנות יחס...

רוח של תקווה נישבה באויר. פנינו לעתיד ורוד יותר.. הלוואי!

נראה לכם שמשהו השתנה בימים הבאים? גורניששטט! עולם במנהגו (הקלוקל) נוהג ואני דומייה וסבל.

סופגת שוב ושוב את הכאב וההשפלה. (וניסיתי שוב לשבת בחברתן ולהיות "אחת מהחברה".. שוב אותה התעלמות גורפת..) חזרתי להתבודד לי בפינה שלי ולהינמק מבפנים.

גם היה לי קשה להתרכז בשיעורים (הגם ככה סבוכים) במצב הזה. הצטבר לי פער לימודי שהיה לי קשה להשלים (למרות שניסיתי)

הסבל הנפשי המתמשך הזה לכל אורך הקורס גרם לי בסופו של דבר לנשור , הביטחון שלי היה ברצפה, והביא להישגים נמוכים במיוחד במקומות שהייתי אמורה להפגין בטחון עצמי..

מה לעשות? לא נשאר כלום מהמיצרך הזה.

הרגשתי חלשה וסחוטה רגשית , אני אגיד משהו חריף.. אבל לצערי הרב הבנתי איך אלו שחווים "חרם" מתמשך מגיעים למקומות אל חזור.. זר לא יבין. וחלילה לא מצדיקה גם. רק שתבינו איזה מוות פנימי מתרחש קודם ..ההרס הזה נבנה ונבנה... עד שכבר קשה להכיל.

כל השיתוף הזה מטרתו אחת, לעורר אותנו - אתכם – אותך כבני אדם, ועוד יותר כיהודים, ועוד יותר כיהודים (שאמורים להיות )עם יראת שמיים -

אני רוצה לשאול – לזעוק , האם לא מגיע לכל אדם יחס אדיב, מקבל, טובבב? ללא קשר לגיל או מראה חיצוני או שיקוליי כדאיות כלשהם...?

איפה הבין אדם לחברו? רק כשמתאים וכיף ונח?

שימו לב אל הנשמה!

כל הכבוד על השיתוף והפריקה , לא פשוט לפתוח את הלב.
ככל שאנחנו מתקדמים בזמן מרבית האנשים נהיים מאוד אדישים ומרוכזים בעצמם.

 

[שון שון]

וגרמו לו לחפש בכוח אשמים מהעבר, ולהרוס מערכות יחסים תקינות ובריאות שהיו לו עד כה,
במקום לתלות את האשמה במקרה הברור והאחרון שיצר את המצב

זו הנחה שלך שזה מה שיקרה
למה שיחפש אשמים?
ולמה שיהרוס מערכות תקינות?

הסטייל של ההורים אשמים כבר יצא מהאופנה
היום כולם מבינים שאם ההורים אשמים אז גם האדם הראשון אשם
ואם אדם הראשון אשם אז גם השם אשם
ואז נגמרות השאלות

המצב נפשי נוצר בעקבות תנאי ילדות לטוב ולמוטב
ותפקידו של אדם בוגר ב100 שנים שנותרו זה למצוא בכל אתגר הזדמנות
ולהיות בתנועה בריאה של התקדמות, שיפור המידות ופיתוח עצמי ללא הפסקה

ולהאשים אחרים ולצפות מהם ולמלא מהם חסר שיש לי
זה מאוד מעורר רחמים כיוון שזה לעולם לא באמת ישיג מטרה חיובית

 

[שון שון]

מרבית האנשים נהיים מאוד אדישים ומרוכזים בעצמם.

לא יודעת באיזה עולם אתה חי...

בעולם שלי יש הרבה מאוד אנשים מאוד רגישים ובעלי מידות ואהבה לזולת

 

[חשבונאית]

זו הנחה שלך שזה מה שיקרה
למה שיחפש אשמים?
ולמה שיהרוס מערכות תקינות?

כי ישבו איתו אנשים "חכמים" ואמרו לו שכל החוויה שלו היא פרי דמיון בלבד, והיא נובעת בשל חוויות שליליות מהעבר,
שישב עם עצמו ויחשוב באיזה חוויות מדובר...
ובשל המצוקה הנפשית של אותו אדם, הוא חיפש בכח אשמים
וכן-הוא מצא אותם משום מה בכל מערכות היחסים שסבבו אותו עד היום, וניהלו איתו מערכות יחסים תקינות ובריאות לחלוטין!! וכן-זה בהחלט גרם לו לשרוף גשרים ולהרוס את אותם מערכות יחסים,
ה"גילוי" הזה רק החריף את המצוקה הנפשית שהיתה קיימת בשל החוויה הקשה שהוא עבר עכשיו,