מידע שימושי שינה בשבת בצהריים תענוג? הורים כנסו לכאן.

  • הוסף לסימניות
  • #1
שינה בשבת בצהריים – תענוג? תלוי מי ער בינתיים…


אין כמו שבת. השולחן מסודר, החמין סיים לעבוד קשה, והספה קוראת בשקט:
“בוא… רק עשרים דקות.”
ואז זה קורה. אבא נרדם, אמא “רק עוצמת עיניים”, ובבית שורר שקט מחשיד.
שקט שלפני ה… חברים.


כי בזמן שההורים מטיילים להם בארץ החלומות, הילדים מטיילים – בארץ האפשרויות.


בהתחלה זה תמים:
“יורדים רגע למטה.”
אחר כך: “רק עד הפינה.”
ובהמשך: “לא תאמין עם מי פגשנו.”


וככה, בלי כוונה רעה ובלי דרמה, שבת אחת מנומנמת יכולה להפוך לשער כניסה להרגלים, חברויות והשפעות שלא בדיוק היו עוברים ועדת הורים ערניים.


לא מדובר חלילה על שינה – מנוחה זה דבר קדוש.
הבעיה מתחילה כשאין אף מבוגר על ההגה.
כי ילדים, כידוע, הם כמו מים – אם אין תעלה מסודרת, הם יזרמו לאן שנוח להם.


ראיתי יותר מדי סיפורים שהתחילו במשפט:
“מה כבר יכול לקרות בשעה אחת של שינה?”
והמשיכו בשנים של “איך לא שמנו לב קודם”.


שבת היא זמן של ביחד, של קשר, של נוכחות.
לא חייבים משחק קופסה או שיחה עמוקה – לפעמים עצם זה שמישהו ער, זמין, רואה ושומע, עושה את כל ההבדל.


אז כן, שינה בשבת בצהריים היא תענוג.
אבל ילדים שמרגישים שיש עליהם עין, לב ואחריות –
זה תענוג גדול יותר.


ושבת שלום – ערה ומבורכת 🙂
---------
אודה את המאמר כתב לי הבינה.
אבל קחו את הרעיון.
אני כותב מניסיון ומדם.
על הורים שאת כל החינוך של הילדים שלהם איבדו בשבת בצהריים כי רצו קצת שקט ולישון.
אין מה לעשות צריך קצת לעבוד ולקום ולשמור.
עדיף להורים בגיל צעיר לשמור על הילדים ולא בהמשך לבכות ולהתעסק בכל החורבנות שוקרים בזמנים האלה.
שימו לב על כל חברות התהילים שכנים וכו'.
ויש גם דברים שבצניעות בעניין הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
תודה וכל הכבוד על העלאת המודעות.
ובשבתות חורף שהצהרים קצר והלילה ארוך, יש להזהר שבעתיים על שינה בליל שבת תענוג.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
שינה בשבת בצהריים – תענוג? תלוי מי ער בינתיים…


אין כמו שבת. השולחן מסודר, החמין סיים לעבוד קשה, והספה קוראת בשקט:
“בוא… רק עשרים דקות.”
ואז זה קורה. אבא נרדם, אמא “רק עוצמת עיניים”, ובבית שורר שקט מחשיד.
שקט שלפני ה… חברים.


כי בזמן שההורים מטיילים להם בארץ החלומות, הילדים מטיילים – בארץ האפשרויות.


בהתחלה זה תמים:
“יורדים רגע למטה.”
אחר כך: “רק עד הפינה.”
ובהמשך: “לא תאמין עם מי פגשנו.”


וככה, בלי כוונה רעה ובלי דרמה, שבת אחת מנומנמת יכולה להפוך לשער כניסה להרגלים, חברויות והשפעות שלא בדיוק היו עוברים ועדת הורים ערניים.


לא מדובר חלילה על שינה – מנוחה זה דבר קדוש.
הבעיה מתחילה כשאין אף מבוגר על ההגה.
כי ילדים, כידוע, הם כמו מים – אם אין תעלה מסודרת, הם יזרמו לאן שנוח להם.


ראיתי יותר מדי סיפורים שהתחילו במשפט:
“מה כבר יכול לקרות בשעה אחת של שינה?”
והמשיכו בשנים של “איך לא שמנו לב קודם”.


שבת היא זמן של ביחד, של קשר, של נוכחות.
לא חייבים משחק קופסה או שיחה עמוקה – לפעמים עצם זה שמישהו ער, זמין, רואה ושומע, עושה את כל ההבדל.


אז כן, שינה בשבת בצהריים היא תענוג.
אבל ילדים שמרגישים שיש עליהם עין, לב ואחריות –
זה תענוג גדול יותר.


ושבת שלום – ערה ומבורכת 🙂
---------
אודה את המאמר כתב לי הבינה.
אבל קחו את הרעיון.
אני כותב מניסיון ומדם.
על הורים שאת כל החינוך של הילדים שלהם איבדו בשבת בצהריים כי רצו קצת שקט ולישון.
אין מה לעשות צריך קצת לעבוד ולקום ולשמור.
עדיף להורים בגיל צעיר לשמור על הילדים ולא בהמשך לבכות ולהתעסק בכל החורבנות שוקרים בזמנים האלה.
שימו לב על כל חברות התהילים שכנים וכו'.
ויש גם דברים שבצניעות בעניין הזה.
תודה רבה!
דברים נכונים, אבל קצת קשים ליישום...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
גם אם ההורים ערים, ילדים בגילאי 8 ומעלה בדרך כלל יוצאים לבד לשחק עם חברים,
הורים לא תמיד הולכים עם הילדים לחברים, לגינה ול'תהילים' אצל השכנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
יישר כח על העלאת המודעות לנושא,
איך אמר לי פעם אב לכמה מתבגרים?
"מצדי שהם ישנו שעות או יעשו ככל העולה על רוחם בין כתלי הבית בשעות האלו, ולא ילכו "ללמוד" כשרק הקב"ה יודע היכן הם נמצאים ועם מי..."
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
יישר כח על העלאת המודעות לנושא,
איך אמר לי פעם אב לכמה מתבגרים?
"מצדי שהם ישנו שעות או יעשו ככל העולה על רוחם בין כתלי הבית בשעות האלו, ולא ילכו "ללמוד" כשרק הקב"ה יודע היכן הם נמצאים ועם מי..."
מתבגרים דווקא כן אמורים לצאת מהבית בשעות הפנאי שלהם. זה חלק מהחיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני מבינה מקריאת המאמר שילדים יוצאים לבד לשחק בחוץ בשבת בצהריים?
זה אמיתי?
בחיים לא ידעתי שיש מושג כזה!
נשמע לי חוסר אחריות מהזן הגרוע ביותר+הפרעה לאלו שנחים וגרים ליד גינות ציבוריות
אצלינו בתור ילדים וגם בכל המשפחות שהתארחנו בהם בחיים לא היה דבר כזה-
ההורים נחים בחדר והילדים קוראים/משחקים בסלון
ברור ובודאי שגם בבית שלי ככה.

(או שאולי אלו הילדים שאני רואה נוסעים באופנים ב-10 בלילה ברחוב שקט, שומם וחשוך? כבר כמה פעמים ליוויתי ילדים כאלו הביתה מדאגה לשלומם)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
והיה יהודי חסידי אב למשפחה ברוכת ילדים בירושלים שלפני למעלה מ-100 שנה, שבשבת בצהרים שם את מיטתו על דלת הבית מבפנים (משאיר לכם לשער כמה חדרים היו לו) והלך לנוח, באמרו מצידי שיטפסו על הקירות, העיקר שלא יצאו בשעות אלו לרחוב..
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אני מבינה מקריאת המאמר שילדים יוצאים לבד לשחק בחוץ בשבת בצהריים?
זה אמיתי?
"ילדים" זה מילה עם טווח גדול מידי
וכנראה כל אחד מכוון לגיל אחר
כי גם בן 12, 14 הם ילדים
והם כבר פחות קשורים לסינר של ההורים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
כתבתי את הדברים כי אני חושב שמדובר ממש בהצלת נפשות [אחרי שמיעת כמה סיפורים]
צריך לבדוק עם אנשי מקצוע את הנתונים אבל ההתרשמות שלי:
א. סיפורי פיגיעות בין אחים/דודים/ בני דודים/שכנים מתרחשים בעיקר בשבת
ב. באותו עניין - שבת זה זמן שאין הרבה אנשים ברחוב - והוא מועד לפורענות. הילדים הולכים לתהילים או לכל מקום אחר. ללא שום פיקוח ואחריות.
ג. חברויות רעות: אמנם בשבת אין מסכים, אבל הקשרים הרעים של חברים רעים מגיעים משבתות אז נפגשים
בבית כנסת בגינה, בתהילים וכו' כל השבוע יחסית אתה יודע עם מי הילד שלך נמצא ומשחק אבל בשבת....
-----
והכי חשוב הורים תפסיקו להיות תמימים ונאיבים.
ואם בקצת [או הרבה] מאמץ לשבת ולשחק עם הילדים במקום לשלוח אותו לכל מיני מתמידים ותהלים למיניהם,
אפשר לקנות חיים אני חושב שזה כדאי.
----
ובנימה אחרת:
שבת זה הזמן הכי רגוע בעולם אין מחשב אין טלפון, כולם מעונגים בשבת. זה באמת הזמן ששוה לעשות תורנות ולשבת ולרדת לרמה של הילדים ולקשור איתם קשרים .... לעשות את השבת בצהריים הכי חוויתי וכיף.
עם ממתקים עם משחקים ספרים או כל מה שבא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מתבגרים דווקא כן אמורים לצאת מהבית בשעות הפנאי שלהם. זה חלק מהחיים.
לא כשיש להם כמה שעות של אפשרות לשוטטות ללא פיקוח וידיעה של אף אחד, שאת תוצאותיהן מי ישורנה, ודאי בגילאים הצעירים יחסית.
ואני כותב זאת מניסיון כואב, לא מילדי שלי ב"ה, אבל מתחת לביתי יש גינה שאליה מתקבצים ילדים ונערים מידי שבת אחה"צ, והשערות סומרות למראה ילדים מבתים טובים מאד שמתרועעים וצוחקים שם עם התחתית שבתחתית, וזה רק מה שאני רואה...
וההורים? לא מעלים על קצה דעתם מה קורה,
הורים, שמרו על ילדיכם, ולא תבכו לאחר מכן על התוצאות.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #14
"ילדים" זה מילה עם טווח גדול מידי
וכנראה כל אחד מכוון לגיל אחר
כי גם בן 12, 14 הם ילדים
והם כבר פחות קשורים לסינר של ההורים...
דיברתי על גילאי 0-20. כן כן!!! וברוך ה' אין לנו שום חסך מזה..
הורה שלא יודע איפה משוטט הילד/ה בן ה-15 למשך 3 שעות בשבת בצהריים לא נשמע לי תקין.
אני אולי נאיבית קצת אבל מאיך שהכרתי בסביבתי זאת המציאות.
(לא מדברת על נוער נושר כמובן)
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
דיברתי על גילאי 0-20. כן כן!!! וברוך ה' אין לנו שום חסך מזה..
הורה שלא יודע איפה משוטט הילד/ה בן ה-15 למשך 3 שעות בשבת בצהריים לא נשמע לי תקין.
אני אולי נאיבית קצת אבל מאיך שהכרתי בסביבתי זאת המציאות.
(לא מדברת על נוער נושר כמובן)
שרי ברלינסקי כתבה פוסט מאד יפה ברשימת התפוצה שלה איך זה משתנה לאורך השנים.
כי כמובן יש שוני בין גיל שנה, שבו לא מספיק לדעת באיזה חדר הילד, צריך לדעת גם באיזה חלק של החדר הוא נמצא ובאלו חפצים הוא עוסק, לבין גיל חמש, עשר, חמש עשרה, עשרים.
זה תהליך שבו האחריות עוברת מיד ההורה לידי הילד באופן הדרגתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
שרי ברלינסקי כתבה פוסט מאד יפה ברשימת התפוצה שלה איך זה משתנה לאורך השנים.
כי כמובן יש שוני בין גיל שנה, שבו לא מספיק לדעת באיזה חדר הילד, צריך לדעת גם באיזה חלק של החדר הוא נמצא ובאלו חפצים הוא עוסק) לבין גיל חמש, עשר, חמש עשרה, עשרים.
זה תהליך שבו האחריות עוברת מיד ההורה לידי הילד באופן הדרגתי.
זה כבר נראה לי מאד תלוי אופי/מגזר/סגנון חינוך ועוד מיליון פרמטרים.
כמו שהיו לי חברות בסמינר שההורים בכלל לא ידעו איפה הן מסתובבות כי בגיל 17 צריך לשחרר, והיו לי חברות שעל כל שנית איחור היו מקבלות טלפונים מלחיצים איפה הן מסתובבות ועטופות בצמר גפן והיו כמוני שההורים ידעו לאיפה אני יוצאת ועם מי ורק באישורם ועד לשעה סבירה והגיונית. וכן! היו גם פעמים שקיבלתי סירוב ולא קרה לי כלום מכך.
וכמו שאני מגדלת את הילדים שלי בבית, מהרגע שחוזרים מהמוסדות הם איתי ונהנים ביחד בשעות המעטות שנשארות עד לשינה ומידי פעם יוצאים לשחק עם חבר בביתו ויש לי שכנה בקומה שהילדים שלה מרגע שהם חוזרים מורידים אופניים למטה ולא רואים אותם עד 9 בערב.
אין נוסחה אחידה ומדויקת לגידול ילדים ולשמירה על בטחונם.
אבל בשבת בצהריים?
למה בחור/ה לא יכולים לשכב בספה ולקרוא ספר? מקסימום לכו גם כן לנוח..
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
על איזה גיל את מדברת? 17?
כן. וגם 20.
לא חסר זמנים להיות בחוץ. חייבים דוקא אז?
ואפשר לקרוא לי נאיבית או תמימה אבל ככה גדלנו וטוב לנו ושמח לנו ולא הדרדרנו לנוער בסיכון כי ההורים לא הרשו לנו לצאת מהבית בשבת בצהריים לאן שמתחשק לנו
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
דיברתי על גילאי 0-20. כן כן!!! וברוך ה' אין לנו שום חסך מזה..
הורה שלא יודע איפה משוטט הילד/ה בן ה-15 למשך 3 שעות בשבת בצהריים לא נשמע לי תקין.
אני אולי נאיבית קצת אבל מאיך שהכרתי בסביבתי זאת המציאות.
(לא מדברת על נוער נושר כמובן)
את לא נאיבית. גם בגיל 19 אני מבקשת לדעת איפה מסתובב ומה עושה באופן כללי (ועך הדרך מזכירה לי בראש שהוא בגיר..)
הם דוקא מכבדים את זה מאד.
אז נכון שעם הגיל פוחתת האפשרות לסרב, אבל להתענין ולדעת זה ברור מאליו. כל עוד הוא גר אצלי בבית. ואולי אם מכבדים אותם הם מכבדים בחזרה.
בכל אופן לגבי פותחת האשכול אני קצת תמהה כי מזכירה שבת בצהריים שאז רב המתבגרים צונחים למיטות עוד לפני שסיימו להוריד מהשולחן... פחות נראית לי שעה מסוכנת לגיל שמתחברים עם חברויות לא טובות וכו'. (יותר מתאים להזהיר על ליל שבת)
אולי חשוב לעורר על הקטנים יותר שלא יצאו, אבל הסכנות עבורם הן אחרות. כך שמרגיש קצת מבולבל ולא מדויק המסר שרצו להעביר.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה