ביקורת ספרות שירה, סיפורת, סאטיריקה והגיגים // @Simcha

  • הוסף לסימניות
  • #1
השנה מגיעה לתומה וזה הזמן להביט לאחור ולראות מה עברתי, מה למדתי, מה כתבתי ומה קשקשתי.

אמשיך בסיכום של החומרים אותם פרסמתי למען יעמדו לי לימים רבים ואולי גם אחרים ימצאו בו טעם.

הצטרפתי לקהילה אי שם בשלהי חודש אדר התש"ף. ימי פרוץ הקורונה במחוזותינו.

מאז הצטרפותי לחבורה סגנוני עבר כמה גלגולים בצורת ההגשה שלו, אך ישנו קו אחיד המקשר בין הסגנונות.
הדבר המניע אותי לכתוב, מעבר ללייקים ולמחמאות, הִנּוֹ היכולת להביע רעיונות, מחשבות וסתם לאתגר את מוחות ולבבות הקוראים (ופעמים אף לעורר פרובוקציות). טרם הצטרפותי לקהילה, לא התנסיתי בכתיבה מקצועית המיועדת לפרסום ועל כן ניסיתי כמה סגנונות על מנת ללמוד כיצד אוכל לבטא את עצמי באופן המושך את לב הקוראים באופן המקסימלי בהתאם ליכולותיי. כמו כן, למדתי רבות מן ההערות הבונות והמשובים שקיבלתי מחברינו היקרים של ק"ק זו. בנוסף, החשיפה לקטעים של יוצרים אחרים, אלו שיותר טובים ואלו שפחות, אך כולם נקראו בעיניים בוחנות מתוך כוונה ורצון ללמוד וללמד, חידדה אצלי עוד יותר את הנקודות בהן איני רוצה להיכשל ואלו מהמורות יש לצלוח בדרך לכתיבת קטע מוצלח. על כך ועוד, תודה לכולם!

בתחילת דרכי ניסיתי לכתוב מספר קטעים לקריאה, חלקם סאטיריים, חלקם טראגיים וחלקם סתם. כגון:
  • נקמת הקפה - קטע זה מנסה לתאר קונספירציה מעניינת אודות גורם התפתחותו של נגיף הקורונה בעולמנו הצח. (7 תודות - לא צבר תאוצה)
  • מסירות נפשות - סיפור אשר מתיימר להביע את הקונפליקט בין הניסיון להיות טוב כפי שכיף וקל לראות אותו לבין האחריות האמיתית הדורשת לצאת מתחום הנוחות והניראות השטחיים. (10 תודות - עלייה קלה)
  • אלה ואלו - מאמר המנסה לאפיין סגנונות שונים באוכלוסיה ולנתח את התייחסותם לנגיף הקורונה. (16 תודות)
  • תיעוד היסטורי: ערבי פסחים בשנים עברו - תיעוד השואף להזכיר לאוכלוסיה השקועה בטירוף הקורונה, כי עד לא מזמן עוד היו לנו חיים אחרים. (17 תודות - עלייה מתונה אך עקבית)
לראשונה ניסיתי את כוחי אף בכתיבת שירה:
  • בין חיים למוות - בשיר אני מנסה לזעזע את השאננים הבטוחים כי הם חסינים ולהם זה לא יקרה. (9 תודות - שינוי סגנון, יקח זמן להתבסס)
פרשתי קמעא מתחום השירה וניסיתי כוחי בכתיבת מחשבות:
  • כולי האי ואולי?! הרהורים - קטע זה מנסה לתאר את הלך חשיבתו של אדם מפולפל השוקל את צעדיו מול הנגיף ונסחף למחוזות רחוקים ומזעזעים. (8 תודות)
אולי דווקא בכתיבת טקסט מרגש ונוגע אהיה טוב יותר ואתרום תרומה משמעותית לחברה:
  • משא על משא - וכך ניסיתי לרומם את רוחן של נשות ישראל ולסייע להן לעבור את תקופת קרצופי-טרום-פסח באופן התואם את אתגרי תקופת הקורנה. (3 תודות, אאוץ')
אין ברירה, אשוב לכתיבה הסאטירית:
  • ויקרא שמם בישראל ... וכו' בגרסה הגנרית - קטע זה שואף לתאר את הלך רוחו של המשתמש החדש שמצטרף לראשונה לאתר פרוג ונדרש לבחור את השם שיאפיין אותו. (24 תודות, וואו!)(קטע זה נכתב לאחר שאשכול קודם שהשתמש בדוגמאות מהחיים, נמחק)
הלך טוב, הגיע הזמן לפתוח שיח בצורה של דיון:
  • קנאת סופרים - במסווה של דיון אודות היכולת, הצורך והרצון לנסות ולחקות סגנון של דמות מיתולוגית מעולם הספרות, ניסיתי לפתוח דיון אודות כמה סופרים מסוגים שונים השייכים להיסטוריה וההווה הישראלי והיהודי. (11 תגובות)
החלטתי ללכת על כיוון של עלילה עם טוויסט מאכזב:
  • פתאום יבוא! מי? - בקטע זה אני מנסה לסחוף את הקוראים לכיוון מרגש של גאולה, דבר השוכן בלב כל נשמה יהודית משחר היוולדה ולבסוף אני מייבש אותם עם חיסון לקורונה שפותח סוף סוף. (10 תודות)
יאללה, צברתי קצת ניסיון בכמה סגנונות, אפשר לשוב ולכתוב שיר:
אפשר לשוב ולכתוב סיפור, גם כן:
וכעת ישבתי לכתוב מקבץ שירים, דרך קלה להעביר מסרים ובלי להידרש לפנטזיות עם מלא פרטים ופינות:
  • עם לאה ביגונו - שם קצת מורכב לשיר, השיר מנסה לבטא תשובה ותפילה לבורא העולם המאתגר אותנו בתקופות קשות (9 תודות)
  • הווה - שיר עמום ומסתורי. לבסוף נכנעתי ונתתי ביאור. (11 תודות)
  • במקום - פתאום - שיר מורכב, אך קצת יותר פשוט. מתאר את השבר הצפוי ואת הגאולה המפתיעה לפתע. (13 תודות)
  • מתי - שיר כיסופין לבורא עולם, שיר כיסופין לנשמתנו. (12 תודות)
זהו, הפכתי למשורר. צריך לחקור קצת את הנושא ועל כן פתחתי בדיון:
  • ניקודי שירים - מדוע ולמה נהגו החברים לנקד את השירים? דיון כנה וחשוב. (9 תגובות)
דנתי, חקרתי, הגיע הזמן להמשיך ולשורר:
  • הַאִם אֶלְמַד - שיר תהייה ותקווה, מבקש המשורר להיות נינוח ונעים יותר לסביבתו. (14 תודות)
  • וְאַתָּה מַתְּתָ - שיר זיכרון מרגש ועצוב לאיש יקר שהיה ואינו. (16 תודות)
  • הוא - הוא? - שיר עצוב וקשה המתאר את מחשבותיו של הסובל ממאניה דיפרסיה. (20 תודות)
  • לִבֵּנוּ כַּחֶרֶס יָבַשׁ - שיר המתאר את רדידות המחשבות שלנו בימים כל כך גדולים ומשמעותיים. (13 תודות)
  • ירושלים // תקותי נכזבה - שיר ליום ירושלים, המרחק הרב בין האמונה הפשוטה והתמימה לבין המציאות העגומה. (16 תודות)
  • בינינו הלך - שיר המתאר את צמיחתו של בן תורה מתקשה. (14 תודות)
הפסקה קצרה לסיפור ברוח השיר האחרון:
וכמובן שתיכף ומייד אני שב אל שירי האהובים:
  • קליפות - בשיר זה אני מנסה לקדש את הישרות והכנות מחד ולקלף את הקליפות מעל ה"מצליחים" וה"מסודרים". (21 תודות)
רציתי להביע איזו אמרה חשובה וראיתי לנכון לעטוף אותה בסיפור מוזר:
  • קונצנזוס - סיפור נוקב המשול על חיות היער. הנמשל ברור. (13 תודות)
פתאום הגעתי לתקופת יובש. העסק לא זורם. ישבתי לכתוב על זה שיר, איך לא? ומשם כבר השתחרר הסכר:
  • אֵין מִלִּים - שיר יבש על תקופה מייבשת. (10 תודות)
  • די! - שיר שנאה ליצר המציק, קורא לו במילה אחת די. (18 תודות)
  • ויט שכמו לסבול - שיר שמתאר את אלו אשר בכח ממררים לעצמם את החיים ומתנגדים לשמוח. (33 תודות, שיא!)
  • יום פורח - שיר עצוב שמסקר את המורכבות המובנית הטמונה במעגל השנה היהודי. (28 תודות, עליתי ליגה, ב"ה!)
  • עֶלֶם - שיר זיכרון עצוב לנשמה טהורה נוספת, שנהרגה בימי בין הזמנים. (24 תודות)
  • מַרְיוֹנֵטָה - שיר מיוחד המתיימר להביע קושי בין תורות הפסיכולוגיה לאמונה בבחירה החופשית. (23 תודות, ירידה מתונה אך עקבית. חבל.)
  • שלוות עולמים - שיר מייאש אודות היכולת להתנהל נכונה בין כלל אתגרי החיים. (15 תודות, חלפו ימי התהילה)
הפסקה קצרה לזעוק את עיוותו של עולם הישיבות בדורנו:
  • מכתב לבן הישיבה - רק מי שזכה לקרוא את המכתב עד תומו נחשף לגודל העוולה והטירוף השוררים בהיכלי קודשינו. (20 תודות)
טוב, זה המצב, אנחנו נמשיך לשיר:
  • אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי - שיר המספר את סיפורו הטרגי של ילד קטן וחמוד שמתחיל את שנת הלימודים בלי הבנה והכלה מספקת למורכבות המהלך. (40 תודות!)
  • חוזר בשאלה - שם מסקרן כמובן. שיר המתאר את הקושי והמורכבות הטמונים בתהליך התשובה. (43 תודות! קפיצת מדרגה נוספת)
  • חֲרֵדִים? - עוד שם מסקרן. שיר המנסה לתור אחר מקור הפחד והחרדה המלווים את הימים הנוראים בעם ישראל. (32 תודות)
  • אֵין פָּרוֹת קְדוֹשׁוֹת - שיר מחאה הזועק את העיוות שפושה בעם ישראל ומפוטם תדיר על ידי אנשי כח ושררה בחצרות הרבנים. (28 תודות)
  • סוף. - שיר ייאוש רגעי המתאר את הפתרון האולטימטיבי. (15 תודות)
  • בְּרֶגַע הָאֱמֶת - שיר נוסף המבטא את הקושי והפער בין הרצון העז והכנה לבין המציאות והיכולת לעשות את השינוי בשטח. (12 תודות)
לסיום אקנח בדיון אותו פתחתי בשביל להבין את השינויים בינות לאשכולות השונים:
  • כח המשיכה - דיון המנסה לפענח את המתכון המושלם לקטע מוצלח, אם יש כזה. (11 תגובות)

הערה: היו מספר אשכולות נוספים. חלקם צברו אף מספר לייקים גבוה בהרבה מהאשכולות הנ"ל. אך הם נמחקו עקב אי התאמה לרוח הקהילה או מחשש לפגיעה באדם כזה או אחר. חלקם באשמתי וחלקם עקב דיונים שהתפתחו מסביב וגלשו למחוזות לא רצויים. עמכם הסליחה.

נ.ב. בעקבות ביטול הלייק LOVE נעלמו עמם כמה וכמה ליוקים שקיבלתי על אשכולות שונים. תרגישו בנח להסיק כי היו רבים מאוד כאלה על כל אשכול ואשכול שפרסמתי.

לסיכום, מקווה שתמצאו בסיכום זה סיכום נחמד ומסכם. אולי אף תיחשפו לתכנים חדשים ומחודשים שיסבו לכם קורת רוח מרובה.

שמח לעמוד לשירותכם בכל עת ובכל שעה.

בברכה לשנה טובה ומתוקה!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
סיכום מרתק של יבול משובח!

פתחת פינה שנתית קבועה, כן?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
וואו!
קודם כל, איזו דרך... הערצה כנה על ההתמדה
דבר שני, מעודד לראות שכולם מתמודדים עם קשיים בהתחלה (מה, לא רק אני בדקתי מליון פעם כמה תודות נרשמו לי???)
מה שבטוח-משתפרים עם הזמן, היום כל מישו שמסתובב כאן מכיר את שמך...
בקיצור, קראתי ונהניתי! כל הכבוד על האומץ לשתף גם בקשיים...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

קבלו רצף עובדות מעניין:

אם אתם קוראים את מה שכתוב פה, אתם כנראה חברים בקהילת הכתיבה.

אם אתם יכולים להגיב למה שכתוב פה, אתם בטוח בקהילת הכתיבה.

אם אתם בקהילת הכתיבה, כנראה אתם יודעים שזו כבר פעם שנייה שאני נדפק עם אתגר לפני החגים. (אבל זה לא קשור, אז אל תקראו את השורה הזאת... אה, כבר קראתם? לא משנה, תשכחו ממנה ותעברו פשוט לקרוא את ההמשך...)

אם אתם בקהילת הכתיבה, כנראה שפרסמתם כאן קטע כלשהו. כל קטע - שיר, סיפור קצר או אולי אפילו סיפור בהמשכים. (ובמקרה ושפר מזלכם, יכול להיות שגם הצלחתם לא רק להתחיל אחד כזה, אלא גם לסיים אותו...)

וזה מה שהוביל אותי לאתגר הבא:

כתבו קטע קצר הממשיך סיפור / שיר שכתבתם כאן בעבר (סיקוול בלע"ז), או מספר מה קרה לפניו (פריקוול בלע"ז). אפשר שהקטע יספר מה קרה לגיבורים 20 שנה אחרי, 20 שנה לפני, יומיים אחרי, דקה וחצי לפני, או כל פריקוול / סיקוול שעולה על דעתכם. (בשיר פשוט אפשר לכתוב קטע שממשיך את השיר או נותן אליו הקדמה.)

אפשר גם לשלב בין השניים, ולכתוב קטע שתחילתו היא פריקוול וסופו הוא סיקוול והאמצע הוא הסיפור המדובר, אך לא תינתן תוספת ניקוד משמעותית לעושה כן. (אבל אולי כן איזו תוספת קטנטנה...)

אה, ובגלל שעכשיו אנחנו מתקרבים לחג הדיקטים-והקישוטים-הנופלים הססגוני, המשך הסיפור צריך להיות קשור בצורה כלשהי, ישירה או עקיפה, לחג הסוכות / למוצריו.

שימו לב! אם יועלה קטע מסיפור בהמשכים שעדיין מפורסם כאן הוא יפסל מידית, בנוגע לסיפור שכבר הסתיים, הרשות נתונה להוסיף קטע ככל העולה בעיניי רוחכם.

שימו לב 2! חובה לקשר לקטע המקורי בתחילת הסיפור. קטע שייעדר ממנו המקור ייפסל גם הוא במידיית.

אורך האתגר הוא ממינימום של 20 מילה ועד למקסימום של 1500.

האתגר ייסגר במוצ"ש פרשת נח, ג' חשוון התשפ"ו, בשעת חצות ליל בדיוק!

בברכת חג שמח לכולם! (רק במטותא מכם, אל תשכחו לשאוב מים בששון ממעייני הישועה. (מקסימום אפשר לבקש מהגש"ש שעובד שם, הוא יעשה את זה בשבילכם בחינם.))

לריכולים, פלפולים, מלמולים ושאר פירות מקולקלים.

שכוייח ל @Ruti Kepler על ההשראה לאתגר (עם הסיפור שהתפרסם במוסף של 'משפחה'), למיה קינן שכתבה פריקוול לאיסתרק באחד ממוספי סוכות הישנים ובזכותה התווסף שאר הרעיון, ולעוד רבים וטובים מהסופרים שעשו ועושים זאת, ובכך תרמו גם הם במקצת לפיתוח האתגר.

פעם ראשונה שלי בכתיבת ביקורת ספרות, אשמח לביקורת על הביקורת.

כריכה נוגה ומסתורית משהו, של עדר כבשים במנהרת יער עמוקה-עמוקה, מחפה על דפי ספר מטלטל.
כן, אני יודעת שצמד המילים האלו זוכה בלי מאמץ בתחרות הקלישאות הבינלאומית. אף על פי כן, אינני נמנעת מן השימוש בו, כיוון שהוא מיטיב לתאר את החוויה האישית שהספר הזה העניק לי.

הווה
בתחילת הספר מופיעה שרי, אישה צעירה ואם לקטנטנים, שבאופן מפתיע חלקית מקבלת מכתב פיטורין. הוא, מלבד הטלטלה ה'רגילה' שהוא ממיט על ראשו של כל מי שאוחז בו, מעיר בליבה שדים שהיו מורדמים היטב במהלך השנים האחרונות.
צבי, בעלה, הינו אדם בעל ראייה רחבה וכושר ניתוח מעולה. הוא שונא את עובדת היותו פריט בעדר המגזרי, ומשתמש בתכונותיו השכליות כדי לבחון מחדש דברים שבסביבת גידולו אסור לפתוח. הוא מיישם את מסקנותיו: מוסיף מנהג לא מקובל, משמיט אחר, כיוון שלא מצא לו מקור מספק. מתיר לעצמו להימצא במקומות בו אדם בעל חזות כשלו אינו מחזה נפוץ, כיוון שבבדיקתו לא מצא בהם פסול. ובאופן כללי משיל מעצמו את תלבושת הצמר העדרית החונקת.
שרי רואה מהצד, תוהה, נבוכה. צבי שולף נימוקים ערוכים היטב על כל אחד מהשינויים שהוא מוציא לפועל. הוא בסך הכול ירא שמיים וגם למדן, איש טוב ובעל מתחשב וגם קשוב לדעתה. אין לה מה לבוא אליו בטענות, גם אין לה סיבה ממשית לדאוג. אך דאגות אינן זקוקות לסיבות. שרי רואה ושותקת, שומעת ובולעת, עדה לתהליך שבעלה עובר ונושכת שפתיים, מחניקה סוד.
צבי מתאמץ כל כך לרצות את שרי. שרי מנסה כל כך להכיל את דרכו הייחודית של בעלה. שרי לא אומרת מילה. צבי שומע גם מילים שלא נאמרות. פני הבית שלהם רגועים ושלווים, אבל סערות גועשות תחתם.
רות, החברה ששרי הכירה בליל דמעות אחד, מייצגת את מי שאינו מחויב לתלבושת המגזרית. היא משקפת, בדרכה הישרה והמבקשת, את האמת שקיימת, אולי, בהשלכת המוסכמות הציבוריות.

עבר
במקביל, מופיעים בספר מנחם ורחלה, זוג שהקדים, כל אחד בנפרד, לעלות מאירופה לארץ ישראל, ובכך נפשם הייתה להם לשלל. השמועות הקשות מאירופה מבהירות להם שהם נותרו יחידים ממשפחתם.
הם מקימים את ביתם זמן קצר לפני קום המדינה. דרכם, מתחילתה, רצופה תהיות ושאלות. פעילות המחתרת, החברים שמאמצים מנהגים שונים ממה שהכירו באירופה, רוח ציונית ומסורת שמרנית. מותר ואסור מתערבבים עם רצוי ופחות. שחור לבן והרבה-הרבה אפור.
מילותיו של אבא של מנחם, הופכות לצוואה: עשה לך רב. זה לא קל, זה דורש מחיר יקר, אבל הם לא בוחרים בדרך הקלה דווקא. הם מקריבים את הקשרים הקרובים ביותר, בציוויו של הרב. במהלך שנים ארוכות של נתק, הידיעה שדעת תורה היא זו שהנחתה את דרכם, היא המרגוע היחיד שהם מצליחים להביא לליבם המדמם עדיין.

מתחבר
הקשר הדי-צפוי בין מנחם ורחלה לצבי ושרי, מתגלה בערך באמצע הספר בדמות קשר של סבא-סבתא ונכדים. הביקורים של צבי ושרי בבית האבות מחברים את שתי זירות הסיפור בקשר שמחד- מאחד את הדמויות, ומאידך- מדגיש את הקוטביות בין התמסרותם של מנחם ורחלה לדעת תורה, לבין צבי שאינו חושש לבחון בעצמו ולהסיק מסקנות.
מתישהו, אחרי הרבה כאבים ושתיקות, שבע נפילות וקימות, צבי ושרי מוצאים את הדרך. הבית שלהם הופך לרגוע ושליו באמת, לא רק נראה כזה.
בשלב זה גם מתחילים להתרחש, באופן יזום ושאינו, התפתחויות שמבקשות לאחות קרעים בני שישים שנה.
ובסוף, כמו שאומרים כולם, שישה עשורים אינם נמחקים בכמה מילים, אבל צעד אחד בדרך חזרה, נעשה. וזה הרבה כל כך.

אנשים
מי שטעם, כבר יודע, הסופרת אינה נוהגת לכתוב על מלאכים. היא גם אינה נוהגת לכתוב על רשעי עולם. היא כותבת פשוט על אנשים. אנשים שבדרכם האנושית נופלים וקמים, מנסים שוב ומצליחים או שלא, ואז קמים שוב ומנסים דרך שלישית שעובדת או שגם לא. תמיד, בסוף, הם תופסים את הכיוון הנכון.

פלוס
מסקנה. היא חדה. התהליך העמוק שעוברת כל אחת מדמויות הסיפור מאפשרת לקורא להכיר את הנושא על כל שלביו, לפגוש את כל הטיעונים לכל אחד מהצדדים, 'לצלול לחומר' ולהגיע למסקנה הבלתי נמנעת.
בדרכה המשובחת מגישה הסופרת סיפור בנוי היטב. ניכר שכל חומר שהוזכר בספר, הוצג לאחר עבודת שטח יסודית. אין בו אזכורים מעורפלים של נושאים בלתי מובנים, עם כמה מילים שנועדו ליצור רושם, ואת השאר תשלימו בעצמכם.
הרקע לזירה של מנחם ורחלה מוציא את החומר משיעור היסטוריה על תקופת קום המדינה להופעה חיה שבריטים ואצ"ל ובלפור ומלחמת תש"ח הם התפאורה שלה. חוויה מענגת למי שאינו מחבב נתונים היסטוריים יבשים, אך את הפן האנושי של ההיסטוריה, המונגש הרבה פחות, לוגם בשקיקה.

מינוס
כיוון שהספר נועד בעקיפין ללבן סוגיה מורכבת, הוא משתמש הרבה בסיפורים, רעיונות או ציטוטים ממקורות תורניים. אלו בוודאי מוסיפים נופך ועומק, אך לעיתים פוגמים ברצף העלילה.
כך, למשל, קיימות בספר סצנות שהוכנסו, לדעתי, רק כדי ליצור מצע מתאים לשתילת הסיפור. או פרק שלם שרובו מציג דיון-ויכוח של דמויות, תוך התייחסות מינימלית לעלילה אקטיבית. ובאופן כללי, כאשר דמות מסיפור מתחילה בעצמה לספר סיפור, הקורא עלול קצת לשכוח איפה הוא.
אך גם המינוס הזה הוא רק ביחס לספריה האחרים של הסופרת. מצד עצמו הספר הזה ראוי לדעתי לתואר 'יצירת מופת'.

ובסוף
איני משחררת לחלל העולם המלצה קולקטיבית לרוץ לקרוא את הספר. אינני מתערבת לקוראים בטעמם הספרותי.
רק זאת אומר, אם קראתם עד פה,
ראשית- תודה לכם, זה היה ארוך, אני יודעת.
שנית- כנראה שהדמויות דיברו אליכם, או רק נגעו בלב שלכם, מבלי לומר מילה. לכם אני מציעה להשיג את הספר ולפנות לו זמן.
ואם תעשו כן- אשמח לשמוע על החוויה שהוא העניק לכם.​
קראתי היום את הספר קוגניטו, ומיד התיישבתי לעבד את החוויה.
אני מצטרפת לעדות הנחתום בעצמו – מדובר במותחן אינטלגנטי, מהודק ורב עוצמה.
הוא מתזז בין בית המשפט הבינלאומי בשטוקהולם, מרכז תת קרקעי במכון למדעי המחשב באוניברסיטת אוקספורד, ביתו של מדען סהרורי וכולל תמים בבני ברק.

מדובר בספר גאוני, המהלכים בו הם חכמים מאוד ונדרשת אחיזת ראש חזקה מאוד. אני לא משפטנית או מתכנתת, ולהבדיל גם לא תלמיד חכם, ואין לי מושג אם הנתונים המשפטיים, הממוחשבים והתורניים אכן תקפים, אך בספר זה החזיק מעולה.



הספר מתנהל בשתי זירות במקביל- הזירה המשפטית והזירה הרוחנית, הפילוסופית, כששתי הזירות מעלות את השאלה: האם טכנולוגיה, אינטרנט, בינה מלאכותית – יכולה להיות ישות חיצונית בפני עצמה? האם יש לה היכולת לעמוד כגוף בפני עצמו, ללא קשר לאדם?
התשובה שהספר נותן היא חד משמעית, חתוכה ובהירה.



מהבחינה הספרותית, הספר לוקה מעט בחסר. האמירה של הספר היא השאלה הנ"ל, וכולו נסוב סביבה כשהעלילה היא סביב המסר, כך שהעלילה לא מספיק מפותחת ועומדת בפני עצמה, למרות שהיא חזקה מאוד ותפורה מעולה בדיוק מאותה סיבה.
המסר לא נועד לשרת את הדמויות, אלא הדמויות את המסר, וכתוצאה מכך הדמויות לא מספיק טובות. יונתן, גיבור הספר כביכול, היא דמות לא מאופינת מספיק ולא אמינה לחלוטין. התהליך שבו הופך מדען מחונן מאוניברסיטת אוקספורד, שהמציא את הבינה מלאכותית הכי מתקדמת בעולם לאברך כולל עם דעות קיצוניות שלרוב מובילות לעמידה בכיכר השבת עם שלט ובוקסה, הוא לא אמין. במיוחד שיונתן מוצג כאדם שמובל ע"פ הראש, ע"פ השכל הישר וכך הגיע אל היהדות, מה שעומד בסתירה אל חיבוטי הנפש הרבים וצורת העבודה שלו ע"פ הלב.
ארבעת הקודקודים, הדיקן, הרב, הנשים המסורות ושלל הניצבים בעלילה הם דמויות חסרות איפיון בסיסי, כנראה הסופר חשב שהעובדה שכל האנושות מובלת ע"פ אינטרסים של כסף, כבוד או כח מספקת בשביל כלל הגיבורים.
הדמות היחידה שמקבלת מסע גיבור אמיתי, קשת יפיפה של דמות, היא ד"ר פינץ' – שלמרות ההתחלה הלא ברורה מתייצב ועובר פשוט תהליך מרתק.

הכתיבה של הספר בסיסית, פשטנית וללא תיאורים רבים או מחשבות עמוקות. רובו פשוט התרחשויות, יותר סיפור של המתרחש. באשכול של הספרים החדשים העלה מישהו השערה שמ. ספרא משתמש בבינה מלאכותית לעריכה של ספריו, טענה שאני יכולה להסכים לה לאחר הקריאה. (למרות שיש פה משהו שגוי בלהשתמש בבינה מלאכותית בספר שמדבר נגדה, אבל באמת בסוגריים)

הסיום של הספר קיטשי מדי לטעמי, היה אפשר לכתוב אותו הרבה יותר מעודן – הספר שד"ר פינץ' מוציא יכול היה להיות פשוט הגרסה המקורית של האורגניזם התאגידי, עם הקדמה קצרה ובה הסיפור. ועקיבא פשוט מתקשר ומזמין את יונתן לאירוסין של יוסהלה עם משפחת רוזנר... בלי החזרה שוב ושוב על אותם הטענות והמסקנות.

קטע שאהבתי – המוצא של קוגניטו לחמוק מפסק בית הדין, והפתרון הגאוני להעביר לה אותו למרות התנגדותה.

סתם שאלות של חפרנית – למה קראו ליונתן כך? זה לא שם קלאסי לצעיר אמריקאי חילוני. בן כמה ד"ר פינץ'? משהו קצת מוזר עם הכושר המשפטני והדיגיטלי יחד עם העובדה שאביו היה כבר לפחות בן 20 ב1938. מה תפקידו של עקיבא בעלילה, חוץ מלהיות הקונטרה של יונתן והבר פלוגתא הקבוע שלו?



לסיכום – ספר נהדר, מומלץ לחסידי הסייבר ולאנשים בעלי חשיבה אנליטית.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה