שירת בין הזמנים

[סימי]

לא יודעת איך אצלכם, אצלנו חזרו הבחורים מערב ראש השנה ועד ראש חודש חשוון הבעל"ט.
שיר זה כתבתי בחודש ניסן, אך הוא בהחלט מתאים גם לעכשיו...
מקווה שישא חן...


שירת "בין הזמנים"

הנה הם שבים מרחוק- בניך
שוב עמך, כאן בבית, קרוב לפניך,
ולבך נרגש, ודמעה בעיניך...

הנה, הם שבים- בידם מזוודה,
אלו הבנים- לצידם הצֵידה
שארזת, ושלחת, בגיל וברעדה...

הם שבים בהמוניהם, הרחוב כה נאה
מתעטר בדמותם, בנוכחותם הוא גאה
ולבך למראם מתמוסס וגואה...

הם שבים – הם, מושא התפילות
מַשְאַת שאיפותיך, מרכז המשאלות:
שיזכו להתגדל, להזדכך, להתעלות,

הם שבים- והאור קורן מפניהם,
אור התורה, קול הגמרא, הולכים לפניהם
ואצילות טהורה ניבטת מעיניהם.

שבים מרחוק בניך- אך לזמן קצר
ואין סדרים, ואין משטר והזמן נעצר...
ואת כעת מופקדת על בית האוצר

בידיך השֶמֶן, וגם החמין
ועמלך- לצידך, הוא מצוי וזמין
ועליך להרעיף, למלא האמתחת,
לעמוד לימין...

כי כוחך – בידך, ובפיך,
והנער בידיך כחומר ביד היוצר,
וצידה שתתני לו עתה- בליבו הוא נוצר
ל"זמן" הבא, בקרבו הוא אוגר ואוצר:

ניחוח של בית, מילה של אמא,
סופג אל תוכו, אל לבו, שם פנימה
ללוותו בהמשך לימים ימימה...


ואני תפילה,
שיהא זה הזמן שבין הזמנים
על אוצרותיו שבתוכו מזומנים-
לפני ד' אישה וניחוח.
וקווי ד' – כולם – יחליפו בו כח!

 

[גדי ישראלי]

התמוגגתי. אליפות.

 

[תפנית בעלילה]

שיר אמהי מלא רגש. יפה מאוד!

 

[סימי]

תודה! תודה!

 

[אסטרונאוטית]

אמיתי ונוגע ללב

 

[אסתי-בראון]

מקסים ומרגש, איזו אמא מיוחדת משתקפת מהשיר הזה!
חבל שנמחקו כל הצלצולים, אני ראשונה לצלצל שוב.

(אני אומרת "לצלצל", ומרגישה כמו הסבתות שעדין "מחייגות" את מספרי הטלפון למרות שכבר מזמן עברנו לטלפון לחיצים...)

 

[סימי]

וואו! איזה פרגון!
באמת כתבתי את השיר ברגע מרגש...
בהזדמנות אעלה שיר נוסף בנושא, שכתבתי בקיץ האחרון, כשבני הנוסף חזר מהישיבה.