שיר - שור #10 - רחוב

[אבימי]

שלום לכולם!
לא ייאמן שהגענו למספר עגול - 10 אשכולות שירה עמוסים כל טוב, שהבשילו מאשכול לאשכול ופריים מתוק והולך, ריחם ערב ומוסיף.
השבוע נעסוק בעניין רב פנים - הרחוב.
מצד אחד, רחוב הוא גם בית. הריחות, הטיפוסים, האווירה בזמנים מסויימים.
מצד שני - אין כמו המילה לעורר צמרמורות פלצה בהקשר חינוכי.
אז... איפה הרחוב שלכם? מהו הרחוב אצלכם פנימה, לטוב או מוטב?
בהצלחה, קהילה מוכשרת.

 

[RACHELIZ]

שמש מלטפת
ועננים מאיימים,
עלים ירוקים
ומהם שנושרים -


אלו הממהרים
ואלו ש'חיים לנצח',
אלו שחיוך על פניהם
ואלו שזעופות גבותיהם -


מחוסרי בית
ועשירי תבל,
ילדים משחקים
ומבוגרים שסתם כך הולכים -


הכל מסתחרר לו ברחוב;
בליל קולות
מוזיקה, דיבור וצחוק,
עטיפות מתגלגלות
וצעיפים מתנפנפים ברוח,
שניים בארבעים...

 

[קדיתא]

הרחוב של היום
זה לא הרחוב של פעם
איך אפשר להשוות בכלל

כאן תיבת נח
כאן מאכילים בכל שעה עגולה
הצדיק התמים ושלושת היורשים שלו

ואתה
עורב שחור פרענק פארעך
הולך יצוא ושוב
סקפטי מלא בשאלות
לך ואל תחזור

וימח.

מֵעוֹרְבִים רווקים משחתי דרך
לא נותר דבר
כל החכמים שבחרבה מתו

זאת אות הברית
העולם כאן בזכות צדיק תמים
ושלושת היורשים

 

[גוגלית]

חלולים חלולים
מבטיהם.
לא מאיימים,
לא מרתיעים,
רק צובטים את הלב.

נקבים נקבים
הוריהם.
פעם מרחמים,
פעם מוקיעים,
ואין שופטים את הלב.

 

[מוישה]

כרך גדול של רומי

בבית המדרש לומדים הכול
בבית המרזח שותים יחד
בבית־עקד־ספרים מחכימים
ובבית הספר חינוך אחיד.
תבנית.

רק בחוצות ברחובות קריה
האם ילכו שניים יחדיו
בלתי אם נפרדו־נבדלו,
כי לא מחשבותי מחשבותיו
וגם לא דרכי דרכיו.
השוֹנוּת ברחובות תיתן קולה
עוד ישבו זקנים וזקנות
גם בני אדם גם בני איש
ובני אדם הדומים לבהמה
והרוכל עַל סדקיותיו
והישמעאלי אַל־טֶע זַאכניו,
ואף אבן מקיר תזעק
על הסורר התורן – גוואַלד.

ומה תפארתו של מלך
אם לא על נפרדים
על גיוון של רוב עם
על אברך ואיש שיבה
על אדם היוצא לפועלו
על נוער יושב ברזלים
וכוכבים על מסילותם.

שהקול נמזג עולה ומנגן
נעימת רחוב הרמונית,
מקול השם בהדר
אוושת רגליים המְחַשבוֹת
מוליכות לבית המדרש,
מקול השם בכוח
כרוז על זה שנאסף,
ומקול מחוללי כאיילות
קול מיואש של חיפוש
קול עמום של געגוע.

ועתים שהשכינה בוכה
אין לה בית ולא מנוחה
והיא מתפלשת בעפרים
לא, כי ברחוב אָלין
ורק מנגינת ההמון, העם
יש בה לנחם ולעודד,
כי אם ייאמר לך איה אלוקיך
אמור – בכרך גדול של רומי.

 

[Natan Galant]

כרך גדול של רומי

בבית המדרש לומדים הכול
בבית המרזח שותים יחד
בבית־עקד־ספרים מחכימים
ובבית הספר חינוך אחיד.
תבנית.

רק בחוצות ברחובות קריה
האם ילכו שניים יחדיו
בלתי אם נפרדו־נבדלו,
כי לא מחשבותי מחשבותיו
וגם לא דרכי דרכיו.
השוֹנוּת ברחובות תיתן קולה
עוד ישבו זקנים וזקנות
גם בני אדם גם בני איש
ובני אדם הדומים לבהמה
והרוכל עַל סדקיותיו
והישמעאלי אַל־טֶע זַאכניו,
ואף אבן מקיר תזעק
על הסורר התורן – גוואַלד.

ומה תפארתו של מלך
אם לא על נפרדים
על גיוון של רוב עם
על אברך ואיש שיבה
על אדם היוצא לפועלו
על נוער יושב ברזלים
וכוכבים על מסילותם.

שהקול נמזג עולה ומנגן
נעימת רחוב הרמונית,
מקול השם בהדר
אוושת רגליים המְחַשבוֹת
מוליכות לבית המדרש,
מקול השם בכוח
כרוז על זה שנאסף,
ומקול מחוללי כאיילות
קול מיואש של חיפוש
קול עמום של געגוע.

ועתים שהשכינה בוכה
אין לה בית ולא מנוחה
והיא מתפלשת בעפרים
לא, כי ברחוב אָלין
ורק מנגינת ההמון, העם
יש בה לנחם ולעודד,
כי אם ייאמר לך איה אלוקיך
אמור – בכרך גדול של רומי.

אני לא איש של שירה...
אבל השיר...
נוגע.
תודה על היופי הזה.

הנה שלי הדלוח, ללא חריזה:


איש לא מבחין בו
כמו אינו קיים
כולם נראים אחרת ממנו
לבושים כה מוזר.

אדון ג'ינס מהלך בחוצות קריה
עגיליו משתלשלים לתפארה
מצלמתו תלויה על תילה
פלאשיו מסנוורים עוברים ושבים

דיצה מהמרפסת צועקת:
צא ממחנינו, גוי!
קהל נאסף
עיניו ננעצות
מבטים רווי טינה

בעל הג'ינס הקרוע מחיש צעדיו
ההמון מתלכד מאחוריו
ראש החבורה מוביל, צועק:
צא, צא, צא, ציוני, טמא.

מר ג'ינס מסתובב לאחור
מגביר מהירות ריצתו,
מפליש שוב ושוב
נס למקום מבטחים,
מגיע לרחוב יפו

עוצר, נח, מסדיר נשימותיו
מחפש מטען לאייפונו
מוצא ומחבר
מטעין ומעלה לרשת
בין לילה דיצה הצועקת
נעשית כוכבת

 

[ביזנסטורי - אילה]

נגן רחוב (?!)

לבוש אומלל
שיער מדובלל
חסר שם או תפאורה
כובע הפוך
קולה שפוך
ציוד בסיסי להגברה
סואן הרחוב צפירות בכבישים
לבדו בפתח המנהרה
סימפוניה נוצרת עוברים אנשים
ונדים בראשם בתמיהה
גיבובים של תווים
סנט אחד בכובע
ואין מחיאות,
ואין הכרה...

למחרת הוא עומד על במה עם מקטורן
ושוב את אותה יצירה
כשרון חד לאלף ששומעים מרחוק
באולם התפעמות כבירה
ולמי ששאל-
מחיר הכרטיס
100 דולרים לשורה ראשונה.
אזל המלאי,
אך תוכלו להחליף
במעבר סתמי במנהרה...

​

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

הא לך רחוב
שא עיניך הבט
בהלך בן תורה
צועד במורדך

לא יודע ניב דל
שיחת יושבי קרנות
אם פנדל או נבדל
או שיוצאים לפרסומות

שפת ביבים
דברי רהב לפידים
עבורו הם היינו הך
יודע הוא פרק בתנ"ך
(וגם סיים את הש"ס)

משלי וקהלת
ילוו אותו בלכתו
דברי הימים ואיוב
חבל נחלתו

מעני ואביון
לא יקפוץ ידו
עיניו בקרקע יביט
אך פשוטה היא היד

בן תורה כזה
צועד ברחוב
בן תורה כזה
נוצץ למרחוק

בגדיו ללא רבב
פשוטים ונכונים
נפשו שמחה כהוגן
דיבוריו קדושים

והרחוב משתומם
והעם עוצר מלכת
ובן תורה כזה
חומק עובר בלאט

בין ענפים לבין גדר
בין קריאת קודש
לבין מבצע ראש חודש
בין ז'בוטינסקי לרב שך
בין הרצל לבן פתחיה
בין הרחוב הריק
לבית המדרש המלא
בין עשיו ליעקב
ביני ובינך מה הוא?

 

[מטאלי]

והרחוב,
כל כך רטוב,
מדמעותיה של אמא.

שהקריבה כל כולה,
את חייה לעולה,
עבור שיה תמימה.

והשיה הפכה עורה,
לזאבה כעורה,
אהה נהי ארעימה.

זאבה זו משוטטת,
בּהַבֶל "חכמה" ידה רוטטת,
ברחוב שמוֹם תשמימה.

במחשך פניה מאירות,
בגוון מזרה אימות,
לנוראה הפכה נעימה?

דומעת אם ומביטה,
מחלון על יד מיטה,
הלוואי בתי אוכל הרימה.

כיצד שבוה אויבות,
המהלכות ברחובות,
בידידות כימים ימימה...

★•★•★•★
​

והרחוב,
כל כך טוב,
גיל ורנן בלב של אמא.

עת בשכונה,
רבה תכונה,
בשמחת תורה תמימה.

כה נרגשים,
האנשים,
בעוד חמה, מאדימה.

וניגונים,
כבר מתנגנים,
והתחושה היא כה חמימה.

אך לפתע,
צמרור ורתע,
אמא עינים מרימה.

וניחשה,
כי אמא חשה,
על ביתה עינה תשימה.

★•★•★•★​

בְּסוּפָה,
כמעט שקופה,
גולשת דמעה חמימה.

של אמא,
וּבִּתַּה עמה,
באחדות כה מקסימה.

והרחוב,
כבעל חוב,
חובו פרע לאמא.

 

[יוסף שחק]

לילה חורפי

ברחוב יעלה
געגוע של בית

באף ידגדג
ריח של משפחה

צעיף ומעיל,
ומגף לשלוליות

איה השמיכה?
רחוקה הכרית.

 

[מכונתכתיבה]

שבילי ילדות

הרחוב שלי

הוא בזיכרון ובלב

מציץ עלי בשקט

נוף ממלא את האופק


יש חבל של שבת

עם הגדולות

מרגישה חשובה

לדקות ספורות


שקיעה זורחת

מעל רצועת ים צרה

שנגלית בין השדות

צובעת ציוצי הציפורים


היום, תסס הרחוב

רחקתי ממנו

חנויות נפתחו

ושקיעות התחלפו


ועדיין, בכל עת

אני חוזרת

הולכת אחורה בזמן

לעוד קסם מתוק וישן

 

[הגשש]

גלגל הרחוב

מעגל הרחוב נע
כשעון טעון וממונע
בארבע הוא מותנע
בעוד האור מוצנע

משאית לחם וחלב
איש רצועה וכלבלב
מנוף דחסן במשולב
שולפים פחים כקולב

בחמש יוצאת רכבת
חסיד תפילין ומגבת
מחלק מחפש כתובת
עובד ממהר לתשלובת

מניין ראשון בשש
בחור צועד מתאושש
מקבץ נדבות מגשש
עזרו לעשיר המתרושש

אמהות רצות למכולת
בהופעה מעט מרושלת
תינוק מוכן למטפלת
בשמונה, הרחוב טיילת

אוטובוסים בתחנת עגינה
בחורה ממהרת לבחינה
ילדים בכל פינה
פרי וסנדוויץ' גבינה

הקטנים יושבים בעגלה
הרחוב אפוף בהלה
רצים ממהרים לפעולה
בתשע משתתקת ההמולה

חנויות בעשר נפתחות
פקח מחלק דוחות
מפגין נעמד למחות
הרחוב על מי-מנוחות

ככה מתנהלים בעצלתיים
עד אחת בצהריים
ילדים וחורים בברכיים
לכולם עייפות בעיניים

רעבים מיום לימודים
הולכים ברחוב נודדים
'ילד מפתח' מאדים
אולי אמא תקדים?

הרחוב מתרוקן שוב
כאילו אין יישוב
ממתין לזמן חשוב
לפעול כמכונת חישוב

בחמש המדרכות מתמלאות
אוטובוסים פורקים דיוקנאות
לקנות בחנויות באות
שולפות ארנקים להוצאות

בשבע הרחוב תוסס
היום מעריב וגוסס
פנס רחוב מהסס
האם האור התמוסס

סיבוב אחרון באופניים
אמא סוחבת באוזניים
ספרים מניחים מספריים
בשמונה שותים לחיים

שלטי הניאון מהבהבים
'לקנות' צועקים מחייבים
שני יהודים טובים
מפרקים סוגיה בשלבים

בתשע החושך שולט
הרחוב עדיין פולט
עמוד צדקה בולט
על-כל הרחוב השתלט

בעשר מתחילים הריקודים
נפתחות מכירות הבגדים
משמחה לשמחה מועדים
ממכירה למכירה מאוכזבים

בחצות מעריב אחרון
אור דולק במסדרון
בשמים חולף אווירון
מחריש בלילה כטרקטורון

שתיים אחר חצות
אין חתולות אמיצות
הרחוב נח מהריצות
דממה מנסה למצות

הבתים ניצבים בדממה
שקועים נתונים בתרדמה
תרנגול קורא ברמה
מסתיימת ומתחילה יממה

ארץ על בלימה
תלויה מסתובבת האדמה
זאת לא אקסיומה
אלא בריאה חכמה
בשישה ימים הושלמה
מוכנה לבוא האומה

 

[מרחבית]

בס''ד

רחוב ילדותי
המתוק התמים,
משחקי ילדים
וצחוק מתגלגל
במרחב.

קדרים באים
קופסות שימורים
גומיות חבלים
ארמונות ובורות
בחולות.

עגלות מעץ
ביד לא אומן,
קלאס וגירים
וקולות צהלה
ושמחה.

פרחים פזורים
לצידי הדרכים
כלניות רקפות,
דילוגים עליזים
בינותם.

מכוניות ספורות
נהגים מוכרים,
סיבובים הקפצות
בטרנטה טובה
מיוחדת.

מבית הכנסת
יוצאים הגברים
טליתות ותפילין בידיהם,
מתפזרים ברחוב
נינוחים.

ועובר לו הזמן
ברחוב מתגלים
גם צדדים אחרים.
מוסיפים ניסיון
ומכאוב.

חולפת תקופה
מדרדר הרחוב.
יותר המוני
לא תמים
ובטוח.

סכנות נוספות
חודשים לבקרים.
מחכים מצפים
לדעה את השם
כמים לים
מכסים.

 

[Ushaya]

בנקודה
על מדרכה
באמצע הרחוב
נשברה תבנית של ביצים

בנקודה
על מדרכת
בקצה הרחוב
ילדים משחקים וקופצים

בנקודה
על הכביש
במורד הרחוב
דרס רכב חתול

בנקודה
לצד גדר
בסיבוב הרחוב
פרח קטן שתול

בנקודה
על העץ
מעל הרחוב
צרצר שאי אפשר לגרש

וכולם שם
מתערבבים
בכל הרחוב
עם כל מה שבא ושיש.

 

[רות שיר]

רחובות שעברו בי
היו ריקים מאדם
והגשם שטף

רחובות סערו בי
כמו שוק מרופש
חלב ודבש

היו הומים ודורכים
כעובר ושב
קמים ונופלים
כערב רב

רחובות שעברו בי
חצו בי
גילו פניהם בי
והשאירו חותם
תם.

 

[אבימי]

תקשיבו, חברים.
השיר-שור הזה הוא פנינת כתיבה זוהרת. כל הכבוד לכולם.