שיר - שור #6 - שמחה קטנה

[אבימי]

זהו תרגיל שיר שור שילווה את פגרת החגים של קהילת הכתיבה.
אחרי החגים צפויים שינויים ארגונים מסויימים. תקוותי שיהיו לתועלת.

התרגיל הפעם הוא על רגע שמחה קטן אבל נקי, לבן ובעל תו אחד פשוט.
לכולנו זה קורה. מי יותר ומי פחות. אנא, ספרו לנו על זה בכמה שורות שיר. הכניסו אותנו ללב שלכם.
התגובות בנספח בלבד, https://www.prog.co.il/threads/נספח-לשיר-שור-6-שמחה-קטנה.387670/
יתקבלו ב... ובכן, בשמחה.

 

[RACHELIZ]

הוא עומד על הקצה
תיכף יבעט במפתן
לצאת הוא רוצה
ולא להישאר קטן

מחסומים אותו חושקים
אוחזים בו במלוא הכח
מניחים לו מכשולים
בעיקר הלב והמח

ואז הוא הולך לו
מובס
הרוח יצאה לו
מהמפרש

זהו רגע קטן
על סוד שנבלע
זהו רגע קטן
של שמחה

 

[שיילה]

בתפילה הרגשתי
כמה אני זר, קר.

מנסה לחורר את לבי
כמו ציפור, נקר.

התחלתי לבכות
כמה אני יבש, מנוכר.

ומרוב שמחה על שבכיתי,
בכיי נמוג, נעקר.

 

[ביזנסטורי - אילה]

אין שמחה קטנה

תרתי אחר
אושר קטן
במעמקי ישותי.
ומצאתי
שמחה עמוקה.
ולכשהתמקדתי בה
הנה גדלה עוד ועוד
והאירה
ומילאה את ליבי
וכבר לא היתה יותר
קטנה

​

 

[עכביש]

את כל רחובותיי
תרתי. את חובותיי
חקרתי
ונוכחתי -
אני חף מזעקות שבר
נקי מן האתמול
עצל מלהצטער
ולפעול.
אז -
זו בעצם שמחה?

 

[משויטט]

ארוך קצת אבל מחזק.


אחד עשרים ותשע

והנה משימה:

להגיע ליעד אי שמה,

למצוא מקום ולחנות,

אחר כך לעלות ארבע קומות

הכל בדקה קצוצה.



דוהר בפיתולים כמו משוגע,

דוושה נסחטת עד תומה,

הלאה חברת ההשכרה,

מחירי שחיתות: זו התמורה

ברוך השם, מאיצה כיאות

האוקטביה החדשה.



רק שדעתה של הגננת לא תתבלע,

הדאגה גוברת,

והכביש עודו משתרע.

הנה החניה, עוד רגע.

הכל תפוס סמאללה,

למה לא מבינים אנשים שדחוף להגיע,

לקחת את הילדה?



הנה חרך צר

בין העמוד המגושם והמעצבן

לספארק העקומה באופן מחרפן,

ננסה להידחק בתקווה שלא יקרה דבר



ווששעעה.

חריקה רעה.

פוצצילליצחחת

המראה בצד התנפצה ונפלה

שפשוף בדלת הימנית לתפארת.

נזק נזק.



פנים נפולות ולב שצונח לתהום

מהבהבים בין דמיון לאסון לחלום,

ובתוכם מבליחה לפתע משומקום

שמחה קטנה, זעירה כגרגר כתום,

ב"ה לא הכל קפוט,

יש ביטול השתתפות.

 

[רות שיר]

שיר על חווית השמחה
בתוכי:


כשראיתי אותך
התאהבתי מיד
היית לי יפה וצוחקת
ויותר מכך היית בי זכה
ואמיתית ופשוטה
בכל ישותי מאירה
ולא יכולתי לך
מרוב תשוקה,
עד שהייתי בוכה
ונעשיתי כולי
חידודין חידודין
של שמחה
קטנה
פנימית
עצומה.

 

[רות שיר]

'שמחתי לראות אותך שוב,
ילד' -
לא אמרתי!!
הייתי פשוטה, רגילה,
והוא היה זוהר בעיני,
מלא חן והילה,
לא היה שם רעש,
רק תחושה,
עצומה
של קרבה.