מידע שימושי שיר של הגב' לאה לנדא

  • פותח הנושא stst
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #1
למי יש את השיר של לאה לנדא על האשה העובדת...
שמתחיל במילים:"קוראים לי מיכל"

תודה מראש,
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
היא נתנה אישור להעלות בציבור?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י obyektiv;2130998:
היא נתנה אישור להעלות בציבור?

אין לי מושג. הסרתי את זה.
(קיבלתי אותו במייל, וזה עבר ברשימות תפוצה ענקיות)
אפשר לקבל באישי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
קבלתי את זה היום במייל:

הנה עוד תשובה למכתבה של לנדא:

קוראים לי רחל ואינני בת כלבא שבוע
אישה פשוטה אני, עובדת 5 ימים בשבוע
מרפרפת על שירים שכותבות משוררות
ותמהה - מי שם אתכן לשופטות?
מתחילה שוב את הסיפור מתחילה
בתקווה להשיב לנשות דורינו הילה
כי יתכן וחסר הידע ונעדרה ההבנה
מה עומד מאחורי משרה מלאה.

הן גאתה בליבנו שאיפה עצומה
שאבא ימשיך לשקוד על תורה תמימה
לא רצינו לפול על ההורים כמעמסה
מספיק גם כן קשה הפרנסה....
לקחנו על עצמנו חובות של דירה
בידיעה שאני, מפרנסת יחידה.
הוא ימשיך להיות ספון בארבע אמות
ללמוד, להתעלות ימים כלילות.
ואני, אשכים בכל יום תמיד
להעלות בתודה קרבן תמיד
אקום עוד לפני שתזרח קרן אור ראשונה
יום יום, ללא חופשות, מסביב ללוח השנה.
אשא תחינה רותחת, נוגעת ברקיעים
שאזכה גם היום לשבור שיאים
להספיק הכל מעל לכוחו של הזמן
להיות לרעיה, לאם, לעבד ד' נאמן.
לא אחפש הקלות וגם לא פינוקים
אתן ידי בכף ידו של אלוקים
אבקש ממנו כוחות לא לכרוע תחת עומס היום
אנרגיות להמשיך להרעיף אהבה וחם
למלא השליחות בכלים מלאים
ולזכות לשמש תלמידי חכמים.

ו...
עם סיום שעת ההשכבה, כשתסתיים המערכה
אמתין לבעלי עם קפה, עוגה, ובעיני הערכה!
אספר לו כל קורות היום והליל
ובליבי שיר תודה והלל
על שלומד הוא ללא עול
סמוך ובטוח בכל יכול.
וגם אם אני מתאמצת ללא הרף
לא אותר על כך לעולם חרף (!!!)
איישיר מבט אל כל הקשיים
אתמודד בגבורה מול אתגר החיים
אתפלל לבורא עולם שיוסיף לי כח
לעמוד בהכל באומץ רוח
לא לפול, רק להחזיק מעמד
ולזכות לשכר בעולמי עד.

כי בניגוד לדעה הרווחת, זו שידועה לכולם
לא אכנע בעד כל הון שבעולם
בדרך אל המטרה לא אקדש כל אמצעי
אברור לי מקום עבודה שאינו בינוני.
אחפש בנרות רק צוות של חרדיות מהשורה הראשונה
שהן כמוני, אברכיות, גאות בהופעתן השונה.
אסרב להצעות מפתות של עוד כמה אלפים
ויחד איתן אגנוז חלומות נכספים (....)
אתעקש בעוז על חסימה מהודרת, ראויה
אממן מכספי כי לבוס היא אינה רצויה.

אז...
באמת אינני עוסקת ברעיית צאן
ואולי כי היום זהו לא הנסיון
המציאות לבשה פני צורה אחרת
בעולם של בלבול ומבוכה גוברת.
ואני רק כחייל שנשלח לחזית המערכה
מתמודדת, לוחמת, לא זוכה להערכה (!!!)
פוגשת בנשים שרואות בי קרייריסטית
עובדת יום וליל- ממש מזוכיסטית....
אז אנא מכן, שנו גישה וכוון מחשבה
אל תכלילו את כולן באותה הגדרה
תנו יקר לנשות דורינו היגעות ללא חת
העניקו בגאון אות כבוד לכל אחת
התמודדותן בכל החזיתות ראויה להערצה
על שנפשן בכל לב לתורה קשורה
בשבילה ובעבורה יהיה יומן עמוס, לחוץ
ואת מסירותן לא תרשמנה כלפי חוץ
הן רק תשאנה עיניהן לבוחן לבבות
שיראה מעשיהן ויקרא מחשבות
יצפה בכל הקורות ממקומו במרומים
וינצור שכרן לעולמי עולמים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
עוד:
שלום, כאן פלונית, ושמי לא כה חשוב
גם לא איפה למדתי, או באיזה יישוב,

גם אני, בדומה לכל בחורה

שבבניית בית יהודי בחרה,

ואף שיש לי ראש טוב, (כך אומרים)

חלילה לא התפתיתי ללמוד הנדסאים,

כי, ה' ישמור, מה שקורה במשרדים,

ערבוביה של חילונים, דתיים וחרדים.

(וכבר שמעתי על כמה הנדסאיות,

שהידרדרו ללימודי נהיגה על משאיות!)

בקיצור, כיוון שיש לי יכולות, שאין לכל אחד

בחרתי במסלול חינוך מיוחד.

(ואל תטעו, זה לא היה קל

להתקבל למסלול של סיירת המטכ"ל...)

לא עבר זמן רב, וגם זכיתי בשידוך,

כמו כל חבריו בישיבה: עילוי, מתמיד ואדוק.

(כי הרי כך לנו המורה סיפרה,

שכל הישיבע בוחר'ס לא משים מהגמרא,

ועלינו, בנות ישראל, מוטל התפקיד

לשאוף ולעודד אותם להתמיד,

ולהשגיח שילמדו בלי הרף,

וגם לדאוג להם לכולל ערב...)

לא אלאה אתכן בסיפורים מסביב,

בסוף מצאתי מילוי מקום בבית ספר חביב.

בכל בוקר ב-7 אני כבר בחוץ

כי לבית הספר בקצה העיר עלי לרוץ.

בילדים מיוחדים עלי לטפל

זה אכן סוחט נפשית, אבל זה באמת עניין טפל.

(מה גם, שלפעמים אני נוסעת עם חברה-

הייטקיסטית שקיבלה רכב חברה.

ובאמת, מי צריך ללמוד נהיגה,

כשיש לך שכנה כזו צדיקה?)

אבל הקושי הזה הוא רק בינתיים,

כי יעוץ סוציאלי אני מסיימת תוך שנה-שנתיים

(במקום חרדי כהלכה, חלילה לי מאקדמיה,

ואני גם חותמת נוכחות עם אחותי ברוטציה.

בכל שבוע אחת חותמת בשביל שתינו,

ואת המבחן באנגלית עשתה גיסתנו..)

וכעת בעבודת ה BA אני ממש משקיעה,

ומקלידה העבודה שקניתי מזריחה ועד שקיעה.

ובגלל שאני באמת בתקופה קצת עמוסה,

של אסיפת הורים, תעודות וקישוט כיתה

אפצה את הילדים במשהו נחמד

הפקה מדהימה בתלת מימד

יש על זה הסכמות של כל הרבנים

ושעות נפרדות לבנות ולבנים,

אין מה לעשות, לא פשוט עניין הפרנסה,

וגם בעלי עושה קצת השלמת הכנסה,

ובערבים שאין לי אסיפה או השתלמות

הוא מלמד קצת ילדים עם בעיות התנהגות,

ובעזרת ה', לפתוח כולל הוא שואף

ולאסוף כסף בחו"ל (אולי לפעמים גם אצטרף).

תכל'ס, זו השיטה הכי מכובדת וקלה

לחתן ילדים בלי להצטרך לצדקה...


 
  • הוסף לסימניות
  • #7
גם אני קיבלתי שיר תגובה...

שלום, קוראים לי יעל או דיצה או גיטה,
או מיכל או סיגל או שאיטה.
אבא שלי מכונה הרב שליט"א
ובעלי מבחירי ישיבות ליטא.
היום אני כבר אמא- אמנם בלי סינר,
אך חונכתי כיאות בשנות הסמינר.
צייתתי למורות, הקפדתי על תקנון
ובכמה מחנות גם כתבתי ת'המנון.
בלימודים השקעתי מה שנחוץ
ועברתי בשלום את מבחני ה'חוץ'.
הקפדתי על הכל, מבלי להתפשר
ודיברתי אך ורק בטלפון כשר.
נכון, פה ושם קיבלתי הערה,
רק כדי שלא יהיה עין הרע...
בסוף כתה י"ב, עוד הרבה לפני אלול,
חילקו לנו פרוספקט לבחירת מסלול.
הסתכלנו על המחנכת והיה זה תורה,
לדבר איתנו על חשיבות ומעלת התורה.
היא עמדה והסבירה מלב חם
'הכל כדי שהוא- יהיה תלמיד חכם!'
העמקנו בנושא והגענו להבנות
ואיכשהו, אני סוקרת את הבנות.
הסתכלתי על ברכי וידעתי שהיא-
יש לה קשרים בחינוך העצמאי.
דינה ודאי לא תהיה מקופחת,
דודה שלה מכירה את המפקחת.
שירה- גיס של גיסה הוא ח"כ.
כך שהסיכוי שלי ממש נמחק.
אז ככה ממש בלי שום התראה,
נפרדתי בליבי ממסלול ההוראה.
אבל ידעתי שאין בימינו נס;
ואם לא אלמד, איך אוכל לפרנס?
הערכתי את מורתי לאין שיעור
וזכרתי את מה שדיברה בשיעור.
אז שקלתי הכל בדעה מיושבת
וניסיתי לחשוב על גרפיקה ממוחשבת.
כמה בנות לחשו לי בכנות,
שיש להן צד ללכת לתכנות(!)
היו גם כאלו בלי תקציב וכוחות,
שהלכו לאייש ב'שירות לקוחות'.
שילמד כל החיים- מבחינתן זו עובדה
ועליהן מן הסתם לעשות את העבודה.
הייתי ערנית והתחלתי לעקוב,
על מקצועות שמתאימים לרוח בית יעקב.
לא רציתי את עצמי להעניש,
רציתי אברך שחשקה נפשו ללמוד.
זו מהפכה שחולל מרן החזון אי"ש
ואותנו- שלח לעבוד!!!
אז בחרתי במקצוע שהיה רלוונטי
ובהוראת רב- גם בתואר אקווילנטי
ואם תרצו להאשים, אני כבר מוחה
לא במכללה- שאין רוח חכמים ממנה נוחה!
כמה דמעות שפכתי כמים,
שאתקבל למשרד עם יראת שמים.
מסתבר שהתפילה עלתה לכסא הכבוד
וברוך השם התחלתי לעבוד
עם עוד כמה חברות מספסל הלימודים,
שכמוני- גאות בבעלים שלומדים.
לא היה ממני מאושר באדם,
שהצלחתי לשוב הביתה מוקדם.
לעתים הנסיעה התקדמה בעצלתיים
כי כדי לחסוך- נסעתי בקו שתיים.
בסך הכל, התאמצתי לחזור
והבעל מבחינתו, השתדל לעזור.
אך אני התעקשתי שבכולל ישב
ושהילדים לא ירדמו עם מחשב...
(ושכשדאגתי למחר לסנדוויצ'ים מוכנים,
שכנתי המורה, דווקא בדקה מבחנים.)
בשונה מהסיפור הידוע ההוא,
בו המים שחקו אבנים---
רגשותינו, ב"ה אף פעם לא כהו
ובכל נושא התייעצנו עם רבנים.
הרגשתי שאת יעוד הבית אני מצליחה להגשים
ועושה את תפקידי בתור 'אנו כנשים'.
רק קיוויתי שיהיה זה בני עדי עד.
לא חשוב אם בק"ס, ברכפלד או אלעד.
ובעקבות איזה שיר, לו נחשפתי השבוע,
שגולל את התמודדותה של בת כלבא שבוע.
מנקודת מבט שעלולה קצת לקבע,
בלי לראות את צידו השני של המטבע...
אז רציתי אני לכולכן לאחל
שתזכו להיות כמוה, כרחל.
שלא עשתה את מה שעשו כולם,
שלא פחדה מהדעות של העולם.
ובחרה עם ה'מה יגידו' להתעמת
לעמוד באומץ, להתעקש על האמת.
ואם כולנו לא נהיה מאולפים,
אולי גם נזכה ו ל- 24 אלפים.
אז אל תגידו-
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
מישהי מוכנה לעלות את השיר שקיבל כ"כ הרבה תגובות משוררות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י מאהמם;2132264:
מישהי מוכנה לעלות את השיר שקיבל כ"כ הרבה תגובות משוררות...

סביר להניח שאין בזה שום בעיה להפיץ אחרי שכבר הופץ כל כך הרבה ורץ בבמיילים לאלפים.

שלום קוראים לי מיכל או פרל הינדה
או מיטל או בילה מינדה
התקבלתי לסמינר קבל עם ועדה
עם או בלי לחץ של וועדה
בשנות נעורי סבבתי אנה ואנה
בחדש, בישן, בוולף או בכהנא
לא הייתי עילוי וגם לא עמארצית
אולי הייתי מדריכה ואולי רק מדצ"ית
בקיצור טיפוס סטנדרטי בלי שום חריג
שכבר זרקה את הלייקרה אבל לובשת סריג
בשיעורים מסכמת , במבחנים שופכת שפך
לא ממש רבנית אבל לא לגמרי ההיפך
הסתבכתי כמו כולם בסבך הרגיל
של בעיות המקום הזמן והגיל
פה ושם רשמתי חריגות ומעידות
היו לי עליות והיו לי ירידות
ננצרתי בהדרגה מדרך מדוחים
ככל שהתקרבתי לגיל השידוכים
ביוד אלף עוד ליבי בקרבי התחבט
אבל העולם התהפך כשהגעתי לי"ב
כל שיעור היה שינוי ומהפך
כל יום נחלצתי מהפחת ומהפח
אבל עיקר המחשבה על דרכי ויעודי
החלה בשיעורים על "הבית היהודי"
המהלך היה עמוק ומרשים
ואני רציתי את החזון להגשים
וכשמורה את הנושא פרקה והרכיבה
התפללתי לזכות בר' עקיבא
הוי רחל הדגולה האיתנה כסלע
לו אזכה כמותך אמן סלה
ר' עקיבא עם אותו כישרון וכוח רצון
רק אם אפשר הייתי מוותרת על הצאן
קבעתי עם אבי פגישה בהולה
ופרשתי את משנתי במשך שבוע
הוא דווקא שיתף איתי פעולה
יחסית לכלבא שבוע
הוא התרגש והזיל דמעה נדירה
אבל לא הסכים להתחייב על דירה
"קשה לי" הוא אמר אך הגדלתי לחצי
"אם הוא שלך הוא יסכים לחצי חצי "
לא בבני ברק ולא בירושלים
פחות במרכז, יותר בשוליים
אולי תיקחו גם אתם חלק מהחוב
ובע"ה לא תגורו ברחוב."
הייתי המומה ומשותקת כמו קרש
כמו המן עם הראש והדלי של זרש
כמו רחל בשעתה הנידונה לגרוש
ויוצאת מבית אביה בלי גרוש
טוב לא ממש גזרו עלי- לכי
לא נדוני כמו רחל מבית ומנכסים
אבל תודו שזו סטירת לחי
לגור בצפת או ברכסים.
אהה, אבי הטוב, אולי לא עודכנת
ר' עקיבא בימינו לא לוקח משכנתא
הוא לא חלילה נצלן
ולא משקיע בנדל"ן
אבל אדם מורם כמו שאני מחפשת
שווה 4 במרכז + מחסן ומרפסת.
בסוף התאוששתי ובלעתי את העלבון
והתעניינתי במסלול של ראיית חשבון
הנדסאים גם זו הזדמנות פיס
אך חבל שלא פתחו גם קורס טיס
אין מה לעשות, זהו חוק יסוד
אני לא הראשונה שגילתה את הסוד
שמש נותנת חום, אדמה נותנת צמח
הוא מביא תורה, אני נותנת קמח
אומרים שאדריכלות זו גם פרנסה לא רעה
מה שבטוח- אין עתיד להוראה.
נכון שהוא הכי חינוכי ואימהי,
אך אין לי קשרים בחינוך העצמאי.
זה לא בשבילי לחיות במתח,
ולחכות לתקן כמו עני בפתח,
להתקשר למנהלות לפי הסדר באלפון,
ולחזור הביתה עם משכורת של דלפון.
למה שאוכל פת ואפר,
ואשכור דירה בקריית ספר?!
הרי גם לרחל שכה אהב,
נתנו בסוף ירושלים של זהב.
לא אלאה אתכן בסיפורים מסביב
בסוף מצאתי גו'ב טוב בצפון ת"א.
כל בוקר ב7 אני מתייצבת
קבלתי פרויקט ואני ראש צוות.
מתחתי כ-20 עובדים כן ירבו
רובם תינוקות ותינוקים שנשבו.
אני מסורה ומבריקה והצוות מתרשם,
ולפי דעתי זה ממש קידוש ה'.
לנוכחות שלי יש משמעות ואפקט,
הם לומדים שחרדיים זה לא דפקט.
אדרבא זה מוסר עבודה וחינוך למצוינות,
ואזרחות למופת, רק בלי צבא וציונות.
אתמול אפילו אמרה לי הבוסית
"הלוואי שהייתה כאן עוד עובדת דוסית"
בזכותי היא מתלבטת בין ממלכתי לדתי
אשרי שזכיתי, ואשרי יולדתי.
אל דאגה- האינסטינקטים שלי-
לרגע לא רדומים
יש לי גבולות ברורים וקווים אדומים.
חברותי בתוך ביתן הן דמות של אשת חיל,
ואני בבית אחשוורוש אסתר בת אביחיל.
זו עבודה על פי שעות ואני משקיעה,
וחוזרת הביתה אחרי השקיעה.
ר' עקיבא בכולל לומד תורה לשמה,
והילדים במיטות אחרי קריאת שמע.
מחר אפצה אותם בעוד CD
של סרט מבוקר או דיסקו חסידי
משהו מן השעטנז המקושקש והצבוע
של קומיקס, פופ ופרשת השבוע.
יהיו שיגידו שזה חוסר טעם
שכך לא מגדלים ילדים כמו פעם,
שהתמכרות למסך היא מכה והרס,
ואין תחליף לסיפור ושיר ערש.
חינוך יהודי צריך אימא עם לב ופנאי,
וחינוך זו התחייבות בלי תנאי.
ועוד מילים יפות מליאות חכמה וכוח
שידעתי גם אני, אך הספקתי לשכוח.
וכי לא זכרתי דמות אם יהודית על משמר,
מהעלייה לבתיה וממסיבות הגמר?!
וכי לא הבטחתי בדרכיה לדגול,
לרקע צלילים ואולטרא סגול?!
אבל חינוך ילדים אצלנו זה מוטו
אז כדי להקדים לחזור, קניתי לי אוטו.
אין מה לעשות. לא פשוט לשאת בעול הפרנסה
כש60% הולכים למס הכנסה.
איך שלא יהיה לא אפסיק לעבוד,
התחייבתי לאידיאל ואעמוד בו בכבוד.
גם אני אמרתי לשכינה,
שאת דעתי אינני משנה,
והלוואי וילך ללמוד עוד 12 שנה.
ממילא נכנסתי כעת לפרויקט אדיר מימדים
שיעמיד לו בינתיים 24,000 תלמידים.
הוא ידאג להיוודע בשערים כמלך,
ועלי כל עניין הכישור והפלך.
ובבוא היום המתאים והשעה הבשלה
יכריז גם הוא "שלי ושלכם- שלה".
הכול מושלם כמו שליבי איחל,
הוא ר' עקיבא ואני רחל.
בינינו, אם היה לרחל מקצוע מבוקש,
היא הייתה פותרת את עניין הבקתה והקש.
וכשיוצאים עם הצוות לתדרוך ואירוח,
24 שנים חולפות כמו רוח.
בניתי בית של תורה בלי לוותר על האגו
ואל תגידו-
שהיסודות באוויר והאבנים הם מלגו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י ערער בערבה;2132044:
גם אני קיבלתי שיר תגובה...

שלום, קוראים לי יעל או דיצה או גיטה,
או מיכל או סיגל או שאיטה.
אבא שלי מכונה הרב שליט"א
ובעלי מבחירי ישיבות ליטא.
היום אני כבר אמא- אמנם בלי סינר,
אך חונכתי כיאות בשנות הסמינר.
צייתתי למורות, הקפדתי על תקנון
ובכמה מחנות גם כתבתי ת'המנון.
בלימודים השקעתי מה שנחוץ
ועברתי בשלום את מבחני ה'חוץ'.
הקפדתי על הכל, מבלי להתפשר
ודיברתי אך ורק בטלפון כשר.
נכון, פה ושם קיבלתי הערה,
רק כדי שלא יהיה עין הרע...
בסוף כתה י"ב, עוד הרבה לפני אלול,
חילקו לנו פרוספקט לבחירת מסלול.
הסתכלנו על המחנכת והיה זה תורה,
לדבר איתנו על חשיבות ומעלת התורה.
היא עמדה והסבירה מלב חם
'הכל כדי שהוא- יהיה תלמיד חכם!'
העמקנו בנושא והגענו להבנות
ואיכשהו, אני סוקרת את הבנות.
הסתכלתי על ברכי וידעתי שהיא-
יש לה קשרים בחינוך העצמאי.
דינה ודאי לא תהיה מקופחת,
דודה שלה מכירה את המפקחת.
שירה- גיס של גיסה הוא ח"כ.
כך שהסיכוי שלי ממש נמחק.
אז ככה ממש בלי שום התראה,
נפרדתי בליבי ממסלול ההוראה.
אבל ידעתי שאין בימינו נס;
ואם לא אלמד, איך אוכל לפרנס?
הערכתי את מורתי לאין שיעור
וזכרתי את מה שדיברה בשיעור.
אז שקלתי הכל בדעה מיושבת
וניסיתי לחשוב על גרפיקה ממוחשבת.
כמה בנות לחשו לי בכנות,
שיש להן צד ללכת לתכנות(!)
היו גם כאלו בלי תקציב וכוחות,
שהלכו לאייש ב'שירות לקוחות'.
שילמד כל החיים- מבחינתן זו עובדה
ועליהן מן הסתם לעשות את העבודה.
הייתי ערנית והתחלתי לעקוב,
על מקצועות שמתאימים לרוח בית יעקב.
לא רציתי את עצמי להעניש,
רציתי אברך שחשקה נפשו ללמוד.
זו מהפכה שחולל מרן החזון אי"ש
ואותנו- שלח לעבוד!!!
אז בחרתי במקצוע שהיה רלוונטי
ובהוראת רב- גם בתואר אקווילנטי
ואם תרצו להאשים, אני כבר מוחה
לא במכללה- שאין רוח חכמים ממנה נוחה!
כמה דמעות שפכתי כמים,
שאתקבל למשרד עם יראת שמים.
מסתבר שהתפילה עלתה לכסא הכבוד
וברוך השם התחלתי לעבוד
עם עוד כמה חברות מספסל הלימודים,
שכמוני- גאות בבעלים שלומדים.
לא היה ממני מאושר באדם,
שהצלחתי לשוב הביתה מוקדם.
לעתים הנסיעה התקדמה בעצלתיים
כי כדי לחסוך- נסעתי בקו שתיים.
בסך הכל, התאמצתי לחזור
והבעל מבחינתו, השתדל לעזור.
אך אני התעקשתי שבכולל ישב
ושהילדים לא ירדמו עם מחשב...
(ושכשדאגתי למחר לסנדוויצ'ים מוכנים,
שכנתי המורה, דווקא בדקה מבחנים.)
בשונה מהסיפור הידוע ההוא,
בו המים שחקו אבנים---
רגשותינו, ב"ה אף פעם לא כהו
ובכל נושא התייעצנו עם רבנים.
הרגשתי שאת יעוד הבית אני מצליחה להגשים
ועושה את תפקידי בתור 'אנו כנשים'.
רק קיוויתי שיהיה זה בני עדי עד.
לא חשוב אם בק"ס, ברכפלד או אלעד.
ובעקבות איזה שיר, לו נחשפתי השבוע,
שגולל את התמודדותה של בת כלבא שבוע.
מנקודת מבט שעלולה קצת לקבע,
בלי לראות את צידו השני של המטבע...
אז רציתי אני לכולכן לאחל
שתזכו להיות כמוה, כרחל.
שלא עשתה את מה שעשו כולם,
שלא פחדה מהדעות של העולם.
ובחרה עם ה'מה יגידו' להתעמת
לעמוד באומץ, להתעקש על האמת.
ואם כולנו לא נהיה מאולפים,
אולי גם נזכה ו ל- 24 אלפים.
אז אל תגידו-


חסר המשפט האחרון! חבל.
זה שיר ממש נהדר, אהבתי את ההסתכלות שהצעת בסוף. מקורי, מעניין, והכי חשוב- פשוט נכון!!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
התבקשתי לפרסם:
בס"ד סיון ע"ו
נדמה לי שהגיע הרגע להבהיר אחת ולתמיד.
לפני שנים רבות ערכנו תכנית פנימית בסמינר בנושאי סביבת עבודה, גבולות וצביון הבית.
לצרך התכנית הופקה מצגת ויזואלית בשם "בית של תורה".
המצגת נועדה להפעיל את הקהל בהשלמת חרוזים ע"מ לעורר אותו להזדהות עם שאלות חשובות שעמדו אז בברור ראשוני ולפתח רגישות בעוד מועד.
מישהי, אין לי מושג מי, העתיקה את הטקסט, שמעולם לא נועד להיות "שיר" ובטח שלא לפתוח תיבת פנדורה של תיסכולים ותגובות לכאן ולכאן, והעמידה אותי במרכז של דיון צבורי שאינו לרוחי וגורם לי לעוגמת נפש רבה.
מכיון שאינני מחזיקה מחשב בביתי לקח לי זמן להבין למה אנשים מתכוונים כשהם פונים אלי בטרוניה או במילות עידוד.
במשך ארבע שנים אני נדהמת כל פעם מחדש מן השרות הפרוע שמעניקה הטכנולגיה לתעוזה של האדם הפרטי.
אני מצפה מאותה אלמונית להתנצל בפני ובפני כל אלה שהרגישו פגועות או מתפרשות שלא כהלכה ולשאול את עצמה מנין ההתר להפיץ חמר ללא נטילת רשות בלי להביא בחשבון את הנזק הכלכלי (המצגת הופקה ע"י הסמינר והייתה מיועדת להשכרה) ואת הצער והמבוכה העשויים לגרם למי שדבריו הוצאו מהקשרם והועברו לאלפי בתי אב למורת רוחו ובניגוד לדעתו.
תהא אשר תהא עמדתי כלפי דפוסי עבודה כאלה או אחרים, יושר, הגינות ואחריות הם עדיין ערכים חשובים מאד על פני כל אמת מידה יהודית ואין מטרה שמקדשת או מצדיקה התעלמות מהם.
לאה לנדא.​
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אכן הגיע הזמן!!!
שנים אני תוהה מי היה המדליפן. זה כל כך לא הוגן
וסתם ככה יש גם כמובן כמה טעויות שלא היו משמחות את לב היוצרת
'למען דעת', האם זה מוסמך שהמכתב נכתב ע"י גב' לנדא?
שאם כן אפשר להפיצו לכל המפיצים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
מחפשת את השיר והגדת לבנך של לאה לנדא (מוקלט) אודה לכל עזרה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה