דרוש מידע שיתוף אישי. השטחים האפורים שלי בראש השנה...

  • הוסף לסימניות
  • #1
עשרים דקות הפסקה! מכריז הגבאי די בכל אתר ואתר...

מכירים את עשרים הדקות הללו קודם תקיעת שופר? לכל אדם מאמין מגיעות מחשבות מסוג זה בימי ראש השנה. מה איתי, איפה שגיתי, היכן להשתפר, רגעים אחדים לפני סדר תקיעת השופר המחשבה המהדהדת אצל כולנו: שפרו מעשיכם. קול השופר מנסר את נימי הלב חודר לשכבות הנסתרות ביותר. הלב רועד.

ואז חבר לספסל התפילה שאל אותי: תגיד חיים, מה עם כל 'השטחים האפורים' במסגרת הפעילות שלך.
שטחים אפורים? לרגע דמיינתי סקלת צבע גרייסקל בפוטושופ. אך התאפסתי והבנתי היטב את כוונתו. האמת? הוא פרץ לדלת פתוחה!

מה כוונתך ב'שטחים אפורים'? שאלתי רטורית.

וכדרכו של יהודי - השיב אף הוא בשאלה:
- היו לך פגישות שבטלת ברגע אחרון...? או שאחרת אליהן איחור משמעותי?
- ככל הנראה, עניתי. אך בראשי כבר התחלתי להעביר סיטואציות שקרו לי במהלך השנה.. (בהחלט 'פדיחות'..)

- חיים, בדקת האם לאנשים איתם היית אמור להיפגש היה נזק של ממון בעקבות הביטול/האיחור?
- האמת שלא.. גמגמתי ולעצמי לחשתי: הנה חיים, עוד שטח אפור... אני נפגש במהלך השנה מאות פגישות שונות בדרך כלל אני משתדל אף להקדים לפגישה אך לפעמים קורים גם עיכובים... אין לי יכולת לזכור את כולם. גם לא ניתן לכמת בסכום את הנזק של כל איחור... וחלק גדול מהפרטנרים אינם אנשים שומרי תורה ומצוות...

לכל אחד ואחד יש שטחים אפורים, וזה לא ממש גזל מהסוג הקלאסי, כן?... לא פרצנו וגנבנו, אלא בחוסר תשומת לב גרמנו נזקים, לחברים שלנו, לשכנים שלנו, ללקוחות שלנו, לעובדים שלנו, למעסיק שלנו, לקולגות שלנו. לא משהו שאפשר בכלל לכמת בסכום..

עוד מעט השופר, והחבר חזר לעיין במאמר זוהר כלשהו לפני התקיעות, ומולי המשיך לרצד המשפט "גזל מקטרג בראש", והוא ריצד על רקע אפור משום מה....
ובמהלך היום נזכרתי... נזכרתי בכל מיני סיטואציות אפורות, ויש כאלו לכל אחד. באיזה בית אין בבמגירה עטים שנלקחו מאנשים אלמונים רק לכמה דקות... לא נעים.

מה נאמר.. מילים כדרבנות.

ביום השני של ר"ה פגשתי את החבר, והתחלנו לשתף כל מיני סיטואציות אפורות שיש לכל אחד. הוא סיפר איך בדירתו הקודמת השתמש בחשמל ציבורי של הבנין, ולא יודע כיצד וכמה להשיב, ובכלל הדיירים התחלפו. ולמשל אני, סיפרתי איך בטעות הגיע לפגישה מחוץ לעיר אדם שקיבל ממני זימון לפגישה וכל חטאו היה שיש לו שם זהה למישהו אחר. התנצלתי כמובן, והוא אמר כמובן ששטויות ושום דבר...

בעוד אנחנו מדברים, אותו חבר אומר: תשמע תכל'ס, בשביל זה יש את המיזם של נקי כפיים.
וממשיך בחדווה: מדובר במיזם מיוחד המנקה שטחים אפורים.

(לא הכרתי את המיזם, והאמת ברגע הראשון נזכרתי בחבר טוב שלי שהניק שלו בפרוג זה נקי כפיים :))

הבוקר נזכרתי במיזם נקי כפיים.. (לא החבר עם שם המשתמש.. אלא במיזם), והלכתי לבדוק מה זה...
מוזמנים גם אתם לעשות גוגל.

תכלס'? מדובר בסטארט-אפ גאוני, פריצת דרך של אנשים מוכשרים, דרך יצירתית ביותר לניקוי מצפון, שטחים אפורים, חובות לא ידועים.

אני לא למדתי לעומק בדיוק איך זה עובד, אבל למיטב הבנתי מדובר במיזם אדיר (לדעתי זה סטארטאפ יהודי מטורף).
אתה משלם סכום כסף שבעצם נשאר לזכותך, זה לא תרומה, ולא צדקה, לא חסד ולא סעיף 46.... זה רק בחזקת הרבנים עבורך (ובואו, יש שם קולקציה מרשימה מהם).
הקטע המדהים הזה שהם מקנים את הכסף לבעלי החובות שלך 'בכל מקום שהוא' ומדין זכין לאדם שלא בפניו - הם שומרים את הסכום הזה עד שיבוא אליהו, ואז יתברר כמובן סכום החוב המדויק ולמי שייך)

חברים, 'נקי כפיים' להשבת חובות נעלמים! זה הדבר שתפס אותי בראשית תשפ"ב!

ממה שאני מתרשם אין פה שום גוף שעושה רווחים על הגב שלנו! מדובר במתווה מבריק ויחודי שגדולי הפוסקים עומדים מאחוריו, והוא נועד לתת מענה אמיתי וכשר לציבור, ותו לא!

תחל שנה וברכותיה
גמר חתימה טובה לך ולכל בית ישראל
חיים דיקמן
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
נ.ב. ממש אהבתי איך עיצבו את אתר המיזם הזה. כשהסתכלתי בעמוד הזה, המתאר את השלבים, ואיך זה עובד..
מעוצב ממש כמו כל סטארטאפ, אייקונים, מראה הייטקי, מובן בפשטות.
רק שהפעם זה סטארטפ אחר כזה הנועד לנקות מצפונים, לנקות נשמה, לנקות שטחים אפורים. בעיני זה פשוט ענק!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
יש גם את זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
. ולמשל אני, סיפרתי איך בטעות הגיע לפגישה מחוץ לעיר אדם שקיבל ממני זימון לפגישה וכל חטאו היה שיש לו שם זהה למישהו אחר. התנצלתי כמובן, והוא אמר כמובן ששטויות ושום דבר...
''חוב'' כזה למשל - שידוע ממי צריך לבקש מחילה, המיזם הזה לא אמור להועיל.
בכל מקרה במקרה שלך כבר התנצלת והוא מחל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
  • הוסף לסימניות
  • #6
האם יש חיוב השבה גם באופן של גרמא ומניעת רווח?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
תודה על העלאת הנושא!
מדובר כאן באמת ביוזמה יוצאת דופן, ממש
סטארטאפ יהודי
והכי חשוב- האמינות והכשרות של כל המיזם הזה.

חייבת לשתף:
נגר ביצע אצל חבר של בעלי עבודה, אבל הוא לא הגיע לדרוש את התשלום האחרון בסך 1200 ש"ח. מאז נעלמו עקבותיו... כל החיפושים אחריו לא הועילו.
בשנה שעברה החבר התוודע למיזם המיוחד הזה, וגיהץ באשראי את הסכום לטובת קרן נקי כפיים.
בחודש אייר הוא פגש באקראי את הנגר בכותל, באירוע בר מצוה לבן שלו.

באותו רגע הוא הרים טלפון לנקי כפיים. במקום הם החזירו לו את הכסף לחשבון והוא העביר אותו לידי הנגר, והחוב הגיע אל מקומו בשלום.

אני ממש התרגשתי מהסיפור הזה. מיזם כל כך יעיל, ירא שמיים ומתקתק. לא כסות עיניים ומס שפתיים, ולא איזו קרן קיקיונית שמי יודע מי עומד מאחוריה... ממש גלאט כשר.

שנזכה להינצל מאיסור גזל,
ושנחתם כולנו לחיים טובים ולשלום!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
במקום הם החזירו לו את הכסף לחשבון והוא העביר אותו לידי הנגר, והחוב הגיע אל מקומו בשלום.
זה אומר שלא מפזרים את כל הכסף להלוואות אלא חלק מהקרן תמיד נשאר זמין. כל הכבוד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
זה אומר שלא מפזרים את כל הכסף להלוואות אלא חלק מהקרן תמיד נשאר זמין. כל הכבוד!
אני רואה שזה מופיע בתקנון באתר שלהם, שהם מתחייבים שאם יבוא הנותן בכל זמן שהוא לבקש את הכסף חזרה, הקרן תשיב לו את כספו:
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
שמעתי כבר על נקי כפיים דווקא מחבר שלי במונסי.

אני מבין מהם שיש התעוררות מאוד גדולה שם בעניין, ושגדולי הרבנים מעודדים, דווקא ביום כיפור של שנת שמיטה על עניין שמיטת כספים - באספקט הזה של נקיות כפיים מקסימלית. הם רואים בזה עניין סגולי מאוד גדול לקראת יום כיפור השנה.

בכל מקרה ישבתי ועברתי על השנתי, שלי, של הילדים... העלינו חובות נשכחים. תקשיבו - זה לא פשוט!

ואין לכם מושג כמה אני שמח שעשינו את זה. זו תחושה ענקית של טיהור. אוהוו. מרגש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
בהשגחה פרטית דברתי על הנושא עם חברה טובה, בעלת עסק, שאני יודעת בבירור שאין לה ניק בפרוג. סיפרתי לה על האשכול הזה, והיא כתבה לי במייל:

חשוב לי להעלות עוד עניין, שהייתי מזועזעת כששמעתי עליו. לא חלמתי שזה עד כדי כך, ועכשיו יש לי נקיפות מצפון רציניות בעניין. טוב שיש ימים כאלו, וטוב שיש גם דרך לתקן.
מה הנושא? קביעת מחירים מראש, ואספקת מוצר שלא עומד בסטנדרטים הרגילים (שלא לומר המחמירים) שלנו בגלל לחץ של הלו"ז, או איחור באספקה של חומרים ועבודות לפי לו"ז שנקבע מראש - וזה גרר הפסד אצל הלקוח.

מה העניין? שכיוצרת, שמעסיקה עוד כמה עובדות מתחתי, העבודות שלי מבוקשות מאד בשוק. ואני מעזה לומר בקול את מה שהרבה מאד חושבים בשקט: אם אני כל כך מבוקשת, אז אפשר 'להתעלל' קצת בלקוח... קצת למרוח אותו, קצת לסחוב לו את הזמן, מה כבר יהיה. בינינו, הוא צריך אותנו ולא יחליף אותנו במישהו אחר בכל מקרה. והלקוח? הוא סופג את זה, ובשקט. הוא יודע שזה חלק מה'מחיר' שהוא משלם על השם שלי.
בפועל? לאחרונה למדתי עם בעלי הלכות ריבית ומשא ומתן, והעניין הזה עלה בצורה אגבית לחלוטין. ביררנו את זה בצורה רצינית ויסודית לגמרי מול הרב שלנו, והוא פסק שאם אני יודעת על לקוח ספציפי שמרחתי אותו וגרמתי לו לנזק - אני צריכה להחזיר לו ישירות. מצד שני, יש לקוחות ישנים שכבר מזמן לא עובדים איתי, ואני לגמרי לא בטוחה שלא נכשלתי בלמרוח אותם או לגרום להם נזק עקיף בכך שעיכבתי את העבודה אצלי. שאלתי את הרב, והוא ענה שבהחלט ראוי למי שחשוב לה להגיע נקייה ליום כיפור, להעביר תשלום לקרן. הוא דבר עליה ממש בהתלהבות ואמר שזה פתרון הלכתי ששנים חיפשו אחריו, ועכשיו יש מי שלקח על עצמו להפעיל אותו לפי כל גדרי ההלכה, ובהתנדבות גמורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מבלי לזלזל בזכות הצדקה של כל הקופות בעיני יש יתרון גדול בעובדה שהקרן קיימת וצוברת זכויות כל הזמן

(וזה שהם מחזירים את הכסף במידה ומוצאים את בעל החוב הפתיע אותי... קראתי פעמיים כדי לראות שלא התבלבלתי, נדיר במחוזותינו)
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
בהשגחה פרטית דברתי על הנושא עם חברה טובה, בעלת עסק, שאני יודעת בבירור שאין לה ניק בפרוג. סיפרתי לה על האשכול הזה, והיא כתבה לי במייל:

חשוב לי להעלות עוד עניין, שהייתי מזועזעת כששמעתי עליו. לא חלמתי שזה עד כדי כך, ועכשיו יש לי נקיפות מצפון רציניות בעניין. טוב שיש ימים כאלו, וטוב שיש גם דרך לתקן.
מה הנושא? קביעת מחירים מראש, ואספקת מוצר שלא עומד בסטנדרטים הרגילים (שלא לומר המחמירים) שלנו בגלל לחץ של הלו"ז, או איחור באספקה של חומרים ועבודות לפי לו"ז שנקבע מראש - וזה גרר הפסד אצל הלקוח.

מה העניין? שכיוצרת, שמעסיקה עוד כמה עובדות מתחתי, העבודות שלי מבוקשות מאד בשוק. ואני מעזה לומר בקול את מה שהרבה מאד חושבים בשקט: אם אני כל כך מבוקשת, אז אפשר 'להתעלל' קצת בלקוח... קצת למרוח אותו, קצת לסחוב לו את הזמן, מה כבר יהיה. בינינו, הוא צריך אותנו ולא יחליף אותנו במישהו אחר בכל מקרה. והלקוח? הוא סופג את זה, ובשקט. הוא יודע שזה חלק מה'מחיר' שהוא משלם על השם שלי.
בפועל? לאחרונה למדתי עם בעלי הלכות ריבית ומשא ומתן, והעניין הזה עלה בצורה אגבית לחלוטין. ביררנו את זה בצורה רצינית ויסודית לגמרי מול הרב שלנו, והוא פסק שאם אני יודעת על לקוח ספציפי שמרחתי אותו וגרמתי לו לנזק - אני צריכה להחזיר לו ישירות. מצד שני, יש לקוחות ישנים שכבר מזמן לא עובדים איתי, ואני לגמרי לא בטוחה שלא נכשלתי בלמרוח אותם או לגרום להם נזק עקיף בכך שעיכבתי את העבודה אצלי. שאלתי את הרב, והוא ענה שבהחלט ראוי למי שחשוב לה להגיע נקייה ליום כיפור, להעביר תשלום לקרן. הוא דבר עליה ממש בהתלהבות ואמר שזה פתרון הלכתי ששנים חיפשו אחריו, ועכשיו יש מי שלקח על עצמו להפעיל אותו לפי כל גדרי ההלכה, ובהתנדבות גמורה.
אבל כמה כסף מפקידים במקרה כזה?
הרי איו לה מושג בכמה מדובר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
מעניין... אבל תוהה אם באמת המיזם הזה הוא נטו לשם שמיים...
אין למקימי הסטרטאפ הזה שום אינטרס כלכלי? שום רווח?
יש למישהו יותר מידע?
כי אם זה באמת טוב כמו שהם מציגים את זה
זה יכול להיות פיתרון מדהים , לכל הנסיעות באוטובוס למשל,
שלא בטוחה ששילמתי כשעליתי עם עגלה בדלת האחורית והמעבר היה חסום......
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אם אתם יודעים למי אתם חייבים זה לא יעזור (אא"כ אתם לא זוכרים / יודעים את הסכום המדוייק, ויש מקום לשאול רב).
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
עדיין, זו שאלת רב כמה להחזיר. מסתבר שיש שיעור בהלכה כמה צריך להחזיר.
בכל אופן, אשאל את חברתי מה פסקו לה, זה מעניין גם אותי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
  • הוסף לסימניות
  • #18
בתקווה שאכן מדובר במיזם נקי כפיים לחלוטין.
כשאנשים מחזיקים תחת ידיהם סכום ענק של כסף, צריך יראת שמים מופלגת, ברמה נדירה מאוד, בשביל לא לגעת בכסף הזה. או לחילופין אנשים עשירים מאוד שלא חסר להם כסף.

וסתם כך לא הבנתי מה המעלה שיש במיזם, אתה יכול לזכות בבית שלך סכום כל שהוא עבור כל האנשים שאתה חייב להם, וזהו. למה אתה צריך להפקיד את זה אצל העמותה (/החברה) הזו?
ואם הם מלווים את זה לאנשים, זה הכי גרוע! כי בעצם הם מלווים כסף שאין לו אבא, ואין מי שיעמוד להם על הווריד לראות שהכל מתנהל בצורה טובה. וחוץ מזה, שגם את זה אתה יכול לעשות לבד, נגיד אם הקצבת סכום של 3000 ש"ח עבור כל מי שאתה חייב לו - תחליט שזה סכום שאתה מלווה לכל מי שזקוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
שאלו פה על האמינות...
אז למי שיש סבלנות - קרובת משפחה שלי מחנכת באחד הסמינרים, וזה מה שהקרינו וחילקו השבוע לתלמידות
נשמע רציני
 

קבצים מצורפים

  • הגאון ר בנימין פינקל שליטא משגיח דישיבת מיר.pdf
    KB 69.2 · צפיות: 132
  • הוסף לסימניות
  • #20
שלום לכולם

ראשית, תודה לחיים דיקמן על הפרסום (קיבלתי קישור במקביל מכמה אנשים...) יעמוד לו לזכות!



קוראים לי אסתי ואני מזכירה בעמותה, אני כאן לשאלות או לפרטים על הפעילות.

לפני הכל חשוב לי לציין שהעמותה הינה ללא מטרות רווח כלל, המימון מגיע מגביר גדול שחפץ בעילום שמו.

שלחתי את השאלות שהופיעו כאן באשכול לאחראי, בעז"ה כשאקבל תשובות אעלה לכאן
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

קרדיט: הגאון רבי @דוד ה. פורום לתורה
אין הרבה דברים שמאחדים אותנו כעם יותר מהציפייה, אפשר להרוג אותנו, לצלוב, לשרוף, לענות, להשמיד בתאי גזים, אבל גם במקומות האפלים ביותר בהיסטוריה, גם כשמתגלים התהומות אליהם בני אנוש יכולים לרדת, מעולם לא התייאשנו. התקווה לגאולה החזיקה אותנו כעם, סיפרה לנו על עתיד שמצפה לנו אחרי שיידמו המלחמות. על זאב עם כבש, על רקיע שייפתח, אור שידחה את החושך, רוחו של עם שתרחף על פני תהום. גאולה תהיה לנו.

הם קשורים בקשר הדוק, הכאב והתקווה, הצרות והגאולה. ככל שהיה לנו קשה יותר, נאחזנו בתקווה, עקשנים וקשי עורף. ממעמקי הכבשנים שרנו "אני מאמין", על המוקד זעקנו ה' אחד, היה הווה ויהיה. בפוגרומים הקשים ביותר, בעלילות הדם, בפרעות, בגזירות, וברציחות, במאות ארצות, בשש יבשות, בכל שבעים לשון פיללנו לדבר אחד, ווען משיח וועט קומען.

הוא עוד לא בא, איומתי בכל שנה אומרת היא השנה הזאת, סופרת, מנמקת, חולמת, בטוחה שיותר גרוע לא יכול להיות. תיפח רוחם של מבקשי קיצים, אך מה יעשה עם שלם שכרסו נפוחה ממיני מלוחים, מתקוות נכזבות, מהבטחות מופרות, לא רעב ללחם, כי אם לשמוע, ואיה הוא הקול.

מי ייתן ויבוא הוא כעת, בעתה או אחישנה, יבוא ונשכח את הכול, לא נתרפק עוד על העבר. בחמשת לשונות גאולה נצא ואז מושיעים יעלו. אך גם אם רחוק הוא הקץ, סופו ידוע לנו. שנת ששת אלפים, השנה אחריה אין עוד, עיברו איתי אל קיצה של השנה האחרונה, בואו ונפגוש גאולה.

זה התחיל כמה שנים קודם, התחיל זו מילה גדולה, מאז החורבן זה לא הפסיק, אבל העלה הילוך, לגמרי. כבר שבעים שנה קודם התייחסו אחרת לנולדים, דור הגאולה הם נקראו, אלו שיזכו לראות פני משיח, בלי ספק. אתם חושבים שהם היו מושלמים? התנהגו אחרת? לא באל"ף רבתי. למלך זקן וכסיל יש תאריך תפוגה, אבל עד אז הוא פעיל כרגיל. העולם התנהל כמו היום, טובים ורעים, יושבי בית המדרש ויושבי קרנות, צבא ומדינה, בג"ץ ובד"ץ, אפילו גאב"ד וראב"ד, הכול. מצד שני בכל חווה שניה התחילו לגדל פרות אדומות וחמורים לבנים, אז שינוי כלשהו הפציע.

עד שנה לפני הסוף התנהלו העסקים כרגיל, בשנה האחרונה החלה הספירה לאחור, ועולם חדש ניצת. לא, לא התאחדנו, זה סך הכול ביאת משיח, לא דרמטי עד כדי כך, במקום זה רבנו קצת יותר. כולם התאחדו סביב הדרך העולה בית א-ל, המריבה היתה רק איזו דרך היא העולה. ליטאים מול חסידים, חרדים מול דלי"ם, ראשית צמיחת גאולתנו מול גלות בין יהודים, אשכנזים וספרדים, פשוטו של מקרא והשקפה טהורה, הרבי שליט"א ורבנו הקדוש, עולי ההר ומחרימי הכותל, עיון ובקיאות, תנ"ך וקבלה. כל מאבק הובלט, חודד והודגש, איש לא תכנן לוותר עד ביאת גוא"צ בתקווה שגוא"צ יבחר את הצד הנכון כמובן.

לא כולם היו שותפים למערכה, מתברר שאומות העולם, החילונים שלנו וחלק צר משומרי המצוות, לא מחבבים במיוחד את רעיון התאריכים לגאולה, או את הגאולה בכלל. הנושא עניין את העולם בעיקר כקוריוז, שאלה היפותטית מה יקרה לאמונה היהודית בסוף השנה, לא משהו מעבר. אבל ביהודים בכל העולם בערה האש, אלפים עלו לארץ או לפחות ניסו לרכוש כאן נדל"ן, העיניים כולם כוונו לראש השנה האחרון, של שנת ה'תתקצ"ט.

למה ראש השנה? בגלל הגמרא בראש השנה, שיטת רבי אליעזר שבתשרי עתידים להיגאל, ומה מתאים יותר מראש השנה?

השאלה מה מתאים יותר נפשטה מיד כשנגמר ראש השנה ועם ישראל הדרוך עודכן בכל מקומות מושבותיו שלא, זה לא קרה. סוכות מתאים הרבה יותר, חג החירות, הוא היום הראוי. כבר רב האי גאון כתב שמלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות, זו הלכה פסוקה בטור, אין אפשרות אחרת.

הפעם עם ישראל לא הסתפק בצפייה וציפייה מרחוק. מאות אלפי אנשים שריינו כרטיסים לארץ ישראל. מחירי הטיסות העפילו לגבהים שלא נראו מאז הטיסות לאומן בראש השנה, אבל כלל ישראל לא תכנן להפסיד את הגאולה בכל מחיר. כל דירת אירוח במרחק הליכה מהעיר העתיקה, גם הליכה של שעתיים ויותר נתפסה לכל השבוע. תהלוכות של אלפי אנשים השרים משיר ציון, הגיעו אל חומות העיר מידי יום וליל, הכול היה מוכן, אבל משיח לא בא. חג ראשון וחול המועד, שמחות בית השואבה לאורך כל הלילה, חביטת ערבה ושמיני עצרת, עשו עם ישראל סעודה קטנה, זעקו אתה הראית לדעת, ודבר לא אירע, עולם כמנהגו נוהג, ומנהג מבטל הלכה.

סוכות הוא קדימון, זו הייתה תקווה לא משהו אמיתי, את תאריך הגאולה כולם יודעים, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. זמן חורף עבר בהתעלות רבתי, להיות היהודים עתידים ליום הזה, יום בו יצאו מאפלה לאור גדול, ליל שימורים הקרב המשומר לגאולה מששת ימי בראשית.

מהו היום המדויק? ראש חודש ניסן שנטל עשר עטרות? עשירי בניסן יום הביקור, בו יטהרו ישראל מכל מום? יום י"ד בו יקריבו העם לראשונה זה אלפיים ומאתיים שנה קרבן פסח? או ליל הסדר עצמו, כמו המשמעות המקובלת? עם ישראל לא ידע. הוא בהחלט שיער, כל אחד שיער תאריך אחר, אבל לדעת איש לא ידע.

לא היה שייך להיכנס בניסן אל ירושלים המקודשת או לירושלים בכלל. כניסת רכבים פרטיים לעיר נאסרה, הקו הוורוד פוקסיה של הרכבת הקלה שהושלם סוף סוף באותה שנה, הוביל מיליוני אנשים היישר מתחנת הרכבת עטרות אל הרכבל שנגמר במתחם מעליות הכותל. עשרות אלפי אנשים פרסו שקי שינה ברבעים השונים בעיר העתיקה, קניון וחניון ממילא הפכו לאתר קמפינג ענק, קרליבך הפעיל הכנסת אורחים, צי משאיות החסד של משפחת רובין חילקו פטל בכל פינה, וכולם חיכו.

עבר תאריך ועוד אחד. ערב חג הפסח, אלפי כבשים ורבבות בני אדם מנויים ומשוכים, עומדים צפופים, עיניהם לשמים וליבם למרום, מצפים לישועה. מאות כהנים עטויים בגדי לבן דרוכים בפתח גשר העץ. כל אחד מהם עבר סדרת שיעורים למעשה כולל מצגות והדרכה מעשית מידי שבוע על ידי ארגון תורת הקורבנות. היו מכונים שפרסמו "אתה תהיה כהן" בשבעה מפגשים בני שעתיים, אבל לציבור יש חוש ריח, והקורסים המקוצרים גוועו מחוסר ביקוש.

אתא לילה וגם בוקר, מצות, מרורים ותמרורים, שוב נשמע הלל הגדול על גגות העיר, אך לחבורה לא זכינו. כלל ישראל עמד סמוך ונראה לאסקופת העזרה ועדיין בדרך רחוקה היו.

הסיפור עוד לא נגמר, הים לא נבקע, חצות ליל של שביעי של פסח, עת שערי רצון נפתחים, וכל השביעין חביבין, ניצבו רבבות, מביטים אל השמים, "עזי וזמרת י-ה ותהי לי לישועה" האם תרד מן השמים אש כבהר הכרמל? יבקע הר הזיתים? ואיה קול השופר שהולך וחזק? "זה א-לי ואנוהו".

כגודל החלום כך השבר, לכל פסח יש מוצאי פסח וקולות אחרים החלו להישמע. הסברים שהגאולה אינה תלויה בזמן, ששנת ששת אלפים אינה בהכרח האחרונה, חד חרוב, יש עוד אלף שנים לפנינו. מכתבים נחרצים על דין שעוד לא נחרץ, על ההבדל בין תקווה לעובדה, התפרסמו בחוצות. ההתפכחות החלה.

החלק הזה עוד היה החלק הסביר, הדעות האחרות שהחלו להתפרסם היו גרועות בהרבה. מתברר שגאולה אינה חייבת להיות פיזית, משיח הוא רעיון. היו שהניחו שהוא כבר הגיע, מה שמבטל את הצורך לשוב דווקא עכשיו. אנשי ראשית צמיחת הסיקו שכך היא גאולתנו קמעא קמעא, בתוך ששת אלפים החל קיבוץ ישראל ומי יודע מתי יפציע הגואל אם בכלל.

לקראת שבועות הודבקו בריכוזי היהדות החרדית כרוזים הקוראים להכין את שתי הלחם ולעלות לירושלים עם סלי ביכורים שמא נזכה. מה שגרם למדינה להטיל הגבלות קשות על הכניסה לעיר העתיקה, חשש ממהומות דתיות, פיגועים, תג מחיר, דוחק, אסון מירון, הדבקה המונית, כל סיבה אפשרית הצטרפה. כרטיסים להנץ החמה בכותל חולקו במשורה והכנסת פירות ביכורים ולחם נאסרה לחלוטין.

לא אלמן ישראל, נותרו עדיין מאמינים רבים, גם בעצרת התייצבו אלפים רבים בתחתית ההר. ניני גונבי עלי וקוצעי קציעות הבריחו במסירות נפש פירות ביכורים, מוסלקים בתיקי תפילין ועגלות תינוק. בחורי ישיבות עם ניסיון בהתחמקות ממשטרות צבאיות התגנבו סביב הפרדיסאות שהוצבו למנוע את העלייה לרגל. ערים כל הלילה לקדם פני הגואל, מתקנים את השינה במדבר, מחכים לטללי תחיה, לראות את ההר עשן כולו, אך לא. חושך ענן וערפל, לא עלו אל ההר ובקצהו לא נגעו.

תשעה באב היה אפוף תוגה שלא נראתה שנים רבות, כל דור שלא נבנה בימיו מעלה עליו כאילו החריבו, בדור זה התחושה היתה ממשית. התקווה בת האלפיים שהתנפצה על סלעי המציאות, הסבל שלא נגמר, ועל כולנה הייאוש, לא עצב בוער, עצב אדיש, מיואש, אסירי התקווה שנכזבה.

ליבת המאמינים המשיכה, מנחם שמו ינון שמו, בתשעה באב נולד ובתשעה באב יתגלה וינחם אב, חלוצי נעלים ומגודלי פרע, נזופים וחפויי ראש, עמדו וציפו, אימתי קאתי מר. היום, אם בקולו תשמעו, וקול שופר לא נשמע.

ערב ראש חודש אלול, העיתונות החרדית כבר שבה לעסוק בדברים החשובים באמת כמו איזו ישיבה הפתיעה דרמטית ברישום השנה, ביומונים היה מכתב באוזן שמאל על האיסור לנעוץ עגיל כפול באוזן ימין וקריאה קדושה לאמירת יום כיפור קטן לנוכח גזירות השלטון המזדמנות. עולם כמנהגו נוהג, אבל מתח סמוי פעפע מתחת. נותר חודש או נצח, ספק מייסר.

חצות ליל ערב ראש השנה, מעמד הסליחות המרכזי מושך מידי שנה עשרות אלפים, המספר שילש את עצמו. המונים התגודדו ברחבת הכותל, הכניסה לרחבה העליונה התאפשרה בקושי, מאות האלפים זעקו בגרון ניחר "בן אדם מה לך נרדם קום קרא" והם קראו אוהו קראו. השינוי הבולט היה בסיום הסליחות, ההמונים שעזבו בדרך כלל את המקום באופן מיידי, נותרו. קראו פרקי תהילים, שרו שירי אמונה, ובעיקר לא עזבו, חיכו.

אשמורת שלישית, באופן בלתי צפוי, על אף התפכחות הציבור, ההבנה שהעתיד עדיין, הכיסופים גברו על הכל. ספונטנית, בלי הסעות מאורגנות וסדרנים, רבבות לבבות זרמו אל הכותל לסליחות אחרונות בגלות, מסרבים להתייאש. הפעם בנוסח אשכנז, אשכנזים וספרדים, נוסח פולין ונוסח ליטא, חרדים, דתיים וחילונים, כולם כאחד, "הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך".

התרת נדרים ברוב עם, האווירה משתלהבת, התרת קללות ונידוי מן השמים, התירו לכלל ישראל כל חרם שמתא וארור, בירכו לבניין עוד בזו השנה, וחיכו. פשוט חיכו. מרגע לרגע התקבצו ההמונים, מכל קצוות הארץ הם באו, במאות, אלפים, רבבות, שישים ריבוא עמדו הם בשערי ירושלים, בלי תכנון לחג, בלי מקומות לינה, מי צריך לאכול ביום בו ישוב האור ויזרח.

שעות הבוקר, התנועה לא פסקה, כהנים הדורים בארבעה בגדים מחכים לפיסת יד שתשיב להם את מפתחות ההיכל שהופקדו למשמרת, לוויים משוררים ושוערים, אנשי מעמד ואנשי משמרות, כולם רצו להשתייך, להיות חלק מהגאולה שתבוא עוד היום. כל העדות התפללו דרך כל השערים, ועל כולנה שערי דמעות שמעולם לא ננעלו, בכל עת החורבן קיבלו הם את דמעותיהם של ישראל, וצערם עלה היישר אל כסא הכבוד המכוון נגד ירושלים.

חלף חצות וחלף גם פלג, אנשים סירבו לשבור את הצום המכפר על שליש עוונות, עד שישמעו באוזניהם, לך אכול בשמחה לחמך. תפילת מנחה נראתה כנעילה, אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, האם גם אנחנו נזכה לאש היורדת ממעל? אט אט התקוות גוועו התחלפו במשהו אחר.

השעות עברו, השמש יבוא ויפנה כי פנה יום, זהרורי שקיעה ברקיע, ההמונים מתחננים לעוד רגע של חסד, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, אולי יש תקווה, בחיצים נעה השמש, קרניים אחרונות על שיקוץ משומם, שפחה יורשת גבירתה על הר האלוקים.

השיחות, השירה, השחוק, הכל נעלם, רבבות עטויים בבגדי לבן, כהנים מבוישים במגבעותיהם, לוויים תולים את כינורותיהם טרם יבוא היום ויעריב, איך נשיר את שיר ה'. הרבבות החלו לאכול מעט שלא ייכנס אל החג והוא מעונה. דממה נפלה על כל.

לא דממה דקה ואף לא ענות חלושה. דממה עבה כמטבע הייתה היא, איש לא מש ממקומו. ויהי השמש לבוא וחשכה גדולה נפלה, ציפור לא צייצה, תינוק לא פעה, העם שציפה זה יותר מאלפיים, העם ששרד את הכול, חישב להישבר.

מתוך האופל, בקע קול רועד, ישיש בחלוק לבן פתח:

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ

עוֹרְכָהּ וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ

אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ


דממה ענתה לו, אדישות, איש לא אזר כוח להשיב:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



הישיש לא נכנע, קולו מתאמץ, מנסר בצרידות:

בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִקְרָאֶה

וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה

עַד מָה תַּעֲלִים עֵינְךָ וְתִרְאֶה

זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ


ריבואות יחידים שפופים על הקרקע, דמעות בעיניהם:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



לבו של הישיש נשבר, גרונו חנוק:

רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זֵרוּ

וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאֹמְרִים עָרוּ

וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ

לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ


גל בכי שוטף, המציאות מכה בכל עוז, האובדן מחלחל אל עומק הנשמה:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


וקולו נישא, מחנן, מבקש:

מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר

וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר

וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר

לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלּוֹתֶיהָ


עיניים נתלות ברקיע המאדים, הלב לא מבין למה, עד מתי, כמה אפשר לסבול:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



קולו של הישיש מתייצב, נחרץ, מתעקש:

חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ

וְטוּבָה שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ

וְלִבָּהּ קָרְעוּ וּבְכָל זֹאת לֹא

מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ


עם קשה עורף ושבור לב מהנהן, לא נשברנו מעולם, לא נטשנו ולנצח לא ננטוש:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


קולו מתנשא, עטוף בלבן נראה כמלאך, כאליהו בהר הכרמל, כחסד הניתן על פני חתן:

זְמִירָהּ שׇׁבַת וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר

לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר

מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָעִיר

לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ


והכלה עומדת חפויה, רדידה קרוע, בגדיה בוגדיה, ועל כל זאת זועקת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



מכל עבר הצטרפו הקולות, נראה היה שאין זה קולם של הנוכחים אלא קולם של שבטי ישורון כולם, אהלה ואהליבמה, הגולים והמצפים, הרוגי מלכות ומוסרי הנפש, העוקד הנעקד והמזבח, נשמות אפופות בנהרות של דם, חבושי עדי עדיים שהושפלו לעפר, כוכבי השמים שנגררו בעפר הארץ, הנטבחים, הנספים, נפשות נאלמות, תינוקות שלא טעמו טעם חטא, זקנים וזקנות מרחובות קריה, מכל קצווי ארץ נשמע קולם, הדהד בחלל העולם,

נְחֶיהָ בְנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ

רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ

וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ

לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ


ואז, בשיאה של אפלה, כששביב האור האחרון נוטש את העולם, בזמן שאינו יום ולא לילה נבקעו רקיעים, הנה ימים באים ובת קול קוראת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



ועם קול השופר, באור שבעת הימים, עומדים ומשוררים, בנים בכורים, כל פעול וכל חי, שרפים וחיות, קוראים כאחד, והארץ עצמה הצטרפה לקריאה, אריאל אריאל, משוש כל הארץ, החרבה, השפלה, הבזויה, הנתונה למנוד ראש, בהיבקע ההסתר, בהגלות אור יקרות, קראה היא עם כל:

חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר

לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר

לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר

סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ


וממרום יענונו בקול

תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה