שיתוף>>>גלגל החיים של ספסל בגינת אישה את רעותה

  • הוסף לסימניות
  • #1
דחוףףףףףףףף עזרההההההההה!!! נואשששששששתתתתתתתתתת!!!!!!

1. הילד שלי הולך לישון כל יום בשעה מאוחרת למדי, לטעמי האישי. מה עושים. איך מקרקעים אותו למיטה בשעה 6.
2. מלטונין. הוכח מדעית. הוכח רפואית. מוכח בשטח. הוכח מחקרית. הוכח על בע"ח. הוכח על חייזרים. הוכח על מאכלים. הוכח על יתושים. הוכח. הוכח. הוכח. אין כמו מלטונין. מלאך בשביל המלאך :) :) :)
3. סבתא שלי ניסתה נוזל טבעי. גועלי. אבל עבד. אנסה לברר לך. בעצם היא כבר מתה.
4. הביעי סמכות. היי תקיפה.
5. אני חושבת כמו קודמתי. את צריכה הדרכה הורית, ומהר. כל יום שעובר מכניס אותך למעגל של אימהות גרועה, וכל דקה שעוברת הורסת לך את הסמכות ההורית שגם ככה בשפל אצלך. יש לך עוד ילדים בבית? חבל עליהם.
אם תרצי פרטים, יש לי מטפלת מעולה מעולה, לא קשורה אליה משום כיוון, שמעתי עליה באוטובוס, אדירה! חכמה! רגישה! מקשיבה! מכילה! יקרה! אבל שווה! פרטים באישי.
6. את חלשה. לא מוכיחה שליטה.
7. עזבי אותו לנפשו. יבוא עם הזמן. תני לו אויר. צאי עם עצמך להרפיות, זה ישפיע על הילד.
8. הילדים שלי מתים מעייפות כבר ב-5. אני לא מבינה איך הוא שורד לך. תעשי לי אבחון מוקסו ושמוקסו, מכירה מקרה כזה שהילד יצא עם קוקטייל כדורים ורק ככה נרגע. יש לו בטח הפרשות מיותרות במח שגורמות לו לתזזתיות יתר. מכירה אחד שלא טופל והיום צועק ברחובות, אוי, ממש עצוב לראות את זה. שמעתי שמחפשים לו בית חם. אם מישהו יודע, אפשר לפנות באישי.
9. תקריאי לו סיפור. זה מחבר רגשית. ספר רגוע, בלי הפחדות לקראת הלילה. שלא תביני אותי לא נכון.
10. שימי קלטת. זה מרדים. מנסיון שלי, אני כבר מחתנת נינים, אבל הילדים שלי ככה נרדמו.
11. תני צביטה. לאמא מותר לתת צביטה. זה לא יוציא אותך רעה. לאמא מותר, לאמא מותר.
12. עשי חושך מצרים. לא יהיו לו גירויים. הילד שלי ככה נרדם, כבר שנים. היום הוא בישיבה רב עם חברי החדר, הולך איתם מכות, אני ממש אובדת עצות, יש לי מחר פגישה עם המשגיח, רוצים שיקח כדורים... אני הולכת לתבוע אותם, הם עוברים על החוק, הוא קטין, הם מתעללים בו, אני בדרך להגיש תלונה במשטרה, יש לי הקלטות, יש לי הסרטות. סליחה ששיתפתי, הייתי חייבת. תודה אם קראתם עד כאן.
13. לא קראתי את כל האשכול אבל אנחנו הקניינים הכי כבדים של מלטונין. כל 29 ילדיי מקבלים את זה ונרדמים עם חיוך. בלילה אני דוחפת להם עוד מנה כדי שלא יתעוררו לי ב-4, ככה הם ישנים כמו מלאכים עד 8. מגיעים ללימודים כמה דקות אחרי הזמן. אני קבוע איחרתי בילדותי ולא קרה לי כלום. פרט לשיחת נזיפה להורי ע"ה וז"ל שלא לקחו את זה רציני יותר מדי.
14. את חייבת הדרכת הורים! אין על מה לדבר בכלל! תצאי בן אדם חדש!
15. אם בעלך בקטע, יש לי חברה שבעלה לומד עכשיו cbt ומוכן לעשות לכם טיפול חינם. אתם צריכים שינוי חשיבתי ומהר. ילד שלא נרדם מוקדם זו לא בעיה.
16. גם הילד שלי נרדם בשעה מאוחרת. ממש תודה על התגובות כאן! אתן מלאכיות! אתן נותנות לי הרבה כלים מעשיים וחומר למחשבה. תודה!
17. יש לי בן כזה. בעלי נוזף בו חת ושתיים, והוא נרדם. בוכה, אז מה.
18. את בטוחה שאת לא אמא של הבן שלי?!?!?! אני משתגעת! משתגעת! משתגעת!!!!!!!!!!!!! אין לי חמצן!
19. תגובה 6 ו-11, אתן איומות. נא לקחת נשימה עמוקה. אף אחד לא ביקש מכן הטפה.
20. ואף אחד לא ביקש ממך להוכיח.
21. מעליבות!
22. מעליבות!
23. אשכול כזה אחת דינו להימחק. מנהלים!
24. למה להימחק? היא סה"כ ביקשה עזרה!
25. מי שלא נוח לה עם התגובות, שלא תקרא!
26. כל אחת כותבת מנסיונה האישי בלבד.
27. הלו, נא להתפקס. היא ביקשה עזרה עם הילד. לא יותר מזה. הוכחנה בגרות!!!
28. אני כתבתי את תגובה 14, מתוך נסיון אישי ומר. לא רוצה שעוד אמא תסבול בחיים שלה. היא ממש העמידה אותי מול המראה. אכפת לי ממך פותחת האשכול. אשמח להמשיך לדון איתך בנושא באישי.
29. מעליבות!
30. מעליבות!
31. נורא! איך לא מחקו את האשכול הזה עד עכשיו???
32. כי אולי בכ"ז נכתבו פה כמה דברי טעם?!?!?!?!?! די להתעלם מהמציאות!
33. מעליבות!
34. נעלבתי.
35. פרשתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
לא היה יותר טוב מזה בפורום,
לדעתי!
...
:D:D:D:D:D:D:D:D
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
  • הוסף לסימניות
  • #6
1, 2, 3 ו...הופ!
צומח לנו כאן חרישית סוג של איש את רעהו 2..

זה היה חמוד, מעלה חיוך אבל היה חשוב לי לומר את שכתבתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
  • הוסף לסימניות
  • #12
כבר מזמן לא היה לנו טור שווה שכזה!!;)
הממתק של סוף היום...:)
איפה את ? חרישית ונעלמת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
1. געוואלד.
2. אין כסף.
3. נקודה.
4. עבודה.
5. בטקוין.
6. הר יונה.
7. או חריש
8. השווער נתן.
9. רק בנות
10. אויש
11. מה לעשות?
12. אני חושב.
13. אסור לחשוב.
14. דיכאון
15. מיטה.
האשה היא כבר תסתדר, יש לה את פרוג. יעזרו לה, אני משוחרר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נראה לי שמי שמינה את @למען דעת להיות מנהל הספסל בגינה, התכוון לנקום בו על משהו... אני במקומו הייתי בודקת את הנושא ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נראה לי שמי שמינה את @למען דעת להיות מנהל הספסל בגינה, התכוון לנקום בו על משהו... אני במקומו הייתי בודקת את הנושא ;)
אני הייתי אומרת שהוא משכמו ומעלה ופרוג סומך עליו מאוד.
ואל תתני לו סיבה לרצות שוב להתפטר... ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
ע-נ-ק!
לצחוק ולהנות!
(ולקחת כמה נקודות למחשבה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
הקפצה, לרגל הכללים החדשים באיש את רעהו...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ב"ה

פעם, כשהייתי ילדה, פרצה מלחמה עם עיראק.
דחו לנו את המבחן במושגים, ושמחנו.
היום, שוב מלחמה. ושוב מושגים.

אני לומדת שיש עיר בשם כרמשינאן,
ושיש 90 מיליון תושבים באיראן.
שיש מתקן העשרה גרעינית, שבו מסתובבות צנטריפוגות שמפרידות את האורניום,
ו"העשרת אורניום" זה לא שם של ספר,
אלא תהליך שמעלה את ריכוז ה־U-235 בשביל כורים... או נשק.

אני לומדת שיש טיל שנקרא מצרר,
אולי על שם האיש הצר והצורר,
והוא מתפצל ומתפזר לכל עבר.

אני לומדת שיש אנשים שאוהבים את עם ישראל באמת:
כמו חאווייר מיליי, נשיא ארגנטינה,
או מייק האקאבי, מושל לשעבר של ארקנסו ותומך נלהב בזירה הציבורית.

אני לומדת שיש כמה סיבובים בעולם, ויש גם סיבוב אחרון.
אני גם לומדת שבנימין נתניהו שם פתק בכותל,
ואמר שרק עם סייעתא דשמיא אפשר לנצח.

אני לומדת גם מושגים שלא מלמדים בבחינה:

שהתרעה היא לא רק צפירה מהרחוב,
אלא גם זמזום פנימי שמתעורר פתאום,
תחושת “משהו קורה”, גם כשבחוץ הכול שקט.

שסוללת הגנה יכולה להיות שיחת טלפון אחת עם חברה,
או פסוק אחד שמתחזק פתאום ונשאר איתך כל היום.

ששיגור זה לא רק טיל,
לפעמים זו תקווה שעולה מהלב,
רצון אדיר שמתפלל: "אולי זה הזמן לגאולה?"

שכשאין מבוגר אחראי שיגיד לי ללכת לישון,
אני צריכה להיות האחראית של עצמי.

שפיקוד העורף יכול להתריע על אזעקות,
אבל אני זאת ששומרת על הלב שלי שלא יפחד.

שמרחב מוגן זה לא רק חדר עם דלת אטומה,
אלא גם מקום פנימי של בטחון בה',
של אמירת פסוקי אמונה והתכנסות שקטה.

ששגרה היא מושג מתעתע,
כי היא נראית שקטה,
אבל בעצם היא דינמית, משתנה, לא שגרתית בכלל.

שאפשר לשבת בפארק, לשמוע צחוק של ילדים ברקע,
ובינתיים, מתנהלת מלחמת עולם שלישית.

שכל מה שכתוב בספרים הקדושים,
קם. מתרחש. מתגשם.
לנגד עינינו.
וזה פלא גדול.
שיתוף - לביקורת לא זקן ולא משוגע
הרגליים שלי כואבות והידיים רועדות, אני צריך עוד אבל נגמר לי.

יש פה גדר נמוכה מזמינה אותי לשבת עליה להרפות קצת את המחשבה, איזה יום היום בכלל? מקל עץ מחוספס, ענף בדימוס, נשען על הגדר לידי גם הוא התעייף כנראה להיות הרגל השלישית שלי. התחבושת דוחה היא ספוגה בנוזלים לא מזוהים ומדיפה ריח בלתי נסבל, אבל הרגל מזעזעת עוד יותר, עדיף להשאיר את זה כך.

אני רעב. אין לי מושג איפה התרמיל שלי. אני לא יודע איפה אני בכלל. הגרד בגוף מתגבר גם הרעד בידיים, הדאון נוראי כל כך, לפחות המח שלי מעורפל כי הצלילות גרועה מכל.

מכוניות נוסעות במהירות, המדרכה ריקה, אין בניינים באזור, ואני לא מכיר את המקום. מרחוק צועדת דמות, אני רואה רק את קווי המתאר שלה, השמש מסנוורת אותי, הוא נראה כמו איש מכובד יש לו חליפה יפה ומכנסיים מחויטות. הוא מתקרב ואפשר לראות את הפנים שלו מתעוותות בגועל כשהוא מבחין בי, זה לא כואב לי, כי אני דוחה אפילו את עצמי.

אני שומע צעדים לפתע ושם לב אל גרם מדרגות שיורד לימיני, קשה לי לסובב את הראש ואני לא רואה ברור. אמא וילד. יש לו תלתלים ארוכים וגולשים הוא נראה בן שלוש הם יורדים בקצב פסיעותיו הקטנות, הילד מדבר האמא מהנהנת, בטח הוא מספר לה מה הם למדו היום, או עם מי הוא שיחק. הם מתקרבים. אני יכול לשמוע את הקול שלו.

"מאמי א זיידע זיצט דא" הוא מסב את תשומת לב אמו אלי ואל המקל שלי. הלב שלי קופץ, שנים שלא שמעתי את השפה הזאת, כמה כאב ועונג בו זמנית המשפט הבודד הזה יכול להסב. אמא שלו מסבה את עיניה לשנייה ומיד מפנה מבט. "אל תסתכל עליו, הוא משוגע, יש הרבה כאלו בחיפה..." היא עונה לו, באידיש, כדי שלא אבין. הילד מסתכל עלי במבט סקרן, כנראה אף פעם לא ראה משוגע.

המרדנות העתיקה שבי מתעוררת. אני מנסה להשתיק אותה בכח, אבל היא חזקה מן האדם הרופס שהפכתי להיות. "אני לא זקן ולא משוגע" אני קורא בקול. באידיש. האם מסתובבת בעיניים פעורות, אני יכול לראות בהן את האימה. הילד מחייך, כאילו הבין. ושנייה לאחר מכן נעלם משם, עם אמו הנמלטת.
בהתחלה, פשוט שמחתי שאני כבר מחוץ לבית הכלא, בן אדם חופשי, יכול לקום מאוחר, לא צריך לעמוד במסדר כל בוקר, אני אדון לעצמי: אף אחד לא יחלק לי הוראות, אני לא צריך לישון במיטה נמוכה, לקבל כל היום בדיחות מעליבות משישא, הבוס של התא.
אני יכול להסתכל על השמיים כמה שבא לי, לא רק בשעת חצר היומית.
הכיף הזה, אתם לא יכולים לדמיין, לעשות מקלחת במשך יותר משבע דקות, בלי לשמוע צרחות אימים של הסוהרים: "תצא! תצא!" ופתאום המים הופכים לקפואים ואני שומע צחוק מרושע.
כיף להיות אדם חופשי. ככה חשבתי.
אלא ש... לצערי, חוויית השחרור לא הייתה כפי שחשבתי, ולמעשה רחוקה מאוד מהחלומות הורודים אותן רקמתי בליבי בשנות כליאתי הארוכות.

זמן קצר לאחר השחרור התחלתי בעבודה הראשונה שלי. שוטף כלים במסעדת הברון הרזה, בפאתי יפו הערבית. הייתי שומע ניגונים בווליום, מלהתענג על האפשרות ליהנות בפרטיות. בלי ששישא חצוף מתערב לי ומכבה ומדליק לי כמה שבא לו.
אני שמח בכך שמצאתי עבודה ויש לי אפשרות לשלם על השכירות, ועל השתייה ומתענג על החופש.
אלא שאז, בערך כשבועיים לאחר תחילת עבודתי, הגיע אליי קוסקוס הרזה, הבעלים של המסעדה. תפס אותי באמצע שטיפת הכלים. ניער לי את הצווארון אפילו יותר מפחיד ממה ששישא היה אוהב לעשות, וצעק עליי:
מה נראה לך שאתה עושה פה? שמעתי שאתה אסיר משוחרר!

הסתכלתי עליו בלי לדבר, הידיים שלי עדיין טבולות במים הסבוניים. הלב התחיל לדפוק לי כמו פטיש על סדן. כמו שישא על הכתף שלי אם הוא דמיין שהסתרתי לו את הנוף של הרצפה או משהו. "אני עובד כאן כבר שבועיים," גמגמתי. "לא עשיתי שום דבר רע."

קוסקוס, מצידו, צחק צחוק קר: "לא עשית שום דבר רע? אתה לא עשית שום דבר רע גם כשישבת בכלא, נכון?" הוא התקרב אליי עוד יותר, והריח של הדיאודורנט הזול שהוא אהב להשתמש בו הכה באפי כמו שריקה: "תקשיב לי טוב, פשעון קטן. אני לא רוצה פה בעיות. לא רוצה משטרה, לא רוצה לקוחות שיברחו, ובטח לא רוצה שאיזה גנב יעבור לי על הקופה..."

מה יכולתי להגיד? אוקיי, הייתי בכלא, אני אסיר משוחרר - הנה אמרתי את המילים האלו! - אבל... אבל... "אבל אני לא גנב!!" ניסיתי להגן על עצמי. נראה לכם שהוא התרשם? פחח.

"כולם אומרים ככה," הוא ירק על רצפת המטבח שגם ככה לא הייתה שיא הנקיון. "שמע, יש לי משפחה לפרנס ועסק לנהל. אני לא יכול להרשות לעצמי להסתכן איתך. ביי"

וזהו. הרגשתי איך הקרקע נמסה מתחת לרגליי. שוב הייתי הופך למישהו שאף אחד לא רוצה, מישהו שכולם פוחדים ממנו, מישהו שלא מגיע לו הזדמנות שנייה. א-ס-י-ר מ-ש-ו-ח-ר-ר. מילים צורבות כל כך.

"בבקשה," לחשתי. "אני צריך את העבודה הזאת. אני לא אעשה בעיות, מבטיח לך. וגם... אני... אני... לא גנב...".
מזל שלא יצא כלום מהעיניים, נס.

אבל קוסקוס לא התרגש, פנה ללכת, גבו מדבר אליי: "תקח את השכר עד היום ותיעלם מפה. אל תחזור."

*
ועכשיו אני יושב כאן, בחדר השכור הזה שמריח כמו פחית בירה מעוכה בוואדי, כותב. בחוץ יורד גשם, והטיפות על החלון נשמעות כמו מחיאות כפיים איטיות, לעגניות.

אכן, כבר חמישה חודשים עברו מאז קוסקוס זרק אותי. חמישה חודשים של דלתות שנטרקות בפנים, של מבטים חשדניים, של המילה "אסיר משוחרר" שהופכת אותי לאדם בלתי נראה. לא, זה לא נכון. אני נראה מאוד טוב. יותר מידי. אמהות רצות לשמור ילדותיהן לצידן, קשישים ממהרים להניח יד על ארנקם כשאני עובר. הקופאי השכונתי שמחייך לכולם מביט בי במבט קפוא.

אתמול קיבלתי עוד תשובה שלילית לבקשת עבודה. הפעם מחברת ניקיון. אפילו לא רצו שאבוא לראיון. "בגלל הרקע הפלילי," הסבירה לי המזכירה בקול מנומנם, כאילו היא מספרת על מזג האוויר. "מצטער, ובהצלחה".

הרקע הפלילי. זה מה שאני עכשיו. לא בן אדם, לא אדם שטעה ושילם על הטעות שלו. רק שתי מילים מעורפלות. רקע פלילי.

אני חושב לפעמים על שישא מהכלא. איך הוא אמר לי יום אחד: "תראה, לוזר, בחוץ זה לא מחכה לך פיקניק. הם לא מחכים לך עם פרחים ונשיקות. הם מחכים לך עם פטיש, מסמר וסדן".

צחקתי עליו אז. חשבתי שהוא שישא. עכשיו אני מבין שהוא אמר לי את האמת הכי כנה שמישהו אמר לי אי פעם.

החופש שלי זה לא חופש. זה כלא אחר, גדול יותר, עם חומות בלתי נראות. הפרק שבין הסורגים לחוץ לא קיים. השחרור הוא אשליה. האמת היא שהחברה ממשיכה להעניש אותך גם אחרי שסיימת את הזמן שלך. היא מסמנת אותך בחותמת בלתי נמחקת ואומרת לכולם: "הנה, זה המסוכן. תיזהרו ממנו."

מחר אני חוזר לביקור אצל הקצין מבחן. אגיד לו שהכל בסדר, שאני מחפש עבודה, שאני משתדל להשתלב. כמובן. כל מה שהוא צריך לשמוע ולרשום בטפסים הארורים שלו. לא אגיד לו שאתמול חשבתי לרגע אחד, רק לרגע קטן, שאולי שישא צדק כשאמר שכדאי לחזור פנימה. לפחות שם יודעים מי אתה. ואם אתה לא דורך בטעות על הבוהן הלא נכונה, אתה גם זוכה ביחס די סביר מהחברה סביבך. אתה לא שקוף, לפחות. גם משהו, לא?

אז אני מבקש ממכם, ההגונים, שוחרי החופש. אם תיתקלו בי פעם, או באחד מחבריי למעמד הלא מכובד, תנו לנו צ'אנס, זה הכל.
לא ויתורים, לא הטבות, לא יחס מועדף, לא שאלות מטופשות, רק צ'אנס.

אהלן, ביי. תודה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה